בתביעה זו מבקשת התובעת (להלן גם "העובדת") מבית הדין להצהיר כי יש להכיר בה כזכאית לשיבוץ בסולם שכר אקדמי של האחים והאחיות, לצרכי שכר וקידום. וזאת, בהסתמך על תעודת תואר B.A שרכשה בחוג למדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה (להלן: התואר האקדמי). התובעת, אחות מוסמכת במקצועה, החלה לעבוד בבית החולים הממשלתי המרכז הרפואי "שיבא"- תל השומר החל מיום 2.8.96. קודם לכן, החל משנת 1987 ועד לחודש 1.8.96 הועסקה התובעת בבית החולים העירוני-ממשלתי "איכילוב" בתל אביב. התובעת טוענת כי היא החלה לימודיה לתואר בחודש ינואר 1995 (ת/1 ת/2 לתצהיר התובעת), שאז ובהתאם לחוזר משרד הבריאות מיום 22.10.94 (נ/1 ב', ו/או ת/18), אזי יש להכיר בה כזכאית להיכלל בסולם דירוג שכר אקדמי. שכן, לדבריה, לפי החוזר הנ"ל התואר שלמדה ורכשה נמנה כאחד מן התארים המוכרים לצורך זכאות. התובעת סיימה את לימודיה לתואר רק בחודש אוגוסט 2006 (עפ"י האישורים ת/2, ת/3 לתצהירה), שאז פנה בית החולים "שיבא" בשמה של התובעת לנתבעת בבקשה להכיר בלימודיה כמזכים בדירוג אחיות אקדמי (נספח ב לכתב התביעה). הנתבעת סירבה להכיר בתואר שרכשה התובעת באוניברסיטה הפתוחה לעניין דירוג שכר אקדמי לאחיות, שכן לטענתה בהתאם לחוזר שפרסם משרד הבריאות ביום 28.2.95 (נ/2, להלן: "חוזר 95") נקבע כי החל מיום 1.3.95 אחים/יות מוסמכים, אשר רכשו השכלה אקדמית ישובצו בסולם שכר אקדמי וזאת רק ככל שהתואר שרכשו הינו אחד מהחוגים המופיעים ברשימה. כאשר התואר שרכשה התובעת במדעי החברה והרוח, אינו נכלל ברשימה, אלא רק תואר משולב של מדעי החברה ואחד מהחוגים הבאים: סיעוד פסיכולוגיה, סוציולוגיה או חינוך. הנתבעת מוסיפה ומציינת כי במועד שנקלטה התובעת לשירות המדינה, קרי- אוגוסט 96, יצא חוזר נוסף של משרד הבריאות (חוזר מיום 4.6.96 נספח ג' לכתב ההגנה, להלן: "חוזר 96") ולפיו צומצמה רשימת החוגים המוכרים לצורך זכאות פעם נוספת ובו בוטלה לחלוטין ההכרה גם בחוג המשולב למדעי החברה (ראה בהמשך גם "חוזר 97", נספח ד לכתב ההגנה). בנוסף, בדו"ח הועדה הבינמוסדית (להלן: "הועדה") מיום 9.3.98 ומיום 1.4.98 ובחוזר שיצא בעקבותיו ביום 5.4.98 (נספחים ה-ז לכתב ההגנה, "להלן: "חוזר 98"), נקבע כי החל מיום 1.5.98 רק אחים/יות שרכשו תואר B.A בסיעוד או בניהול מערכות בריאות, יוכרו כזכאים לדירוג בסולם שכר אקדמי. חוזר 98 הוא החוזר הרלוונטי עד היום ועל פיו כאמור, אין אפשרות להכיר בתואר שהשלימה התובעת בשנת 2006 כמקנה זכאות לדירוג שכר אקדמי. ואשר להכרעה - חוששני כי אין מנוס מדחיית התביעה וזאת מהנימוקים כדלקמן: סולמות השכר האקדמיים לאחים ואחיות מקורם בהסכם הקיבוצי לשנים 1978/80 (ת/9 לתצהיר התובעת) שנחתם בין מדינת ישראל, קופת חולים כללית וההסתדרות המדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הכללית והסתדרות האחיות והאחים בישראל. הוועדה הבין מוסדית היא הגוף המוסמך להכרה בתארים אקדמיים נוספים לסיעוד, לצורך שיבוץ בסולמות השכר האקדמיים במגזר הסיעודי. הועדה מתכנסת מעת לעת והחלטותיה מתפרסמות באמצעות חוזרים שונים, שהם אלו הקובעים לעניין ההכרה בתארים אקדמיים לצורכי דירוג שכר במערכת הבריאות. כשם שהועדה קבעה בעבר את תחומי הלימוד המוכרים לצורך החלת סולם השכר האקדמי על אחים ואחיות, כך רשאית הועדה לשנות את רשימת התחומים שיוכרו ולהתאימם לצרכי המערכת ולתנאי העבודה המשתנים, וזאת על פי שיקול דעתה. ברי כי, החלטותיה של הועדה כפופות לכללי המשפט המנהלי החלים עליה כגוף ציבורי. בענייננו, אין למעשה חולק כי בהתאם לחוזר 95 ולהחלטות הועדה והחוזרים שהופצו בהמשך, הרי שהחל מיום 1.3.95 אין אפשרות להכיר בתואר שרכשה התובעת ככזה המעניק לה זכאות לשיבוץ בסולם שכר אקדמי בדרוג אחיות. אלא שהתובעת, שלטענתה החלה לימודיה בחוג למדעי החברה והרוח בחודש ינואר 95, טוענת כי היא זכאית לשיבוץ בסולם השכר האקדמי על סמך אותו מסמך מיום 22.10.94 (נ/1 ב', ו/או ת/18 מיום 1.8.94). ואולם, אין גם חולק כי הלימודים היחידים שרכשה התובעת בתקופה זו הינם למעשה קורס בודד ויחיד שאותו החלה התובעת ללמוד בחודש 2/05, קרי- כחודש לפני כניסתו לתוקף של חוזר 95 וזאת מתוך כלל חובותיה האקדמיים אותם פרשה התובעת על פני למעלה מ-11 שנים!!! יתרה מזאת לא שמענו מפי התובעת טענה בדבר חוסר ידיעה על אותם שינויים רבים ותכופים שנעשו ברשימת התארים המוכרים לצורך זכאות והשמטת החוג אותו למדה התובעת מאותה רשימה, וזאת כבר בסמוך לתחילת לימודיה. לא למיותר להתייחס לטענת הנתבעת לפיה אותו מסמך מיום 22.10.94 (נ/1 ב', ו/או ת/18 מיום 1.8.94), כלל אינו חוזר המתפרסם בעקבות החלטות הועדה הבינמוסדית, אלא מכתב פנימי שנשלח על ידי מר הרולד בר- מנהל תחום בכיר ויחסי עבודה במשרד הבריאות (להלן: "מר בר"). מר בר הצהיר כי המסמך הנ"ל אינו חוזר ולא הופץ ככזה לאף גורם, למעט הגב' שוש ריבא- ששימשה באותה העת כראש אגף הסיעוד בנתבעת (ראה סעיפים 21-19 לתצהירו, עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 20-17). אכן עיון במסמכים נ/1ב' ו/או ת/18 מעלה כי נוסחם שונה מהנוסח של חוזרים 95-98 ובשונה מהם הוא נשלח לגב' שוש ריבא בלבד, ולא הופץ לכל אותם גורמים המוזכרים בחוזרים האחרים. אשר על כן יש מקום להטיל ספק האם אותו מסמך המכונה על ידי התובעת "חוזר 94", אכן מהווה חוזר של הועדה המוסמכת, קרי- הועדה הבינמוסדית. עם זאת, קשה לקבל את העובדה שהנתבעת מנסה להתנער מתוקפו של מסמך שיצא תחת ידיו של מר בר המשמש נציג בכיר בנתבעת, שהוא גם זה החתום על חוזרים 95-98. מה גם שהנתבעת לא סיפקה הסבר משכנע לסיבה שבגינה הופצו אותם מסמכים נ/1ב' ו/או ת/18 ומדוע אין לראות באמור בהם כמשקף את המצב נכונה לאותה העת. בין כך ובין כך, ומבלי שיש צורך להכריע בעניין, הרי שאנו סוברים כי בנסיבות הספציפיות דנן אין לראות בעובדה שהתובעת החלה ללמוד קורס בודד אחד בסמוך לכניסתו לתוקף של חוזר 95, כשקול לתחילת לימודי "תואר", כאשר התובעת פרשה את לימודיה על פני יותר מ-11 שנה. התובעת אף הודתה כי לימודיה הארוכים לא היו רציפים ולוו בהפסקות רבות, לעיתים אפילו של שנה או יותר (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 23-21). בתקופה ארוכה כל כך, כאשר כבר מחודש 3/95 בוטלה ההכרה בחוג ללימודי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה כמקנה זכאות, קשה שלא להניח כי התובעת לא ידעה ולא קיבלה עדכונים על אותם שינויים, ולטעמנו היה ברשותה זמן רב המאפשר לה להתעדכן וכך גם להתאים את מסלול לימודיה על מנת להקנות לה זכאות לדרוג אקדמי. אשר על כן, גם אם נכיר בכך שההכרה בתארים לצורכי שכר אמורה להיבדק בהתאם לקריטריונים הקיימים והתקפים נכון למועד תחילת הלימודים האקדמיים וכי הזכאות להכרה בתואר תלויה במועד התחלת הלימודים לתואר, הרי שבנסיבות המיוחדות שבפנינו הדבר יוביל לתוצאה לא הגיונית ולפיה תוארה של התובעת יוכר כמקנה זכאות, על אף שלמדה קורס בודד אחד בטרם כניסתו לתוקף של חוזר 95, כאשר את חובותיה האקדמיים השלימה התובעת 11 שנים לאחר שבוטלה ההכרה בחוג לימודיה. בשולי הדברים, ומבלי שהדבר יהא בעל חשיבות לצורך הכרעתנו נציין כי, אין חולק שהמרכז הרפואי "איכילוב" בת"א, בו עבדה התובעת עד ליום 1.8.96, הינו בי"ח עירוני-ממשלתי המתוקצב מתקציב המדינה וככזה חלות על עובדיו בכל הקשור לתנאי העסקתם ושכרם, ההוראות שהמדינה מחילה על עובדיה בכלל ובבתי החולים הממשלתיים בפרט (ראה גם עדותו של מר בר, עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 15-13). משכך, גם אם התובעת לא היתה עובדת מדינה בטרם נקלטה ככזו בביה"ח "שיבא" (ויש להניח שכאחות בביה"ח איכילוב היתה למעשה עובדת של עיריית תל אביב ולא של הנתבעת), עדיין אין חולק כי בכל הקשור לקביעת הזכאות באשר לתואר האקדמי שרכשה לצורך דרוג שכרה, הועדה הבינמוסדית היא הגורם המוסמך להחליט בעניין ועל כן המדינה היא הנתבעת הנכונה בנסיבות העניין (אילו היתה התובעת זוכה בתביעתה, נראה כי היתה חשיבות לכך שגם עיריית תל אביב תצורף כצד להליך). כתימוכין לעמדתה, הביאה לפנינו התובעת את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בע"ב 3660/05 ענבל אברג'יל ואח' נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות ואח' (פסה"ד של כב' השופטת גליקסמן מיום 30.7.07) שבו הוכרה זכאותן של התובעות באותו ענין לשיבוץ בסולם השכר האקדמי של האחיות. אין בפסק דין זה כדי להועיל לתובעת בענייננו ולו בשל השוני המהותי בין המקרים. באותו ענין החלו התובעות את לימודיהן בחודש אוקטובר 1997 בחוג המשולב למדעי החברה. במהלך שנת הלימודים תשנ"ח, לנוכח העובדה שעל פי חוזר 96 וחוזר 97 בטלה ההכרה ב"חוג המשולב" כמקנה זכאות לשיבוץ בסולם שכר אקדמי בדירוג האחיות הוחלט על העברת התובעות לחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה במקצוע הראשי ובמקצוע משני: מדעי החיים. שינוי החוג בו למדו התובעות נעשה בידיעת משרד הבריאות. ואולם, על פי חוזר 97 רק לימודי סוציולוגיה הוכרו כמקנים זכאות לשיבוץ בסולם השכר האקדמי. בהמשך, על פי חוזר 98 בוטלה גם ההכרה בחוג לסוציולוגיה כמקנה זכאות. לאור האמור סירב משרד הבריאות להכיר בתואר שרכשו התובעות שם לצורך דרוג אקדמי. בית הדין קבע שם כי התנהלות הנתבע בעניינן של התובעות לא היתה תקינה לאור העובדה שמעבר התובעות לחוג אותו רכשו נעשה בידיעתו, ובסופו של יום קבע כי יש להכיר בלימודי התובעות כלימודי סוציולוגיה החל ממועד תחילת לימודיהן ולפיכך כי יש להכיר בזכאותן לשיבוץ בדרוג אקדמי על סמך חוזר 97. כאמור, אותן אחיות למדו במסלולי לימוד שונים מזה שלמדה התובעת, כאשר ההתייחסות למסלולי לימוד אלו בחוזרי משרד הבריאות היתה שונה מהותית ממסלול הלימוד אותו רכשה התובעת במדעי החברה והרוח. כך גם השינוי שעשו התובעות בחוג לימודיהן נעשה בידיעת משרד הבריאות, על מנת להתאימו לצורך הזכאות (יצויין כי ערעור על פסק הדין תלוי ועומד בבית הדין הארצי- ראה בש"א 625/07 מדינת ישראל נ' ענבל אברג'יל סויסה ואח' מיום 6.2.08). מסקנותיו העקרוניות של בית הדין בענין הנ"ל, שונות מאלו שלנו ועל כן לא ניתן להשליך מהן על המקרה דנן. נוכח כל האמור לעיל, התביעה תדחה ללא צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 ימים. ניתן היום ז' באב, תשס"ט (28 ביולי 2009) בהעדר הצדדים. נ.ע. מר י. כהן ד"ר י. לובוצקי, שופט -אב"ד אחיותדירוג שכר (דרגה)