להלן פסק דין בנושא התנתקות מיס: התביעה 1. עניינה של התביעה שלפניי בעתירת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין ניתוקה משירותי לווין שהזמינה מהנתבעת. טענות הצדדים בתמצית 2. התובעת הינה לקוחה ומנויה לקבלת שירותי טלוויזיה רב ערוציים באמצעות הלוויין מהנתבעת החל משנת 2002, כאשר במהלך כל תקופת ההצטרפות שילמה התובעת, לטענתה, את מלוא חובותיה כלפי הנתבעת בתמורה לקבלת השירות. לטענתה, ביום 15.12.2008 ניתקה הנתבעת את שירותי הלוויין בביתה של התובעת באופן שרירותי וללא כל התראה או הודעה מוקדמת. 3. מיד פנתה התובעת אל נציגי הנתבעת אשר מסרו לה, כי לחובתה רובץ חוב כספי וכי ניתן יהיה להסדיר את תשלום החוב יום למחרת. התובעת טוענת, כי נציגי הנתבעת התייחסו אליה בצורה ווכחנית ותקיפה. התובעת ביקשה את חיבורה המיידי לערוצים הממשלתיים (10, 11 ו- 22) שבגינם היא משלמת אגרה כדין, אך נתקלה בסירוב מצד נציגי הנתבעת. התובעת טוענת, כי עד למועד הניתוק מעולם לא פנתה אליה הנתבעת בכתב ולא התריעה בפניה על קיומה של יתרת חוב, וכי הדבר נודע לה לראשונה במועד הניתוק בלבד. מכאן, תביעתה של התובעת לחיוב הנתבעת לפצותה בגין הניתוק השרירותי. 4. בהגנתה טוענת הנתבעת, כי התובעת הצטרפה לשירותיה ביום 15.08.2002 בהתאם להסכם התקשרות שהעתקו צורף לכתב ההגנה-נספח א' (להלן: "הסכם ההתקשרות"). 5. לטענתה, ביום 06.10.2008 קיבלה הנתבעת הודעה מחברת האשראי של התובעת, כי אמצעי התשלום של התובעת עתיד להתבטל (נספח ב' לכתב ההגנה). אי-לכך, שלחה הנתבעת, כבר באותו יום, לתובעת ערכה על מנת להסדיר אמצעי תשלום חלופי. 6. משלא עדכנה התובעת אמצעי תשלום חדש במערכות הנתבעת שלחה הנתבעת לתובעת שני מכתבים בתאריכים 02.12.2008 ו- 12.12.2008 והתריעה בפניה על הצורך להסדיר אמצעי התשלום לנתבעת ולשלם את החובה הכספי שנצבר לחובתה בסך של 341 ₪, בטרם תפעל הנתבעת להפסקת החיבור של התובעת. 7. אף ביום 05.12.2008 פנתה הנתבעת בשלישית אל התובעת, הפעם טלפונית, בכדי להסדיר את תשלום החוב הכספי, אך התובעת טענה כי אין באפשרותה לשוחח בו ברגע עם נציגי הנתבעת (תרשומת השיחה עם התובעת מיום 05.12.08 צורפה כנספח ה' לכתב ההגנה). 8. הנתבעת פנתה ברביעית אל התובעת בשיחה טלפונית ביום 12.12.08 והסבירה אודות החוב הקיים לה במערכות הנתבעת, אך התובעת מצידה לא שיתפה פעולה עם הנתבעת ולפיכך הודיעה הנתבעת לתובעת, כי במידה ולא תסדיר את התשלום ואמצעיו תפסיק הנתבעת לספק לה את השירותים (תרשומת השיחה מיום 12.12.08 צורפה לכתב ההגנה). 9. חרף פניות חוזרות ונשנות של הנתבעת, כאמור, לא ניאותה התובעת להסדיר את תשלום החוב ולכן חדלה הנתבעת ביום 15.12.08 מלספק לתובעת את שידוריה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 9 להסכם ההתקשרות. עקב כך, דרשה התובעת את חיבורה לערוצים הממשלתיים, אך הנתבעת סירבה לבקשתה של התובעת בהתאם לסעיף 10 להסכם ההתקשרות. 10. יום למחרת הניתוק בתאריך 16.12.08 שילמה התובעת את יתרת החוב לנתבעת בסך של 340 ₪ ולפיכך עוד באותו יום השיבה הנתבעת את כל שירותי הצפייה אשר היו קיימים לתובעת. 11. הנתבעת טוענת, כי פעלה בהתאם לחובות המוטלות עליה על-פי הסכם ההתקשרות, פנתה אל התובעת אין ספור פעמים, הן בכתב והן בעל-פה, ויידעה אותה אודות יתרת החוב העומדת לחובתה וההשלכות הנלוות לאי-כיבודו. ברם, התובעת לא שעתה לדרישות הנתבעת, דבר שאילץ את הנתבעת להפסיק את שידוריה. לטענת הנתבעת, לא נפל כל רבב בהתנהלותה וכי היא פעלה בהתאם להוראות הסכם ההתקשרות שנכרת בינה לבין התובעת. לבסוף טוענת הנתבעת, כי לתובעת לא נגרם כל נזק, באשר החיבור הושב לתובעת כבר למחרת יום הניתוק. דיון והכרעה 12. בדיון שהתקיים בפניי העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעת העידה נציגת הנתבעת, גב' גברת דותן לוי. שתיהן חזרו בפניי על גרסתן. 13. לאחר שהתרשמתי מהעדויות, הקשבתי לטענות הצדדים בקשב רב ולאחר שעיינתי בשלל המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן יובאו עיקר הנימוקים להכרעתי. 14. כאמור, התובעת טוענת כי הנתבעת ניתקה את השידורים בביתה באופן שרירותי, ללא כל הודעה או התראה מוקדמת ומבלי שיידעה אותו אודות יתרת חוב שעומדת לחובתה. גרסתה זו של התובעת עומדת בסתירה מוחלטת לעדות שמסרה בפניי במהלך הדיון ולפיה אישרה התובעת בריש גלי, כי כרטיס האשראי שלה נגנב בחודש נובמבר 2008 (עמ' 2, ש' 26-27). משמע, התובעת עצמה מאשרת את גרסת הנתבעת, לפיה כבר מחודש נובמבר 2008 לא היה בנמצא אמצעי תשלום שממנו תגבה הנתבעת את חובות התובעת בגין אספקת השידורים. 15. בנסיבות אלה, מוטלת החובה על התובעת לספק לנתבעת אמצעי תשלום חלופי. משלא עשתה כן, הפרה התובעת את הוראות הסכם ההתקשרות שנכרת בינה לבין הנתבעת, הפרה יסודית, ולכן היתה הנתבעת רשאית עפ"י הוראות סעיף 9 להסכם ההתקשרות לנתק את שידוריה. התובעת לא הסדירה אמצעי תשלום חלופי, צברה חוב כספי לטובת הנתבעת והמשיכה ליהנות משירותי הצפייה שסיפקה לה הנתבעת משך למעלה מחודש וחצי מבלי לשלם עבורם. 16. גם אם תתקבל טענת התובעת, כי לא נשלחה אליה פנייה בכתב טרם ניתוקה מהשידורים, עדיין מצאתי כי הנתבעת יצאה ידי חובה כאשר פנתה אל התובעת באמצעות הטלפון טרם הניתוק בתאריך 12.12.08 והתריעה בפניה על החוב הכספי שצברה בגין שירותי הצפייה. אך התובעת לא נענתה לדרישת הנתבעת, לא שילמה את החוב הכספי שצברה ואף אישרה לנציגת הנתבעת את הניתוק (ראו: עדות התובעת בעמ' 1 ש', 22-23). על כן, אין לתובעת להלין אלא על עצמה. 17. מעבר לנדרש אציין, כי גם אם הייתי מקבלת את טענות התובעת, לא הוכח בפניי כי נגרם לתובעת נזק בר פיצוי, משום שהנתבעת השיבה לתובעת את השידורים כבר למחרת יום הניתוק. 18. לאור כל המקובץ לעיל, לא שוכנעתי כי נפל כל רבב בהתנהלות הנתבעת המזכה את התובעת בפיצוי כלשהו. סוף דבר 19. לשיטה אחרונה, התביעה נדחית. 20. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 350 ₪ להיום. התשלום יבוצע תוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום עד מועד התשלום בפועל. 21. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 15 יום. התנתקות משירות (הגנת הצרכן)טלויזיה