להלן פסק דין בנושא מועדון האומן 17 - תביעת פיצויים: פסק דין ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט כרמי מוסק, סגן הנשיא), שניתן בת"א 4967/02, ביום 12.6.06. אין מחלוקת על העובדות הבאות: ביום 26.4.00, בעת שהיתה חיילת, ביקרה המשיבה במועדון האומן 17 בע"מ, המערער 6 (להלן - "המועדון"). במועדון, במעבר בין שני חדרים, הייתה דלת בעלת שתי כנפיים כבדות, שהיו נסגרות בעת ובעונה אחת. בין הכנפיים לא היה רווח. המדובר בדלת הדומה לזו שנוהגים לראות בפתחי מועדונים בסרטי "המערב הפרוע". בעת שביקשה המשיבה לעבור בין חדר לחדר ואחזה באחת מהכנפיים של הדלת, כאשר הכנף השנייה הייתה פתוחה, נסגרו בבת אחת שתי הכנפיים וכתוצאה מכך נקטע קצה אחת מאצבעותיה. המשיבה הגישה חוות דעת רפואית של ד"ר אשור, מומחה לכירורגית כף היד, ומטעם המערערים הוגשה חוות דעת של האורטופד, ד"ר רינות. ד"ר אשור, אשר בדק את המשיבה, מצא הפרעה אסתטית, בכך שהאצבע השלישית ביד שמאל קצרה; הציפורן מעוותת; קיימת ירידה בתחושה בכרית האצבע בהשוואה ליתר האצבעות; קיימת ירידה בתפקוד של אותה אצבע בגלל כאב; וכן קיימים חוסר תחושה ורגישות יתר. הכאב באצבע מופיע בעיקר לאחר פעילות ממושכת. באצבע עצמה חסרה ראש הכרית, וקיימת הצטלקות של ראש הכרית. ד"ר אשור קבע, כי נגרמה קטיעה חלקית של הכרית; קיים גדם מורחב; ציפורן קצרה יותר וגליל האצבע נראה כמקל תוף. על סמך האמור לעיל קבע ד"ר אשור למשיבה נכות רפואית לצמיתות מותאמת של 8%. בחקירתו הנגדית הסביר המומחה, כי השליש העליון של הכרית הוא החלק הדומיננטי ביותר בתפקוד גליל האצבע. ממצאיו של ד"ר רינות היו דומים לאלה של ד"ר אשור, אלא שלטענתו לא נותרה למשיבה נכות רפואית צמיתה עקב התאונה, משום שלפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 נדרשת קטיעה של לפחות מחצית הגליל, כדי להעניק אחוזי נכות. יחד עם זאת, גם מחקירתו של ד"ר רינות עולה, כי כרית האצבע היא החלק החשוב בתפקוד גליל האצבע. ואולם, מאחר שנקטע רק שליש מהגליל אין המשיבה זכאית לאחוזי נכות לצמיתות. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של ד"ר אשור, אשר העניק למשיבה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 8% על פני חוות הדעת של ד"ר רינות. לאור מסקנותיהם של שני המומחים, כי לכרית שנפגעה משמעות תפקודית חשובה, וכן בהתחשב בעדות המשיבה, כי היא מתקשה בשימוש במחשב ובהקלדה, וכי הפגיעה מונעת ממנה לעסוק במקצועות שונים הדורשים שימוש ממושך במחשב או עבודה מדויקת בידיים, קבע בית המשפט כי הנכות התפקודית של המשיבה תעמוד על 4%. זה גם שיעור הגריעה שנקבע מכושר ההשתכרות. בית המשפט קבע, כי אין מחלוקת שהמערערים חבים למשיבה חובת זהירות מושגית, וכי בנסיבות המקרה חבים הם למשיבה גם חובת זהירות קונקרטית. אשר לחובת הזהירות המושגית - על המערערים, בעלי המקום ומפעיליו, מוטלת חובה להבטיח שלא יהיו במקום חפצים אשר טמונה בהם סכנה, כדוגמת הדלת שדרכה חפצה המשיבה לעבור. עוד הוסיף בית המשפט, כי היה על המערערים לצפות אפשרות, כי אדם המבקר במועדון, ואינו אחראי על הבטיחות בו, עלול להיפגע באופן שבו נפגעה המשיבה. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, קבע בית המשפט, כי בנסיבות הימצאה של המשיבה במועדון ובנסיבותיו של האירוע שבו נפגעה, קיימת חובת זהירות קונקרטית, שכן היה על המערערים לצפות את אירוע הפגיעה במשיבה, וכי לא היה מקום לחשוב שהמשיבה תצפה קיומה של סכנה בעת שהניחה את ידה על כנף הדלת. אשר לרכיבי הנזק, בית המשפט פסק למשיבה את הסכומים הבאים: בגין כאב וסבל - 50,000 ₪. אשר להפסד השתכרות לעתיד, בית המשפט פסק למשיבה סך של 87,200 ₪. סכום זה הוא התוצאה המתקבלת מקביעת נכות תפקודית בשיעור של 4% כפול השכר הממוצע במשק, שעמד בעת מתן פסק הדין בבית משפט קמא על סך של 7,400 ₪, והכפלת הסכום המתקבל במקדם היוון של 254.56. בית המשפט הוסיף על סכום זה סכום נוסף, בהביאו בחשבון את האפשרות של הפסד פנסיה, והעמיד את הסכום הכולל בגין הפסד השתכרות לעתיד על הסך של 97,000 ₪. בגין עזרת הזולת בעבר פסק בית המשפט סך של 8,000 ₪. בית המשפט לא ראה מקום לפסוק למשיבה פיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד. בית המשפט הוסיף ופסק למשיבה בגין הוצאות שהוציאה בעבר סך של 1,000 ₪. סכום הפיצוי הכולל שפסק בית משפט קמא למשיבה הוא 156,000 ₪. על פסק הדין הגישו המערערים ערעור, המופנה הן כלפי קביעת אחריותם בעוולת הרשלנות והן כלפי רכיבי הנזק שנפסקו למשיבה. אנו סבורים, כי דין הערעור להידחות. אשר לממצאים העובדתיים, לא מצאנו ממש בהשגות המערערים על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ועל המסקנה העולה מהם, כי המערערים אחראים בעוולת הרשלנות כלפי המשיבה. יצוין, כי המערערים בחרו שלא להעיד ולא להעלות גרסה משלהם בדבר האופן שבו נפגעה המשיבה על ידי הדלת. אנו סבורים, כי צדק בית המשפט בכך שקבע, שהיעדר רווח בין שתי הכנפיים של הדלת, כאשר המדובר בדלת שאינה פתוחה באופן קבוע וקיימת אפשרות של טריקת שתי הכנפיים בחוזקה וסגירת הדלת, טומן בחובו סכנה לכל המבקש לעבור מחדר לחדר באמצעות הדלת. קביעה זו מקבלת משנה תוקף, בהתחשב בקהל האנשים המבקר במועדון, במספר האנשים, בתנאי התאורה במקום, ובשאר התנאים הסביבתיים במועדון לילה. במצב דברים זה, ניתן היה לצפות כי כאשר אדם דוחף את אחת מהכנפיים קדימה כדי להיכנס לחדר אחר, כאשר הכנף השנייה פתוחה אך לא מקובעת במצב זה, עלול אדם אחר לדחוף את הכנף השנייה לאותו כיוון, כך ששתי הכנפיים ייסגרו בחוזקה, ובאופן זה ייפגעו אצבעות המשתמש. אין אנו סבורים, כי נדרשה לבית משפט קמא חוות דעת מומחה בעניין בטיחות הדלת, וניתן היה להגיע למסקנה אליה הגיע על יסוד ניסיון החיים והשכל הישר. טענתו של ב"כ המערערת, כי משתמש סביר לא היה שם את ידו על שולי כנפי הדלת והיה משתמש בה אך באמצעות דחיפתה בגוף הכנפיים היא בבחינת חוכמה לאחר מעשה. אנו סבורים, כי אין בעובדה שהמשיבה הניחה את אצבעותיה על סף הדלת משום אשם תורם מבחינתה, ולא היה עליה לצפות שהכנף השנייה תיטרק על אצבעותיה בחוזקה. ניתן לתאר מספר אמצעי אבטחה, אשר ניתן היה לנקוט ובכך למנוע את התאונה. למשל, הותרת מרווח בין הכנפיים בעת סגירתן (כפי שנעשה בפועל לאחר התאונה), שימוש במנגנון המאט את קצב טריקת הכנפיים, או במנגנון המאפשר קיבוע של הכנפיים, ועוד. בית משפט קמא ביכר את חוות דעתו של ד"ר אשור בכל הנוגע לאחוזי הנכות שנקבעו למשיבה, וכידוע ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב כאשר הערכאה הדיונית בוחרת להעדיף חוות דעת של מומחה אחד על פני חוות דעתו של מומחה אחר. לא מצאנו מקום להתערב גם בקביעתו של בית משפט קמא באשר לגריעה מכושר ההשתכרות של המשיבה. אשר לרכיבי הנזק, לא מצאנו מקום להתערב בסכומי הנזק שפסק בית משפט קמא לזכות המשיבה. מבין רכיבי הנזק הטריד אותנו גובה הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. לאחר שחזרנו ובחנו עניין זה, הגענו למסקנה, כי גם בקביעה זו אין להתערב. על-פי עדותה של המשיבה היא לומדת במגמת צורפות ואופנה בבצלאל. איננו סבורים, כי ניתן לשקול נתון זה לחובתה של המשיבה, כפי שהציע ב"כ המערערים. אכן, המקצועות שבהם בחרה המשיבה לעסוק, חרף מומה, מחייבים מיומנות ידיים גבוהה. ואולם, דווקא במצב דברים זה ניתן להניח, כי הגריעה מכושר השתכרותה תבוא לידי ביטוי רב יותר מאשר היה לו בחרה במקצוע אחר. אמנם בית משפט קמא נהג שלא כמקובל משערך חישוב אקטוארי בגין אובדן כושר השתכרות, ולא פסק פיצוי גלובאלי. ואולם, על אף שהמדובר באחוזי נכות נמוכים, הסכום הכולל שנפסק הוא סכום סביר, בהתחשב באפשרות של השפעת הנכות הרפואית על כושר השתכרותה של המשיבה, כמתואר בפסק הדין. לכן לא ראינו מקום להתערב בסכום שנפסק. סופו של דבר, הערעור נידחה. המערערים ישאו בשכר טרחת ב"כ המשיבה, על הצד הנמוך, בסכום של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ. נזקי גוףפיצויים