פציעה בשתי מלחמות

להלן פסק דין בנושא פציעה בשתי מלחמות: פסק דין 1. המערער יליד 1942 (היום בן 65). במהלך מלחמת יום כיפור נפגע טרקטור שנהג מפגיעת פגז הועף מהרכב ונחבל בראשו. לאחר הפגיעה הוא אושפז תקופת מה במחלקה הפסיכיאטרית. 2. בעקבות פגיעה זו נרשמה למערער נכות של הפרעות פסיכונוירוטיות עם סימנים קלים לא מוגבל בכושר עבודתו בדרגה של 0% נכות. 3. במלחמת לבנון הראשונה נפגע המערער שוב מרסיסי אר.פי.ג'י בצור. בגין פגיעה זו נקבעו למערער נכויות שונות, כאשר בוועדה רפואית עליונה במיום 20.6.00 עמדו הנכויות כדלקמן: 0% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות עם סימנים קלים לא מוגבל בכושר עבודה (פגיעה ישנה). 0% נכות בגין מ.א רסיסים נקודתיים בגפיים ללא הפרעות. 10% בגין מגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני (נכות כוללת של 30% ממנה 30% על חשבון השירות). 10% בגין פגיעה שורשית ברגל ימין. 10% בגין פגיעה שורשית ברגל שמאל. 4. המערער ביקש בנובמבר 2003 לפנות מחדש לוועדה רפואית חוזרת בטענת החמרה על מנת לטעון שכאבי ראש, הפרעות בשינה וחלומות וסיוטים הינם החמרת הפגימה המוכרת. ועדה מחוזית מיום 11.1.04 קבעה כי נכותו הפסיכונוירוטית בדרגה של 0% הינה צמיתה ואין החמרה במצב הנפשי הקשור לשירות. על ועדה זו ערער המערער לוועדה רפואית עליונה. ועדה רפואית עליונה מיום 25.11.04 דחתה את הערעור. לפיכך ערער המערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בע"ש 952/05 בפסק דין מיום 30.5.05, קבע כי המערער יכול לחזור מחדש לוועדה מחוזית לבסס טענותיו על חוות דעת פסיכיאטרית. 5. ואכן, המערער צירף חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר פרקש הרמן מיום 16.11.05 ופנה לוועדה המחוזית אשר התכנסה לדיון בענינו ביום 16.1.07. הבקשה של המערער היתה על מנת שתוכר החמרה בפגימה המוכרת, דהיינו במצב הנפשי. 6. ועדה מחוזית שדנה בענין המערער ביום 16.1.07, שמעה את המערער, עיינה בחוות הדעת שהגיש והסתמכה על אבחון שנערך למערער במרכז אבחון ברמב"ם. הוועדה ציינה, כי אין כל קשר בין תלונותיו של המערער לנכויותיו המוכרות. 7. אי לכך ערער המערער לוועדה הרפואית העליונה שהתכנסה לדון בענינו ביום 10.5.07. החלטתה זו של הוועדה הינה נשוא הערעור כאן ומטעם זה אפרט את פרטי התנהלותה. בוועדה היו חברים 2 פסיכיאטרים ונוירולוג. הוועדה שמעה את דברי המערער ואת תלונותיו לגבי כאבי ראש חזקים, חוסר שינה, דכאון, חוסר יכולת לשאת רעש וכו'. הוועדה בדקה את המערער. הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר פרקש מיום 16.11.05 המתארת מצב של הפרעה פוסט טראומתית ומצבים של פלאש בק. כך כפי שכתבה. הוועדה ציינה כי בבדיקה בפניה לא הופיע פלאש בק ופרט לתיאור הקליני אין התיאור מתאים לתיאור מקובל של PTSD. הוועדה התייחסה לבדיקות שנערכו למערער במרכז לאבחון של בי"ח רמב"ם, כדלקמן: חוות דעת של ד"ר מרטיק אירית מיום 14.5.06 - הוועדה כתבה כי עולה מחוות דעתה של ד"ר מרטיק שהיא איננה מוצאת בבדיקות קריטריונים הקשורים ל-PTSD והבדיקה מגלה דכאון המחמיר במעט בשנים האחרונות. הוועדה כתבה כי הדכאון "אינו" תולדה של הפסקת עבודתו בשילוב עם תסמינים ומחלות גופניות (וכנראה התכוונה לכתוב "הינו"). למעשה כתבה ד"ר מרטיק בחוות דעתה, כי מדובר "במצב דכאוני אשר החמיר במעט בשנים האחרונות - והינו תולדה של הפסקת עבודתו בשילוב עם תסמינים ומחלות גופניות". דהיינו, הפסיכיאטרית המומחית ראתה, כי התסמינים הדכאוניים קשורים להפסקת עבודתו. עוד ציינה המומחית, כי הפסקת העבודה הינה תולדה של פציעתו והתסמינים הדכאוניים קשורים להפסקת עבודתו. יצויין, כי בפתח חוות הדעת מציינת המומחית מפי המערער, כי עבד כמפעיל ציוד כבד בקק"ל עד 1982 ומאז כמעט שאינו עובד, למעט תקופות קצרות. בוועדה רפואית עליונה שהתקיימה ביום 25.11.04 ציין המערער, כי לאחר 1973 לא עבד תקופה ארוכה וחזר לאחר שנה וחצי לעבודה עם הרבה הפסקות. לאחר הפציעה ב-1982 חזר לעבוד כמנהל עבודה בחברת מנגד לציוד כבד. עבד שם 3 שנים עד שקיבל התקף לב והפסיק לעבוד. עוד ציין שם, כי איננו נמצא בטיפול פסיכיאטרי. למעשה עולה שאלה עובדתית נוכח חוות דעתה של הפסיכיאטרית המומחית ד"ר מרטיק והיא השאלה האם מצב הפסקת עבודה הוא מוכר ומתחייב בשל הפגיעות המוכרות, שאם לא כן, הרי שגם על פי חוות דעתה עולה שמצבו של המערער קשור לתסמינים ומחלות גופניות שאינם בהכרח פועל יוצא מפגיעותיו המוכרות. הוועדה התייחסה גם לבדיקה דיאגנוסטית שנערכה למערער על ידי פלגי שרון ביום 24.6.06. בבדיקה זו נקבע, כי "המערער סובל מרמת מצוקה גבוהה... אך לא ניכר עיסוק בתכנים טראומתיים החודרים למודעות". הוועדה לא התייחסה לשתי בדיקות משלימות שנערכו אף הן במרכז אבחון. אחת של שירי סירקין שערכה בדיקה תפקודית בריפוי בעסוק ביום 29.5.06 ומצאה, כי יכולת הביצוע באבחון היתה נמוכה וייתכן ונובעת מקשיים קוגניטיביים של תכנון והתארגנות, וכן סיכום של עובדת סוציאלית שערכה בדיקה פסיכו-סוציאלית ביום 14.5.06 ולטענתה המערער סובל מסימפטומים פוסט טראומתיים כשמתוארת החרפה בשנים האחרונות. 8. הוועדה בגמר בדיקתה קבעה, כי איננה מוצאת קריטריון כלשהו לקשור את תופעות ההתנהגות וכאבי הראש לפגימות המוכרות וכתבה בחלק האופרטיבי כי לפי תקנה 9 אין קשר בין מצבו הנפשי הקיים לנכותו המוכרת. סעיף 0% בגין הפרעה פסיכונוירוטית ללא הגבלה בכושר תפקוד נשאר בתוקפו. 9. בעקרון, השאלה האם קיימת החמרה של פגימה מוכרת או האם קיים קשר סיבתי בין מצב מסויים לפגימה המוכרת הינה קביעה רפואית הנמצאת כולה במסגרת שיקול הדעת של הוועדה הרפואית העליונה. אלא שהחלטה כזאת יש לנמק באופן שיהיה ברור למערער מדוע הטענות שהוא טוען להן אינן פועל יוצא של פגיעתו. חובת הנימוק נדרשת על מנת שיהיה ברור למערער כי טיעוניו כולם זכו להתייחסות ומהו הנימוק המפורש לאי קבלת טענתו. במקרה כאן קראה הוועדה את חוות דעתה של ד"ר מרטיק באופן לא מלא ולכן גם לא התייחסה במפורש לשאלה האם הפסקת עבודה של המערער הינה פועל יוצא של פגיעתו ו/או פועל יוצא של בעיות אחרות שאינן קשורות לפגיעתו. כמו כן, לא התייחסה הוועדה למכלול חוות הדעת שהתקבלו מהמרכז לאבחון רפואי, הגם שאלו שלא זכו להתייחסות נראות בשלב זה שוליות מבחינת ההיבטים הרשומים בהן. 10. לפיכך, אני מוצאת לנכון להורות לוועדה הרפואית העליונה לחזור ולהתייחס לחוות דעתה של ד"ר מרטיק, וכן להתייחס לנושא הפסקת עבודתו של המערער ועל בסיס אלו ומכלול החומר שעומד לפניה לנמק האם יש לראות את פגיעתו של המערער כהחמרה של פגימה מוכרת, אם לאו. כמו כן, הוועדה תבהיר באיזו מידה התלונות להן טוען המערער היום יכולות להיות בבחינת החמרה לנכות מוכרת (כפי שעלה מנוסח פנייתו) או שמא יש בהן טענה לפגימה מוסבת לפי תקנה 9, ואם אכן כך, הוועדה תנמק האם יש קשר סיבתי אם לאו. 11. תיקו הרפואי של המערער מוחזר במעמד הדיון לידי ב"כ המשיב. צבאמלחמה