לקוח ביקש להתנתק מחברת הלווין יס (YES), יס הביאה לידיעתו כי בהתאם לתנאי ההסכם, אם יצא טרם סיום תקופת ההתחייבות הוא יחויב בקנס כספי בסך 399 ₪. לדבריה, הלקוח סירב לדרישה זו.להלן פסק דין בנושא התנתקות מיס ללא קנס:פסק דין השאלה בקליפת אגוז- מה דינה של חברת לווין הגובה כספים מלקוח אשר ביקש ממנה להתנתק משירותיה ועושה זאת תוך שינוי תעריפי החיוב ללא הרשאת הלקוח? התשובה הברורה לשאלה זו היא שחברת לווין אינה רשאית להמשיך לגבות כספים מלקוח המודיע לה כי ברצונו להתנתק משירותיה. בנוסף, חברת לווין אינה רשאית לגבות כספים בערכים שונים ממה שסיכמה מבעוד מועד עם הלקוח, בין אם זה לטובת הלקוח ובין אם לאו, מבלי להודיעו ולקבל את הסכמתו לכך. ונדגיש שמעין חובת נאמנות חלה על החברה וזאת לאור העובדה שאדם מן היישוב כמעט ואיננו מסוגל לעקוב כיאות אחרי מגוון ההורדות, הניכויים והחיובים שיש בחשבון הבנק של משפחה רגילה. לצורך הבנת מסקנותינו, נתאר בקצרה מה אירע בתיק שלפנינו, נסקור את טענות הנתבעת לפשר מעשיה, ונסביר מדוע לא מכובדת התנהגותה זו של הנתבעת. והכל כפי שנפרט. העובדות בקצרה- הבקשה שלא נענתה והחיובים ללא הרשאה התובע מר אבינדב ברוק (להלן: "התובע") התקשר בחוזה עם חברת הלווין "ייס- די.בי. אס" שירותי לווין (להלן: "הנתבעת") על פי המפורט בכתב התביעה, במעמד ההתקשרות (ביום 06.08.2004) סוכם בין הצדדים כי המחיר לתקופת התחברות חודשית יהא בסך 235 ₪. התובע לפי הסברו, ידע כי הוא עומד לעבור דירה והחליט בהזדמנות זאת להתנתק משירות הלווין. כחודש וחצי לפני שעבר לדירתו החדשה התקשר לדבריו לנתבעת וביקש לדעת מה עליו לעשות. נאמר לו כי כל שהוא צריך לעשות הוא להודיע יומיים קודם מעברו והנתבעת תגיע ותתנתק. ובמידה ולא תגיע, ייקח את הממירים איתו והם יגיעו לכתובתו החדשה ויקחו אותם (ראו עמ' 2 ש' 10-20 לפר' מיום 25.5.2011). ביום 15.05.2006 פנה התובע אל הנתבעת וביקש להתנתק משירותיה, תוך שהוא מציין כי הוא עומד בפני מעבר דירה, ותוך שהוא מביע את מורת רוחו מרמת השירותים שלה זכה מהנתבעת. לטענתו, ביום למחרת חזר אליו נציג הנתבעת וביקש ממנו לא להתנתק משירותיה. התובע מצידו, בשיחה זו הבהיר, כי אין בכוונתו לחזור בו, וכי רצונו הוא להתנתק ותו לא. למשמע דברים אלה, נציג הנתבעת הבהיר לתובע, כי במעמד ההתחברות התחייב לשאת בתשלום חודשי עד לחודש פברואר 2007, הואיל וכך הוא אינו יכול לצאת קודם לכן. התובע בשיחה זו ציין, כי הוא אינו זוכר שחתם על התחייבות מעין זו, אולם ככל שהנתבעת תמציא הוכחה להתחייבות האמורה, ישלם עד לחודש פברואר 2007. עוד ביקש התובע מהנתבעת לשלוח נציג לאיסוף הממיר הנמצא בביתו. לדבריו, חרף בקשתו הנתבעת לא שלחה נציג לאיסוף הממיר, כמו גם, לא שלחה כל מסמך המעיד על כך כי הוא מצוי בתקופת התחייבות עד לחודש פברואר 2007. ביום 18.05.2006, בשעה טובה ומוצלחת, עזב התובע את דירתו בירושלים, ועבר לדירתו החדשה במבשרת ציון. התובע שהניח כי הנתבעת ניתקה אותו משירותיה, התקשר בחוזה עם חברה אחרת- חברת הכבלים "הוט". וכך הימים עברו, שמשות זרחו ושקעו, והתובע המשיך בחייו ואף שכח מכל האירוע. אלא שבשלב כלשהו (במהלך חודש אוקטובר 2010) החליט כי הגיע זמן לעלעל בחשבונות הבנק שלו כדבעי. בבדיקה זו, גילה לרוע מזלו כי הנתבעת ממשיכה לחייבו בכל חודש וחודשו וזאת למרות שאינו צורך את שירותיה למעלה מארבע שנים (מאז עבר לדירתו החדשה). אם לא די בזה, גילה התובע כי במהלך השנים, הנתבעת שינתה את תנאי התוכנית, ואת התעריפים וגבתה מחשבונו כספים בהתאם. כל זאת הגדילה לעשות הנתבעת ללא ידיעתו, ומבלי לקבל את הסכמתו. לא זו בלבד, לטענתו, הנתבעת במהלך השנים המשיכה לגבות כספים דרך כרטיס אשראי החדש שלו, ולא דרך כרטיס האשראי שלגביו ניתנה הרשאה. לדבריו, כשפנה לנתבעת בבקשה להשבת הכספים שנגבו מחשבונו, הוא נענה בשלילה. לדאבון ליבו, לא רק שהנתבעת סירבה להשבת הכספים אלא אמרה לו כי הוא חייב לפצותה מאחר שלא החזיר את הממיר שברשותו. בדיון שהתקיים לפניי ביום 25.05.2011 הדגיש התובע, כי הוא לא שם לב במהלך כל השנים בחיוב מאחר שמחשבונו יורדים חיובים רבים ומגוונים. התובע ציין כי עבר לא רק לכתובת חדשה אלא לבית שאותו בנה לבדו. בתקופה זו שילם קרוב ל- 20 ספקים, וכי הוא חשב שהוא משלם לאדם / ספק בשם ד.ב.ש לוין ולא ידע כי זהו שמה של הנתבעת. ורק במקרה לאחר שהשנים חלפו והתשלומים פחתו, גילה כי ספק אחד ממשיך לגבות כספים מחשבונו וזו הנתבעת. עוד הבהיר התובע, כי כשבועיים קודם למעבר הדירה טלפן אל הנתבעת וביקש להתנתק משירותיה וביקש לאסוף את הציוד. לבסוף התובע הדגיש, כי הוא מצפה מחברה ציבורית כמו הנתבעת להתנהגות הולמת. בנסיבות האמורות, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בסכום כולל של 17,784 ₪, בגין החיובים בתוספת ריבית והצמדה ועוגמת נפש. טענות הנתבעת- פעלה בהתאם לנהלים הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי אכן התובע הצטרף לשירותיה ביום 06.08.2004, במסגרת מבצע המיועד ללקוחות חדשים. וזאת לטענתה, לאחר שהובאו לידיעתו פרטי ההתקשרות, בהתאם להסכם ההתקשרות (להלן: "הסכם ההתקשרות") עוד טענה הנתבעת, כי במועד ההצטרפות הותקנו בכתובת מנוי התובע שני ממירים ושני כרטיסים חכמים מותאמים לממירים (להלן: "הציוד"). בנוסף טענה, כי ביום 06.08.2005, הצטרף התובע למבצע ללקוחות קיימים של שמונה עשר חודשים (18), בעלות חודשית של 227 ₪ (להלן: "המבצע"). לטענתה, במעמד ההצטרפות הוסבר לתובע בפרוטרוט כל פרטי המבצע. הנתבעת מסכימה, כי אכן פנה התובע ביום 16.05.20006 וביקש להתנתק משירותיה. עם זאת טענה, כי הביא לידיעתו כי בהתאם לתנאי ההסכם, אם יצא טרם סיום תקופת ההתחייבות הוא יחויב בקנס כספי בסך 399 ₪. לדבריה, התובע סירב לדרישה זו. בנוסף לטענתה, בשיחה זו, לאחר שהועבר התובע לנציג המטפל בהליך הניתוק, לקביעת מועד לאיסוף הציוד, השיחה נותקה על ידי התובע, ומאז לא פנה בבקשת ניתוק נוספת. כן, טענה הנתבעת, כי בתום תקופת המבצע, מתוך רצון טוב, הוארכה תקופת המבצע באופן אוטומטי למשך שנה אחת נוספת במחיר חודשי זהה ללא כל התחייבות מצד התובע. לטענתה, בתום תקופת המבצע הנ"ל משלא יצר התובע כל קשר עמה, עבר המנוי להיות מחויב על פי מחירון הנתבעת בהתאם להסכם. לטענתה רק ביום 14.10.2010 פנה התובע והלין על כך, כי מבחינתו ניתק את המנוי עוד ביום 15.05.2006. ביום 14.10.2010 הוסרו שרותי הצפייה ממנוי התובע. הנתבעת הבהירה לתובע בשיחה זו, כי למעשה מיום 16.05.2006 לא פנה בפעם נוספת בבקשה לניתוק המנוי, וככל שחפץ לסיים את ההתקשרות היה עליו לבקש זאת ולהשיב את הממירים והכרטיסים החכמים המצויים ברשותו. וזאת בהתאם לאמור בסעיף 6 לחוזה ההתקשרות הקובע כדלקמן: " בכל מקרה של הפסקת שירותים, עליך להשיב לנו את הכרטיס החכם. ככל הנוגע למפענח הרי שבכל מקרה של הפסקת שירותים תוכל לבחור אם להשיבו בעצמך אל משרדי החברה תוך 14 יום ממועד הפסקת השירותים או לאפשר לחברה להסירו לאחר תיאום אתך". לטענת הנתבעת משלא פעל התובע בהתאם לאמור בחוזה ההתקשרות, אין לו להלין אלא רק על עצמו. כן טענה הנתבעת, כי התובע ביטל את אמצעי התשלום אשר היה מעודכן במערכותיה. נוסף לזה טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי ביום 18.10.2010 כשניסתה לתאם עם התובע מועד לאיסוף הציוד, ענה התובע כי הציוד אינו נמצא ברשותו "וכי זרק אותם לפח". לטענתה אי השבת הציוד הינה הוכחה לכך כי התובע ידע בוודאות כי הוא טרם נותק משירותי הנתבעת. לפיכך צבר התובע יתרת חוב בסך 130.17 ₪ , ובסה"כ 2126.17 ₪. עוד טענה, כי התובע חייב עבור חודשים יולי - ספטמבר 2010 בסך 931.2 ₪. סה"כ חייב התובע 3057.37 ₪. באשר לעניין חיוב כרטיס האשראי החדש, לטענתה, כרטיס האשראי החדש חויב זאת לאחר שבחודש מאי 2009, קיבלה הודעה מחברת האשראי על שינוי מספר כרטיס אשראי במנוי התובע. נוסף לזה טענה הנתבעת, כי כל חשבוניות התשלום נשלחו בדואר לכתובתו הישנה (בטרם המעבר) המופיעה במערכותיה. בדיון שהתקיים לפניי ביום 25.05.2011 הבהירה נציגת הנתבעת, כי אין לנתבעת אפשרות לדעת אם הלקוח עושה שימוש בשירותיה ואם לאו. עוד טענה הנתבעת, כי לאורך כל התקופה האמורה נשלחו חשבוניות חודשיות והודעות לכתובתו של התובע בטרם מעבר הדירה . כן טענה הנתבעת, כי לאורך כל הדרך נהגה עם התובע בהגינות ובאדיבות והעניקה לו את תעריף המבצע לשנה נוספת, זאת ללא כל התחייבות מצידו של התובע. האם התובע ביקש להתנתק משירותי הנתבעת? (ביקש וגם ביקש אולם הנתבעת המשיכה בשלה) כאמור הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי התובע לא ביקש בשום שלב להתנתק משירותיה. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת. במסמכי שצורפו לכתב תביעתו של התובע ומטיעוניו לפניי, עולה כי התובע פנה אל הנתבעת עוד במחצית שנת 2006, וביקש להתנתק משירותיה בשל מעבר דירה. בקשת הניתוק עולה גם מתרשומת השיחה הקצרה שצירפה הנתבעת (נספח 2 ונספח 5) מיום 16.05.2006, בשיחה שנערכה בשעה 12:17:37 נכתב : " מול אבי, רוצה לנתק מנוי כי עוזב דירה הוסברה התחייבות לשנה וחצי ועלות הטבה של 399 ₪- טוען שאין לו התחייבות. הוסבר שיש התחייבות". למעשה טענתה של הנתבעת לפיה התובע ניתק את השיחה לאחר שהעבירה אותו לנציג המטפל בבקשות הניתוק מתייחסת לשיחה זו. אם לא די בזה, נציין כי בשיחה נוספת שנערכה באותו יום בשעה 12:09:37 נכתב : "לקוח עוזב את ביתו ב- 18.05. חושב להתנתק מיס,..". לאור האמור אני מאמין לתובע, כי אכן פנה לנתבעת וביקש להתנתק משירותיה וביקשה את איסוף הציוד עוד במחצית שנת 2006, אולם הנתבעת התעלמה מבקשותיו והמשיכה לגבות כספים מחשבונו. האם הנתבעת הייתה זכאית לשנות את תנאי המבצע ללא הסכמתו של התובע? (התשובה על כך היא שלילת בהחלט) כזכור הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי הייתה זכאית לשנות את התעריף בהתאם לאמור בחוזה ההתקשרות (נספח 3) שעניינו "נספח מצבע PAB " הקובע בסעיף 1(ו) : "בתום תקופת המבצע נמשיך לשדר לך את החבילות והערוצים בהם תצפה באותה עת, ואתה תשלם את מחירם כפי שזה יקבע במחירון החברה מעת לעת". נכון הוא, כי בהתאם לאמור בחוזה ההתקשרות קיימת אופציה לנתבעת להחזיר את תעריף החיוב בהתאם לתעריף מחירון החברה. על אף האמור בחוזה (האחיד), לדידי, סבורני עדיין, כי אם רצתה הנתבעת לשנות את תנאי המבצע היה עליה לשלוח הודעה בדואר המתריעה על כך כי תקופת המבצע שאליה הצטרף התובע עומדת לפוג, ולקבל את הסכמתו בחתימת ידו לתוכנית התעריפים החדשה. זאת מאחר שלא יעלה על הדעת, כי גוף כמו הנתבעת תעשה ככל העולה על רוחה בחשבונו של לקוחה, מבלי ליידע את הלקוח. הנתבעת אינה יכולה לצאת ידי חובתה בשליחת במכתב לביתו של התובע, אלא מחובתה גם לקבל את הסכמתו בכתב של התובע. ובכך למנוע ספקות. הדבר האמור מקבל משנה תוקף, זאת לנוכח העובדה שתקופת המבצע הייתה ארוכה יחסית- שמונה עשרה חודשים, הרי בנסיבות אלה, לא ניתן לצפות מאדם רגיל שיש לו עיסוקים רבים לזכור לאחר כשמונה עשר חודשים ליצור קשר עם הנתבעת. האחריות בעניין זה הינו על הנתבעת וזאת בין היתר מאחר שמדובר באינטרס אישי של הנתבעת שהלקוח ימשיך לצרוך את שירותיה. משום כך, היה על הנתבעת לפנות לתובע, לקבל את אישורו על מנת להמשיך לחייבו. זאת ועוד נזכיר, כי עסקינן בחוזה ארוך הכולל הרבה סעיפים ותת סעיפים למיניהם. בנסיבות אלה, הרי שלא ניתן לדרוש מלקוח לזכור את פרטי החוזה לפרטי פרטים. גובה הפיצוי הנדרש - והקלות הבלתי נסבלת של ניכויים מהחשבון המקרה שלפנינו הוא דוגמא לבעייתיות שקיימת כיום במעקב אחרי חשבונות הבנק. אין לך אזרח מישראל שאין לו גופים רבים ומשונים שידם תחובה לכיסו ולחשבון הבנק שלו. הבנקים עצמם, ארנונה, כבלים, לווין, חשמל, מים, טלפון, גז, בתי ספר, חברות כרטיסי אשראי, ועוד ועוד. כל אלו קיבלו את רשות הלקוח לניכויים מחשבונו. קרי, האזרח יודע שגופים אלו מנכים מחשבונו סכומים, אולם לאדם מן הישוב אין את הכלים ואת הכוח להתמודד עימם. וקשה שלא להיזכר בדברי חז"ל באלגוריה לענייננו (בבא קמא ס' ע''א): ''כיון שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבדיל בין צדיק לרשע''. (להבדיל כמובן). נזכיר שמדובר בשירותים חיוניים שאדם צורך ואיננו יכול לוותר עליהם. אשר על כן, נאלץ הוא בעל כורחו לקבל את חשבונות הספקים כנכונים. אחד מאלף מבין את פשר החשבונות הללו, ועוד פחות מזה הלקוחות שיכולים למחות כנגדם. ממילא מוטלת על גופים אלו מעין חובת 'נאמנות'. החובה לעשות כל שביכולתם על מנת שאלו יהיו מדויקים, ברורים, בהירים, ומובנים ככל האפשר לכל לקוח. לא רק ללקוח אשר חשבונות נהירים לו כשבילי העיר, אלא גם ללקוח שכמעט ולא מבין בהם מאומה. מצב זה שבו הנתבעת מנכה סכומים בלא הרשאת התובע איננו תקין, ולא אוסיף בכך. אולם ברור כי גובה הפיצוי צריך להיות גם בהתאם להתנהגות הנתבעת. ואדגיש שוב כי גובה הפיצוי צריך לקחת בחשבון את חובת הנאמנות של החברה, את קשיי האזרח לעקוב ולאתר תקלות בחשבונות, את יחסי הכוחות הלא שוויוניים בין הצדדים, ואת הצורך של בתי המשפט לשלוח מסר חד-משמעי כי התנהגויות מעין אלו הפוגעות באזרחים פשוטים לא יוכלו להמשיך. אכן, הנתבע התרשל במעט בכך שלא עקב אחרי ההורדות, ובכך שלא דאג לכך שהממירים יגיעו לחברת יס, אולם אין בכך כדי לאיין את התנהגות הנתבעת. סוף דבר כאמור התובע ביקש פיצוי של 17,784 ₪, סכום זה כולל; החיובים שנגבו מחשבונו (בסך 13,007.5), הפרישי ריבית והצמדה (בסך 1,776.5) ועוגמת נפש, הוצאות, טרחה והטרדה (בסך 3,000 ₪). לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע את מלוא סכום תביעתו זאת מאחר שהתובע לא השיב לנתבעת את הממירים והכרטיסים החכמים שהיו ברשותו. לנוכח כל האמור למעלה, אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים: הסכום של 13,000 ₪ (שנגבה מחשבונו) סכום של שלושת אלפים (3,000) ₪ כפיצוי הכולל הפרשי הצמדה וריבית, עוגמת נפש, הוצאות וכו'. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סכום של 16,000 ₪. שישולם תוך 45 יום מהיום. לא ישולם, ישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות בקשת ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית משפט המחוזי. התנתקות משירות (הגנת הצרכן)קנסטלויזיה