מועד תחילת הנכות הרפואית 1. התובעת משיגה בתביעה זו שבפני על שינוי מועד יום הפגיעה בעבודה וכפועל יוצא מכך שינוי בסיס שכרה לצורך חישוב מענק הנכות בגין פגיעה בעבודה ששולם לה. 2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: ביום 23.5.06 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בה נטען כי היא סובלת מצרידות בשל הצורך לעשות שימוש רב ותכוף בקולה במהלך עבודתה כמנהלת בי"ס ומדריכה (התביעה צורפה כנספח א' לסיכומי התובעת). ביום 9.1.07 הוכרה פגיעתה של התובעת על ידי פקיד התביעות כתאונת עבודה (מחלת מקצוע). התביעה אושרה עקרונית ללא תשלום (ר' נספח ג' לסיכומי התובעת). בהודעת המוסד מיום 12.6.07 נקבעה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 5% מיום 10.9.01. על גבי ההודעה נכתב בכתב יד כי הבסיס לחישוב הינו 51,225 ש"ח על פי תלושי השכר. (ההודעה צורפה כנספח א' לכתב התביעה). בעקבות ערר שהגישה התובעת על מועד תחילת הנכות שנקבעה לה, העמידה הועדה הרפואית לעררים מיום 12.8.08 את מועד תחילת נכותה של התובעת מיום 12.12.05. (כעולה מפרוטוקול הדיון בועדה הרפואית לעררים, סעיפים 19 ו-23). בהודעת פקיד התביעות מיום 10.9.08 אושרה לתובעת גמלת נכות מעבודה בגין פגיעה מיום 11.12.05 בשיעור 5% כשהבסיס לחישוב לגמלה הינו 37,277 ש"ח (ההודעה צורפה כנספח ד' לכתב התביעה). 3. לטענת התובעת, בהודעה מיום 10.9.08 שינה המוסד באופן חד צדדי ועל דעת עצמו את מועד יום הפגיעה ליום 11.12.05 וכן שינה את הבסיס לחישוב שכרה של התובעת והעמידו על 37,277 ש"ח בלבד. על פי הנטען, החלטת המוסד לשנות את מועד יום הפגיעה ואת בסיס שכרה של התובעת שגויה. כמו כן, לטענת התובעת, אופן ודרך חישוב בסיס שכרה העדכני של התובעת ואופן ודרך חישוב מענק הנכות שגויים אף הם. 4. במעמד הדיון טענה ב"כ המוסד שכדי להוכיח שפגיעה גרמה לנזק יש להציג תעודות אי כושר או להסתמך על קביעת נכות. לטענתה, משלא הוצגו תעודות אי כושר, הרי שהנזק שנגרם הוא בהתאם לקביעת הועדה הרפואית והינו החל מחודש 12/05. 5. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב. בסיכומיה חזרה התובעת על כל טיעוניה והוסיפה כי אין בקביעת הועדה לעררים באשר לתחולת מועד הנכות של התובעת כדי לשנות את מועד יום הפגיעה, אשר אינו נקבע על ידי הועדה הרפואית, אלא על ידי פקיד התביעות. בסיכומי המוסד נטען כי לא הוגש ערעור על החלטת הועדה לעררים מיום 12.8.08 במועד וכי ההחלטה היא חלוטה ולא ניתן עוד לערער עליה, לרבות על שינוי מועד תחילת הנכות. כן נטען כי המוסד שילם לתובעת מענק נכות על פי השתכרותה בשלושה החודשים עובר לדצמבר 2005, בעוד בהודעה מיום 12.6.07, לאחר החלטת הועדה מדרג ראשון, חושב הבסיס על פי השתכרות התובעת בשלושה החודשים עובר לספטמבר 2001. ב"כ המוסד ציינה עוד כי עם שינוי מועד תחילת הנכות זכאית היתה התובעת למענק מלא, בעוד על פי המועד הקודם היתה התובעת זכאית למענק מופחת בשל שיהוי. לטענת ב"כ המוסד, מאחר ולא הומצאו תעודות אי כושר ולא נקבעה נכות זמנית - נקבעה נכותה של התובעת החל מדצמבר 2005, כאשר אין כל קביעה בדבר נזק רפואי כתוצאה ממחלת המקצוע הקודם למועד זה. לטענתה, פקיד התביעות הוא שמכיר בצרידות כמחלת מקצוע והועדה הרפואית קובעת מועד לתחילת הנכות, ואין ברישומי קופת חולים לעניין הצרידות כדי לשנות את מועד תחילת הנכות. הכרעה   6. על פי הפסיקה, כאשר מדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה - בעילת התביעה קמה במועד קרות התאונה. כאשר מדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה ובהעדר זכאות לדמי פגיעה, בעילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות כפי שנקבעת על ידי הועדה הרפואית, שאז קמה הזכאות לגמלת נכות (עב"ל 1304 כץ נ' המוסד לביטוח לאומי, 2008).   הלכה זו תואמת גם את הפסיקה לעניין פרשנותו של סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"), ועל פיו: "(א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה". (ההדגשה אינה במקור, מ.ל.). על פי הפסיקה, המועד "שבו נוצרו התנאים המזכים במענק" הינו מועד תחילת הנכות. (עב"ל 96/03 פריג' נ' המוסד). מועד תחילת הנכות הוא המועד שנקבע על ידי הועדה הרפואית. 7. מועד תחילת הנכות כפי שנקבע על ידי הועדה הרפואית לעררים בעניינה של התובעת הוא 12.12.05. יוטעם כי מועד תחילת הנכות שונה למעשה לבקשתה של התובעת, בערר שהגישה בעניין זה ממש לועדה הרפואית לעררים, על מנת שלא תחול לגביה הוראת השיהוי שבסעיף 107 לחוק. 8. התובעת מבקשת בהליך זה בבית הדין להורות למוסד להותיר את מועד הפגיעה כפי שנקבע על ידי פקיד התביעות ביום 12.6.07 ובכך למעשה להורות לועדה לעררים לתקן את מועד תחילת הנכות ליום 10.9.01. (דהיינו, לבטל את החלטת הועדה לעררים, שקיבלה את עררה של התובעת עצמה). אלא שהדרך להשיג על החלטתה של הועדה הרפואית היא בהגשת ערר על החלטתה. התובעת לא נקטה בהליך של ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים במועדים הקבועים לכך על פי החוק, ובכלל. 9.  בנוסף, המועד להגשת ערעור כאמור כבר חלף. מכח סעיף 396 לחוק נקבעו בתקנות המועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק הביטוח הלאומי לפני בית הדין לעבודה.   תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 קובעת כי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים יוגש לביה"ד לעבודה תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער. (כיום הוארך המועד ל-60 יום). כבר נפסק כי לבית הדין אין סמכות להאריך את המועדים שננקבו בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים, מאחר ושעה שמדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא עניין לביה"ד, לא חלה תקנה 123 לתקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה בדבר הארכת מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, להבדיל מעשיית פעולה בזמן המשפט עצמו. (ראה: עב"ל 1281/00 אבו גאמע נ' המוסד, פד"ע לח 853 ופסקי דין הרבים שקדמו לו וכן עב"ל 27/03 המוסד נ' אליאס חזן , 2004).   בעניינה של התובעת חלף המועד להגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 12.8.08 בדבר מועד תחילת הנכות. לפיכך, הקביעה בעניין זה הפכה לחלוטה. 10. משהחלטת הועדה בדבר מועד תחילת הנכות הפכה לחלוטה - כדין חישב המוסד את גובה המענק, בהתאם למועד תחילת הנכות, על בסיס השתכרותה של התובעת בשלושה החודשים עובר לחודש דצמבר 2005. 11. משכך - דין התביעה להידחות.    סוף דבר: 12. א. התביעה נדחית.   ב. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה. רפואהנכות