גלגול שיקים

גלגול שיקים בפני ערעור על פי חוק שיקים ללא כיסוי המתייחס, הלכה למעשה, לשלושה מתוך עשרה שיקים אשר סורבו על ידי הבנק המשיב. ככלל; טוען המערער, כי במהלך מספר שנות עבודה רצופות אל מול המשיב: "נוצר בין המערער לבין הסניף נוהל מוסכם של עבודה על פיו, בתחילת כל יום עבודה היה המערער סוקר את רשימת השיקים שאמורים היו להיות מוצגים באותו יום, הגם שנמשכו ליום ערך קודם. בהתאמה היה דואג להפקיד כספים במזומן לחשבונו על מנת שהתחייבויותיו וחיוביו יכובדו על ידי הבנק המשיב. בתוך כך היה נוהג להתקשר לסניף לשוחח עם ה"רפרנטית" ולהודיע כי באותו יום ביצע לחשבון הפקדות שיבטיחו שבחשבון יש די והותר כספים על מנת לכסות ולכבד את כל רשימת השיקים שהוצגו לפרעון". (סעיף 6 לתצהיר שהוגש בתמיכה לערעור). זאת לציין בהקשר זה כי המערער לא פרט את יישומו של נוהג זה ובהסתמך על דפי החשבון שצורפו לערעור. לטענת המערער, בשנה האחרונה חלו מספר תקלות בנוהל נטען זה. לטענת המערער, לא קיים המשיב את הנוהג תוך התעלמות מאינטרס המערער ומהסכמות מובנות ורבות שנים. כאמור; מתייחס הערעור לארבעה שיקים מתוך עשרה שיקים מתוך רשימת ההגבלה. אתייחס אליהם אחד לאחד: 1. שיק ע"ס 37,000 ₪, זמן פרעונו 30.9.09: בהתייחס לשיק זה טען המערער בתצהירו, כי השיק הוצג לפירעון ביום 30.9.09 "זאת לאחר שהמערער דאג להפקיד לחשבון שיק בסכום מקביל בסך של 37,000 ₪ באותו יום". המערער מלין על כך שהשיק הוחזר על ידי הבנק המשיב בצרוף הערה "אין כיסוי מספיק". כפי שטוען המערער ומאשר, מסגרת האשראי שלו אצל המשיב הסתכמה ל- 50,000 ₪. טענת הבנק המשיב בתשובה: המערער חרג ממסגרת האשראי על סך 50,000 ₪ שהועמדה לו, בסכום של 36,000 ₪ ולא זאת אף זאת, אלא שהשיק ע"ס 37,000 ₪ אשר הוצג לפרעון ביום 30.9.09 - חזר מבלי שכובד. לאמור; אפילו אם רצה הבנק להסתמך על השיק שהופקד על ידי המערער, נבצר ממנו, שכן, שיק זה לא כובד. לצד סרוב השיק הנגדי, חוייב חשבונו של המערער ביום 2.10.10 בסכומים נכבדים נוספים בגין חיובי כרטיסי אשראי וכן חיוב בגין הלוואה, כך שבפועל ביום 2.10.10 עמדה היתרה בחשבונו על 112,853 ₪ בחובה. מעיון בדפי החשבון שצרף המערער לערעור עולה, כי ביום הצגת השיק לפרעון עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של כ- 50,404 ₪ וזאת מבלי לקחת בחשבון את השיק על סך 37,000 ₪. בהעדר כיסוי לשיק זה - סורב על ידי הבנק המשיב אדגיש; כי המערער לא טען דבר וחצי דבר שהיה בו לרמז על הגרסה שהועלתה במהלך הדיון שבפני היום, לאמור כי רק סירוב השיק על ידי הבנק המשיב הביא לסירוב השיק שהופקד לפרעונו - השיק הנגדי ע"ס 37,000 ₪. במהלך עדותו בפני העלה המערער גירסה חדשה, ומפאת "חדשנותה", וליתר דיוק, ההימנעות מאזכורה בתצהיר וההימנעות מצירוף אסמכתאות שיהא בהן לתמוך בה - אינני נותנת בה אמון! על פי גירסה חדשה זו , קיבל המערער את השיק הנגדי ע"ס 37,000 ₪ מאחד - מתווך בשם הרצל גבעתי, זאת מאחר ואת השיק שמשך הוא ומסר להרצל גבעתי, לא היה לו כסף לפרוע. כפי שטען המערער בעדותו בפני, בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 29, 30: "אמרתי לו שאני יודע שאני צריך לשלם... ואין לי כסף... הוא אמר שהוא כבר הפקיד את השיק וכנגד הוא מוכן לתת לי שיק ע"ס 37,000 ₪. הוא נתן לי שיק ואני חייב לו בגלובלי 37,000 ₪". גירסה זו אינה אמינה עלי. לא נתמכה בתצהירו של הרצל גבעתי! ועיקר עיקרים, לא בא זכרה בתצהירו של המערער אשר אין ספק שהיתה בידיעתו למועד שנתן את תצהירו, שכן; בהתייחס לשיק זה טען אך ורק כי אילו היה הסניף פועל בהתאם לנוהג המקובל, לא היתה כל סיבה לכך שהשיק לא יכובד. כידוע; שיק מהווה תשלום על תנאי בלבד. משמע; שלא רק שהמערער לא טרח להפקיד השיק הפורע בזמן פרעונו של השיק ע"ס 37,000 ₪ שזמן פרעונו כאמור 29.9.10, אלא שהפקיד אותו יום למחרת וזאת במקום להפקיד כסף מזומן - הפקדה שהיה בה לתת מענה לנוהג נטען על ידו, ופרעון חד-משמעי של שיק זה, גם אם הופקד יום למחרת זמן פרעונו, ובפועל - ביום בו הוצג! עוד אני קובעת; כי המערער לא הוכיח נוהג שיושם על ידי המשיב על פיו בנסיבות של הפקדה, יום למחרת זמן פרעון השיק - של שיק צד ג', לפרעון השיק - ראה בכך הבנק הבטחה לפרעון. ב"כ המערער הפנה לענין הנוהג הנטען לפעולה בנקאית מיום 20.5.10. מעיון בדפי החשבון לתאריך זה ניתן ללמוד, כי ליום 20.5.10 משך המערער שיק על סך 50,000 ₪ שמספרו 0000035. השיק הוחזר על ידי הבנק המשיב ביום 21.5.10 בצרוף ההערה "אין כיסוי מספיק". בו ביום הפקיד המערער כסף מזומן בסניף, וכתוצאה מכך ביטל המשיב את החזרת השיק מספר 0000035. פעולה בנקאית זו מצביעה, לכל היותר, על הסכמת הבנק לבטל החזרת שיק כנגד הפקדת כסף מזומן למחרת זמן פרעונו, וביום הצגתו בפועל לפרעון. זולת פעולה זו, לא נוכחתי בנוהג הנטען, זה גם לא פורט בערעור או בתצהיר שהוגש בתמיכה. לעניין הטענה בדבר היווצרותו של הסכם מכללא בהתנהגות, ולמצער - יסוד סביר להניח קיומו של הסכם מעין זה, יצוין כי טענה זו הוגדרה על-ידי כבוד השופט יצחק עמית, במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מ"ד (1998) 449, בעמ' 449 (בעמ' 468), כ"אחת הטענות השכיחות, אם לא השכיחה ביותר" בערעור על פי הוראת סעיף 10 לחוק,:   "... שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (בעמ' 470-469, וראו האסמכתאות שם; כן ראו יובל אזני שיקים ללא כיסוי - כרך ב' (2003) 441-436 (להלן אזני): "העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש".   בנסיבות אלה, דוחה בקשת הגריעה בהתייחס לשיק זה, באשר לא נוכחתי בנוהג המחייב חבות משפטית את הבנק המשיב לכבד שיק כנגד שיק נגדי של צד ג', שאין כל ערובה שיפרע! כאמור, דוחה גם הגירסה כי סרוב השיק על ידי הבנק המשיב, הוא שגרם להחזרת השיק שבא לפרוע אותו, שכן, טענה זו לא בא זכרה בתצהיר, וזולת דברים סתמיים של המערער - לא נתמכה בראיות נוספות. מה גם שאינה עולה בקנה אחד עם ההגיון, שכן, לגירסת המערער, השיק הנגדי ניתן לו על ידי מתווך שאחז בשיק נשוא דיון זה. הגירסה אם כך אינה הגיונית, שכן, לדברי המערער, הוא זה שחייב למתווך את סכום השיק, כך ששיק נגדי היה מכפיל את החוב ולא מאפס אותו, כפי שטען בפני. התוצאה היא, שדוחה הערעור לענין השיק הראשון. 2. שיק מספר 0000007 ע"ס 10,150 ₪ זמן פרעונו 4.11.09: בהתייחס לשיק זה טען המערער בתצהירו, כי שלושה ימים קודם לכן, ביום 1.11.09 הוטל בטעות עיקול על חשבונו במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו. לגירסתו, בו ביום שנודע לו על העיקול - הגיש בקשה לביטולו וגם קיבל החלטה מבטלת בו ביום. מעיון בדפי החשבון שהציג המערער, אין חולק כי למועד זמן פרעונו של השיק עמדה יתרת החובה בחשבונו, למקרה והשיק היה מכובד, ע"ס של 57,728 ₪ - חריגה של 7,728 ₪ מעל למסגרת האשראי שלו. לטענת המערער בסעיף 12.5 לתצהירו: "בעקבות העיקול התקשה להפקיד לחשבון די כספים כדי להבטיח כיסוי השיק. המערער הצליח להפקיד ביום 4.11.09 רק סך של 4,500 ₪ באמצעות העברה מחשבון אחר". לא השכלתי להבין מתצהירו של המערער ומעדותו בפני, מה עילת הערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי! ברור; כי גם הפקדה בסך של 4,500 ₪, יום למחרת זמן פרעון השיק - ב- 4.11.09, לא היה בה לספק כיסוי שיביא לפרעון השיק. טענת המערער היא, כי סוכם עם ה"רפרנט" - את שמו לא טרח לציין - כי את היתרה להפקדה בסך 3,000 ₪ "יפקיד מיד לאחר ביטול העיקול והשיק יכובד". תשובת המשיב לטענה זו: למועד הרלוונטי רבץ על חשבונו של המערער עיקול ע"ס 213,457 ₪. המשיב מכחיש את הטענה בדבר התחייבות "רפרנט" מטעם המשיב לפרוע את השיק. מה גם שלא נתמכה בכתב. ויתרה מכך, נוכח העובדה שהסכום הנוסף שנדרש להפקדה הסתכם רק ל- 3,000 ₪, כלומר; שאם היה מפקיד את מלוא הסכום שנדרש לסכום השיק, במגבלת מסגרת האשראי שלו, היה מסורב השיק אך ורק מהסיבה "עיקול". דין טענת המשיב לענין זה להתקבל! המערער, כאמור, לא טרח להזכיר את שם "הרפרנט" שהבטיח לו את פרעון השיק. מה גם, שכאמור, כיסוי לשיק הופקד רק כעבור שבעה ימים נוספים - ב- 11.11.09 כך שממילא קורסת גרסתו לעניין זה. אינני סבורה כי יש קשר בין חובת המערער לדאוג לכיסוי מלא לשיק שמשך, לבין צו עיקול שלטענתו בוטל. על מנת ששיק יכובד - שומה היה עליו להפקיד את מלוא הכיסוי לשיק. בפועל; הפקיד כאמור רק 4,500 ₪ ביום 4.11.09. סכומים נוספים הפקיד רק ב- 11.11.09, כך שממילא לא מצאתי עוגן לטענה זו ולפיכך דוחה בקשת הגריעה לעניין שיק זה. 3. שיק מספר 0000015 ע"ס 30,000 ₪ זמן פרעונו 30.6.10: לטענת המערער בתצהירו שהוגש בתמיכה לערעור, ביטל שיק זה מבעוד מועד, זאת בנסיבות של ביטול עיסקה. זמן פרעונו המקורי של השיק היה 4.6.10. לגירסת המערער, מאחר וביקש ששיק זה יחזור אך ורק מחמת "הוראת ביטול", דאג לבצע ביום 3.6.10 העברה בנקאית שיהא בה כיסוי לשיק, כך שיסורב על ידי הבנק המשיב אך ורק מהסיבה "ניתנה הוראת ביטול". בפועל; מאחר והשיק הוצג לפרעון רק כעבור חודש ימים, שוב לא היה כיסוי לשיק. מעיון בדפי חשבון הבנק של המערער עולה, כי אכן ביום 3.6.10 ביצע העברה בנקאית לזכות חשבונו מחברת מימון, בסכום של 30,500 ₪. ברם; משלא הוצג השיק המדובר לפרעון בתאריך המצופה - ביצע המערער העברת הכספים שהפקיד - כעבור שלושה ימים - לחשבון אחר שלו. טענת המערער בקליפת אגוז היא, כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי צד ג' יפקיד את השיק "דווקא בתאריך זה ולא בתאריך הפרעון". מה גם, שביום 17.6.10 הוטל עיקול נוסף על חשבונו. בעניין זה קובע המלומד עמית כי את הנחתו הסבירה של המושך על פי סעיף א3 יש לבחון מהמועד שבו ניתן היה להציג השיק בפועל, ועד לפרעונו בפועל. בבחינת חובה מתמשכת לדאוג לכך שבכל זמן מרגע מועד הפרעון ועד לפרעונו בפועל, יהיה כיסוי לשיק. ראו בעניין זה ע.א (חיפה) 599/94 סוויסה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם). טענת המערער כאמור , תמוהה ביותר!!!! והרי, ידוע הן למערער והן לבא כוחו, כי מי שמושך שיק וזמן פרעונו נקוב - שומה עליו לדאוג לכיסוי לשיק זה, לכל תקופת תוקפו של השיק שאם לא כן, אין כל מניעה שיסורב על ידי הבנק הנמשך בצרוף הערה "אין כיסוי מספיק". טענה זו , משוללת כל בסיס או אחיזה בדין, ובעיקר - בכוונת המחוקק לחוק שיקים ללא כיסוי, ועל אחת כמה וכמה, מעילות הסרוב המנויות בסעיף 10 לחוק זה, לאמור; הבנק לא סרב לפרוע את השיק מחמת טעות, וללקוח - המערער, לא היה כל יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק! אשר על כן דוחה טענה גם לענין שיק זה. 4. שיק מספר 0000015 ע"ס 30,000 ₪ זמן פרעונו 4.7.10: גם בהתייחס לשיק זה טען המערער כי ביטל אותו מבעוד מועד. עילת הגריעה, בהתייחס לשיק זה, עולה מסעיף 12.4 לתצהירו - "נבצר ממנו בעל כורחו להפקיד כספים לחשבון באותו יום... שכן, ביום 17.6.10 הוטל עיקול על החשבון". לא מצאתי קשר הגיוני בין ההימנעות מהפקדת סכום לכיסוי השיק, לבין העיקול על החשבון. לאמור, אם היה מפקיד סכום שהיה בו לאפשר את פרעון השיק - הרי שהיה השיק מסורב אך ורק בצרוף ההערה "הוטל עיקול". טענת המערער לענין זה, כנגד המשיב, היא, כי מי מטעם המשיב לא טרח להתקשר אליו, ליידע אותו, בדבר הפקדת השיק, הגם שבוטל, זאת בניגוד להתנהלות רגילה ולמרות שהיתה לו ציפיה סבירה כי כך ינהגו בסניף - סעיף 13 לתצהירו של המערער. גם טענה זו אין לה על מה שתסמוך. לא הוכח בפני נוהג מחייב את הבנק, המשיב, להתקשר אל המערער כל אימת שמוצג שיק לחשבונו ואין לו כיסוי. וביתר הדגשה, נוכח התנהלותו של המערער אשר עיקולים בסכומים של מאות אלפי שקלים הוטלו על חשבונו, שיקים, לרבות שיק בסכום של 500,000 ₪ שלא היה כל סיכוי שיכובד בידי הבנק הנמשך - נמשך על ידי המערער ליום 17.1.10, זאת לצד שיקים נוספים בסכומים נכבדים, וכל זאת לצד העברות לחשבון וממנו המעידות על ניהול חשבון בניגוד לחזותו הלכאורית, לאמור; במקום לנהל חשבון משק בית משותף של בני זוג, נמשכו והופקדו מחשבון זה סכומים ניכרים שמעידים על פעילות נפרדת, ויתכן ואף סמויה, ויתכן ואף עיסקית, וכנראה גלגול שיקים, וכנראה תוך זיקה לחברות הלוואות חוץ-בנקאיות, והכל בניגוד לחזותו הלכאורית של החשבון כחשבון לניהול משק ביתו של המערער - שלו ושל אשתו. 5. התנהלות חשבונו של המערער כמכלול: במהלך הדיון שבפני התברר כי נכון לתקופה הרלבנטית לסירוב הצ'קים נשוא הערעור, נקלע המערער לסכסוכים משפטיים וחובות לרבות לתאגידים בנקאים בהיקף של מאות אלפי שקלים. למרות שתאר את חשבונו כחשבון של משק בית משותף.,הרי שבבחינה מדוקדקת של הפעולות בחשבון עולה פעילות בהיקפים של מאות אלפי שקלים; עיסקאות המצביעות לכאורה על גלגול שיקים ושיקים טובה; משיכת שיק בסכום נכבד של 500,000 ₪ מבלי לדאוג לכיסוי לו; מספר לא מבוטל של עיקולים בחשבונו בסכומים ניכרים - כל אלה לצד משיכת שיקים תוך חריגה ממסגרת אשראי ! בעניין זה אין להתעלם ממטרתו של חוק שיקים ללא כיסוי שבאה להגן על הציבור מפני מכת משיכת שיקים ללא כיסוי שפשטה למצער במחוזותינו. בכגון דא, לא נותר אלא ליישם את מטרת המחוקק כפי שמוצתה בפסק הדין בברע"א 9162/04, סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ,: "ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים - כפי שציין בית המשפט המחוזי - על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק. ... על מושכי שיקים ללא כיסוי לידע, כי אינטרס הציבור, שעליו אמונים בתי המשפט, הוא להיאבק בכך. אין פירוש הדבר שלא יהיו מקרים בהם תובא תקופת הסעד הזמני בחשבון, כגון על פי נסיבות אישיות מיוחדות. אך משבנגע ומכת מדינה עסקינן, אין מנוס ככלל משימוש באפשרות זו בצמצום ומתוך גישה מחמירה". וכפי שניפסק ברע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט - "ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק. הגישה הבסיסית לנושא - ומקרה זה אינו מצדיק סטייה ממנה - היא כי על מושכי שיקים ללא כיסוי לידע, כי אינטרס הציבור, שעליו אמונים בתי המשפט, הוא להיאבק בכך"  ועוד: כב' השופט א. רובינשטיין:-   "בכל עת, אך בודאי בתקופות של כלכלה במצוקה, מחובתו של הבנק להקפיד כי מסגרת האשראי תכובד, גם לטובת הציבור. אכן, בגדרים אלה פשיטא שיש צורך באיזון, שיש בו אנושיות ומוסריות חברתית, שאין בו ירידה לחיי הזולת ושיש בו כדי לעודד פעילות עסקית של עסקים קטנים ובינוניים; בצד האחר של המשוואה מצויה החובה לדאוג שלא להרבות אשראי הנתון בסכנה. מסגרת אשראי היא מחוייבות חוזית שחובות תום הלב חלות עליה - על כולי עלמא - על הבנק מזה ועל הלקוח מזה." רע"א 9374/04 אי.אנד.ג'י. מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף רחובות (מיום 11.11.2004) וכבוד השופטת עדנה ארבל : "מעבר לתכלית ההרתעתית של החוק, ....., נועד החוק להתמודד עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, על-ידי מניעת מי שעשרה שיקים שלו סורבו על-ידי הבנק מלהמשיך ולפזר שיקים ללא כיסוי בשנה שלאחר המועד בו סורב השיק העשירי. נראה כי קיימת חשיבות להגבלתו של החשבון דווקא במועד זה, מאחר ואותו לקוח הראה כי מצבו הפיננסי אינו יציב, וישנו חשש מוגבר ממשיכת שיקים ללא כיסוי על-ידו בתקופה שסמוכה לאירועים שהביאו להגבלתו....... יש לזכור כי חוק זה נחקק על מנת להילחם במכת המדינה של שיקים ללא כיסוי (עמית במאמרו הנ"ל, בע' 449-450, 482). רע"א 7435/05 אלכסנדר סגל נ בנק המזרחי המאוחד בע"מ פורסם במאגר נבו   וכן לאחרונה : "מטרתו של חוק שיקים ללא כיסוי היתה והינה בהגנה על הציבור מפני מושכי שיקים שלא יוכלו, או אין בדעתם לפרוע אותם ולבצר את אמינותו של השיק כאמצעי תשלום טוב. בימי חקיקת החוק (ב-1981) היה השיק אמצעי תשלום נפוץ ביותר, והחזרת שיקים מסיבה של חוסר כיסוי פגעה בחיי המסחר והביאה לתגובת שרשרת של עסקים שנקלעו קשיי נזילות לאחר שהתקשו בגביית השיקים האמורים. החוק תוקן ב-1992 והתיקונים שהוספו החמירו עם מושכי שיקים ללא כיסוי. החוק מבוסס על שיתוף פעולה בין הבנק שעליו נמשכו השיקים לבין בנק ישראל. הבנק המגביל את לקוחו מדווח לבנק ישראל. האחרון מעביר לכל הבנקים האחרים את פרטי ההגבלה. " פר"ק 116-04-09 סוידן מרקט בע"מ כב' השופטת ב. גילאור, נשיאה מיום 02 מאי 2010 פורסם במאגר נבו . לסיכום לאור כל הנסיבות והתנהלות המערער כפי שפורטה לעיל ., קבלת הערעור עלולה להביא לדעתי לסיכול המטרה - הליבה של חוק שיקים ללא כיסוי. ממכלול הנימוקים דלעיל וגם ביישום מטרת המחוקק ונוכח מטרתו של חוק שיקים ללא כיסוי מחד והתנהלות המערער בחשבון משק ביתו כטענתו - דין הערעור להידחות! התוצאה היא שדוחה הערעור! מחייבת את המערער בהוצאות המשיב בסך של 8000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ריבית חוקית והפרשי המצדה למדד עד לתשלום בפועל. הפיקדון שהפקיד המערער יועבר על ידי הגזברות לבא כח המשיב על חשבון ההוצאות שניפסקו היום. שיקים