להלן פסק דין בנושא נזקי גוף תקיפה: פסק דין לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף. התובע עבד כמנהל אירועים בגן הפקאן, שהוא אולם לשמחות. ביום 30.5.99 בשעה 23:30 הבחין התובע, לטענתו, בנתבע 1, כשהוא ממלא שקיות בפירות של האולם בצורה חריגה. התובע פנה והעיר לנתבע 1 על כך והאחרון סטר בפניו של התובע וקיללו. לאחר מכן פנו התובע ונתבע 4 לעבר הבר, כאשר לפתע התקרב אליהם נתבע 1 בצורה מאיימת, כאשר התובע אמר לנתבע 1 כי דבריו לא מקובלים, תקף אותו נתבע 1 באגרופיו וגרם לו לפגיעות כולל שבירת שיניים ופגיעות נוספות. התובע מונה בכתב תביעתו המתוקן בסעיף 16.3 תשעה פרטי רשלנות שהוא מבקש לייחס לנתבעים. הנתבעים הכחישו את אחריותם. מחומר הראיות שהובא בפני ביהמ"ש אין ספק כי נתבע 1 תקף את התובע וגרם לו נזקי גוף. השאלה הראשונה שיש לברר היא האם מוטלת אחריות גם על הנתבעים האחרים. בתצהיר עדותו הראשית של התובע הוא חוזר על האמור בכתב התביעה ומציין בסעיף 6 כי : "מדובר באורח שהגיע לגן בשעה מוקדמת, ועד לתקיפתי הייתי איתו במגע מספר פעמים נתתי לו שירות בצורה אדיבה ביותר לרבות אספקת סידורים לתפילה, אנשים להשלמת מניין, דברים שאינם במסגרת עבודתי עשיתי כמחווה." התובע ב-נ/1, שהיא הודעתו במשטרה, מוסר כי לאחר שהבחין בנתבע 1 שמעמיס פירות ולאחר תגובת נתבע 1, הלך התובע לנתבע 4 וסיפר לו על האירוע ושאל אותו מה לעשות. נתבע 4 השיב לתובע כי יעזוב את נתבע 1 ויתן לו לעשות מה שהוא רוצה. לאחר מכן ירד התובע למזנון עם נתבע 4. נתבע 1 עבר על פניו ואמר משהו, התובע חזר על כך שהדבר לא מקובל עליו ואז הוכה. הוגש לביהמ"ש תיק פלילי 3902/99 של ביהמ"ש השלום ברחובות, לפיו ביהמ"ש הורה על העמדת ההליכים נגד נתבע 1 לאור חוו"ד של הפסיכיאטר המחוזי שהנתבע 1 אינו מסוגל לעמוד לדין. נתבע 1 : הראיות מצביעות על כך שנתבע 1 הוא זה שתקף את התובע וגרם לו נזקי גוף. העובדה שנתבע 1 מבחינה פסיכיאטרית לא היה מסוגל לעמוד לדין או לא היה כשיר בעת ביצוע המעשה, אין בה כדי לפטור אותו מ אחריות בנזיקין לאירוע התקיפה. ראה לעניין זה ע"א 2174/04 (מחוזי-חיפה) גדי כרמי נ' סבג דניאל ואח'. נתבעות 2-4 : אין מחלוקת על כך שלנתבעים יש חובת זהירות מושגית באשר לאורחים המגיעים לאולם האירועים אשר בבעלותם. האם אמנם קיימת חובת זהירות קונקרטית ואם כן - האם הופרה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת צפיות. ב"כ התובע הצביע על כך שבעבר היו גניבות ופעולות עברייניות כלפי האולם. לא הובאה ראיה שתצביע על קטטות באולם שהביאו לכך שתהיה צפייה לאירוע מהסוג האמור. אנשים המגיעים לשמחה אין לצפות כי יתקיפו את מנהל אולם האירועים. יתירה מכך, התובע בעצמו שירת את נתבע 4, כפי שמפורט בתצהירו ולא צפה כלל התנהגות מהסוג נשוא כתב התביעה. לפני האירוע השני הנחה נתבע 4 את התובע שלא להגיב על לקיחת הפירות ע"י נתבע 1 ונתבע 4 אף עמד ליד התובע. לפיכך לא היתה צפויה התנהגות אלימה מצד נתבע 1. אינני סבור כי כמדיניות יש להציב שוטר בכל אולם שמחות. אין המדובר במקום בילוי שבו מידי פעם ישנן תופעות של אלימות. כאשר מדובר על לקיחת פירות, רשאי בעל האולם שלא לנקוט באמצעים וכך גם ביקש מהתובע. לפיכך אינני סבור כי באי הזמנת המשטרה בגין לקיחת הפירות או אזעקת איש ביטחון, יש משום התרשלות מצד נתבעות 2-4. ה נ ז ק : לתובע תביעה נכות של 20% מטעם ד"ר ברק שהוא המומחה מטעמו ו-5% נכות מטעם פרופ' רייכר. השאלה היא מהי הנכות התפקודית שנגרמה לתובע כתוצאה מהאירוע נשוא תיק זה. התובע העיד על ריח רע מפיו כתוצאה מהפגיעה בשיניו, דבר שפוגע בו בעבודה וביחסים עם הזולת. התובע חי תקופה ממושכת עם אישה ואף נסע עמה לטיול בחו"ל, ולא הוכח כי הפגיעה פגעה ביחסיו עם אותה אישה. אין ספק כי לתובע נשברו 8 שיניים, כאשר יש צורך כל 10 שנים להחליף את המבנה של השיניים התותבות. אין גם מחלוקת כי התובע מתקשה בנגיסה. התובע העיד כי העבודות שעבד הפסיק לעבוד בהם לא בגלל הריח הרע שבפיו. כאב וסבל : בגין הפגיעה אני פוסק לתובע סכום של 40,000 ₪. הפסד השתכרות לעבר : מדובר על נזק מיוחד, התובע לא הוכיח כי לא עבד כל התקופה עקב פגיעתו. לפיכך אין מקום לפסוק לו סכום כלשהו בגין הפסד השתכרות לעבר. הפסד כושר השתכרות לעתיד : התובע מבקש כי יחושב לו פיצוי בשיעור 20% לפי שכרו טרם התאונה, לא הוכח כי התובע יכול להשתכר יותר מאשר הוא משתכר כיום. הבקשה היא לחשב את הפיצוי לפי 20% נכות בעוד שהתובע ממשיך לקבל את השכר שממנו מבקשים לגזור פיצוי בשיעור 20%. אינני סבור שיש לפסוק באופן המבוקש. לא הוכח כי עקב הפגיעה שכרו של התובע נפגע. אשר על כן יש מקום לפסוק סכום גלובאלי במקרה זה. אני פוסק בגין סעיף זה סך של 50,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות : אין מחלוקת כי המדובר בתאונת עבודה, לפיו התובע זכאי לקבל את ההוצאות הללו מהמוסד לביטוח לאומי. סיכומו של דבר : 1. אני מחייב את נתבע 1 לשלם לתובע סך של 90,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 2. אני מחייב את נתבע 1 לשלם לתובע את הוצאות המשפט שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל. 3. עוד אני מחייב את נתבע 1 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪ בצירוף מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 4. אני דוחה התביעה נגד נתבעים 2 ו-4. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות 2-4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. משפט פליליאלימותנזקי גוףתקיפה