כוננות מילואים

האם פציעה במהלך כוננות בבית של חייל מילואים נחשבת לפגיעה במסגרת השירות הצבאי ? להלן פסק דין בנושא כוננות מילואים: פסק דין 1. המערער נחבל במרפק יד ימין, בעת שהחליק בחדר-האמבטיה בביתו. 2. ק"ת דחה את תביעת המערער להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], ולטענת המשיב: - "א. החבלה אירעה ללא כל קשר לתנאי השירות. ב. החבלה אירעה בעת שהות המערער בביתו שלא בעת מילוי תפקידו. ג. נסיבות האירוע הינם פועל יוצא של מהלך רגיל בחיי אדם אשר אינם קשורים במקרה דנן לשירות. ד. יש להניח, כי המערער נהג להתקלח בביתו עוד בטרם שירות המילואים ונוהג כך גם לאחריו. רוצה לומר, הקשר בין השירות לבין החבלה אינו אלא קשר כרונולוגי ומקרי בלבד ובכך בלבד לא סגי, שהרי עפ"י החוק יש גם להוכיח כי החבלה אירעה עקב השירות". 3. כעולה מתצהיר המערער ומעדותו בפנינו נקרא המערער לשירות-מילואים, לשם ביצוע שמירות ביישוב מגוריו, שמעה, בדרום הר-חברון. 4. במסגרת השמירה כאמור לעיל, אין בנמצא בסיס או מוצב, שבו שוהים החיילים בסיומה של המשמרת והלכה למעשה, בתום כל תורנות-שמירה חוזרים הם לביתם, שם סועדים הם את ארוחותיהם ועושים כל צרכם עד לפעילות הבאה. 5. עפ"י מכתב מפקדו של המערער, רס"ן אבי אטדגי ועדותו בפנינו, גם לאחר שעות-השמירה חייב היה המערער להימצא בביתו במצב של כוננות למקרה של אירוע פח"ע. לדבריו: - "... אומנם היו הולכים הביתה אבל אסור היה להם לצאת מן הישוב. זה שהוא סיים את השמירה ולא היה בסבב של כיתת-תורנות - הוא חייל לכל דבר. תמיד יכולים היינו לקרוא לו לתפקידים שונים". רס"ן אבי אטדגי קובע, כי הגם שהמערער שהה בביתו, הנמצא בבסיסו, בכוננות ולא בחופשה. אופייה של המשימה והתנאים הנילווים לה, הרי הם כשל חייל. 6. הדברים הנ"ל גם עולים מהדברים שנרשמו ב"דו"ח הפציעה" ע"י המג"ד, שקבע: - "החייל החליק במקלחת שבביתו. מדובר בחייל שמאושר לו ולאחרים שבמעמדו לנוח בבית, שכן שומר על יישובו". 7. כמו ברוב המקרים הנדונים בפנינו, אנו נדרשים להכריע בשאלה: - "האם 'נגרמה' למערער 'נכות' כמוגדר בסעיף 1 לחוק הנכים. וזה לשונו של סעיף 1 לחוק הנכים: - "'נכות' - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לחייל כתוצאה של אחד מאלה, שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו". ופירושו של דבר ה"קשר הסיבתי" בין השירות לבין החבלה - הוא סלע המחלוקת. 8. אנו נוטים לסבור, כי אכן קיים "קשר סיבתי" בין העובדה שהמערער שהה בביתו לבין אירוע החבלה. ומנקודת מבט זו רואים אנו את הבית ואת חדר-האמבטיה שבבית המערער, כ"בסיס צבאי". ברם, בכך לא סגי. כדי שאדם יוכר כ"נכה", עפ"י חוק הנכים - אין די במה שהוא מוכיח שהאירוע ארע במקום השירות ובתקופת השירות, על המערער להוכיח גם את האלמנט השני המצוי בסעיף 1 לחוק הנכים, דהיינו, שהאירוע ארע עקב השירות. 9. שירותו הצבאי של המערער נתן הזדמנות להתרחשות האירוע, ולצורך העניין: - בבסיס צבאי, אך השירות עצמו לא תרם במאומה בדרך כלשהיא להיווצרותו של אירוע זה. המערער "נכנס להתקלח, החליק במקלחת וקיבל מכה". פעולת-הרחצה המקלחת אין לה שום קשר עם רכיב שקשור ל"עקב השירות". למה דומה עלינו הדבר: - א. לחייל, שבתום משמרתו, מהלך הוא על מדרכה בתוך בסיס-צבאי, מועד ונחבל. או ב. כאמור, הארוחות שסעד המערער היו גם כן בביתו. ואם חלילה לוקה היה במעיו, מחמת מזון-מקולקל - האם בשירות הצבאי ניתן לתלות פגימה שכזו? כלומר, גם כאשר קובעים אנו שהמערער נחבל, מפאת היותו במקום מכוח החובה הצבאית להימצא בו, הרי שהואיל ומקום זה לא חרג, באופן-סביר, מן הסיכונים הכרוכים בהימצאותו במקום זה (במקלחת שבביתו) - אין לראות בביצוע הרחצה Fמטלה צבאית הנגזרת מן המונח "עקב", שבהוראת החוק. 10. מן הטעם דלעיל - דין ערעור זה להידחות והחלטת ק"ת מיום 01/08/2002 - נשארת בעינה. 11. טרם הוגשו חוות-דעת רפואיות - ואין צו להוצאות. 12. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. צבאכוננותמילואים