להלן פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בתביעה נגד נהג אוטובוס: פסק דין התובעת, אישה מבוגרת עולה ממדינות חבר העמים שהשפה העברית איננה שגורה בפיה, הגישה תביעה זו על סך 17,500 ₪ נגד הנתבעת בגין ארוע שהתרחש בתאריך 17/4/07. בכתב התביעה, כפי ניסוחו נטען כי לתובעת נגרם נזק גוף בגינו היא תובעת פיצוי מהנתבעת. סיפור המעשה מתואר בכתב התביעה כלדלהלן: בתאריך 17/4/07 עלתה התובעת לאוטובוס של הנתבעת לצרכי נסיעה לביתה, עקב מגבלותיה הרפואיות, כך על פי הנטען בכתב התביעה, ביקשה התובעת מהנהג כי ימתין בטרם יתחיל בנסיעה, אך הנהג סירב, החל בנסיעה והתובעת נפלה ונפגעה בגב. בהמשך, כך טוענת התובעת, היא ביקשה לרדת מהאוטובוס בתחנה שליד ביתה, צלצלה בפעמון לצורך כך אך הנהג לא עצר את האוטובוס בתחנה, גם לא בתחנה שלאחריה והוא הסיע אותה עד לתחנה האחרונה בחוף הכרמל. לטענת התובעת, הנהג כלל לא התחשב במצבה בהיותה אישה מבוגרת הסובלת מנכות 100% , סובלת מבעיות גב חריפות ומתהלכת בעזרת מקל או הליכון, ובשל התרגשותה מיחסו המעליב של הנהג, היא חשה שלא בטוב, ביקשה מהנהג כי יזמין עבורה אמבולנס אך הוא סירב לעשות כן והשיב לה באמירה מעליבה כי "לרוסים אין כסף לאמבולנס". לדברי התובעת, באותו מעמד היו נהגים נוספים בסביבה שאף הם לעגו לה במקום לעזור לה וכי היא נאלצה לשוב לביתה בכוחות עצמה באוטובוס אחר, וכי משך יומיים היא סבלה ממצב בריאותי ונפשי קשה. עקב הארוע הנ"ל פנתה התובעת יומיים לאחר מכן לקבלת טפול רפואי. לטענת התובעת, עקב הארוע הנ"ל נגרם לה נזק ועל כן על הנתבעת לפצותה בגין אותו נזק בסכום של 17,500 ₪. בתיעוד הרפואי שצורף לתביעה אין ממצא בדבר נזק גוף שנגרם לתובעת ונרשמו בעיקר תלונותיה, יומיים לאחר האורע, בדבר סחרחורות עקב התרגשות. לעניין הפגיעה בגב, אין כל ממצא ובעודתה בבית המשפט התובעת שינתה את הגרסה המופיעה בכתב התביעה. היא העידה כי היא עמדה לשבת בכיסא והנהג התחיל בנסיעה כשהיא עדיין לא ישובה בצורה מלאה ועל כן היא "נחבטה" בכיסא. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת ומטעמה העידו הן נהג האוטובוס בו נסעה התובעת והן עד נוסף, נהג אגד אף הוא שהצטרף לנסיעה בדרכו לעבודה וניהל עם התובעת דין ודברים בהיותו דובר השפה הרוסית. עדי ההגנה בעדותם ציינו כי התובעת לא צילצלה בפעמון לפני התחנה הקרובה לביתה, היא ביקשה מהנהג כי יוריד אותה אחרי התחנה, הנ"ל סירב והסביר לה כי היא יכולה לרדת בתחנה שלאחר מכן אך התובעת סירבה לעשות כן, המשיכה לנסוע באוטובוס עד לתחנה האחרונה, סירבה לרדת מהאוטובוס, ביקשה להגיע למנהלים, הנהג דובר הרוסית תירגם לתובעת את הדברים וניהל עימה את השיחה בתחנה האחרונה בחוף הכרמל, עזר לה לרדת מהאוטובוס והביא אותה לסדרנים. מאוחר יותר, כך לפי דברי העד, הוא מצא אותה בוכיה, הוא הציע להזמין לה אמבולנס והיא ביקשה להגיע למנהלים. לדברי אותו עד, עם תחילת משמרת עבודתו כשקיבל לרשותו אוטובוס לביצוע נסיעה, הוא הסיע את התובעת עד לתחנה ממנה יוצא האוטובוס לביתה והמשיך בעבודתו. לדברי עדי ההגנה, התובעת צעקה באוטובוס ואף קיללה והכחישו את התיחסותם המעליבה הנטענת ע"י התובעת. התובעת בכתה במהלך עדותה ונדמה שחוסר ברגישות מספק כלפיה הוא הגורם להתרגשותה. למקרא כתב התביעה עושה רושם כי התביעה הוגשה בגין נזק גוף בשל ארוע תאונת דרכים אך למשמע עדות התובעת, הטיעונים הם אחרים. לא ברור מי ניסח את כתב התביעה עבור התובעת אם מדובר בטענה לנזק גוף עקב ארוע תאונת דרכים הרי שעל פי התיעוד שצורף אין תימוכין לגרימת נזק גוף עקב ארוע תאונתי זה או אחר הקשור לשמוש באוטובוס. הפנייה לקבלת טפול רפואי נעשתה יומיים לאחר האורע ואין בממצאים משום "נזק גוף" ואין תימוכין לטענה בדבר קשר סיבתי בין תלונותיה של התובעת לבין ארוע תאונתי כלשהוא. בהעדר "נזק גוף" דין התביעה דחיה. באשר לסוגיית בקשת התובעת לרדת מהאוטובוס ליד ביתה, ולא ברור כלל מהתביעה שלכך מכוונת התביעה, שני עדי הההגנה ציינו כי לא היה צלצול בפעמון, הוצע לתובעת לרדת בתחנה שאחרי התחנה שליד ביתה אך היא המשיכה בנסיעה עד לתחנה האחרונה ומשם היא נסעה חזרה לביתה. עושה רושם שתקרית זו מקורה בכשל בתקשורת או אי הבנה שמשום מה גלשה לויכוח קולני התעקשות על נסיעה עד לתחנה האחרונה באותו קו, והצפת רגישות עד כדי בכי. באם נאמרה או לא נאמרה אותה התבטאות פוגעת כלפי התובעת, אין לפניי די ראיות לקבוע כך. לא נותר לי אלא להורות על דחיית התביעה וכך אני מורה. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות. אוטובוסנהג אוטובוס