החלטה התובע נפגע בתאונת עבודה שארעה ביום 9.9.03 כאשר התחשמל תוך כדי אחיזה בצינור שאיבת הבטון בעת ביצוע עבודות בניה של קיר תומך (גדר) בהרצליה. משאבת הבטון מותקנת על משאית ומופעלת באמצעות הכוח המיכני של מנועה. המחלוקת הטעונה הכרעה היא בשאלה, האם תאונת העבודה היא גם תאונת דרכים, כך שתחול עליה אחריות מוחלטת; החבות בפיצויים תוטל על מבטחת הרכב "הדר", והפיצויים ודרכי קביעתם, יהיו בהתאם להוראות שבחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - החוק), או שמא, מדובר בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, שאז יחולו עליה הוראות פקודת הנזיקין והאחריות, כך לכאורה, תיפול על שאר המעורבים בתאונה, באופן שיהא צורך לדון גם כן, בטענות ההשתתפות כמפורט בהודעה לצדדים השלישיים. 3. התאונה נחקרה על ידי משרד העבודה, והדו"ח שנערך על ידי חוקרי המשרד נ/3, מתאר את נסיבות התרחשותה. כמו כן שמעתי את העדויות שהביאו הצדדים, ובהן חוות הדעת של המומחים מטעמם: המהנדס סלוצקי (נ/1) והאינג' וייסמן בחוות הדעת שסומנה נ/2. אבהיר כבר עכשיו, כי אני מבכר את הערכותיו של מר וייסמן על פני מסקנותיו של מר סלוצקי, אשר ניסה להראות, בלא ביסוס מספיק, כאילו התובע כלל לא התחשמל בעת העבודה מזרם שפרץ מקו המתח הגבוה, דרך זרוע המשאבה, ודרך גופו, אל האדמה. כמו כן מהימנה עלי עדותו של הנתבע מס' 1, נהג המשאית, כגירסתו המתוארת בעדותו בפני, להבדיל מגירסה קודמת, שונה במקצת, באשר למרחק הזרוע מן הקו, במהלך העבודה, שכן עדות זאת תואמת את הנתונים בשטח ומתישבת עם תוצאת הדברים, ההתחשמלות. 4. באתר נבנתה גדר, מעין קיר תומך. היציקה נעשתה באמצעות משאבת בטון המותקנת על משאית והמופעלת באמצעות כוח מנועה של המשאית. מעל הקיר עובר קו חשמל במתח גבוה בגובה של כ - 13 מטר מעל פני הקרקע. המשאית הוצבה בסמוך לקיר, בערך באמצעו, והיציקה נעשתה תוך הזזת זרוע המשאבה מימין לשמאל, עם כיוון התקדמות היציקה. התובע אחז בקצה הזרוע, בסמוך לפיה שממנה נשפך הבטון אל התבנית, ולאחר פרק זמן קצר מאז שהחל לעשות זאת, תוך כדי היציקה, כשהוא נע שמאלה (ר' תמונות) פרץ החשמל מקו המתח אל הזרוע והבטון שבה, שהיה רווי במים, וזרם אל האדמה דרך גופו של התובע, שנפגע קשות. מעבר החשמל דרך צינור הגומי התאפשר, לא רק בגלל הרטיבות, אלא גם משום שבצינור שולבו סיבי מתכת, חשופים בחלקם בגלל הבלאי שנגרם לצינור, משך הזמן. 5. המשאית היא כלי רכב. על המשאית היתה מותקנת המשאבה. המשאבה הופעלה מכוח מנוע המשאית, והמשאית היתה במקרה דנן רכב דו תכליתי, המשמש לתחבורה ולעבודת המשאבה המופעלת בכוח מיכני. השימוש כפי שנעשה בפועל במשאית ובמשאבה תואם את ייעודה. המשאית בוטחה בביטוח חובה על ידי הדר. 6. התאונה אינה נופלת להגדרה הבסיסית של תאונת דרכים ככתוב בחוק. היא תיחשב כתאונת דרכים רק אם חלה עליה אחת מן החזקות המרבות הקבועות בחוק, ובעניננו, החזקה הקובעת כי "יראו כתאונת דרכים גם מאורע ... שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ...". 7. התאונה נגרמה בשל קירבת זרוע המשאבה המונעת בכוח המיכני של המשאית והעשויה ברזל ורטובה מן הבטון והמים שבו אל קו החשמל, תוך שהמנוח אוחז בה ורגליו נוגעות בקרקע, דבר שאיפשר את פריצת החשמל וזרימתו מן הקו אל האדמה דרך גופו. בסיטואציה זו, טוענת הנתבעת הדר, יש לראות את הסיכון שממנו נפגע התובע כסיכון של התחשמלות שאיננו בא בגדרה של תאונת דרכים. כך הוא, כל עוד לא פעל הכוח המיכני בעת הארוע ממש בשניה בה ארעה ההתחשמלות. לשיטתה, רק אם הכוח המיכני עסק, ממש בעת ההתחשמלות, בהנעת הזרוע אל קירבת הקו, ובכך נטל חלק מהותי בגרימת התאונה, ניתן יהיה לסווג את התאונה ככזו שנגרמה עקב פעולתו האקטיבית של הכוח המיכני שקירב את הזרוע אל הקו, אל הסיכון הפסיבי שעמד בעינו בשטח כל העת, ויצא אל הפועל עקב פעולת הכוח המיכני של המשאית ומנועה. ר' ע"א 7006/97 ברקן ואח' נ' עיזבון חאג' מוסא ואח' פ"ד נו(1), 776, תוך השוואה למצב הדברים ששרר בע"א 1780/00, רמי תעשיות קרמיקה (1991) נ' נור אבו זלאם, פ"ד נה(5), 485. לטענת המשיבה הדר, אשר ניסתה, בלשון רפה, לחלוק גם על נכונות ההלכה שבפרשת ברקן, לא הוכח כי אכן כך היה, וזו היא רק אחת מן האפשרויות הבאות בחשבון באשר למצב הדברים המדוייק של הזרוע והפעלת הכוח המיכני, בעת ההתחשמלות. 8. לטענת שאר בעלי הדין, הוכח כי הזרוע נעה כל העת, בהפעלה רצופה, באמצעות הכוח המיכני, מימין לשמאל. הנתונים בשטח חייבו כי ככל שנעה המשאבה שמאלה, כך קטן המרחק, יותר ויותר אל קו המתח הגבוה. היה צורך להעלות את המפרק האמצעי של המשאבה כלפי מעלה, על מנת שפי הצינור יימצא במיקום המתאים מעל תבניות היציקה (ר' חוות דעתו של וייסמן). ציר המשאבה בין השלב השני לשלישי של הצינור, התקרב עד כדי 30 ס"מ או מרחק דומה, אל קווי המתח; אפשר שאף נגע בהם; ובנוסף לתנועה זו של המשאבה, היא זעה ממקומה בגלל רטט שמקורו בכוח המיכני. עוד הוברר כי הפעלת שסתומי המשאבה גרמה, כל העת, לתזוזת זרוע המשאבה, מעלה ומטה, בהתחשב בלחץ המשתנה המופעל עליה. 9. הוכח כי המשאבה הופעלה ברציפות, בשאיבת הבטון ובתנועה שמאלה של הזרוע תוך הגבהתה אל קרבת קווי המתח. איני מקבל כי הזרוע היתה מחושמלת ואז נגע בה התובע כשהיא יציבה במקומה. איני מקבל כי גורמים אחרים (כגון לחות משתנה או מתח משתנה בקו) לקחו חלק בגרימת התאונה. הוכח כי תוך תנועה שמאלה מן הכוח המיכני הלך וגבר הסיכון להתחשמלות עד אשר התממש הסיכון, בסופו של דבר. התהליך היה מתמשך ורצוף בהזזת המשאבה ובשאיבת הבטון, הכל מכוחה המיכני של המשאית. גם אם אקבל את אמירתו של הנתבע כי ב 90 אחוזים מן הזמן הזרוע הוזזה שמאלה, הרי סביר להסיק שכך גם היה בעת ההתחשמלות. 10. בפרשת רמי קרמיקה ארעה הפסקה של ממש, ניתנת לאיבחון, בין אותו קטע של הפעלת המלגזה באמצעות הכוח המיכני, לבין השלב בו עמדה המלגזה על מקומה בלא הפעלת הכוח, בלא תזוזה, ואפשר שגם בלא התאמה לייעודה. כל אלה לא היו במקרה דנן, שבו לא ניתן לפרק לשלבים את תהליך הפעלת המשאבה והזזתה ולחלקו לחלקים. 11. מה שנפסק בפרשת ברקן מחזיר אותנו, במידת מה, שוב, אל אותן אבחנות קזואיסטיות "דקות ודקיקות" מהן השתדלנו להתרחק ביישמנו את חוק הפיצויים, ויש מי שמוצא רמז לאי שביעות רצון מכך בדבריו של כב' הנשיא ברק בחוות דעתו בפרשת ברקן הנ"ל, אך זה הדין כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון. לא נפסק כי אם הגורם הדומיננטי בגרימת הנזק הוא חיצוני לכלי הרכב, אין זו תאונת דרכים. נפסק כי אם הכוח המיכני לקח חלק מהותי בגרימת התאונה, זו היא תאונת דרכים. כך היה בעניננו, ועל כן זו תאונת דרכים. 12. נחזור שוב: ידוע לנו כי היציקה נמשכה פרק זמן כשהתובע אוחז בקצה הצינור. אנו יודעים כי הזרוע הוזזה לכיוון אחד, מימין לשמאל. תוואי הקו מעל היציקה מלמד כי ככל שהזרוע התקדמה שמאלה כך קטן המרחק בינה לבין הקו. היינו, שיותר סביר הוא כי תוך כדי תנועת הזרוע שמאלה, מחמת תנועתה אל הקו, פרץ החשמל ופגע בתובע. למה לא קרה הדבר קודם לכן? מחמת המרחק. מה גרם להקטנת המרחק? נשיב - הכוח המיכני. אם כך, הכוח המיכני נטל חלק מהותי בגרימת ההתחשמלות. על כן, זו תאונת דרכים. 13. הדר, מבטחת המשאית בביטוח חובה על פי הפקודה, תישא בפיצויים ששיעורם ייקבע על פי החוק ותקנותיו. היא איננה זכאית להשתתפות מצד שאר בעלי הדין. התביעה נגדם נדחית. גם ההודעות נדחות. הדר תשלם לכל אחד מששת בעלי הדין האחרים את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪ ומע"מ. תאונת דרכיםהתחשמלות