מה הדין בסוגיית נושים ביחד ולחוד ? ##(1) ביחד ולחוד חוק החוזים:## סעיף 54 לחוק החוזים קובע כי "שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד". הוראה זו עוסקת במצב של נושים ביחד ולחוד, ובה נקבע כי החייב רשאי לקיים את החיוב כלפי אחד הנושים, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת הנושה האחר (סעיף 59(א)). עוד נקבע, כי "חזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים; קויים החיוב כלפי אחד מהם, רשאי השני לדרוש ממנו את חלקו" (סעיף 59(ב)). ##(2) חוב ביחד ולחוד:## החוק יוצר, אפוא, חזקה לפיה שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים בו יחד ולחוד, כאשר הנטל לסתור חזקה זו מוטל על החייב הטוען אחרת , וכך גם הנטל על החייב הטוען כי אין מדובר בחיוב אחד ולפיכך אין חלה החזקה (ראו, למשל, ע"א 4664/90 חממי נ' אייזנקוט, פ"ד מז(1), 52; רע"א 6762/13 ללזרי נ' כהן (18.12.13); כן ראו תא (ת"א) 22104-06-10‏ ‏ טמיר ואח' נ' אדם אופנהיים (7.12.14) בפסקה 51 לפסק הדין). ממשיך סעיף 55(א) לחוק וקובע כי "שנים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו". הנה כי כן, עפ"י הוראות חוק החוזים, שניים החייבים יחד בחוב אחד , חזקה כי הם חייבים אותו יחד ולחוד, ובמצב דברים זה, רשאי הנושה לדרוש את קיום החוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו. ביחס למשמעות יפים לעניין דברי בית המשפט העליון ברע"א 6642/13 רוקסי בניה והשקעות בע"מ נ' פלקובי חברה לבנין והשקעות בע"מ (1.1.15): "סעיף 55(א) ל חוק החוזים קובע מה דינה של התחייבות ביחד ולחוד ביחסים עם הנושה: מקום ששני חייבים מתחייבים ביחד ולחוד ואינם מקיימים את החיוב, עומדות לנושה שלוש חלופות להיפרע את החוב (בהנחה שמדובר בהתחייבות לשלם סכום כסף): הוא רשאי לתבוע ולהיפרע את מלוא החוב מהחייב הראשון או מהחייב השני או משניהם ביחד (חלק מזה וחלק מזה, הכול כראות עיניו), ובלבד שלא ייפרע יותר מסכום החוב ". ##(3) נושים ביחד ולחוד:## קיזוז הינו דרך של פרעון חוב. על רקע זה הובעה הדעה, כי ניתן "להשקיף עקרונית על קיזוז הנעשה כלפי אחד הנושים, כעל פרעון של הזכות המשותפת, אשר מתבצע אצל אחד הנושים. סעיף 59 לחוק החוזים (חלק כללי) מכיר בכוחו של חייב לבחור את הנושה כלפיו הוא יפרע. פרעון זה מסלק גם את זכותם של יתר הנושים המשותפים" (מ' דויטש, "ריבוי נושים", דיני חיובים – חלק כללי, ד' פרידמן (עורך), (תשנ"ד), עמ' 391; עמדה דומה מביע גם מ' מאוטנר בחיבורו "קיזוז" באותו ספר, בעמוד 542). על פי גישה זו, במצב שבו נעשה קיזוז כאמור, המבוסס על חוב של אחד הנושים כלפי החייב, תקנתם של שאר הנושים היא בגביית יתרת נשייתם מן החייב האמור. פיתרון זה מבוסס על הוראת סעיף 59(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), הקובעת כי מקום בו קויים החיוב כלפי אחד הנושים – ובכלל זה, על דרך הקיזוז – "רשאי השני לדרוש ממנו את חלקו". יוצא, כי ככלל אין הנושה השני נפגע כתוצאה מפיתרון זה (ראו הדיון של דויטש, בעמוד 392 לחיבורו הנ"ל). (וראו גם רע"א 6762/13 הנ"ל, שם חזר כב' השופט רובינשטיין על ההלכה שנפסקה בע"א 4664/90 בעניין חממי נ' אייזנקוט, לפיה בחינת החבות לפי סעיף 54 לחוק צריכה להיעשות על בסיס מערכת היחסים שבין החייבים לנושה, ולא ע"י הסתכלות על מערכת היחסים שבין החייבים לבין עצמם). חוזהביחד ולחודחובחוק החוזים