להלן פסק דין בנושא ניתוח ארטרוסקופיה בברך - אחוזי נכות: פסק דין 1. המערער יליד 1957 נפגע במהלך עבודתו במשטרה ביום 11.8.04. 2. ועדה מחוזית מיום 18.9.06 קבעה למערער נכות בגין מצב לאחר ניתוח להוצאת מניסקוס ארטרוסקופיה לברך שמאל, לפי סעיף מבחן 48 (2) ז III, דרגת נכות של 1%. על החלטה זו ערער המערער לוועדה רפואית עליונה. 3. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדיון בעניינו של המערער ביום 16.9.07 וביום 26.11.07. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובדקה את המערער. לגבי ממצאי הבדיקה נכתב כך: "במדידת היקף ירך שמאל... לא נמדד הבדל בהיקף הירך בהשוואה לימין (אין דלדול של שרירים) טווח תנועות הברך השמאלית יישור וכיפוף מלא (מלווה תגובה של כאב)... רגישות מפוזרת בשני צדי הברך ללא התמקדות בסדקים המפרקיים, מבחן מקמרי ואפלי שליליים לגירוי מניסקיאלי. יציבות הברך תקינה במבחנים השונים תנועתיות הפיקה תקינה". הוועדה עיינה בדו"ח ארטרוסקופיה מיום 1.3.05 וכן בבדיקת MRI מיום 5.9.05 שהדגימה שינוי ניווני מינורי בקרן האחורית של הסהרון המדיאלי. הוועדה ביקשה צילום רנטגן מעודכן, וכשזה הוגש, עיינה בו וציינה כי אין לראות שינויים ניווניים בברך. על בסיס כל אלו דחתה הוועדה הרפואית העליונה את הערעור ואימצה את מסקנות הוועדה המחוזית. 4. על החלטת הוועדה הרפואית העליונה הוגש ערעור זה, כאשר ב"כ המערער מתמקד בשני נושאים מרכזיים: א. התאמת סעיף לא ראוי. ב. טוען כי היה צריך להפנות את המערער לבדיקת MRI מחודשת ולא לצילום רנטגן. 5. ב"כ המערער טוען, כי היה נכון להסתמך על סעיף 35 (4) ג אשר תחת ראש הפרק מחלה או חבלה בפרק גדול בגף קובע: "ג. הפרעה בצורה קלה קיים ממצא אובייקטיבי - 10%". לעומת סעיף מבחן 48 (2) ז III, הקובע תחת ראש פרק הברך - נזק במניסקוס: "III. מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס ללא הפרעות תפקודיות - 1%". אלא שיש להתייחס לסיפא של סעיף 35 (4) ג, שלפי הוראתו יש להשתמש בו רק כאשר אין סעיף ספציפי מתאים במסגרת אותו פרק כאמור בסיפא: "הערה: אחוזי נכות לפי פסקה זו לא ייקבעו במקום או במקביל לסעיף מבחן ספציפי בפרק זה". מדובר בפרק החמישי אשר סעיף 48 נופל בגידרו. הוועדה למעשה בממצאיה, לא מצאה הפרעות בתפקוד התנועה. מדובר בקביעה רפואית של הוועדה, אשר בית משפט זה איננו רשאי להתערב בממצאיה הרפואיים. יש לזכור, כי ערעור לבית משפט זה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 סעיף 12 א (א) הינו בנקודה משפטית בלבד. משאלו ממצאי הוועדה, הרי אין כל פגם בשיוך סעיף 48 (2) ז III, כסעיף הרלוונטי לקביעת הנכות. יתרה מזאת. משנמצא סעיף ספציפי במסגרת הפרק, אין מקום לפי הוראות התקנות להחיל את סעיף 35 (4) ג. ב"כ המערער טוען, כי קיים ממצא אובייקטיבי, מה שמחייב התייחסות במסגרת סעיף 35 (4) ג לטענתו. על כך יאמר: א. סעיף 48 (2) ז III, איננו מתייחס כלל לשאלה אם קיים או לא קיים ממצא אובייקטיבי. ב. קיומו של ממצא אובייקטיבי, הינה קביעה רפואית לכל דבר וענין. כך נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין של בית המשפט העליון. יש לוודא שקיומו של הממצא הספציפי שנמצא, רלוונטי להפרעה בתפקוד. אלא שלענייננו, בהעדר ממצא של הפרעה בתפקוד, אין כל משקל לממצא המינורי של השינוי הניווני בקרן האחורית של הסהרון המדיאלי. 6. לב"כ המערער היתה טענה נוספת, והיא כי היה צורך לשלוח את המערער לבדיקת MRI מחודשת ולא לצילום רנטגן. אלא שגם ההחלטה בדבר הבדיקה הנחוצה הינה החלטה רפואית מקצועית ואין לה ענין משפטי כלשהו הראוי לערעור. לענין שיקולי הוועדה נאמר ברע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 7. משאלו ממצאי הוועדה הרפואיים עולה כי לא נפל פגם משפטי כלשהו בעבודת הוועדה, ודין הערעור להדחות. 8. תיקו הרפואי של המערער מוחזר במעמד הדיון לידי ב"כ המשיב. 9. אין צו להוצאות. ניתוחברכייםנכותאחוזי נכות