להלן פסק דין בסוגיית צלחת לווין יס - תביעת פיצויים: פסק דין ההכרעה בקליפת אגוז תביעה זו עניינה בתובעת שגילתה ביום בהיר אחד כי חברת הלווין "ייס" מחוברת לארון החשמל הפרטי שלה. זאת עשתה למרות שהתובעת אינה צורכת את שירותיה וללא ידיעתה. חברת הלווין "ייס" אומנם הציגה אישור החתום על ידי ועד הבניין המתיר לה להתקין צלחת לקליטת שידורי לווין, אולם אישור זה, אינו מקנה לה להתחבר לארונות החשמל הפרטים של דיירי הבניין שאינם לקוחותיה. אין חולק כי בעשותה כן, פעלה שלא כדין ועליה לפצות את התובעת. השאלה היא רק גובה הפיצוי. ומכאן, לפרטי המקרה בפירוט. העובדות וטענות הצדדים התובעת הגישה תביעה כנגד חברת הלווין "ייס- די.בי. אס" שירותי לווין (להלן: "הנתבעת"). לטענת התובעת ביום 12.02.2010 בעת שחשמלאי בדק את מנורת החשמל בחדר המדרגות בבניין בו גרה, הבחין החשמלאי, כי מצורף למערכת החשמל של התובעת קבל חשמלי בלתי מזוהה. לאחר בדיקה עלה, כי הקבל המחובר לארון החשמל של התובעת שייך לנתבעת. ביום 27.12.2010 הגישה התובעת תלונה במשטרה כנגד הנתבעת. בדיון שהתקיים לפניי ביום 26.05.2011 הדגיש התובעת, כי היא מתגוררת בבניין קרוב לשלוש שנים, וכי היא מעולם לא הייתה לקוחה של הנתבעת. בנוסף אמרה כי ככל הידוע לה בעבר הרחוק בעלת הדירה הקודמת הייתה מנויה לשירותי הנתבעת. בדיון חזרה והדגישה התובעת, כי החיבור שעשתה הנתבעת לארון החשמל שלה ללא ידיעתה, מהווה מעשה פלישה לרכושה הפרטי. בגין המעשים המתוארים לעיל מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת ולפצותה בסכום של 25,000 ₪. הנתבעת מצידה לא מכחישה את העובדה שהתובעת אינה לקוחה. הנתבעת בכתב הגנתה ולפניי טענה, כי היא מתקינה צלחת קליטה בניין מגורים, רק לאחר שהיא מקבלת את אישורו של ועד הבניין / הבית. לדבריה, בטעות ובתום לב חובר ספק הכח, המשמש בדרך כלל כשנאי המקשר בין צלחת הקליטה מצד אחד, לנקודת החשמל בצד שני לארונה הפרטי של התובעת. יחד עם זאת ציינה, כי היא עשתה כן לאחר שביום 02.05.2011 קיבלה את אישורו של ועד הבית בבניין בו מתגוררת התובעת. האישור אף צורף לכתב ההגנה וסומן כנספח 1 (להלן: "האישור"). וכי ככל הנראה הטעות אירעה מאחר שחיבור נעשה עובר לכניסתה של התובעת לבניין. לטענתה, התובעת לא פנתה אליה מעולם בעניין, והפעם הראשונה שהיא ידעה על טרונייתה של התובעת הוא רק לאחר קבלת כתב התביעה. לדידה, אילו התובעת הייתה פונה אליה ומבקשת להסיר את הספק המחובר לארון החשמל, היא הייתה מסירה את החיבור באופן מיידי, זאת כפי שעשתה מיד עם קבלת כתב התביעה. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה חוות דעת מומחה מיום 14.04.2003. בהתאם למצוין בחוות הדעת עולה, כי העלות החודשית הממוצעת של צריכת החשמל לבניין כולו הינה כ-1.68 ₪. עותק מחוות הדעת צורף לכתב ההגנה וסומן כנספח 2. לפיכך לטענתה, סכום התביעה (25,000 ₪) שאותו מבקשת התובעת הינו מופרז לחלוטין וחסר תום לב, תוך ניסיון לעשות עושר ולא במשפט על חשבון הנתבעת. משום כך טוענת הנתבעת, כי דין התביעה להידחות על הסף. דיון למעשה אין מחלוקת בין הצדדים, כי לנתבעת קיים אישור מיום 25.01.2000, להתקנת צלחת לקליטת שידורי לווין בבניין מגוריה של התובעת החתום על ידי נציג הבניין מר ניסים מזרחי. יחד עם זאת לאחר שעיינתי באישור, עסקינן באישור המתיר בהסכמת ועד הבניין להתקין צלחת קליטה של שידורי טלוויזיה בבניין. כך מצוין באישור: "מאשרים לחברתכם ולכל מי שיוסמך על -ידה לשם כך, להתקין בבניין שלנו צלחת לקליטת שידורי לוויו וכן כל תשתית דרושה אחרת ולתחזק אותן, כדי לאפשר לדיירי הבניין המעוניינים להתחבר ולקלוט את שידורי הלווין שלחברתכם". הנה כי כן, עינינו הרואות, כי האישור אומנם מתיר להתקין צלחת קליטה בבניין אולם, בשום פנים ואופן הוא אינו מתיר לנתבעת לצרוך חשמל מארונות החשמל הפרטיים של הדיירים שאינם לקוחותיה. יתירה מכך, אין גם כל אישור להתחבר לחשמל לדיירים שהם לקוחות הנתבעת (מה גשם שברור שהוועד לא מוסמך לאשר זאת). מכאן שהנתבעת פעלה שלא כדין כשהתחברה לארונה החשמל של התובעת ללא הרשאתה. אין ספק כי יש לראות התנהגות זו בחומרה הואיל ומדובר בחדירה לרכושה הפרטי של התובעת ומעשה המהווה פגיעה בקניינה. זאת לא רק בשל האינטרס הפרטי של התובעת אלא לשם מניעת מקרים שבהם ינצלו גופים גדולים את הידע הרחב שברשותם, לרווחתם על חשבון רכושו של האדם הפרטי. נעיר, כי לצערנו מדובר בסוג המקרים שבהם האדם שאינו מומחה יתקשה לגלותם "לבדו", אם בכלל. כך, במקרה שלפנינו נודע לתובעת על מעשיה של הנתבעת במקרה על ידי חשמלאי שהזמינה להתקין לה מנורה בחדר המדרגות. אילו לא הייתה מזמינה החשמלאי סביר להניח שלא הייתה מגלה זאת. השאלה כעת היא מה גובה הפיצויים המגיעים לתובעת? כאמור הנתבעת צירפה לכתב הגנתה חוות דעת ישנה של מהנדס חשמל מיום 14.04.03, מחוות דעת זו עולה, לאחר בדיקה של 30 בניינים מדגמיים עלות החודשית הממוצעת של צריכת החשמל עומדת על כ- 1.68 ₪. כך שלמעשה לדייר הגר בבניין מגורים ובו מתגוררים קרוב לארבעים דיירים עלות החודשית של צריכת החשמל הינה זעומה וכמעט אפסית. יחד עם זאת, עובדה זו, אינה אמורה לתת גושפנקא לנתבעת ושלכמותה לחדור לרכושו הפרטי של האדם. גם אם מדובר בסכום "פעוט" שייתכן שהאדם לא ירגיש בו. למותר לציין כי אם מדובר בתופעה נפוצה כלל ארצית המשמעות הכלכלית היא עצומה. מובן מאליו שהתחברות לארון חשמל של מי שאינו לקוח של החברה היא בבחינת זה נהנה וזה רק חסר, לא יעלה על הדעת כי אדם שאינו נהנה משירותי החברה ישא בתשלום כלשהו כדי לממנה. כאמור אין ספק שהאינטרס הציבורי מחייב אותנו להיאבק בתופעות מעין אלו על ידי הטלת קנס כספי גבוה ומשמעותי. עם זאת במקרה שלפנינו הנתבעת עמדה על טעות ואף מוכנה היא לפצות את התובעת בסכום כלשהו. ונדגיש, כי הפיצוי איננו דווקא על סכום הכסף אותו הפסידה התובעת למעשה, אלא בשל המעין חדירה חצופה לפרטיותה וקניינה. לטובת הנתבעת יש לזכור כי ייתכן והדיירים הקודמים קודם לתובעת היו צרכני הנתבעת, ואולי החיבור נעשה לטובתם דווקא. סוף דבר לפיכך לאחר ששמעתי את הצדדים ואת טענותיהם ולאחר שלקחתי לתשומת ליבי את העובדה שמדובר בחוות דעת ישנה שמאז כתיבתה עלות תעריפי החשמל השתנו, אני פוסק לתובעת סכום של שלושת אלפים ₪ (3,000 ₪ ) שישולם לה על ידי הנתבעת תוך 45 יום מהיום. לא ישולם, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. המזכירות תשלח העתק פסק דין לצדדים. זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים. פיצוייםטלויזיה