לפי תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, פסיקת הוצאות משפט נתונה לשיקול דעתו של בית משפט על פי תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי בשאלת פסיקת הוצאות משפט בית המשפט יתחשב בין היתר בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהיה רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. עוד נפסק כי בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת, אם בעל הדין האמור זכה בהליך, אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן (תקנה 512 (ב) ותקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. התנהגותו של בעל דין במהלך ההליכים המשפטיים, אף היא שיקול שניתן להתחשב בו כאשר באים לפסוק הוצאות משפט. להלן פסק דין בנושא פסיקת הוצאות משפט: פסק דין 1. התובע הגיש תביעת לשון הרע על סך 100,000 ₪ נגד הנתבע. בתום ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, הסכים התובע לכך שהתביעה תדחה. הנתבע, כמובן, לא יכל לסרב לכך שהתביעה נגדו תדחה, אך ביקש לפסוק הוצאות משפט לטובתו. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבע ופסק הדין מתייחס רק לעניין פסיקת ההוצאות. 2. ב"כ התובע ביקש להמנע מפסיקת הוצאות נגד התובע בהתחשב בנסיבות שבגינן הוגשה התביעה וכן ציין, כי במסגרת שיג ושיח שהיה לו עם ב"כ הנתבע עוד בשלב קדם המשפט, הוא הסכים לדחות את התביעה ללא חיוב בהוצאות ונענה בשלילה. ב"כ התובע הוסיף וציין, כי יש לזכור, שגם לתובע היו הוצאות משפט, כולל תשלום המחצית הראשונה והמחצית השניה של אגרת בית משפט. 3. ב"כ הנתבע ביקש לחייב את התובע בהוצאות משפט והפנה להחלטת כב' השופטת מארק הורנצ'יק מיום 1/6/2005, במסגרתה נכתב: "...התובע הוא חבר מועצת העיר ת"א-יפו מטעם שינוי תמורה והנתבע הוא חבר מועצת שינוי בסניף שינוי מפלגת ת"א. התובענה עניינה טענת התובע כי הנתבע שיגר מכתב לחברי מפלגת שינוי ושלח דואל באינטרנט שתוכנם לטענתו עולים בכדי לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע. על פני הדברים, כעולה מכתבי הטענות נראה כי מדובר בעניינים פוליטיים ציבוריים, ויש מקום לשקול עדיפות לחופש הביטוי לעומת איסור לשון הרע. בית המשפט ממליץ כי תבחן שוב הטענה אם הביטויים במיוחד בפרסום השני באינטרנט עונים על מבחנו של האדם הסביר וכן את ההגנות הרלוונטיות". על כן, טוען ב"כ הנתבע, כי כבר באותו מועד או סמוך לאחר מכן היה צריך ב"כ התובע להסכים לדחיית התביעה ובאופן זה היה מתיתר הצורך בהגשת תצהירי עדות ראשית ושמיעת ההוכחות בתיק. הנתבע הוסיף וציין, כי שכר טרחת עו"ד שעליו לשלם לבא כוחו, גדל מ- 3,000 דולר + מע"מ ל- 5,000 דולר + מע"מ בשל העובדה שהתקיימה ישיבת ההוכחות בתיק ונשמעו כל העדים. 4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר בתיק, הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ. א) פסיקת הוצאות משפט נתונה לשיקול דעתו של בית משפט (תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי). על פי תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי בית המשפט יתחשב בין היתר בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהיה רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. ראה לענין זה: ספרו של כב' השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית בעמוד 550, וכן פס"ד בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח' נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" ואח', תק - על 2005 (2) 3166, שם נאמר בסעיף 3 לפסה"ד: "...בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת, אם בעל הדין האמור זכה בהליך, אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן (תקנה 512 (ב) ותקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) וכן ראו, ע"א 6431/96 בר זאב נ' מחמד, פ"ד נ"ב (3) 557, 575 - 576 - ע"א 136/92 הנ"ל, ע"א 419/97 בנק הפועלים בע"מ נ' שפע בר (תק - על 99 (2) 1300". התנהגותו של בעל דין במהלך ההליכים המשפטיים, אף היא שיקול שניתן להתחשב בו כאשר באים לפסוק הוצאות. ראה לענין זה: גם ע"א 9248/99 ג'ורג' שטיינברג ואח' נ' אחים וייס י.ש.י. ייצור ושיווק בע"מ תק - על 2002 (2) 553 (סעיף 7 לפסה"ד). ב) במקרה דנן, אישר גם ב"כ הנתבע, כי בטרם התקיימה ישיבת ההוכחות הציע לו ב"כ התובע שהתביעה תמחק ללא צו להוצאות (עמוד 50 לפרוטוקול שורות 18 - 22) ולמעשה, הסתבר בסופו של דבר, כי ישיבת ההוכחות התקיימה בפועל רק בשל סירובו של הנתבע לכך שהתביעה תדחה ללא צו להוצאות. ג) זכותו של הנתבע אומנם לדרוש הוצאות, אך בהתחשב בכך שישיבת ההוכחות התקיימה רק בשל אותו רצון לפסיקת הוצאות, ובפועל ניתן היה בקלות יתרה לחסוך מזמנם של הצדדים, העדים, בית המשפט, ולייתר את הצורך של התובע בתשלום מחצית השניה של האגרה, אני סבורה כי אין מקום לפסוק לנתבע את מלוא ההוצאות הראליות שהיו לו בפועל. עוד יצוין, כי הסכמתו של התובע לדחיית התביעה ייתרה את הצורך בכתיבת סיכומים ע"י ב"כ הצדדים וכתיבת פסק דין ע"י בימ"ש, ולמעשה - הביאה את הסכסוך נשוא התביעה לסופו, שכן פס"ד שניתן בהסכמת תובע לדחיית תביעה, מייתר גם את המשך ההתדיינות בסכסוך בערכאות הערעור השונות. ד) בנסיבות אלו, אני סבורה, כי די בפסיקת הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ. 5. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבע סך 5,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. הוצאות משפטפסיקת הוצאות