להלן פסק דין בנושא בור בכביש - נקע בקרסול: פסק דין התובע יליד 1972 עותר לחייב את הנתבעות, רשות מקומית ומבטחתה, לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בארוע מיום 4.3.06 "...עת הלך ... לתומו ... בעיר מגוריו ובעת שרצה לחצות הכביש, מול בית מס' 45, נתקלה רגלו הימנית ונכנסה לפתע לתוך בור עמוק שהיה קיים בין הכביש לשפת המדרכה". "התובע סובב את רגלו בחוזקה ולא יכל עוד לדרוך על הרגל וללכת, תוך שקרסולו מתנפח..." התובע עותר לנזק לא ממוני, נזק מיוחד לעבר, הפסדי שכר לעתיד הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד. לא הוגשה חוו"ד מומחה בתחום הרפואה. הנתבעות עותרות לדחות את התובענה בהעדר חבות, שוללת נזק מיוחד ונזקי עתיד בהעדר הוכחה ומציעות נזק לא ממוני בסכום נמוך וטוענות לניכוי רעיוני. התובע מסר תגובה לטענות הנתבעות. בהסכמת בעלי הדין, ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, על דרך הפשרה, לענין אחריות הנתבעות ושיעור נזקי התובע, על סמך החומר בתיק וסיכומי הצדדים. לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות. הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו. הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה. כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות. "מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז'). איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד). מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 97\1639 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל - "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה. כביכול, שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה.... גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים" - תוספת שלי מתוך דבריו - א.ק.). אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה. ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר - שיקולים נוספים, בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו. מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" פותח בקטע בלתי נשכח: "להלכה - פנים זועפות, לאגדה פנים שוחקות. זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל - מידת הדין; וזו ותרנית, מקילה, רכה משמן - מידת הרחמים. זו גוזרת גזרה ואינה נותנת לשעורים: הן שלה הן ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כחו ודעתו של אדם: הן ולאו ורפה בידה. זו -קלפה, גוף, מעשה; וזו - תוך, נשמה, כונה. כאן - אדיקות מאובנת, חובה, שעבוד; וכאן התחדשות תמידית, חרות, רשות". (ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" כל כתבי ח"נ ביאליק (מהדורה שמינית, הוצאת "דביר" תל אביב, תש"ז) בעמ' ר"ז). גם הדין והפשרה כך. לדין - פנים זועפות, לפשרה - פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה, ההכרעה השיפוטית "מזעיפה", בדרך כלל, את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת, אולם לא בהכרח מכבה את גחליה. "בסיכום, ראוי לעודד את המתדיינים ללכת בדרך הפשרה ומשפסק בית המשפט על דרך זאת, ראוי לה לערכאת הערעור שלא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן המצדיקים התערבות כזאת. המקרה שבפנינו איננו כזה". (השופט טירקל שם). מוסיף כב' הנשיא בפס"ד זה כי: "...אכן, פשיטא בעיני כי בגדרי הפשרה ההתחשבות בדין היא אפשרית". לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם-תחשיביהם, ומדין פשרה כמוסכם מצאתי לקבל את התובענה ולשקלל א"ת ולחייב את הנתבעות לשלם לתובע בנשוא התובענה סך 3,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום ומע"מ כחוק ובתוספת שעור אגרה בה נשא לפתיחת ההליך. יתרת אגרה, ככל שתהא, נוכח שלב ההליך ואופן סיומו (בפשרה) - על הנתבעות. נקעקרסולכביש