להלן פסק דין בנושא הכרה כנכה - פעילות צבאית: פסק דין 1. המערער יליד שנת 1957 שירת כגשש והחל שירות קבע בשנת 1982. החל משנת 1986 רישומים בתיקו של המערער על בקשה להכירו כנכה בשל פעילותו השוטפת בצה"ל בשל פגיעות שונות. במהלך השנים הוגשו בקשות רבות לקביעת החמרה במצבו. עד שנת 1993 היתה הנכות היחידה שנקבעה למערער - מצב אחרי זעזוע מוח ללא סימנים אובייקטיביים, עם קביעה של 0% נכות. בשנת 1992 היתה למערער תאונת דרכים בה טען לחבלה בעמוד שדרה צווארי וגבי. בחודש דצמבר 1993 הוכר המערער כנכה בגין התאונה בגין הפרעות סובייקטיביות בלבד בעמוד שדרה מותני וצווארי בשיעור של 1% נכות. בשנת 1995 לאחר שעבר המערער ניתוח גב, הוכר כנכה בגין מצב שלאחר למינקטומיה שהתייצבה לבסוף, לאחר בקשות רבות להחמרה, בדרגה של 30% לפי סעיף 37 (2) (ג) IV. בפניות נוספות של המערער להכרה בהחמרה במצבו הוכרה גם נכות בגין גירוי שורשי בדרגה של 5% נכות. בשנת 1995 פנה המערער על מנת שיוכר כנכה בתפקוד המיני בגלל פגיעתו בתאונת הדרכים. ביום 13.6.99 הוכרה גם נכות זו על חשבון השרות, כדי רבע ממצבו, וביום 6.1.00 נקבעה דרגה של 7.5% נכות. 2. ביום 25.7.05 בקש המערער לראשונה כי יכירו בו כנכה בשל פגימה נפשית וכך רשם בבקשתו "אני מוכר כסובל מאין אונות דבר שגרם לי בעיות בקשר האישי עם אשתי שמתבטא בריב ונתק רגשי שהביא למצב דכאוני". לפיכך נתבקשה הועדה המחוזית להתכנס ולדון לפי תקנה 9 - דהיינו הקשר בין הנכות המוכרת לבין מצבו הרפואי נפשי. לצורך כך הוגשה חוות דעת של נוירופסיכולוג קליני מטעם המערער הטוען לתגובה נפשית הנובעת מהנכות הגופנית וחורגת ממנה. 3. הועדה המחוזית התכנסה בעניינו של המערער ביום 15.10.06. המערער נשלח להערכה בבית חולים רמב"ם. הועדה קבלה את עמדת דו"ח ההערכה של רמב"ם כי מדובר בתגובה נפשית לנכות מוכרת. עוד צויין בדו"ח כי אין עדות לPTSD וכן כי קיימת העצמה מגמתית של תסמיניו. לפיכך קבעה הועדה למערער דרגת נכות של 10% בגין תגובה נפשית חורגת לנכות מוכרת לפי ס' 34 ב'. 4. המערער ערער לועדה הרפואית העליונה וזו דנה בעניינו ביום 19.6.07. לקראת ועדה זו הצטייד המערער בחוות דעת חדשה, של ד"ר הידש (הנושאת תאריך של 10.6.06 וצריך להיות כנראה 10.6.07, לפי מועדי הבדיקה הרשומים בה). שם מייחס המומחה מטעם המערער נכות נפשית מסוג שלPTSD לארועים של "התקלויות רבות בהם נהרגו מחבלים וחבריו נפצעו. ההתקלות הקשה היתה לקראת סוף השרות בבקעת הירדן כאשר יוסף זהה מחבל, המחבל התנפל עליו ויוסף הרג את המחבל". כל זאת למד המומחה מפי המערער עצמו. חלק מהנכות הנפשית מייחס המומחה של המערער לPTSD כתוצאה מהתקלות עם המחבל, וחלק ממנה כתגובה נפשית למצב נכותו הגופנית. 5. כבר כאן יאמר, כי אם טוען המערער לארוע של התקלות עם מחבל שכתוצאה ממנו נגרמה לו נכות, עליו לפנות לקצין התגמולים על מנת שיכיר בקיומו של הארוע ובקשר סיבתי למצב נכות כשלהו. כל זמן שאין הכרה פורמלית בארוע כזה ובגרם נכות כתוצאה ממנו, הרי שאין הענין כשיר לעלות בפני הועדה הרפואית העליונה. שנית, מסגרת הדיון שעמדה בפני הועדה הרפואית העליונה, כפי שהתווה אותה המערער עצמו, היתה לפי תקנה 9, דהיינו הכרה בנכות נפשית מוסבת כתוצאה מהנכות המוכרת. המערער תחם את הבקשה להכיר בנכותו שהיא תגובה נפשית לנכותו הגופנית המוכרת. 6. לפיכך, הועדה הרפואית העליונה היתה פטורה מלדון ברכיב הPTSD, שנטען שהוא תוצאה של ארועים טראומתיים במהלך השירות. נותר לדון, אם כן, בטענת המערער כי הועדה לא התיחסה כראוי לחוות דעת המומחה הרפואי מטעמו. אלא שעיון בפרוטוקול הועדה מלמד כי הועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר הידש אך לא מצאה פגיעה בזכרון ובריכוז, כפי שמתאר ד"ר הידש. הועדה עיינה בבדיקה הפסיכיאטרית של מרכז הערכה ברמב"ם מיום 14.11.05. הועדה סברה שחלק גדול ממגבלותיו קשורים לכאבים ולמצבו הפיזי, וההגבלה הנפשית בשל המצב הגופני לא עולה על 10% נכות. מדובר בקביעה רפואית השמורה לועדה הרפואית. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". וכן מתוך רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 7. הערעור נדחה. צבא