בחירה בין קצבאות - חוק הנכים או ביטוח לאומי

ברע"א 3323/98 זקן נגד קצין התגמולים, פ"ד נ"ז (5) 577 נפסק שלאחר שנכה בחר בין תגמולים לפי חוק הנכים לבין קצבאות מן הביטוח הלאומי, תוך 6 חודשים מהיום שבו נקבעה דרגת נכותו היציבה, שוב אין הוא יכול לחזור בו ומנוע הוא מלקבל תגמולים לפי החוק האחר. עוד נקבע שמשהחל הנכה לקבל קצבאות מן הביטוח הלאומי אין הוא יכול לחזור בו ולתבוע עתה קבלת קצבאות לפי חוק הנכים. עוד קודם לכן נקבע בהילכת איבגאנה (ע"א 3449/90, פ"ד מ"ז (2) 84) שהבחירה נעשית כאשר מתקיים תנאי אובייקטיבי: ”ההתנהגות הננקטת בפועל בחלוף שישה חודשים מיום קביעת דרגת נכות יציבה לפי פרק ו' 2 בחוק הביטוח הלאומי ו-36 א' בחוק הנכים, או קבלת תשלום פיצויים לפי חוק האחר או תשלומים לפי חוק הנכים....” עוד נקבע כי בחירתו של הנכה נלמדת מהתנהגותו, ואולם, גביית כספים על פי אחד החוקים מהווה ראיה ניצחת למימוש בחירתו. להלן פסק דין בנושא בחירה בין קצבאות: פסק דין בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט -1959 (נוסח משולב) (להלן: "החוק", להלן: "הועדה") בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן מיום 12.3.07 בתיק ע.נ. 239/05. כעולה מן הטענות שבערעור מסתבר שהמערער טוען כי נפגע במהלך שירותו הצבאי עוד בשנות החמישים, פנה תחילה למשיב בתביעה להכיר בו כנכה והפגימה אכן הוכרה על ידי המשיב בנכות זמנית לשנתיים מיום 20.5.1962 עד 20.5.1964 בגין פגימה נפשית. בהמשך פנה המערער למוסד לביטוח לאומי, והחל מתאריך 1.8.1992 קיבל קיצבת נכות כללית זאת לאחר שהוכר כנכה בגין מצבו הנפשי בשיעור של 75%. לאחר תקופה של כ-14 שנים בהן קיבל המערער גימלת נכות כללית מן המוסד לביטוח לאומי החליט הוא לפנות למשיב בבקשה להכרת זכות, בקשה אשר נדחתה. לטענת המערער הוא פנה למוסד לביטוח לאומי כפתרון זמני למצוקתו הכלכלית הקשה עד להגשת תביעה למשיב לעיון חוזר על יסוד ראיות חדשות, ואילו ב"כ המשיב טוען שהמערער היה מודע למצבו ולאפשרויות שעמדו בפניו, הגיש תביעה למשיב וקיבל הכרה זמנית ב-1962 למשך שנתיים אך לא ערער על החלטה זו ובחר במסלול של המוסד לביטוח לאומי. ב"כ המערער הסתמך בטיעוניו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ע"א 545/86 שבתאי אלבוחירה נגד קצין התגמולים, פס"מ נ'(2) 422, שניתן ביום 12.7.89, ואילו המשיב הסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בענין הילכת איבגאנה (ע"א 3449/90, פ"ד מ"ז (2) 84). בפסק דינה קיבלה הועדה את עמדתו של המשיב וציינה שהמערער ידע על קיום שני מסלולים לקבלת תגמולים או קיצבה, בחר תחילה במסלול חוק הנכים וקיבל הכרה של נכות זמנית לשנתיים ולא ערער על החלטה זו, ואזי פנה למוסד לביטוח לאומי, הוכר כנכה בשיעור של 75% בגין מצבו הנפשי, מקבל גימלת נכות כללית לצמיתות במשך 14 שנה, עד שהחליט לפנות מחדש למשיב. על יסוד ההלכה המפורשת והחד משמעית בענין איבגאנה, אשר חלה גם בעניינם של נכים הלוקים בנפשם, החליטה הועדה לדחות את ערעורו של המערער זאת לאחר שהלה בחר בזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי. על כך מונח בפנינו ערעורו המפורט של ב"כ המערער עוה"ד פ. חיר, אשר טען כי יש לדחות את עמדתו של המשיב, ולאמץ את עמדתו ולראות את המקרה של המערער כמקרה המאובחן ונבדל ממקרים אחרים, ומאידך טען ב"כ המשיב הן בעיקרי הטיעון והן בעל פה בפנינו שיש לאשר את פסק דינה של הועדה אשר התבססה על פסיקתו של בית המשפט העליון. לאחר שנתנו דעתנו על טיעוניהם המפורטים של באי כח שני הצדדים, סבורים אנו שאין מנוס מלדחות את ערעורו של המערער. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בענין שבתאי אלבוחירה ניתן ביום 12.7.89, ואילו פסיקתו של בית המשפט העליון מאוחרת יותר, דהיינו, פסק הדין בענין הילכת איבגאנה ניתן ביום 4.4.93, פסק הדין ברע"א 3323/98, בנימין זקן נגד קצין התגמולים, פ"ד נ"ז (2) 577 ניתן ביום 2.7.03, ופסק הדין בענין ע.א. 3175/90 מזרחי נגד קצין התגמולים, פ"ד מ"ו (4) 94, ניתן ביום 16.7.92. סבורים אנו שהמצב החוקי והמשפטי בסוגיה זו ברור ונהיר. סעיף 36 א' של חוק הנכים קובע שנכה אשר בידו הברירה לפי סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק הנכים ככל שבחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי. סעיף 323 של חוק הביטוח הלאומי קובע שמי שזכאי עקב מאורע אחד לגימלה לפי פרק ט' מחד גיסא, ולתגמול או קיצבה לפי אחד החוקים המפורטים באותו סעיף, ובהם גם חוק הנכים, הברירה בידו לבחור באחד מהם. ברע"א 3323/98 זקן נגד קצין התגמולים, פ"ד נ"ז (5) 577, קבע כב' השופט (כתוארו אז) א. ריבלין בעמ' 581 שלאחר שנכה בחר בין תגמולים לפי חוק הנכים לבין קיצבאות מן הביטוח הלאומי, תוך 6 חודשים מהיום שבו נקבעה דרגת נכותו היציבה, שוב אין הוא יכול לחזור בו ומנוע הוא מלקבל תגמולים לפי החוק האחר. עוד קבע כב' השופט א. ריבלין שמשהחל הנכה לקבל קיצבאות מן הביטוח הלאומי אין הוא יכול לחזור בו ולתבוע עתה קבלת קיצבאות לפי חוק הנכים. עוד קודם לכן נקבע על ידי כב' השופט (בדימוס) א. מצא בהילכת איבגאנה שהבחירה נעשית כאשר מתקיים תנאי אובייקטיבי: ”ההתנהגות הננקטת בפועל בחלוף שישה חודשים מיום קביעת דרגת נכות יציבה לפי פרק ו' 2 בחוק הביטוח הלאומי ו-36 א' בחוק הנכים, או קבלת תשלום פיצויים לפי חוק האחר או תשלומים לפי חוק הנכים....” עוד נקבע בהילכת איבגאנה שבחירתו של הנכה נלמדת מהתנהגותו, ואולם, גביית כספים על פי אחד החוקים מהווה ראיה ניצחת למימוש בחירתו, ועוד נאמר בהמשך, שם: ”משנפלה הבחירה אין בכח הנכה לשנותה על פי רצונו בלבד” בהודעת הערעור טוען המערער, בין היתר, שבני משפחתו הם שפנו לביטוח הלאומי, וזאת בלית ברירה ובזמן שהוא היה מאושפז תקופות ארוכות, ובתקופה זו גם כשהיה משוחרר הוא היה מעורפל עקב נטילת תרופות. סבורים אנו שאין בטענה זו כדי לסייע בידי המערער. כב' השופט (כתוארו אז) א. ריבלין כתב ברע"א 3323/98 בענין בנימין זקן, שם, בעמ' 586, שהילכת איבגאנה חלה גם בעניינם של נכים הלוקים בנפשם, ושעולה מעובדות המקרה בענין איבגאנה כי הנכה בחר שם בפיצויים לפי חוק הביטוח הלאומי, והוכר כנכה בשיעור של 100% עקב מחלת הנפש שלקה בה, ובחירה זו בהחלט חייבה אותו. כמו כן נקבע בענין זקן הנ"ל, שאין לאמר שפרשנות סעיף 36 א' של חוק הנכים כפי שנפסקה בהילכת איבגאנה ניתנה בהתעלם מחוק היסוד, וזאת בשים לב לכך שההלכה בענין איבגאנה אושרה מאז שוב ולא אחת. על יסוד כל האמור לעיל מסקנתנו היא שצדקה ועדת הערר משדחתה את עררו של המערער, ואף אנו מחליטים לדחות את הערעור. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. צבאנכותביטוח לאומיחוק הנכים (תגמולים ושיקום)