לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 12.5.09, לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז - 2007 (להלן: "חוק נפגעי פוליו") אשר קבעה למערערת נכות רפואית בשיעור 30% לפי פריט ליקוי 31(1)(א)(II) ובשיעור 20% לפי פריט ליקוי 31(1)(א)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן - "התקנות"), בגין מחלת הפוליו בה לקתה. לאחר שקלול, דרגת נכותה של המערערת נקבעה בשיעור 44%, החל משנת 1951. המערערת, ילידת 1949, הגישה תביעה למשיב לפי חוק נפגעי פוליו. הרופא המוסמך בדרג הראשון מיום 9.4.08 קבע, על סמך בדיקתו הקלינית, כי המערערת לקתה במחלת הפוליו אולם לא הוכח שחלתה בישראל, ועל כן דחה תביעתה. על החלטה זו הוגש ערר על ידי המערערת שנדחה בהחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 8.8.08. המערערת הגישה ערעור לבית הדין על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 8.8.08 הנ"ל (בל 4691/08). ביום 8.2.09 ניתן פסק דין לפיו "עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתיחס לתצהיר האם מיום 27.11.08. הועדה תשקול מחדש עמדתה נוכח האמור בתצהיר ותנמק החלטתה". בעקבות פסק דינו של בית הדין מיום 8.2.09 הנ"ל, התכנסה הועדה בעניינה של המערערת, וקבעה כי "הועדה עיינה בפסה"ד מיום 8/2/09 לפיו יש לעיין בתצהיר האם. הועדה עיינה בתצהיר. התצהיר נראה מפורט ביותר ואינה יכולה להתעלם מההרגשה שמדובר בתצהיר מגמתי. יחד עם זאת הועדה מוכנה לשוחח עם האם ותסכם לאחר מכן. במידה ולא יתקיים המפגש עם האם הועדה מותירה את החלטתה הקודמת על כנה". ביום 12.5.09 התכנסה הועדה הרפואית לעררים, שמעה ורשמה את טענות ותלונות המערערת בפניה, ערכה למערערת בדיקה קלינית, ואלה ממצאיה: בבדיקה דלדול שרירים של כתף וזרוע מימין. חוסר החזר טרזפס וביצפס דו צדדי. החזר קרפורדיאלית מימין מוחלש מאוד משמאל... ירידה בכח גס בשרירים מכופפים ומישרים של יד ימין 3/5 יתר פוקסימלי משמאל ירידה בינונית בשרירים פרוקסימלים..4/5 תחושה שמורה שורש כף יד ימין לאחר ניתוח קיבוע עם הגבלה בתנועות כיפוף ישור ופרוסופינציה. הועדה עיינה בתוצאות בדיקת EMG מ 7/9/05 שמדובר במחלת פוליו ובדיקת עצבים מ 27/1/08 עם סימנים נוירולוגים בגפים עליונות כמו כן הועדה עינה במכתב רפואי מאילן משנות 51 התובעת נמצאת בטיפולם. הועדה עיינה במכתב רפואי של דר' שפירא מ 14/1/08 מכתב רפואי 23/5/67 שמדובר על שיתוק ילדים משנת 51 ומסמך נוסף מ 20/11/69 שמדבר על שיתוק ילדים והתובעת בטיפול מ 53. תצהיר של האם...הועדה מקבלת את הערר". נוכח ממצאיה אלה קיבלה הועדה את הערר והכירה במחלת הפוליו בה לקתה המערערת. הועדה קבעה את אחוזי נכותה של המערערת תוך שהיא מציינת בהחלטתה כי "הנכות הנוירולוגית כוללת גם את הנכות האורתופדית מאחר ונפגעו שרירים השולטים על מפרק המקובע". בהתאם לאמור לעיל, קבעה הועדה למערערת נכות רפואית בשיעור 30% לפי פריט ליקוי 31(1)(א)(II) בגין פגיעה ביד ימין (לא דומיננטית) ובשיעור 20% לפי פריט ליקוי 31(1)(א)(I) בגין פגיעה ביד שמאל (יד דומיננטית), לאחר שקלול נכויות אלה, הועמדה נכותה הרפואית הכוללת של המערערת בשיעור 44%, החל משנת 1951. על החלטה זו הוגש ערעור זה. המערערת טוענת כי בהחלטת הועדה נפלו פגמים משפטיים המצדיקים החזרת עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, שתבחן אותו מחדש, עם הוראות. המערערת טוענת כי הדרג הראשון שדחה את תביעת המערערת, כלל לא נדרש לקביעת שיעור נכותה, ומאחר שזו נקבעה רק במסגרת הועדה הרפואית לעררים, הרי שהמערערת יכולה להשיג על קביעת שיעור נכותה רק במסגרת הערעור לבית הדין, ובכך נפגעה זכות הערעור הנתונה לה. בעניין זה טענה המערערת כי אין להקיש מהפסיקה לפיה ניתן במסגרת ערעור על החלטת ועדה שקבעה נכות זמנית לקבוע נכות צמיתה, שכן הדרג הראשון כלל לא דן בנכותה הרפואית של המערערת. פסק דינו הקודם של בית הדין החזיר את עניינה לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון מחדש רק בשאלה העובדתית האם יש לראות במערערת כמי שחלתה במחלת הפוליו לפי חוק נפגעי פוליו, ולא להידרש לקביעת שיעור הנכות בגינה. המערערת אף טענה בפני הועדה לעררים כי יש להשיב את עניינה לדרג הראשון על מנת שיקבע את נכותה הרפואית בגין מחלת הפוליו. כמו כן טוענת המערערת כי קביעת הועדה אינה תואמת את מצבה הרפואי, ומתעלמת מדו"ח רפואי של ד"ר שפירא מיום 27.11.08, שקבע בחוות דעתו שיתוק של רוב שרירי יד ימין וקיומו של "כוח 3 מתוך 5" שמשמעו שיתוק של השריר. המשיב דוחה את הטענה בנוגע לעצם סמכותה של הועדה הרפואית לעררים לקבוע את נכותה הרפואית של המערערת, ולטענתו פסק דינו של בית הדין הסמיך את הועדה להכריע אף בעניין זה. כמו כן, דוחה המשיב את הטענה בנוגע לעצם הפגיעה בזכות הערעור של המערערת בנוגע לקביעתה הרפואית של הועדה. כבר עם הגשת התביעה לקביעת דרגת נכות בגין מחלת הפוליו, המערערת צירפה את מלוא המסמכים הרפואיים שברשותה, ואין לקבוע כי נשללה ממנה זכות הערעור הנתונה לה בשל כך שתביעתה התקבלה רק על ידי הועדה הרפואית לעררים שדנה וקבעה את שיעור נכותה. הועדה, לאחר שהכירה במחלת הפוליו, ערכה בדיקה קלינית למערערת, עיינה בבדיקת EMG ובמכתבו של ד"ר שפירא, וקבעה את אחוזי הנכות על סמך הממצאים אליהם הגיעה. הועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר שפירא, שממילא אינה קובעת דבר בעניין הנכות הרפואית, ולא נקבעו במסגרתה אחוזי או סעיפי נכות. הועדה קבעה למערערת נכות רפואית לפי סעיפי ליקוי שעניינם שיתוק בשרירי הידיים והמחלוקת סבה על מידת החומרה שהיא קביעה רפואית, שבית הדין לא יתערב בה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור על החלטת הועדה להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, החל מכוח סעיף 7 לחוק נפגעי פוליו, בשינויים המחויבים, על ועדה רפואית לעררים לפי חוק זה, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין בשאלה משפטית בלבד. על כן, בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה לעררים, כל עוד היא ממלאה את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית [עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213]. באשר לדיון מחודש בוועדה בעקבות פסק דין קודם, נקבע כי משהוחזר עניינו של מערער לוועדה לעררים עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משכך, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [דב"ע נא/29-01 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.08]. סמכותה של הועדה הרפואית לעררים לקבוע את שיעור נכותה של המערערת: אני דוחה את טענת המערערת כי פסק דינו הקודם של בית הדין לא הסמיך את הועדה לקבוע את שיעור נכותה אלא רק להכריע בשאלה המקדמית האם יש להכיר בה כחולת פוליו לפי חוק נפגעי הפוליו. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון ותקבע בו מחדש בשלמות, כלומר, לא רק בעניין עצם ההכרה במחלת הפוליו אלא גם בקביעת שיעור הנכות בגינה. אין לקבל את עמדת המערערת המבקשת לפצל את הדיון בעניינה. בבג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ. בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נז(4)443, נקבע כי הועדה לעררים מוסמכת לדון ולהכריע בעניינים העולים בפניה במסגרת הערר, אף אם לא נדונו ולא הוכרעו בוועדה הרפואית מדרג ראשון. בכלל זה היא רשאית לקבוע לנפגע דרגת נכות יציבה, מתוקף תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, במסגרת ערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון, שקבעה נכות בלתי יציבה. כלומר, הועדה לעררים הקובעת נכות יציבה מוסמכת לקבוע גם את שיעורה ודרגתה של אותה נכות יציבה, בטרם עשתה כן ועדה רפואית מדרג ראשון. נקבע כי מתן סמכות לועדת העררים לקבוע, באופן ממצה ושלם, הן את דבר קיומה של נכות יציבה והן את שיעורה נסמכת על שני טעמים. האחד - היותה של הועדה לעררים ועדה מקצועית-רפואית, והסמכויות הרחבות שהוענקו לה, כאשר מכוח תקנה 30, היא רשאית להמיר את שיקול דעתה של הועדה הרפואית מדרג ראשון בשיקול דעתה שלה, ליתן "חוות דעת רפואית", לבצע בדיקה מחדש ובירור מצבו העדכני של הנפגע. זאת, על מנת להבטיח קיומה של בדיקה עדכנית, יעילה, מקצועית וממצה. השני - יעילות ההליך שביסודו תכלית סוציאלית שעלולה להיות מוכשלת כתוצאה מגישה המצמצמת את סמכותה של הועדה לעררים, ומהתפיסה לפיה עומדת לנפגע הזכות שכל קביעה תידון ותוכרע בשתי ערכאות. פסיקת בג"צ שדנה במקרה בו עניינו של המבוטח הובא בפני הועדה לעררים במסגרת ערעור על אי קביעת דרגת נכות יציבה, כוחה יפה אף לענייננו זה, בו נקבעה דרגת הנכות הרפואית של המערערת במסגרת הועדה הרפואית לעררים, לאחר שהכירה במחלת הפוליו בה לקתה, ובעקבות זאת נדרשה אף לקביעת שיעור הנכות בגינה. משהובא ענינה של המערערת לדיון בפני הועדה הרפואית לעררים, היא הייתה רשאית לבחון ולקבוע, כאמור לעיל, את מצבה הרפואי בשלמות, אף אם הערר שהוגש ונדון לפניה התייחס לעצם ההכרה במחלה לפי חוק נפגעי פוליו. יצוין כי על פי הפסיקה, על הועדה הרפואית לעררים לקבוע ממצאיה, מבלי להיות כבולה לנוסח העררים שהובאו בפניה [ע"ע 55/06 שחר - מדינת ישראל - משרד הבריאות, מיום 22.6.06]. לפיכך, נדחות טענות המערערת בנוגע לעצם סמכותה של הועדה הרפואית לעררים לפסוק בעניין הנכות הרפואית של המערערת ושיעורה. הועדה הרפואית דנה בעניינה של המערערת בהרכב של שני פוסקים רפואיים בתחום הנוירולוגיה והכירורגיה האורתופדית, ערכה למערערת בדיקה קלינית, עיינה בבדיקת EMG מיום 7.9.05 ובדיקת עצבים מיום 27.1.08, וכן במסמך רפואי של ד"ר שפירא, סיכמה ממצאיה, וקבעה את שיעור נכותה של המערערת. יצוין כי המסמך הרפואי של ד"ר שפירא אינו בבחינת חוות דעת רפואית הדנה וקובעת את שיעור נכותה של המערערת, אלא כולל סקירה של מצבה הרפואי והמלצות המופנות לרופא המטפל. הועדה התייחסה למסמך זה בהחלטתה, והחלטתה לקבוע שיעור נכות בגין שיתוק בגפיים העליונות עולה בקנה אחד עם ממצאיו. לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה ביחס למסמך זה. לאור האמור לעיל, ומאחר שלא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה הרפואית לעררים לקבוע את שיעור נכותה של המערערת בגין מחלת הפוליו, דין הערעור עליה להידחות. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. רשות ערעור - כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. ניתן היום, 21.1.2010, בהעדר הצדדים. לאה גליקסמן, שופטת רפואהועדה רפואית (ערעור)פוליוערעורועדה רפואיתערר