פיצויים מגרמניה - תאריך עלייה

החלטה 1. העורר יליד 1928 בגרמניה. תביעתו למשיבה נדחתה בנימוק כי תנאי סעיף 3(1) לחוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז - 1957 (להלן: "חוק הנכים") אינם מתקיימים בעניינו, מאחר ועלה לישראל בשנת 1955. לטענתו שגתה המשיבה בקבעה כן, מאחר ועלה לישראל כבר בשנת 1950, שהה בארץ למשך כשנה, נאלץ לשוב לארה"ב למספר שנים, ובשנת 55' חזר לארץ. לפיכך, מאחר ועלה לישראל כבר בשנת 1950 - מתמלאים תנאי החוק בעניינו. 2. לטענת העורר, בשנות ה-40' התגורר עם משפחתו בארה"ב, לאחר שגורשו מגרמניה, שם הצטרף לתנועה הציונית "הבונים", וברוח ערכיה עלה לישראל בשנת 1950, מתוך מטרה להצטרף ל"גרעין" בקיבוץ גבע, שם הוכשר לעבודת אדמה במטרה להתיישב לאחר מכן בקיבוץ אורים שבנגב. כעבור כשנה, בעקבות מחלת אביו וקבלת צו גיוס לצבא האמריקאי- נאלץ לשוב לארה"ב, שם שירת בצבא במשך שנתיים, ולאחר מכן נישא והקים משפחה, עמה עלה בשנית לישראל בשנת 1955, ויתר על אזרחותו האמריקאית ומאז הוא מתגורר באופן רציף בישראל. 3. לטענת ב"כ העורר, הפרטים בדבר עלייתו של העורר לישראל בשנת 50' נשמטו בשוגג מטפסי פנייתו למשיבה, מכיוון ובעת מילויים הסתייע במתנדבת שכנראה היא שהשמיטה אותם. מכיוון שכך, קביעתה של המשיבה, לפיה העורר אינו עומד בתנאי סעיף 3(1) לחוק הנכים- מקורה בטעות. לראייה צירף את תצהירו של מר רלף טרופר, ממנו עולה כי עבד יחד עם העורר בקבוצת ההכשרה של תנועת "הבונים" בישראל בשנים 50'-51'. כן הוסיף כי יש לפרש את המונח "עלה", כפי שמופיע בחוק השבות, התש"י - 1950 (להלן: "חוק השבות") כהבעת רצון להשתקע בארץ- דבר שנעשה על ידי העורר, בעלייתו יחד עם חברי התנועה בשנת 50' ביחד עם חזרתו לארץ בלווית אישתו וילדם בשנת 55'. 4. אנו מקבלים טענתו העובדתית של העורר לפיה הגיע לישראל עוד בשנת 50' עם תנועת הבונים. חרף זאת, אין בידינו לקבל את טענות העורר, וזאת לאור האמור להלן: סעיף 3(1) לחוק הנכים מתנה זכאות לתגמולים, בין היתר, בכך שהמבקש עלה לישראל לפני 1.10.53; לפיכך, השאלה היא האם שהייתו של העורר בישראל בשנים 1950 - 1951 מהווה עליה לישראל. לפי סעיף 2(ב) לחוק השבות: "אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל.." ולפי סעיף 3(א): "יהודי שבא לישראל ולאחר בואו הביע את רצונו להשתקע בה, רשאי, בעודו בישראל, לקבל תעודת עולה." לפי סעיף 5 לתקנות השבות, התשט"ז- 1956: "אשרת עולה או תעודת עולה תינתן על ידי רישום בדרכון, בתעודת-מסע או במסמך מוכר אחר." לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק האזרחות, התשי"ב- 1952, מי שקיבל תעודת עולה לפי סעיף 3 לחוק השבות יכול לרכוש אזרחות ישראלית מיום מתן התעודה. 5. כלומר, בהתאם להוראות החוק לעיל, מי שהגיע לארץ, והביע רצונו להשתקע בה, רשאי לקבל תעודת עולה, כאשר האשרה או התעודה יינתנו על ידי רישום במסמך כזה או אחר, וישמשו בהמשך גם לצורך רכישת אזרחות. לשון אחר, הבעת הרצון להשתקע בישראל נועדה לשמש לקבלת אשרת/ תעודת עולה, אשר תסייע בקליטת העולה בארץ. לא כל הגעה לישראל (כתייר, לשם התרשמות וכו') מהווה "עלייה". לא נוכל לקבל את טענת בא כוחו, לפיה יש לראות בשהייתו של העורר בישראל בשנת 50' כהבעת רצון להשתקע. אין חולק שהעורר לא קיבל כל אשרה או תעודת עולה בשנים 50'-51'. לא נוכחנו כי העורר נקט פעולה כלשהיא שיהא בה כדי ללמד על רצון להשתקע דרך קבע בישראל (להבדיל מרצון להתנדב בקיבוץ, או להתרשם מתנאי הארץ כדי לשקול אפשרויותיו לעתיד), אלא ההיפך הוא הנכון: זמן קצר לאחר הגעתו לישראל (כשנה לערך) שב לארה"ב, שם שירת כשנתיים בצבא האמריקאי (העורר לא שירת שירות סדיר בצה"ל, למעט שירות מילואים בהגנה מרחבית, כעולה מס' 14 לפניתו למשיבה), השתחרר, התחתן והקים משפחה, ורק כעבור כארבע שנים, בספטמבר 55', עלה יחד עם משפחתו לישראל, כאן השתקע ומתגורר עד היום. מכיוון שכך, לא נוכל לקבוע כי העורר הרים את נטל ההוכחה בעניינו, וכי עלה לארץ לפני חודש אוקטובר 1953 כמצוות סעיף 3(1) לחוק הנכים. 6. למטה מהעניין נציין כי נראה כי גם אם היה הערר מתקבל, לא היה בכך כדי לסייע לעורר לגופם של דברים, לאור היותו תושב גרמניה ולאור סעיף 4 לחוק הפיצויים הגרמני. 7. סוף דבר, הערר - נדחה. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד. פיצוייםניצולי שואה