הלקוחה טענה כי חודש לאחר שנציג של חברת יס (yes) הבטיח שלא ידרשו ממנה לשלם קנס (הכוונה לדמי היציאה), התקשרו אליה ממשרד עורכי דין וביקשו ממנה לשלם סך של 1,600 ₪. היא טענה כי משך כל תקופת ההתקשרות עמדה בהתחייבויותיה כלפי יס וכי בחודשים שלא היתה הוראת קבע, היא שילמה את דמי המנוי בבנק הדואר, ומכאן שלא היתה הצדקה לנתקה. להלן פסק דין בנושא דמי יציאה יס - YES: 1. עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 3,000 ₪ שהוגשה ע"י התובעת בגין מה שבחרה לכנות "הטרדות ואיומים עורכי דין והוצל"פ". 2. התובעת התקשרה, בשנת 2001, עם הנתבעת בהסכם לקבלת שירותי טלוויזיה רב ערוציים. ביום 14.1.08, היא הצטרפה למבצע המיועד ללקוחות קיימים, למשך 3 שנים, תמורת תשלום חודשי מופחת, כאשר בהתאם לתנאי ההסכם (להלן "ההסכם"), אם תבחר התובעת להתנתק משירותי הנתבעת לפני תום תקופת המבצע, יחוייב חשבונה בדמי יציאה מדורגים בסך של 1,020 ₪. 3. התובעת טענה בתביעתה כי במהלך תקופת המבצע, ניתקה אותה הנתבעת משירותיה ולא חידשה לה את המשך ההתקשרות, למרות שהיא עמדה בהתחייבויותיה ובתשלומיה החודשיים, וזאת בטענה כי החברה לא עובדת עם חשבון מוגבל. לטענתה, הופיע נציג מטעם הנתבעת בביתה, לקח את הציוד והתחייב בכתב ידו, על גבי "פקודת עבודה" (להלן "פקודת עבודה") כי הנתבעת לא תדרוש בעתיד קנס, בגין התנתקות התובעת. חרף זאת, כך נטען בתביעה, נציגי הנתבעת התקשרו אליה פעמים רבות, איימו בהגשת "תביעות הוצל"פ", וניסו להגיע לפשרה לפיה יקבלו 50% מגובה הקנס. מאחר והיא לא הסכימה לשלם לפי דרישתם, הם הודיעו כי יפנו לעו"ד. 4. הנתבעת, בתורה, הביאה בכתב ההגנה גרסה מפורטת ביחס לאירועים שהובילו להתנתקות התובעת משירותיה. לשיטתם, ביום 11.2.09 בוטל אמצעי התשלום של התובעת ומאז הם היו בקשר עמה, פעמים רבות, בכדי להעמידה על חובתה לעדכן אמצעי תשלום חלופי. הם הפנו לתרשומות שיחות שונות שהתנהלו איתה, ובין היתר לשיחות מיום 1.3.09, 26.3.09, 29.3.09 (שיחה עם בן זוגה), שיחה מיום 1.4.09, מיום 5.4.09, מיום 13.5.09 ושיחה מיום 25.5.09. הנתבעת טענה כי הוראת הקבע שהועברה ע"י התובעת, בסופו של יום, היתה מחשבון בנק מוגבל ומכאן לא ניתן היה לעדכנה כאמצעי תשלום. ביום 27.5.09 ומשלא עודכן אמצעי תשלום, הפסיקה הנתבעת לספק את שירותיה לתובעת ולפיכך, נשלחה אליה דרישה לשלם את דמי היציאה; הואיל ואלה לא שולמו, הועבר ביום 1.9.09 הטיפול בעניינה של התובעת לעו"ד. הנתבעת כפרה בהבטחתו של נציגה לוותר על דמי היציאה ולטענתה, הכיתוב על פקודת העבודה לא נרשם בכתד ידו. 5. בדיון שמעתי את התובעת ואת נציגת הנתבעת. התובעת חזרה על דבריה והוסיפה כי חודש לאחר שנציג הנתבעת הבטיח שלא ידרשו ממנה לשלם קנס (הכוונה לדמי היציאה), התקשרו אליה ממשרד עורכי דין וביקשו ממנה לשלם סך של 1,600 ₪. היא טענה כי משך כל תקופת ההתקשרות עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנתבעת וכי בחודשים שלא היתה הוראת קבע, היא שילמה את דמי המנוי בבנק הדואר, ומכאן שלא היתה הצדקה לנתקה. נציגת הנתבעת אישרה כי הנתבעת איפשרה לתובעת לשלם, מספר חודשים, בבנק הדואר, אולם ציינה כי הדבר היה לתקופה מוגבלת בלבד ומשלא עודכן אמצעי תשלום כמתחייב, הופסקה ההתקשרות, בהתאם לסע' 9 להסכם. נציגת הנתבעת הגישה תצהיר מטעמו של איש הנתבעת החתום על פקודת העבודה, בגדרו הוא מכחיש את ההבטחה המיוחסת לו. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ושקלתי את טענותיהם ולאחר שהתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי לדחות את התביעה. אקדים ואציין כי איני מוצאת צורך להכריע, במסגרת תביעה זו, בשאלה אם הפרה התובעת את ההסכם עם הנתבעת, בכך שנמנעה ממתן אמצעי תשלום חלופי ובאם הנתבעת זכאית לדרוש ממנה את הקנס/דמי היציאה. כך גם, איני מוצאת צורך להכריע במחלוקת הנטושה בין הצדדים בנוגע לויתור הנתבעת על הקנס ובנוגע לאוטנטיות של פקודת העבודה. אם תבחר הנתבעת, בעתיד, לתבוע את התובעת דכאן בגין הפרת הסכם ההתקשרות, יש להניח כי אחרונה זו תבקש להתגונן בטענות שהובאו דלעיל, אז למעשה שאלות אלו יידונו ויתבררו. התביעה בה עסקינן אין עניינה הקנס המתחייב בגין הפרת ההסכם, ככל שהיתה, וגם לא תביעה לפס"ד הצהרתי בנוגע להעדר זכאותה של הנתבעת לדרוש קנס זה, אם כי תביעה בגין הטרדות ואיומים כלפי התובעת. כאן, מיד אומר כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה ואף היתה רחוקה מלעשות כן. התובעת לא פירטה בתביעתה פניות כלשהן, של הנתבעת או מי מטעמה, לא הבהירה לאילו איומים היא מתייחסת ולא הציגה מסמכים כלשהם המעידים על פנייה של גורמי הנתבעת. בדיון, העידה התובעת כי היתה אליה פנייה ממשרד עורכי דין בנוגע לתשלום הקנס, אולם אין בכך כדי להצביע על הטרדה או איומים מצידה של הנתבעת וודאי אין לומר כי בגין פנייה כזו - גם אם יתברר בסופו של יום כי לא היתה מוצדקת - נגרם נזק בר פיצוי. 7. בשולי הדברים אומר כי מדברי התובעת בדיון ניתן היה להבין - הגם כי לדבר אין זכר בכתב התביעה - כי היא טוענת לנזק שנגרם לה, יחד עם שתי בנותיה, בעקבות כך שהיא נותרה כחודש וחצי ללא חיבור לכבלים. גם נזק זה אינו מצדיק חיוב הנתבעת; מעבר לעובדה כי הוא לא נתבע בכתב התביעה ולא הוכח ע"י הצגת מסמכים המלמדים על אורך התקופה בה שהתה התובעת ללא חיבור לכבלים, אין מקום לפצותה בגינו מאחר וחובה עליה היה להקטין את נזקה, ע"י התקשרות עם חברת כבלים אחרת בסמוך לאחר הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת. 8. סוף דבר - אני מורה על דחיית התביעה. בשים לב לטענות התובעת ביחס לויתור הנתבעת על הקנס (טענות שלא התבררו במסגרת תביעה זו) ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. התנתקות משירות (הגנת הצרכן)טלויזיה