ערעור - חוק נכי רדיפות הנאצים

פסק דין 1. המערער הינו "נכה" המוכר על פי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1967 (להלן: "החוק") בפגימת תגובה נפשית לרדיפות ובגין פגימה זו נקבעו לו 37.5% נכות [30% נכות + 7.5% על פי תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות) התשמ"ד-1983]. 2. הערעור דנן הינו על קביעתה האמורה של הועדה הרפואית העליונה. 3. המערער טוען כי בפני הועדה הרפואית העליונה עמד צילום תיקו הרפואי בו מצויינים מועדי הטיפולים שעבר והתרופות להן נזקק. בנוסף עמדה בפני הועדה חוות דעתה של פסיכולוגית קלינית, אשר טיפלה בו זמן ממושך. עוד טוען המערער כי הוא זומן לבדיקה אצל ד"ר נפתלי וזאת לפי דרישת הלשכה לשיקום נכים, אשר הגיש חוו"ד וקבע נחרצות את מידת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של המערער לקורות אותו בילדותו. בנסיבות אלו, טוען המערער כי לא היה מקום להטיל ספק בזכרונו הכיצד נצרבו במוחו אותם ארועים מקטנותו, ובמיוחד לאור קביעותיו של ד"ר נפתלי. כך גם מלין המערער על קביעתה של הועדה הרפואית העליונה שניתנה לאחר ראיון קצר בלבד תוך לחץ מתמיד של העומדים בתור וכי אין בפרוטוקול כל נימוק או ממצא לשאלה שעמדה לדיון, אודות הקשר הסיבתי בין עצם קיום הפגימה ובין התגובה הנפשית. 4. המערער עותר לקבל את קביעת אחוזי הנכות על פי מסקנותיו של ד"ר נפתלי וכן להחיל את מועד תחילת זכאותו לתגמולים מעת קבלת מסמכי התביעה בלשכה לשיקום נכים, דהיינו 16.8.04. 5. על מנת לבחון את טענותיו של המערער, עלינו להזקק לתאור קצר של השתלשלות ההליכים השונים בעניינו של המערער, וכדלקמן: א. המערער יליד 1.3.42 הגיש את תביעתו בחודש אוגוסט 2004 ובה טען אודות הגבלות התנועה שהוטלו עליו ועל משפחתו. כך תאר כי בסמוך לחודש אוגוסט 1944 הוא והוריו ניסו לברוח מרומניה להונגריה ואזי נתפסו וכשאמו נאסרה בבית כלא המרכזי שבבודפשט ובהיותו תינוק נשאר צמוד אליה באגף הנשים שבכלא. כך היו כלואים עד לחודש מאי 1945. ביום 14.11.05 נדחתה תביעתו, הואיל ולטענת המשיבה לא התקיימו ביחס למערער תנאי סעיף 1 לחוק. ב. המערער הגיש ערעור על החלטת המשיבה וועדת הערר בהחלטתה מיום 15.3.06, קיבלה את ערעורו וקבעה כי יש בגירסת המערער משום מעשי נרדפות. ג. בעקבות החלטה זו הופנה המערער לבדיקה אצל ד"ר אנטוני נפתלי. בפניה של המשיבה לד"ר נפתלי צוין בנדון "בדיקת קשר סיבתי". במכתב מיום 5.6.06 צוין כי המערער טוען לפגימה נפשית כתוצאה מרדיפתו ועל כן התבקש ד"ר נפתלי לחוות דעתו בשאלות הבאות: האם המערער סובל מפגימה נפשית; האם קיים קשר סיבתי בין מחלתו זו לרדיפה המתוארת; אם נמצא קשר סיבתי, האם יש לייחס לרדיפה את מלוא המחלה או את חלקיותה ובאיזו מידה. ד"ר נפתלי בחוות דעתו מיום 2.7.06 קבע כי המערער סובל מדכאון כרוני בתוך PTSD. לשאלת הקשר הסיבתי, קבע ד"ר נפתלי כי אין לו ספק שיש קשר ברור בין מצבו הנפשי של המערער למאורעות אותם חווה בהיותו ילד קטן, לרבות השהיה בבית הכלא בגיל כל כך רך "אך בעלת זכרונות כל כך קשים...". במסקנותיו ציין ד"ר נפתלי כי הקשר הסיבתי הינו בין היותו בכלא בהונגריה ב-1946 לבין מצבו הנפשי. בהתייחס למידת הקשר הסיבתי, ציין ד"ר נפתלי כי יש לקחת בחשבון מחלות גופניות שונות שהשפיעו על מצבו של המערער והן עומדות על 20% וכי הPTSD מהווה 80% מנכותו הכללית. ד. עניינו של המערער הועבר לועדה רפואית, ללא נוכחות, אשר קבעה את שיעור הנכות ל-25% ובהתאם נקבעה זכאותו של המערער החל מ-1.8.04. המערער ערער בפני הועדה הרפואית העליונה. 6. הואיל והמערער שבר את עצם ירך שמאל, אישר הסכמתו שהועדה הרפואית העליונה תדון בערעור על סמך המסמכים הרפואיים וללא נוכחותו. מפרוטוקול הועדה מיום 7.3.07, עולה כי הועדה התקשתה להבין כיצד המערער זוכר פרטים אודות סיבלו הואיל ובעת ההיא היה צעיר מאוד. בנסיבות אלו, הועדה ביקשה להתרשם באופן בלתי אמצעי ממצבו של המערער אשר זומן להתייצב בפניה. בפרוטוקול הועדה מיום 21.5.07 עת התייצב המערער בפניה, מתוארות תלונותיו של המערער, תאור מצבו הרפואי, וכשבסיכום סברה הועדה שנכותו הנפשית של המערער כתוצאה מהרדיפות מתאימה ל-30%. לפנים משורת הדין, לאור מחלותיו ומצבו הגופני, הגם שאינם מוכרים כנכויות בעקבות השואה, החליטה הועדה על הוספת תקנה 12. משכך, כאמור, נקבעה הדרגה המשוקללת ל-37.5% כולל תקנה 12. 7. בהתאם לסעיף 9א לחוק, ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה הינו בשאלה משפטית בלבד. במקרה דנן טוען המערער טענות שונות, אולם עיקר טענותיו נסבות אודות ממצאי הועדה הרפואית העליונה. 8. אכן, הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין הנטען על ידו נקבע והוכרע, לרבות בעקבות חוות דעתו של ד"ר נפתלי. עם זאת, ד"ר נפתלי התבקש לחוות דעתו בשאלות שפורטו לעיל, ובעיקר אודות הקשר הסיבתי. אולם, ד"ר נפתלי לא נדרש, ולא בכדי, לשאלת דרגת הנכות. שאלה זו בסמכותה של הועדה הרפואית. משכך, אין למצוא בחוות דעתו של ד"ר נפתלי משום סתירה לממצאי הועדה הרפואית העליונה, או כטענה כנגד המשיבה בנושא זה. בהודעת הערעור, שם המערער את הדגש על שאלת הקשר הסיבתי והשיג מדוע הטילה הועדה הרפואית העליונה ספק בזכרונו והכיצד יכול היה לזכור את אשר ארע בשחר ילדותו. אולם, לא רק שהועדה ביקשה להתרשם אישית מהמערער, אלא שבסופו של יום, קבעה דרגת נכות בהתאם להתרשמותה. בניגוד לנטען ע"י המערער, הועדה הרפואית העליונה לא נדרשה לשאלת הקשר הסיבתי במובן הרחב, אלא מהי דרגת הנכות בעקבות אותו קשר סיבתי שנקבע משכבר. 9. בעיקרי הטיעון טען המערער טענות נוספות. ראשית טען כי הועדה טעתה בענין גילו הביולוגי בעת קרות הארועים ובעקבות כך טעתה במסקנתה. שנית, כי הועדה התרשמה ממצבו הגופני בעת הופיעו בפניה, פגיעות שאינן קשורות לתביעתו. אין מקום להשגות אלו. בכל הקשור לנושא הגיל התייחסנו לעיל, ולמעשה, בסופו של יום, קבעה הועדה את אשר קבעה חרף תהייתה הראשונית. כך גם ביחס להתרשמות, הרי אין מקום כי ערכאת הערעור תתערב במסקנות הועדה הרפואית העליונה בגין טענה שכזו שלא רק שלא הוכחה, אלא שהועדה הרפואית העליונה, לפנים משורת הדין, יישמה את תקנה 12 בגין אותו מצב גופני. שלישית, טען המערער כי הועדה לא דנה בשקיפות מספקת בשאלה שהופנתה אליה אודות הקשר הסיבתי. ביחס לשאלה זו התייחסנו בהרחבה לעיל. 10. אין חולק כי המערער חווה חוויה קשה ביותר וכמתואר הן בדבריו והן במסמכים השונים. בסופו של יום, הוכר המערער לפי החוק. עם זאת, ועם כל ההבנה להרגשתו של המערער וטענותיו השונות כלפי הועדה הרפואית העליונה, לא מצאנו בנימוק מנימוקיו, כמצדיק התערבות של ערכאת הערעור, ומעת שלא מדובר בשאלה משפטית. בנסיבות אלו, דין הערעור להידחות, אולם ללא צו להוצאות. תיקו הרפואי של המערער יוחזר לב"כ המשיבה. ערעורניצולי שואה