להלן פסק דין בנושא חוב לחברת יס: פסק דין התובעת הייתה מנויה לקבלת שירותי תקשורת מהנתבעת. אין מחלוקת כי בשלב מסוים, ביקשה להתנתק מהשירותים, ואכן נותקו השירותים, אם כי ציוד הקצה של הנתבעת לא נאסף מיד. כשבוע לאחר מכן, פנתה הבת של התובעת לנתבעת, מסרה את פרטי האשראי שלה, וביקשה לקבל שירותי תקשורת על בסיס התשתית הקיימת בבית התובעת. כך אכן היה והשירותים ניתנו. על פי דברי התובעת, בשלב מסוים בתה עזבה את הבית, אך בטרם הסתיים החוזה שלה עם הנתבעת. במשך אותה תקופה, במהלך חודש יוני 2008, התקשרה התובעת לנתבעת בבקשה "לשנות מערוץ זה לערוץ אחר" כלשונה בסעיף 6 לכתב התביעה. במהלך חודש יולי הופסקו התשלומים באמצעות כרטיס האשראי של הבת, ונוצר חוב במנוי ואף נקבע מועד לאיסוף ציוד הקצה. ישנה מחלוקת בין הצדדים אודות הפרטים, אך בשלב מסוים, נאסף לפחות רוב ציוד הקצה. התובעת סבורה כי, היא אינה חייבת דבר לנתבעת שכן, היא עצמה הפסיקה את המנוי והמנוי הופסק. ההתחייבות המאוחרת יותר, היתה התחייבות של בתה ולא שלה. הנתבעת לעומת זאת טוענת כי, לא זו בלבד שהיתה התחייבות של מנוי זה בשל השיחה עם הבת, אלא שהתובעת עצמה, כאשר התקשרה לשנות את הערוצים, הסכימה להתחייב לתוכנית חדשה למשך שנתיים ובגין יציאה מאותה תוכנית, היא חייבת בקנס יציאה. לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר עיון בחומר, קשה לקבל את עמדת התובעת. ראשית, לגבי אותה שיחה בה ביקשה להחליף ערוץ, נערכה תרשומת של הנתבעת מאותה שיחה, מיום 22.6.08, ובה נרשם כי הייתה הסבה לתוכנית מסוימת, אשר בה יש התחייבות לשנתיים. משתמע כי הדבר הוסבר לתובעת. התובעת עומדת על כך שהדבר לא הוסבר לה. אולם, אפילו הייתי נכון להניח לטובת התובעת שהדברים לא היו מאוד ברורים באותה השיחה, עדיין יש לראות את התחייבות התובעת ובתה, כהתחייבויות שלובות של שתיהן יחד וכל אחת לחוד. הרי הבת כאשר יצרה קשר עם הנתבעת, ביקשה לקיים את המנוי על בסיס ציוד הקצה ומערכת התקשורת של דירת התובעת. התובעת עצמה לא התנגדה לכך, ואפשרה לבת להשתמש בציוד אשר בעצם היה קשור למנוי הישן שלה, שבוטל. בנסיבות אלה, אם הכוונה הייתה שהבת תהיה המנויה ולא התובעת, הרי שחובת הבת והתובעת הייתה להבהיר היטב את הדברים לנתבעת. כעולה מהתרשומות, הנתבעת ראתה את המנוי כרשום על שמה של התובעת, למרות שרושם היה כי המשלמת היא הבת. יתרה מזו, התובעת ביקשה משהו ביום 22.6.08. אפילו בהנחה שכל שביקשה הוא להחליף ערוץ, הרי שבכך היא נהגה מנהג בעלים, והראתה כי המנוי המדובר הוא בעצם שלה. משיקולים אלה, לא נכון להפריד בין התובעת לבין בתה. לעניין תוכן השיחה, מיום 22.6.08, נוכח הרישום המדויק לגבי כל יתר השיחות בין הצדדים, יש לראות אף בשיחה הזו את התרשומת כמדויקת. אין מדובר כאן בתביעה של הנתבעת לתשלום, אלא תביעה של התובעת לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש אודות ה"טרטורים" שטרטרה אותה לכאורה, הנתבעת. לטעמי, לא הוכח כי תוכן השיחה ביום 22.6.08, היה כנטען על ידי התובעת. לפיכך, דרישות התשלום שהוצגו על ידי הנתבעת, היו לכל הפחות ענייניות. זאת, אף אם יש לתובעת טענה כזו או אחרת לגבי הפרט זה או אחר. לפיכך אין לקבל את הטענה כי, התנהגות הנתבעת הייתה לא ראויה, ומחייבת פיצוי בגין עגמת נפש. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת סך של 450 ₪, הוצאות משפט וזאת תוך 30 יום, ולאחר מכן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות בקשת רשות ערעור בבימ"ש המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק דין. טלויזיהחוב