להלן פסק דין בנושא שבר באף בבית הספר: פסק דין התובע יליד 1986. בעת האירוע, ביום 25.11.97' היה תלמיד בבית ספר יסודי. עפ"י הנטען בכתב התביעה ביום האירוע בעת שיעור חופשי שיחק בכדורגל עם תלמידים נוספים ותלמיד אחר פגע עם ברכו בפניו של התובע. לטענת התובע לא היו מורים במקום. כששב התובע לכתה שלחה אותו המורה להניח קרח על מקום הפגיעה והוא נשאר בבית הספר ללא טיפול עד סוף הלימודים. לתובע אובחן שבר באפו. התובע מייחס לנתבעות רשלנות. התובע צירף לכתב תביעתו חוו"ד של פרופ' דן מלר, מומחה זה הינו מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. המומחה מצא כי קיים עיוות בציר האנכי של האף, כשבמרכזו קיימת סטייה זוויתית בולטת שמאלה. כמו כן מעבר האוויר בצד שמאל של האף בשאיפה ובנשיפה מופחת. לנוכח ממצאים אלו הגיע המומחה למסקנה כי לתובע 10% נכות. עוד מציין המומחה כי ניתן לשפר את צורת האף ולשחרר את החסימה בניתוח, שיכלול תיקון עמדתן של עצמות האף ומחיצת האף. עלות ניתוח כזה היא כ-15,000 ₪. הנתבעים הכחישו את רשלנותם. מטעם הנתבעים הוגשו חוות דעתו של מומחה בתחום אף אוזן וגרון ד"ר שמואל סגל. מומחה זה, לאחר ניתוח החומר הרפואי וחוות דעתו של ד"ר מלר מגיע למסקנה כי לתובע לא נותרה נכות. ביהמ"ש מינה כמומחה מטעמו את ד"ר יוסף שם-טוב, מומחה למחלות אף אוזן וגרון. בנוסף למסמכים הרפואיים שעמדו בפני ד"ר שם-טוב, עמדו בפניו גם חוו"ד המומחים של 2 הצדדים. מומחה זה מצא כי העיוות באפו של התובע הינו תוצאה של תאונה שהתרחשה ביום 25.11.97'. קיים עיוות מכוער של האף שגורם למראה אסימטרי של הפנים וקיימת הפרעה בנשימה דרך האף. ניתן לתקן הליקוי ע"י ניתוח אף משולב אך לא ניתן להגיע לסימטריה מלאה. מומחה ביהמ"ש מעניק לתובע 10% נכות. בינתיים עבר התובע את הניתוח שהומלץ ע"י המומחה. השאלה הראשונה העומדת להכרעה הינה שאלת האחריות, האם אמנם היתה התרשלות מטעם הנתבעים ? נסיבות אירוע הפגיעה : בכתב התביעה תואר האירוע כדלקמן : "ביום 25.11.97 התובע, פגיעת גוף בבית הספר, זאת כאשר בזמן שיעור חופשי התירו לתלמידים להסתובב ללא ליווי מורה ו/או משגיח. התלמידים שיחקו כדורגל ואזי תלמיד נוסף פגע בפניו של התובע עם ברכו. בכל אותה עת לא היו מורים במקום. " בתצהיר עדותו הראשית חוזר התובע על הנסיבות המפורטות בכתב התביעה. בחקירתו הנגדית חזר התובע על כך שהמדובר היה בשיעור חופשי ומי שפגע בו היה גיל אבני. על נסיבות הפגיעה מעיד התובע בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 14.7.05' שורות 22-21 : "ש: הוא לא עשה את זה בכוונה ? ת: לא עשה בכוונה. אני ניסיתי לנגוח בכדור והוא הרים את הברך והתנגשנו. " גיל אבנרי בעדותו הראשית נתבקש לתאר את המשחק (עמ' 15 שורות 4-2) : ת: שיחקנו כדורגל. הכדור יצא בחוץ, אחד החברים זרק את הכדור באוויר, אסף בא לנגוח בכדור, הוא הוריד את הראש, אני באתי לבעוט בכדור ופגעתי עם הברך שלי באף שלו. ש: איך היתה האווירה במשחק, משחק רגיל, רגועה ? ת: כמו כל משחק רגיל, זה קרה באחת ההפסקות אם אני לא טועה. " לאחר שנחקר בחקירה נגדית לא ידע לומר האם היה באותו יום שיעור חופשי. גם כאשר שלחו אותם לשחק בחוץ השגיחו עליהם. העד הוסיף כי אם היו משתוללים יותר מדי היו המורים המשגיחים מפסיקים אותם, אך במקרה נשוא תיק זה לא זכור לו שהשתוללו. זכור לו כי היה משחק רגיל. המורה שהעידה לא נכחה באירוע ולא יכלה לתרום מעבר לנוהלים. ניתוח משפטי : אין מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית, לפיה חב בית הספר חובת השגחה על תלמידיו. עם זאת מדובר בסיכון רגיל שיש במשחק כדורגל. למעט עדותו של התובע אין לנו כל עדות כי המדובר בשיעור חופשי וכי לא היה מורה משגיח. גם מר אבנרי לא תמך בגרסת התובע. יש לבחון האם קיים קשר סיבתי בין העדר הפיקוח, אם היתה מתקבלת טענת התובע שלא היה פיקוח, לבין התאונה. האם נוכחותו של מורה היתה מונעת את התאונה. כאמור לעיל, מדובר במשחק כדורגל פשוט ללא כל התפרעות, כאשר אחד השחקנים מוריד את ראשו והשני מגביה את ברכו. נוכחותו של מורה לא היתה יכולה למנוע אירוע כזה. המסקנה היא כי אין קשר סיבתי בין העדר מורה - אם בכלל - לבין הפגיעה. לעניין זה יפים דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 715/79 ? " לו נכח מורה בעת המשחק, לא היה באפשרותו למנוע את התאונה, נכון הוא, שעצם נוכחות מורה בעת ההפסקה מרסנת התנהגות התלמידים, אך בעינינו מדובר במשחק כדורגל, אשר כשלעצמו - וגם כאשר הוא מתנהל עפ"י הכללים - כרוך בסיכונים מסוימים, שנוטלים על עצמם השחקנים המשתתפים גם ללא התרגשות או מתיחות חורגת מהרגיל. תיתכן, באופן סביר, האפשרות ששחקן אחד ידחוף את השני באמצע המשחק, שני שחקנים יתקלו זה בזה, שחקן ייפול ללא כל דחיפה תוך כדי ריצה וכדומה. אין כל ראיה לכך, כי המשחק בו נפגע המערער, חרג מגבולות "משחק הכדורגל הסביר"... לנוכח האמור אני קובע כי לא היתה התרשלות מטעם הנתבעים, ואני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעות הוצאות המשפט, כפי שהוצאו ע"י הנתבעים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ע"י הנתבעים ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישלם התובע לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. דיני חינוךתאונות בבית ספרבית ספראףשבר