בפניי תביעתה של התובעת לתשלום שכר עבודה עבור חודש 2/09 ופדיון ימי חופשה בסך כולל של 6,512 ₪. עובדות המקרה התובעת הועסקה בתפקיד מנהלת אחת מחנויות הנתבעת, זו הממוקמת בקניון נתניה. לנתבעת רשת חנויות קוסמטיקה וטואלטיקה בכל רחבי הארץ. תקופת העבודה היתה מיום 15.6.08 ועד ליום 28.2.08. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה ביום 18.8.08. בסעיף 3 לחוזה העבודה נרשם כי התובעת חבה במתן הודעה מוקדמת בת 60 ימים. בגין מתן 3 שבועות ימי הודעה מוקדמת בלבד, על ידי התובעת, קוזזה לתובעת יתרת ימי הודעה מוקדמת שלא ניתנה על ידה, קרי, חודש ורבע - 40 ימי הודעה מוקדמת. התובעת טענה כי לא היה בידה העתק של הסכם העבודה, ולכן לא ידעה שאמורה לתת הודעה מוקדמת בת 60 ימים. הנתבעת טענה כי נתנה לתובעת העתק מחוזה העבודה שבו היה כתוב מפורשות שעל התובעת לתת הודעה מוקדמת בת 60 ימים טרם עזיבתה את העבודה וכי התובעת ידעה בכל מקרה על חובתה זו. כפועל יוצא מאי מתן הודעה מוקדמת כאמור, ונוכח מועד סיום העבודה (סמוך לחג הפסח), טענה הנתבעת כי נגרמו לה נזקים עקב ירידה בכמות המכירות בחנות אותה ניהלה התובעת. דיון והכרעה כאמור, סעיף 3 להסכם העבודה מסדיר את "תקופת העבודה" בזו הלשון: "3.1 תוקפו של הסכם זה הינו מיום 18.8.08 והוא יישאר בתוקפו לשנתיים. 3.2 עזיבת העובד את מקום העבודה במהלך השנתיים הנו הפרה יסודית של חוזה זה. 3.3 מוסכם כי מיום מתן הודעה על הפסקת עבודה מחוייבת המנהלת לתת תקופה של חודשיים ימים, במהלך חודשיים אילו תעבוד משרה מלאה ובתפוקה מלאה כמתחייב מתפקידה. 3.4 החברה תהא רשאית להפסיק תוקפו של הסכם זה ואת העסקתו של העובד בכל עת, ללא מתן הודעה מוקדמת, באחת מן הנסיבות המפורטות להלן: העובד עבד עבירה פלילית שיש עמה קלון כלפי החברה. העובד הפר חוזה זה הפרה יסודית לרבות, אך לא רק, הפר אמון ו/או מסר סודות מקצועיים ו/או מעל בנכסי חברה ו/או מעל בדיווח שעות העבודה." טענת התובעת התמקדה בכך שלטענתה התחייבותה על פי חוזה העבודה אינה חוקית משום שההתחייבות למתן הודעה מוקדמת בת 60 ימים "אינה הדדית אלא הוטלה במסגרת הסכם ההעסקה אך ורק על התובעת ולא על הנתבעת". במצב דברים זה, טענה התובעת כי דרישת הנתבעת למתן הודעה מוקדמת של חודשיים בטלה מעיקרא ומשוללת כל תוקף משפטי. הנתבעת טענה כי הפרשנות הנכונה של סעיף 3 לחוזה העבודה הנה כי המעבידה מחויבת להעסקה בת שנתיים אלא אם כן היו הפרות יסודיות של התובעת ואילו התובעת מחויבת במתן הודעה מוקדמת של 60 יום מראש ולפיכך חוזה העבודה יוצר חוסר סימטריה דווקא לטובת העובדת (ר' סעיף 21 לכתב ההגנה). לאחר שקראתי את הסעיף איני סבורה כי הסעיף בטל מעיקרו. ראשית, חוזה העבודה קובע מפורשות כי על התובעת היה ליתן הודעה מוקדמת בת חודשיים ימים, ובהתחשב בעובדה שהתובעת התקבלה לעבודה כמנהלת חנות לא נראית בעיניי דרישה זו לא סבירה, מה גם שהנתבעת מחוייבת בהעסקת התובעת למשך של שנתיים ימים, דבר המבטיח לתובעת, בתמורה, ביטחון תעסוקתי בתקופה זו. אמנם, העילות לפיטורי העובדת ללא מתן הודעה מוקדמת הנן רחבות יתר על המידה ולמעשה, האפשרות השנייה ('הפרה יסודית') הנה 'סעיף סל', אולם מקרה זה אינו עוסק בפיטוריה של התובעת בלא מתן הודעה מוקדמת כי אם בהתפטרותה שלה. נסיבות חתימת חוזה העבודה וסיום העבודה - במהלך דיון ההוכחות עלתה מצד התובעת הטענה כי כלל לא ידעה על חובתה לתת הודעה מוקדמת בת 60 ימים משום שהדבר לא נאמר לה, ומשום שהחתימו אותה על החוזה חודשיים לאחר שהחלה לעבוד "משביקשתי קודם לקרא ולעיין בחוזה לא קיבלתי". (ר' עמ' 1 שו' 16-17). עוד טענה כי ביקשה עותק של החוזה אך לא קיבלה, כי אם רק לאחר פניית בא כוחה אל הנתבעת טרם הגשת התביעה. גב' אלה גולדברג, מנהלת האזור העידה כי התובעת הוחתמה על חוזה העבודה רק בחנות ולא קודם לכן, במשרדים משום שלא עברה את המבחנים הנדרשים בתום תקופת ההכשרה והיא נדרשה לערוך לה מבחן נוסף בחנות. (ר' עמ' שו' 1-9). גב' גולדברג טענה כי הגיעה לחנות עם שני עותקים של החוזה, ונתנה לתובעת עותק אחד. מר בר-און, מנכ"ל הנתבעת שהעיד, ציין לעניין העדר חתימתה של הנתבעת על החוזה כי "כנראה שלא הייתה החותמת, ורק לאחר שהעובד חותם אנו חותמים ושולחים העתק לעובד." (ר' עמ' 9 שו' 1-2). מדבריו של מר בר-און עולה כי משלוח העתק לעובד נעשה לאחר שהנתבעת חותמת. במקרה זה העותק המקורי של החוזה אינו חתום על ידי הנתבעת ולכן לא סביר בעיניי כי התובעת קיבלה עותק נוסף של חוזה העבודה שאינו חתום על ידי הנתבעת. מנגד, מעיון בחוזה העבודה המקורי שהוגש לבית הדין התרשמתי כי התובעת אינה דוברת אמת בנוגע למחיקתו של סעיף 8.4 מחוזה העבודה שעניינו פיצוי הנתבעת, על ידה. כפועל יוצא מכך, התרשמתי כי עיינה בחוזה ולכן נמחק ממנו סעיף שלא היה לטובתה. בנוסף, התובעת אישרה רק את חתימתה על חוזה העבודה, (ר' עמ' 2 שו' 15), אולם עיון במכתב ההתפטרות של התובעת (שאשרה כי נרשם בכתב ידה) מגלה כי רישום שמה של התובעת בתחילת החוזה הנו של התובעת (וזהה לחתימתה). זאת ועוד, התובעת אישרה כי רשמה את האותיות בס"ד בראש המסמך. בנוסף, ומעל לכל, התובעת ידעה כי היא מיועדת לתפקיד מנהלת חנות. בהיררכיה הקיימת בחנות, מדובר בתפקיד הבכיר ביותר, ולא סביר בעיניי שלתובעת לא נודע כבר בשלבי קליטתה הראשונים מה הם תנאי העבודה לרבות נושא מהותי כמו הדרך לסיים את יחסי העבודה. (גב' גולדברג העידה כי בנוכחותה הסבירה לתובעת סמנכ"לית משאבי אנוש מהם תנאי העבודה לרבות ההודעה המוקדמת הנדרשת ר' עמ' 4 שו' 23-26 עמ' 5 שו' 1-2). זאת ועוד, הגב' גולדברג העידה כי כאשר התובעת הודיעה לה טלפונית בחודש 2/09 כי היא מעוניינת לעזוב את העבודה, היא הודיעה לה לגבי המחויבות לשנתיים ולחודשיים הודעה מראש, אך לטענתה התובעת אמרה שהיא יודעת, אך אין בכוונתה לתת חודשיים הודעה. (ר' עמ' 5 שו' 6-9). אמנם, הגב' גולדברג העידה כי לא אמרה לה ששכרה יקוזז אם לא תיתן את ההודעה כנדרש, אולם אין בכך לשנות מן העובדה שלעניות דעתי, התובעת ידעה על חובתה ליתן 60 ימי הודעה מוקדמת בין אם הדבר נאמר לה בתחילת העבודה על ידי מי שראיין/גייס אותה, בין אם קראה על כך בחוזה העבודה, (שסעיף אחר בו נמחק, לעניות דעתי, על ידה), ובין אם הוזכר לה על ידי גב' גולדברג בתום ההעסקה. ייתכן שהתובעת סברה כי הנתבעת לא תקזז את יתרת התקופה ולא תעמוד על 'קוצו של יוד', ואולם מדובר בהתחייבות תקפה שניתן להבין את שעמד מאחוריה. לפיכך, הריני דוחה את התביעה ומאשרת את הקיזוז שבוצע משכר חודש 2/09 (הכולל קיזוז של יתרת ימי החופשה על פי תלושי השכר שצורפו). התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 700 ₪ בצירוף מע"מ כדין. לא ישולם הסכום בתוך 30 ימים ממועד שיומצא פסק הדין ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. חוזה עבודהחוזההודעה מוקדמת