להלן פסק דין בנושא תאונה במהלך תרגיל: פסק דין 1. המערער הוכר כנכה צה"ל עקב תאונה שארעה במהלך תרגיל, ביום 23.10.74 כשנפל ונפגע בראשו. 2. ועדות רפואיות קבעו את נכותו המשוקללת בשיעור של 28% כדלקמן: 10% בשל זעזוע מח עם הפרעות נוירוטיות. 20% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. 3. המערער הגיש בקשה להכיר בהחמרת מצבו, וועדה מחוזית מיום 22.3.06 אשר שמעה את תלונות המערער ובדקה אותו קבעה בתוצאות הבדיקה: " מדובר בגבר בן 61, שהוכר במ.א. זעזוע מח. בשנת 2005 עבר MRI לאחר הופעת גמגום והודגם ב-MRI אוטם פרונטלי מימין.הערכה קוגנטיבית מ-10.1.06 מדגימה ליקויים בזכרון ובתפקודים האקזקיוטיביים בצורה המתאימה לדמנציה קלה, קרוב לודאי על רקע וסקולרי....ההדרדרות המוחית החלה לפי כ-4 שנפע, עד אז עבד. לא ניתן לקשור בין הפתולוגיה הנוכחית (דמנסיה) לנכות המוכרת". 4. המערער הגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה. המערער תמך את ערעורו בחוות דעת של פרופ' בנטל מיום 25.2.07 אשר טען כי ממצאי המסמכים הרפואיים השונים אינם תואמים מצב של דמנסיה קלה והביע דעתו כי מדובר בתסמונת בתר חבלתית. הועדה העליונה שמעה את תלונות הנכה, ובדקה אותו. 5. טענתה המרכזית של ב"כ המערער הינה כי הועדה לא עיינה במסמכים השונים מתוך תיקו של המערער כמו סיכום אשפוז מבי"ח רמב"ם מיום 12.9.06, מסמך רופא מטפל ד"ר בירמן מיום 28.11.06, תיקו הרפואי של המערער במכון שפיצר וכן התעלמו מחוות דעתו של פרופ' בנטל, ומכך שהמערער מקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי. ב"כ המערער טוענת כי הממצאים שהועדה ציינה כי המערער סובל מהם, הינם סימפטומטיים לתסמונת בתר חבלתית. 6. הועדה ציינה במהלך פרק הבדיקה כי לפי המסמכים שבתיק מאז שהמערער נפגע בתאונה ב-1974 ..."היה מאושפז עם חשד לרפיון, כמו כן בתסמונת לאחר זעזוע מח. לאחר מעקב אנציפלוגרפי הופסק הטיפול האנטיאפילפטי ואובחן כנוירוטי עם גוון של דיכאון. בערך מ-2003 המצב הוחמר עם דכאון יותר בולט וטופל בצורה סדירה בבי"ח רמב"ם (ראה את המכתבים הרשומים של ד"ר בירמן). המצב החמיר בהדרגה ואושפז ב2005 בבי"ח רמב"ם במחלקה נוירולוגית ואובחנה בעיה מוחית לאחר ארוע עם המיפרזיס מצד שמאל. עבר בינואר 2006 גם מבחנים קוגנטיביים ומצאו הפרעות יחסיות קלות. בבדיקה חוזרת ד"ר בן חיון מתארת תפקוד דמנטי קל או בדרגה קלה מבחינה קוגנטיבית". בנוסף, הועדה התייחסה במפורש לחוות דעתו של פרופ' בנטל וקבעה כי הוא מתייחס לרוב הממצאים מתוך המסמכים השונים שצורפו ולפי הממצאים בחוות דעתו אין תאור ברור של הסטטוס אלא מתואר הרקע הפסיכיאטרי. הועדה מציינת כי למרות שפרופ' בנטל מגיע למסקנה שמדובר בהפרעת דחק בתר חבלתית, בבדיקה בפני הועדה לא הופיע שום ביטוי הקשור לקריטריונים אבחנתיים של ההפרעה הזו. מסקנת הועדה היתה: " לפי הממצאים של היום מגלה הפרעות קוגנטיביות אשר אינם קשורים לפגיעה מ-1974 דהיינו זעזוע מח. שנים רבות היה מטופל עקב תלונות נוירוטיות.בערך מכ-6 שנים, דבר שמסבירה גם אשתו, מופיע דכאון ומאז מצב החמיר בהדרגה. ......". הועדה לא קבלה את מסקנות פרופ' בנטל וקבעה כי אין קשר בין הפגימה המוכרת וההפרעה הקוגנטיבית שהולכת וגוברת". 7. מתוך פרטיכל הועדה עולה כי היתה התייחסות מפורשת למסמכים השונים, מסמכי הטיפול בבית חולים רמב"ם, למזכרי ד"ר בירמן, ולחוות דעתו של פרופ' בנטל. לא ניתן לאמר שהועדה לא עיינה במסמכים שהונחו בפניה. קביעת המצב הרפואי היא ענין רפואי מקצועי של הועדה, הנתון לשיקול דעתה ואין לבית המשפט להחליף את שיקול דעת הועדה לענין זה. שיקולי הועדה הם שיקולים רפואיים מקצועיים ובמסגרת שיקול דעתה היא רשאית שלא לאמץ את חוות דעת המומחה. "ביהמ"ש אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה ולנקוט עמדה שבמקצוע הרפואה" (ראו רע"א 4652/04 שמואל אואקנין נ. משרד הבטחון). 8. גם קביעת הקשר הסיבתי, בהתייחס לפנייה לפי תק' 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל 1969 הינה קביעה רפואית המצוייה בסמכותה של הועדה הרפואית העליונה. (ראו ע"א 459/89 קצין התגמולים נ. צבי חריטן פד מה 5 עמ 374 בעמ' 379 וכן פסקי הדין העוקבים, רע"א 726/05 פלוני נ. מדינת ישראל והאסמכתאות שם, רע"א מולא מופיד נ. קצין התגמולים, פסקה ד', רע"א 3791/05 חזן סימון נ. קצין התגמולים פסקה ג', רע"א 2863/04 חיים רמון נ. קצין התגמולים פסקה 3). 9. הפניה לבית המשפט המחוזי בערעור על הועדה הרפואית העליונה יכולה להיות בנקודה משפטית בלבד. (ס' 12 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959. מאחר והערעור מתמצה בקביעות רפואיות - אין לי אלא לדחות את הערעור. 10. אין צו להוצאות. נכותצבאצה"לנכי צה"להחמרת מצב