להלן פסק דין בנושא נפילה מאופנוע ים: פסק דין בפנינו ערעור על פסק הדין שניתן על ידי השופטת כ. ג'דעון בת.א. 11222/04 מיום 14.2.07. פסק הדין עוסק בתאונה שארעה למשיבה עת ישבה על גבי אופנוע ים, אותו השיט המערער 1 בכנרת ביום 27.7.02. המשיבה נפלה מאופנוע הים, נחבטה בגבה ונגרמה לה נכות אורטופדית (מוסכמת) בשיעור 7.5%. השופטת ג'דעון העדיפה את גירסתה של המשיבה וקבעה כי נפילתה מאופנוע הים נגרמה עקב כך שהמערער מס' 1 (להלן: "המערער") ביצע באופן פתאומי סיבוב חד תוך נסיעה במהירות בלתי סבירה. עוד אמרה, כי למרות שמדובר בספורט ימי, ושהמשיבה הצטרפה לשייט בהסכמה מלאה, לא הוכחו נסיבות המאפשרות החלת הכלל של הסתכנות מרצון. כמו כן דחתה את הטענה כי יש להטיל על המשיבה אשם תורם. בגובה הנזק העריכה פיצוי בגין כאב וסבל, הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, עזרת הזולת והוצאות בסך כולל של 145,500 ש"ח ובנוסף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. המערערים טוענים, שבנסיבות הענין, לא היה מקום להטיל על שכמם את האחריות לפגיעתה של המשיבה. בפי המערערים גם טענות במישור של גובה הנזק. הערעור בשאלת האחריות הוא בעיקרו עובדתי. מימצאי בית משפט קמא באשר לנסיבות שבהן התרחשה התאונה, נקבעו על יסוד התרשמותו מעדויות המערער והמשיבה ולא מצאנו שקיימת עילה להתערב בקביעות אלה. בית משפט קמא לא נתן אמון עיוור בעדות המשיבה. בהתייחס לגירסת המערער, נקבע בפסק הדין, שלא ניתן על ידו הסבר מניח את הדעת לגבי השתחררות אחיזתה של המשיבה במותניו; טענותיו בדבר גלי עומק שהקפיצו את האופנוע לא היו משכנעות ועדותו בענין מהירות הנסיעה לא היתה חד משמעית ובהירה. עמדה זו כלפי מהימנות המערער מעוגנת בחומר הראיות. כך, למשל, באשר לטענתו שהמשיבה נפלה מאחר ולא היתה מסוגלת להמשיך לאחוז בו. המערער התקשה להעלות מצידו כל הסבר אפשרי לענין זה ובסופו של דבר, השיב בחיוב לשאלה אם הוא חושב שהמשיבה נאלצה לשמוט את אחיזתה בו עקב מצב האופנוע ביחס לגופה. אמירה זו, בוודאי שאיננה עולה בקנה אחד עם גירסתו על נסיעה במתווה ישר. הטענה על גלי עומק שנוצרו בשל מעבר סירה באזור רבע שעה קודם לכן, נתבררה כהשערה גרידא שאפילו לא קיבלה ביטוי בתצהיר עדותו הראשית. המערער גם אינו יכול להלין על קביעתו של בית משפט קמא בענין מהירות נסיעתו עובר לתאונה. בהקשר זה הוא דיבר "על נסיעה במהירות הממוצעת לכנרת", מבלי שהיה מסוגל למסור פרטים על כך. לטענתו, מהירותו המקסימלית של האופנוע מגיעה לכדי 70 קשר וכי עובר לתאונה מהירות השיוט היתה "משהו בין 40 קשר ל- 70 קשר". גם אם היה מקום להתייחס ביתר חומרה לכך שהמשיבה ניסתה להסתיר את העובדה שהיא בעלת רישיון נהיגה באופנוע ים, כמו גם לגבי טענתה בדבר חוסר הדרכה, לא היה באלה כדי לפגוע באמינות שייחסה השופטת קמא לגירסתה ולמימצא העיקרי בנוגע לנסיבות קרות התאונה. השייט על אופנוע ים כרוך מעצם טבעו בסיכון להיפגע, בין כתוצאה מנפילה ובין מסיבה אחרת. בהתייחס למשיבה שהיתה בעלת רישיון לנהוג באופנוע ים, כמובן שהיא נטלה על עצמה את הסיכון האמור, אלא שגם במקרה של סיכון הנובע מספורט ימי, קיימת חובת זהירות קונקרטית למניעתו של סיכון בלתי סביר. המערער ביצע סיבוב חד ופתאומי מבלי להאט את מהירות נסיעתו של האופנוע. בכך הוא יצר סיכון בלתי סביר, אשר עקב התממשותו מן הדין היה להטיל עליו אחריות בנזיקין. לא הוכחה עובדה שיש בה כדי להטיל על המשיבה אשם תורם. היא היתה לבושה בחגורת הצלה והתנהגה בהתאם להוראות החלות על פעילות מסוג זה. לנוכח נסיבות התאונה, אין לומר שאדם סביר היה נזהר יותר ומתייתר הצורך לעסוק בסוגיה של חלוקת האשמה בין המזיק והניזוק. בבדיקת פרטי הנזק לא מצאנו להתערב. המשיבה, בת 25 ביום התאונה, סבלה משבר בחוליהL1 ודימום כלייתי ואחר כך אובחן אצלה שבר דחוס נוסף בחוליהD12 . עם שחרורה מבית החולים היה גבה מקובע בחגורת ברזלים למשך 3 חודשים ואושרה לה תקופת אי כושר לעבוד ל- 3 חודשים נוספים. לאור מהות הפגיעה בית משפט קמא ראה לנכון, לדעתנו בצדק, להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור של 10%. סכום הפיצויים שנפסק, בראשי הנזק השונים, איננו חורג מן הסביר. אשר על כן אנו דוחים את הערעור. אנו מחייבים את המערערים לשלם למשיבה את הוצאות הערעור בסכום של 5,000 ₪. אופנוע יםנפילה