רעש יריות בצבא - ירידה בשמיעה

משך מספר שנים שירת המערער בצבא ונחשף לרעשי ירי. המערער הגיש את תביעתו, בה טען לירידה בשמיעה בגלל החשיפה לרעשים. להלן פסק דין בנושא רעש יריות - ירידה בשמיעה: פסק דין 1. ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 10.7.06 שאישרה את קביעת הועדה המחוזית לפיה נכותו של המערער בגלל ירידה בשמיעה בתדרי הדיבור היא בשיעור של אחוז אחד לפי ס' 72(א)(1)(א) למבחנים שבתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל - 1969. 2. זו השתלשלות הענינים בענינו של המערער: משך מספר שנים עד ליום 3.3.01 שירת המערער בצבא ונחשף לרעשי ירי. ביום 16.11.00הגיש המערער למשיב את תביעתו, בה טען לירידה בשמיעה בגלל החשיפה לרעשים הנ"ל והופנה לבדיקה על ידי פרופ' גולץ מטעם המשיב שנערכה ביום 5.3.01. ביום 22.4.01 נבדק המערער על ידי הועדה המחוזית, שקבעה נכות זמנית בשיעור של 10 אחוזים בגין טינטון וכן נכות בשיעור של אחוז אחד בגלל ירידה בשמיעה בתדרי הדיבור. הועדה הסבירה כי "הנבדק נחשף בחצי שנה אחרונה לרעשים יוצאי דופן של יריר נק"ל, טנקים ומרגמות ובעקבות כך החמירו תלונות שהיו קיימות קודם לכן בצורה קלה של רעשים וירידה בשמיעה. שמיעתו, במיוחד משמאל אופיינית לנזק שנגרם לאוזן כתוצאה מחשיפה לרעש. כיוון שהתלונות הן מהשנה האחרונה במיוחד, ולאור הפסקת חשיפתו לרעש כעת, יש סיכוי לשיפור ולכן ניתנת נכות זמנית בגין הנזק השמיעתי האופייני לחשיפה לרעש." ביום 9.5.01 הודיע המשיב למערער כי הוא הגיע "למסקנה כי החבלה האקוסטית + טינטון וירידה בשמיעה ארעו בתקופת שרותך עקב שרותך הצבאי" וכי "דרגת נכות זו תשאר בתוקפה ... עד לבדיקה חוזרת ב - 4/02 אליה תזומן על ידנו." המערער לא זומן לבדיקה זו, שלא יצאה לפועל, שלא באשמת המערער. ביום 22.6.01 הגיש המערער ערעור על קביעת הועדה באשר לשמיעה, אך הטיפול בכך השתהה מחמת הטיפול הנמשך של המשיב בבירור תביעתו של המערער בנוגע לפגיעה אחרת בה נפגע המערער. נקבעה ועדה לשמיעת ערעורו ליום 2.2.03 אליה לא יכול היה המערער להתיצב בגלל אישפוז לו נזקק בענין אחר, והדיון נדחה ליום 13.4.03. ביום 13.4.03 הודיעה הועדה לב"כ המערער כי בינתיים פג תוקפה של הנכות הזמנית שנקבעה למערער וכי הועדה המחוזית קיימה דיון בענינו של המערער ביום 16.7.02 שבה התבקש המערער לבצע בדיקות שמיעה שלא נעשו. הועדה ביקשה לקבל הנחיה מאת יו"ר הועדות אם ענינו של המערער יתברר בפני או אם יוחזר אל הועדה המחוזית. עיינתי בתיקו הרפואי של המערער אך לא מצאתי פרוטוקול או אסמכתא נוספת לקיומו של דיון מיום 16.7.02. מכל מקום, הועדה הרפואית שבה לדון בענינו של המערער ביום 2.9.03. הוא הופנה לבדיקות ונמצא כי "בדיקת שמיעה מימין שמיעה תקינה בכל התדרים ומשמאל ליקוי תחושתי עצבי בתדרים שמעבר ל - 3000 הרץ בלבד. לאור בדיקת שמיעה זו מבוטלת הנכות הזמנית בגין החבלה האקוסטית אך נותרה בעינה הנכות בגין ליקוי השמיעה בתדרי הדיבור בשעור 1%". הועדה ביטלה, איפוא, את הנכות הזמנית שעמדה על 10 אחוזים, בגין הטינטון, ואילו הנכות הזמנית של אחוז אחד בגלל ירידה בשמיעה, הפכה, על פי החלטת הועדה, לנכות קבועה. ביום 27.10.03 הגיש המערער ערעור על קביעות הועדה המחוזית. בדיון בפני הועדה הרפואית העליונה ביום 27.9.04 הוא הסתמך על בדיקת ברה מיום 20.5.04, והועדה החליטה להחזיר את הדיון לועדה המחוזית שתשקול גם את תוצאות הבדיקה החדשה. בסופו של דבר, שקלה הועדה העליונה שוב את מצבו של המערער, והחליטה ביום 3.1.05 לדחות את ערעורו. בפרוטוקול נרשם כי "בבדיקת Bera מ - 20.5.04 נרשמו ספי שמיעה תקינים לחלוטין מימין וירידה קלה בצלילים גבוהים משמאל. אי לכך הועדה משאירה את הסעיף ירידה בשמיעה בתדרי הדיבוא (72 א' 1 א) ומבטלת את הסעיף של חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע. הועדה דוחה את הערעור ומקבלת את החלטת הועדה המחוזית מ - 2.9.03". על כך ערער המערער בפני בית משפט זה (ע"ש 975/05). בא כוחו הלין על כך שהוא לא זומן אל הועדה, והוחלט, לפיכך, ביום 19.9.05 שהועדה תקיים דיון מחודש לאחר שתזמן את בא כוח המערער ותשמע את טיעוניו. דיון זה מחודש זה בפני הועדה הרפואית העליונה התקיים ביום 10.7.06. בא כוח המערער הציג לועדה בדיקת BERA מיום 7.6.06 שהראתה כי נגרם נזק לשמיעתו של המערער וביקש כי הועדה תאשר נכות של 11 אחוזים בתחום השמיעה מאחר והבדיקה האמורה היא אובייקטיבית, ומבססת כהלכה את טענותיו של המערער. הועדה החליטה לדחות את הערעור, וקבעה: "סמוך לשחרורו, קיבל התובע 10% נכות זמנית עבור חבלה אקוסטית עם טנטון קבוע. לאחר כשנתיים נערכה לתובע בדיקת שמיעה חדשה אשר הראתה שאין נזק בשמיעה בתדר 3000 הרץ, אשר הינה תנאי הכרחי לקביעת הנכות בגין טנטון קבוע. אי לכך, נכות זו בוטלה. במרוצת השנים (2004 ו - 2006) עבר בדיקות BERA אשר הראו ירידה ב - 3000 הרץ משמאל ב - 2004 וירידה קטנה מזו (עד 25 ד"ב) ב - 3000 הרץ בשתי האוזניים ב - 2006. נכון שבשתי בדיקות ה - BERA המוזכרות, קיימת הירידה ב - 3000 הרץ המצדיקה מתן נכות בגין טנטון תמידי, אך לדעת הועדה, נכות זו אינה נובעת משירותו הצבאי. זאת משום שהירידה התרחשה לאחר 2003, שאז היא לא היתה לפי האודיוגרם. יצויין שהתובע השתחרר משירותו ב 2001." על קביעה זו נסב הערעור. 3. היססתי אם עלי להתערב בקביעת הועדה, שכן, הקביעה באשר לקשר הסיבתי בין מצב השמיעה של המערער לבין החשיפה לרעש בשרות היא קביעה רפואית, שאין דרכו של בית המשפט להתערב בה. כזכור, הערעור לבית המשפט על קביעות הועדה הרפואית העליונה הוא "בנקודה משפטית בלבד". (ס' 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959, ר' רע"א 2685/05 אלמקייס נ' ק. התגמולים, תקדין עליון 2005(3), 2598 השווה: רע"א 9842/05 פלוני נ' ק. התגמולים, תקדין עליון 2007(1), 426). יחד עם זה, עשויים להיות מקרים, בהם ניתן להתערב גם בשאלה זו, שלא תמיד היא מוכרעת על סמך נתונים רפואיים בלבד, או כאשר היא מבוססת על נתון מוטעה, או כאשר ענינו של המערער לא בורר כראוי ובמועד הנדרש, וכד'. ס' 72(א)(ג)(2) של המבחנים מגדיר את הפגימה בליקוי השמיעה המצדיקה נכות של 10 אחוזים כ"ליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים 3,000 ו - 4,000 הרץ החל ב - 25 דציבלים (בנוסף לליקוי שמיעה בתחום הדיבור) ... עם טינטון (Tinitus) קבוע, המתחיל לא יותר מחצי שנה לאחר החבלה ולא מאוחר מיום ההפסקה לחשיפה לרעש". החבלה, לגבי המערער, היא הפגיעה בשמיעה עקב החשיפה לרעשי ירי, במהלך השרות. אין חולק, גם על פי קביעות הועדה, שאכן המערער לוקה בליקוי האמור, בתדר הנדרש, שהחל לא יאוחר מסיום החשיפה לרעש. בדיקות ה BERA שנעשו למערער מאשרות כל זאת. אין בנמצא גורם אחר שלו ניתן לייחס את הפגימה. לא הובאו כל פרטים או נתונים על אפשרות שהמערער נחשף לרעש חזק או חריג מחוץ לשרות. כפי שציינה הועדה הראשונה, הוכח בפניה, עוד לפני תום השרות, כי למערער נגרמה הפגימה האמורה בשרות. הוענקה נכות זמנית תוך תקווה כי עם הפסקת החשיפה לרעש, ישתפר המצב. אפשר, לאור בדיקת ה BERA מיום 4.8.03 שחל שיפור זמני, אך אפשר גם שהבדיקה אינה מדויקת או כי נפלה בה טעות או סטיית מה. הבדיקה האחרונה מראה, מכל מקום, שלאורך זמן, נותרה הפגימה בעינה, ונראה לי כי אין באותה בדיקת שמיעה יחידה, כדי לשלול, בנסיבות המקרה דנן של חשיפה לירי והעדר כל נתון על גורם שלא בשרות, את טענת המערער, כי סביר ביותר שהפגימה מקורה בשרות. עד לדיון האחרון בענינו של המערער, לא נטען כלל, ואיש לא העלה, כי הפגימה בשמיעתו אינה קשורה לשרות. הוכר כי מקורה בשרות, והשאלה שעמדה על הפרק היתה, שמא עם הפסקת החשיפה לרעש, יוטב מצבו. אף אם היתה הטבה מסוימת, הפגימה נותרה בעינה תוך שהיא עומדת בהגדרת הליקוי בס' 72 למבחנים, ונראה לי כי יש להכיר בה. לא נראה לי כי היו בפני הועדה הרפואית העליונה נתונים מספיקים כדי לשלול את הקשר הסיבתי לשרות, אף אם עלה ספק מה, בענין זה. 4. לאור כל האמור אני מחליט לקבל את הערעור, כך שלנכויותיו המוכרות של המערער, תיווסף הנכות של 10 אחוזים לפי ס' 72(א)(ג)(2) למבחנים. מקרי יריצבאשמיעהמטרד רעששירות צבאי