להלן פסק דין בנושא כיסוי קנס יציאה מהוט ע"י יס: התובע פנה אל הנתבעת בבקשה להתחבר לשירותיה. נציג הנתבעת הגיע לביתו ביום 24/10/10 ,ואחר שהוצגה בפניו חבילת השירותים של הנתבעת, הוסכם כי התובע יעבור מהחברה המתחרה אל הנתבעת. לטענת התובע, המוכחשת על ידי הנתבעת, התחייב בפניו נציג הנתבעת כי קנס היציאה מהחברה המתחרה יהיה לכל היותר 1,000 ₪ ועוד, הוסיף נציג הנתבעת, גובה הקנס האמור הוא תוצר של הסכם בין הנתבעת לחברה המתחרה. הסכם שכזה לא הוצג בפני התובע. בין הצדדים נחתם באותו מועד הסכם בו נכתב כי כיסוי קנס היציאה מהמתחרה יהיה עד סכום מקסימלי של 1,000 ₪. מועד ההתקנה נקבע ליומיים לאחר מכן והתובע התקשר לחברה המתחרה על מנת לבדוק עימם מתי יגיעו לאסוף את הציוד מביתו. באותה שיחה התברר לו כי גובה הקנס הוא 1,800 ₪. התובע הודיע מיד לחברה המתחרה כי לא תנתקו לעת עתה ופנה, שוב, אל נציג הנתבעת. נציג הנתבעת, כך לטענת התובע, השיב לו כי יבדוק את העניין ויחזור אליו. ביום 28/10/10, ארבעה ימים לאחר מועד החתימה על הסכם ההתקשרות בין הצדדים, דרש התובע מהנתבעת להסדיר את עניין קנס היציאה עד ליום 31/10/10 ומשלא הוסדר העניין, הגיש בו ביום תביעה בבית משפט לתביעות קטנות. הנתבעת טענה כי מעולם לא הובטח לתובע כי קנס היציאה מהחברה המתחרה לא יעלה על 1,000 ₪, אלא ההתחייבות, כפי שנוסחה, היא כי הנתבעת תשלם את קנס היציאה עד לסכום של 1,000 ₪ ועל הסכם זה חתם התובע. עיינתי בכתבי הטענות, בכתב התביעה, בכתב ההגנה ובכתב התשובה אשר הוגש על ידי התובע. כמו כן, עיינתי במסמכים שצורפו לאלו וכן שמעתי את עדות התובע ואת עדות נציגת פניות הציבור אצל הנתבעת. נציגי הנתבעת אשר עסקו בעניינו של התובע בזמנים הרלוונטיים לתביעה, לא הובאו לעדות וגרסתם לא נשמעה. בסופו של יום, הבהיר התובע, שילם לנתבעת 229 ₪ עבור פרק הזמן הקצר שבה נימנה על מנוייה עד לביטול העסקה, על פי בקשתו, ומנגד, שילם לחברה המתחרה סך של 200 ₪ לצורך חיבורו מחדש. זהו הנזק הישיר, אשר לטענת התובע נגרם לו. נוסף על כך, לטענת התובע, ראוי לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום משמעותי לאור עגמת הנפש שנגרמה לו ו"למען יראו וייראו". אחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. אמנם, הנתבעת לא העידה את נציגה אשר טיפל בעניינו של התובע, אולם ההסכם בין התובע לנתבעת הינו הסכם כתוב ומשמעות הסעיף שעניינו קנס היציאה מהחברה המתחרה - הוא ברור. טענתו של התובע כי הובטח לו בעל-פה כי קנס היציאה לא יעלה על סך של 1,000 ₪ אין בה די, לטעמי. ברי כי אם חפץ התובע לברר אודות קנס היציאה מן החברה המתחרה, צריך היה לטרוח ולהתקשר אל החברה המתחרה, אשר היא היא הגורם המוסמך ליתן מענה לשאלה זו. יצויין כי כך גם פעל התובע יום לאחר מכן, כאשר התקשר בעצמו אל החברה המתחרה ושמע ממנה אודות גובה הקנס המדוייק. טענת התובע כי הסתמך על דברי נציג הנתבעת אינה מתיישבת עם ההגיון ואף לא עם ההסכם הכתוב ואף אם אכן בחר התובע לנהוג כך, הרי שלא יוכל להלין אלא על עצמו, על כך שלא טרח לברר, מבעוד מועד, תנאי התקשרותו שלו עם החברה המתחרה, בטרם יסכם עם החברה הנתבעת על התקשרות עימה. משכך, אני דוחה את טענת התובע כי הובטח לו על ידי הנתבעת, או מי מטעמה, בניגוד למוסכם בכתב, כי קנס היציאה יעמוד על 1,000 ₪ בלבד. המקרה הנדון כאן הינו דוגמא לטעות שאינה אלא בכדאיות העסקה, מצד התובע, וטעות שכזו, אינה מצדיקה התנערות מחוזה. אני מוצאת כי לא הוכח שטעותו של התובע היא באחריות הנתבעת. ההפך הוא הנכון. האחריות לכך רובצת על התובע אשר לא טרח לבדוק תנאי התקשרותו עם החברה המתחרה בטרם התקשר עם הנתבעת. אוסיף ואומר גם כי לא הוכח שבמקרה זה נהגה הנתבעת בחוסר תום לב כלשהו. מעבר לצורך, אעיר כי בסופו של יום, כל נזקו של התובע הוא 229 ₪ אותם שילם לנתבעת בעבור תקופה בה צפה בשידורים באמצעותה ובסכום נוסף, 200 ₪, בגין התקנה חוזרת של החברה המתחרה. מובן כי את התשלום עבור הצפייה על התובע לשלם ועל כן, הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהשתלשלות העניינים האמורה עומד על סך של 200 ₪ בלבד. בנסיבות אלה ומן הטעמים המפורטים לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. אחר ששקלתי בדבר, החלטתי, בסופו של יום, כי לא אחייב את התובע בהוצאות. קנסטלויזיה