ניתוח בבטן עקב תאונת דרכים

מה גובה הפיצויים בגין ניתוח בבטן עקב תאונת דרכים ? 1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים מיום 21/11/03. אין מחלוקת באשר לחבותם של הנתבעים לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה, והמחלוקת התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד. 2. עקב התאונה פונתה התובעת לבי"ח הדסה בירושלים שם אושפזה 10 ימים. במהלך האשפוז אובחנו חתכים בפנים הדורשים תפירה, שבר בטיביה הימנית וחבלת בטן. היא עברה ניתוח לקיבוע שבע ע"י מסמר תוך לשדי וכן עברה ניתוח בבטן. לאחר שחרורה טופלה התובעת בבי"ח לגליל המערבי בנהרייה בתאריכים 01/12/03, 07/12/03 ו- 05/01/04, אז הוחלט לאשפז אותה עקב כאבי בטן, בחילות והקאות. ביום 16/03/04, עברה התובעת ניתוח להוצאת הבורג והומלץ לה לא להרטיב את הפצע שלושה ימים והחלפת חבישה כל יומיים. שלושה חודשים לאחר התאונה אובחן כי התובעת סובלת משבר בחוליה L5 ואז הומלץ לה על מנוחה עם שכיבה. התובעת המשיכה להיות מטופלת במסגרת בי"ח הדסה וכן במסגרת קופ"ח ואושרה לה תקופת אי כושר עד ליום 21/06/04, דהיינו לתקופה של 7 חודשים. 3. מטעם בית המשפט מונו שני מומחים, ד"ר דנינו בתחום הא.א.ג. אשר קבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה ופרופ' רופמן, אשר קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין השבר בחולייה L5. בחוו"ד מציין פרופ' רופמן, כי השבר בשוק ימין התחבר באופן מלא ואנטומי, אין הגבלה בתנועות הקרסול או בברך ותנועות מפרקים ברגל הפגועה דומות לאלו ברגל הבריאה, כך שלא נמצאה הגבלה בתנועות הרגל. לעניין התלונות בגב, קבע פרופ' רופמן, כי אמנם נותר שבר דחוס בחוליה L5, אך הבדיקה הקלינית העלתה, כי אין הגבלה בתנועות, וכי השבר בחוליה אינו גורם להפרעה עצבית נוירולוגית. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים על חוות הדעת שלהם, לכן אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת בעקבות התאונה הינה בשיעור של 5% בעקבות שבר דחוס בחוליה L5. 4. במהלך קדמי המשפט שהתנהלו, הציע בית המשפט לצדדים פשרה, אך היא לא התקבלה על ידם ולפיכך לא היה מנוס משמיעת הראיות בתיק. 5. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית במסגרתו היא טענה, כי מאז התאונה היא סובלת מכאבי גב ממושכים, בעיות נפשיות, אשר מתבטאות בסיוטים ודיכאון. לטענתה, היא הופנתה לטיפול במרפאה לבריאות הנפש בכרמיאל, שם היא טופלה עד ליום 11/05/06. לטענתה, בעקבות התאונה הופסקה עבודתה במועצה ומאז ועד היום היא אינה עובדת ואינה מסוגלת לעבוד. בחקירתה הנגדית, חזרה התובעת על טענותיה בתצהיר וציינה, כי בתאונה נהרגו 5 אנשים מול עיניה, וכי מאז היא סובלת מבעיות נפשיות קשות. כמו כן, הציגה התובעת לבית המשפט את הצלקת שנותרה בבטן בעקבות הניתוח וניתן היה להבחין בצלקת שקועה באורך של 7 ס"מ אנכית בבטן. אין ספק, כי מדובר בצלקת מכערת ולא אסטטית. 6. ערב התאונה עבדה התובעת במועצה מקומית שאע'ור כמלווה לתלמידים בחינוך המיוחד והשתכרה בממוצע סכום של כ- 1800 ₪ בחודש. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 1,993 ₪. בנוסף לעבודתה במועצה, למדה התובעת חינוך במכללה לחינוך בחיפה ובסח'נין, אך היא לא סיימה את לימודיה שם, לטענתה בעקבות התאונה. 7. אינני מקבל את טענת התובעת, כי היא לא חזרה למעגל העבודה מאז התאונה ועד היום בעקבות הנכות שנותרה לה בתאונה. כאמור, לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בלבד שאינה מונעת ממנה לעבוד בכל עבודה שהיא, בין אם בעבודתה ערב התאונה ובין אם בעבודה אחרת. אכן לנכות בעמוד שדרה מותני עלולה להיות השפעה תפקודית כלשהי על השתכרותה, אך אין בנכות זו כדי להצדיק את אי חזרתה למעגל העבודה. 8. באשר להפסדי שכר לעבר - לתובעת אושרה תקופת אי כושר של 7 חודשים על ידי אורתופד. בהתחשב במהות הפגיעה, כפי שתואר לעיל, אשר גרמה לשני שברים, אחד בחוליה ואחד ברגל, ולצורך בניתוח בבטן, תקופת אי הכושר נראית לי סבירה. על סמך האמור, נגרם לתובעת נזק בתקופת אי הכושר בסך של 12,600 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד היום עומד על סך 17,000 ש"ח. מתום תקופת אי הכושר ועד היום חלפו 56 חודש. חישוב ארטמטי מלא על פי שכרה של התובעת ערב התאונה ונכות בשיעור של 5%, מביא לתוצאה של 5,584 ₪. אינני פוסק סכום זה באופן מלא וזאת בהתחשב בעובדה שהתובעת לא חזרה למעגל העבודה על דעת עצמה וללא כל קשר לתאונה. יחד עם זאת, ייתכן מאוד, כי התאונה והשלכותיה המיידיות שהיו חמורות במיוחד וכן הנכות שנותרה לה, תרמו במידה מסוימת לעובדה שהתובעת לא חזרה לעבודה, אך מדובר בתרומה שולית ולא ממשית. בנסיבות אלה אני פוסק לתובעת סכום השווה ל- 50% מהחישוב האקטוארי, דהיינו סכום של 2,790 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה עומד על סך 3,000 ₪. 9. באשר להפסדי השכר בעתיד, התובעת ילידת 1978, בת 25 בלבד במועד התאונה. אינני מקבל את טענות התובעת לנכות תפקודית בשיעור של 15%. מדובר בנכות רפואית נמוכה שבמהותה אינה תפקודית באופן ממשי. יתרה מכך, בחוו"ד מציין המומחה כי התובעת אינה סובלת מהגבלה בתנועות או מהפרעות נוירולוגיות כלשהן הקשורות לשבר בחולייה, השבר בשוק התחבר באופן אנטומי ולא השאיר הגבלה תפקודית כלשהי. הנכות נקבעה בשל עצם קיומו של שבר בחוליה. יתרה מכך וכאמור, התובעת לא חזרה למעגל העבודה ללא קשר לתאונה ולכן חישוב אקטוארי מלא על בסיס נכות זו או אחרת אינו הולם במקרה זה. בהתחשב במהות הנכות שנותרה, ויתר הנסיבות שתוארו לעיל, אני פוסק סכום גלובאלי אשר עומד על סך 30,000 ₪. 10. כאב וסבל- בהתחשב במהות הפגיעה, כפי שתואר לעיל, לא צריכה להיות מחלוקת כי זה המקרה הקלאסי אשר מזכה בפיצוי בגובה 10% מהסכום המקסימאלי. על כן אני פוסק לתובעת סכום של 19,000 ₪, אשר כולל ריבית מיום התאונה. 11. באשר לעזרת צד ג', פגיעתה של התובעת הייתה קשה והיא חייבה אשפוז של 12 ימים במצטבר. היא סבלה משברים ברגל ובגב והייתה מרותקת למיטה תקופה ממושכת. בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי הכושר, אני פוסק לתובעת סכום של 14,000 ₪ אשר משקף 2,000 ₪ לחודש למשך תקופת אי הכושר. אינני רואה מקום לפסוק סכום כלשהו בגין עזרת צד ג' בעתיד או בגין התקופה מתום תקופת אי הכושר ועד היום. כאמור, לתובעת נותרה נכות של 5% בלבד ונכות זו אינה מצדיקה עזרת צד שלישי. 12. בעקבות התאונה טופלה התובעת בבי"ח הדסה עין כרם, אשר מרוחק כ- 150 ק"מ מכפר מגוריה ואין ספק שלצורך קבלת הטיפולים נגרמו לה הוצאות ממשיות בגין נסיעות. כמו כן טופלה התובעת בבי"ח הגליל המערבי בנהרייה ולצורך קבלת טיפולים אלה, נגרמו לה הוצאות בגין נסיעות. בנוסף לכך, הייתה התובעת מטופלת תקופה ממושכת במכון ופיק לפיזיותרפיה במג'ד אלכרום וגם לצורך קבלת טיפולים אלה נגרמו לה הוצאות נסיעה שונות. כמו כן, נגרמו לתובעת הוצאות בגין עלות הנפקת התחייבויות ע"י קופת חולים אם כי מדובר בסכומים זניחים יחסית. בהתחשב בכל האמור אני פוסק לתובעת סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות. 13. נזקיה של התובעת עקב התאונה מסתכמים, אם כן, בסכום של 88,000 ₪. 14. ב"כ הנתבעת עתר בסיכומיו לניכוי שכרו של ד"ר דנינו וזאת בהתאם להחלטה מיום 25/02/08. אכן בהחלטה אליה הפנה ב"כ הנתבעת הוריתי כי אם ייקבע שלא נותרה נכות צמיתה בתחום א.א.ג , יקוזז שכרו של המומחה מן הפיצוי. ב"כ התובעת טען היום, כי אין לקזז את שכרו של המומחה וזאת לאור קביעת המומחה, כי יתר תלונותיה של התובעת אינן מזכות בנכות ומכאן הוא מסיק שהתלונות קיימות. אינני מקבל את טענתו של ב"כ התובעת. ד"ר דנינו קבע באופן מפורש כי תלונות התובעת על ירידה בשמיעה אינן אמינות, וכי בדיקת בירא שהיא בדיקה אובייקטיבית הצביעה על העדר בעיה כלשהי בתחום האוזניים. התובעת בעדותה היום ציינה באופן מפורש כי הרעשים באוזניים אינם תמידיים. עולה, כי מלכתחילה לא היה מקום למינוי מומחה בתחום זה. בנסיבות אלה אני מורה על ניכוי שכרו של ד"ר דנינו מן הפיצוי. הנתבעת שילמה לד"ר דנינו סכום של 5,000 ₪ נכון ליום 20/07/08. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד היום עומד על סך 5,173 ₪. התובעת קיבלה תשלום תכוף בסך 7,000 ₪ נכון לחודש 02/04. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד היום עומד על סך 9,459 ₪. 15. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 88,000 ₪ . כמו כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את מחצית האגרה ששולמה עם פתיחת ההליך בסך משוערך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. מהסכום שנפסק יש לנכות סך של 5,173 ₪ בגין שכרו של ד"ר דנינו וסך של 9,459 ₪ בגין תשלום תכוף. ניתוחתאונת דרכיםבטן