להלן החלטה בבקשת היפוך נטל הראיה: החלטה בפני בקשה להורות על שינוי בסדר הבאת הראיות בשל היפוך נטל הראיה, לפי סעיפים 39 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - הפקודה). הרקע: התביעה שבפני מתיחסת לנזק שאירע במכונית, השייכת לתובעים (להלן - המכונית), עקב שריפה. השריפה התרחשה ביום 25.9.05, שעה שהמכונית היתה בחזקת עובד של הנתבעת, שלקח אותה לנסיעת מבחן. אין מחלוקת, כי המכונית הוכנסה למוסך הנתבעת (להלן - המוסך) בשל תקלה, ביום 23.9.05. אין מחלוקת, כי במכונית היו תקלות חוזרות ונישנות בחודשים שקדמו לארוע נושא התביעה, כי המכונית טופלה במוסך בשל אותן תקלות וכי מוקד השריפה היה באיזור לוח הנתיכים של המכונית. סעיפי הפקודה: סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." טענות התובעים/המבקשים: לטענת התובעים, מתקיימים תנאי שני הסעיפים הנ"ל, מהטעמים הבאים: המכונית הוכנסה לטיפולים במוסך חמש פעמים בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2005, בשל תקלות חוזרות ונשנות. ביום השריפה התקשר בעל המוסך אל התובע וציין שעובד המוסך אשר נסע עם המכונית נתקע עמה, והיא אינה מניעה. בעל המוסך ביקש לדעת אם יש למכונית קוד סודי, כיוון שאולי זו הסיבה שהמכונית אינה מניעה. כעבור כחצי שעה נתבשר התובע, כי ארעה השריפה. לפיכך, למבקשים לא היתה ידיעה ולא היתה להם היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לשריפה שהביאה לנזק נושא התביעה. הנזק נגרם על ידי נכס, שאותה שעה למשיבה היתה שליטה מלאה עליו (כל זמן שהמכונית היתה במוסך לבדיקה וטיפול). הטיפולים שעשתה הנתבעת היו קשורים למערכת החשמל במכונית וככל הנראה גם לבעיה שנוצרה בבית הפיוזים. לאור אלה, יש להעביר את הנטל לכתפי המשיבה, להראות שהיא לא התרשלה, מה גם, שיש לה (או צריכה להיות לה) את הידיעה הטובה ביותר לגבי הסיבה שגרמה לשריפה. טענות הנתבעת/המשיבה: הנתבעת לא טיפלה כלל בחלקים במכונית, המתחברים לבית הפיוזים או שקרובים בכלל לפיוזים, לא בעת ששהה כלי הרכב במוסך - ממש עובר לשריפה, ולא בפעם הקודמת שהרכב טופל אצלה - בסוף אוגוסט 2005. לכן אין כל קשר בין הטיפולים שביצעה הנתבעת, לבין השריפה. תנאי סעיף 39 לפקודה אינם מתקיימים, שכן הנתבעת לא היתה אחראית לפרוץ האש מאחורי לוח הפיוזים והיא אינה בעל המטלטלין מהם פרצה האש. גם תנאי סעיף 41 אינם מתקיימים: השריפה לא ארעה בנכס, שלנתבעת שליטה מלאה עליו, שכן חלף חודש מאז היתה לנתבעת שליטה במכונית (בטיפול הקודם), וביום הארוע עשתה בו רק נסיעת מבחן. לטענת הנתבעת, במהלך החודש שבין הטיפול הקודם לבין ארוע השריפה - התובעים הכניסו את המכונית למוסך אחר וביצעו תיקונים לרכב, או שהתובע ניסה בעצמו לתקן את הרכב, לרבות חיבור לקוי של אימובילייזר, פלאפון וכו', כאשר במהלך פעולות התיקון הללו נגרם קצר או התחברות לקויה של מערכות ללוח הפיוזים. הנתבעת אינה מכחישה כי ביצעה עבודות במכונית, אך אין כל קשר בין עבודות אלה לבין ארוע הנזק. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להיפוך בנטל הראיה ובסדר הבאת הראיות - להתקבל. הצדדים הוסיפו והתעמקו בטיעוניהם בשאלת הטיפולים שבוצעו או לא בוצעו על ידי הנתבעת ברכב, עובר לארוע, ומידת הסבירות שאלה גרמו לשריפה. אינני מוצאת לחזור על שטענו, שכן נראה לי, כי ליבון טענות אלה לעומקן - מקומו בשלב ההוכחות שיתקיים בעתיד. די אם אציין, כי התובעים טוענים במפורש, שהמכונית לא טופלה באף מקום, זולת המוסך של הנתבעת, למן הרגע שהוכנסה לבדיקה אצלה ביום 8.8.05 ועד ליום ארוע השריפה (סעיף 7 לתשובה לתגובה). בנוסף, נראית לי נכונה הטענה, כי לנתבעת - אשר המכונית היתה בחזקתה בעת שארעה השריפה ובשעות שקדמו לה, ואשר לה ידע ומומחיות בתחום הרלוונטי - האמצעים העדיפים להסביר כיצד ארעה השריפה. לפנינו מצב של עמימות עובדתית מסוימת, אשר לנתבעת, בעיני, היכולת העדיפה לפוגג אותה. עובד הנתבעת הוא שנסע במכונית עובר לשריפה, הוא שיוכל לתאר מה בדיוק התרחש בדקות ובשעות שקדמו לארוע, מה עשה ומה לא עשה. עובד בכיר אחר הגיע למקום סמוך לאחר השריפה. יתכן שכל טענות הנתבעת בתגובתה לבקשה - תתבררנה כנכונות, ויסתבר שאין כל קשר בין הטיפול שעשתה במכונית, לבין ארוע השריפה, אך נראה לי, כי יש מקום שהיא תישא בנטל להראות זאת, ואף תביא ראיותיה ראשונה. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת בקשר למכירת המכונית, עוד בטרם הגשת התביעה, מעשה שמנע מהנתבעת לבודקה. גם בנוגע לטענה זו - המקום להתייחס אליה יהיה בהמשך. אני סבורה שלתובעים לא היתה ידיעה או לא היתה להם יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק (השריפה); הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו סמוך לפני הארוע ונראה לי, שאירוע השריפה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה. לפיכך, לטעמי, מתקיימים בבירור תנאי סעיף 41 לפקודה. מאחר שכך, אין צורך שאדון בטענות הנתבעת, שלא מתקיימים תנאי סעיף 39, וביניהם התנאי שהיא היתה בעלת המטלטלין שמהם פרצה האש. לפיכך, תחל הנתבעת בהבאת ראיותיה ותגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 22.2.07. התובעים יגישו תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום מהגשת תצהירי הנתבעת. חוות דעת של מומחים יוגשו ביחד עם תצהירי העדות הראשית. עֵד, שלא יוגש תצהיר מטעמו, לא יורשה להעיד, אלא אם תוגש בקשה מפורשת בענין זה, יחד עם הגשת התצהירים, ותנתן החלטה (לאחר שהמבקש ינמק מדוע לא ניתן לקבל תצהיר מהעד, ולצד השני תנתן שהות להגיב לבקשה). שאלת הוצאות הבקשה שבפני תשקל בסופו של יום, בסיום התיק. נטל הראיה / נטל הבאת הראיות