אוטם שריר הלב - אחוזי נכות

פסק דין 1. המערער יליד 1943. שרת במשטרת ישראל משנת 1966, עד פרישתו לגמלאות שנת 1990. במהלך שירותו הוכר כנכה בגין פגימות שונות. ערעורו של המערער מתמקד בפגימה שהוכרה בלבו, בגינה נקבעו לו 25% נכות לפי תקנה 9 ג' (2) - מצב אחרי אוטם שריר הלב, שלב תפקודי 1. 2. ועדה מחוזית מיום 5.12.05 קבעה את דרגת הנכות בגין פגימה זו בדרגה של 25%. המערער ערער לועדה עליונה, אשר בהחלטה מיום 18.12.06 דחתה את הערעור ואמצה את מסקנת הועדה המחוזית, תוך שהיא קובעת "באקו לב מ12/05 תפקוד הלב השמאלי מופחת בצורה בינונית ותפקוד הלב הימני תקין. נכותו שהוערכה כשלב תפקודי 1 כהחמרה, מהווה שילוב בין האוטם שהוכר לבין שאר גורמי הסיכון שהתפתחו לאחר מכן שבעיקרם יתר לחץ דם. יש לציין כי לא עשה מבחן מאמץ לאחרונה. לאור כך נכותו תואמת את מצבו בהתחשב בנכות שהוכרה". בהתייחס למצב לחץ הדם מציינת הועדה כי המערער אושפז בין היתר בדצמבר 2003 בגלל קוצר נשימה ובבדיקה נמצאו ערכי לחץ דם גבוהים שהגיעו ל190/90. עוד נרשם כי בזמן ההתקף היה גורם סיכון עישון שלאחר מכן נפסק ובמשך השנים התפתח יתר לחץ דם בערכים שצוינו, לחץ דם שאיננו קשור לנכות המוכרת, לחץ דם שכשהוא לעצמו נוטל חלק נכבד באי ספיקת הלב שלו שכרגע הינה מאוזנת. 3. המערער ערער לבית המשפט המחוזי בנושאי הנכויות האחרים, ובין היתר טען לענין הלב כי יש להכיר בנכותו בשלב תפקודי 2 ולא 1. נטען כי לא נבחן תפקודו של המערער. מאום בערעור לא התייחס לעובדה שהועדה קבעה כי מצב יתר לחץ דם, שאינו קשור לנכות המוכרת, נוטל חלק נכבד באי ספיקת הלב של המערער. הערעור נדחה. נקבע כי קביעת השלב התפקודי של המערער הינה קביעה רפואית שאין בית המשפט מתערב בה. יחד עם זאת קבע פסק הדין (עש 880/07, כב' השופט ברלינר, מיום 11.6.07) כי ראוי שהשלב התפקודי יקבע על ידי הועדה לפי תוצאותיו של מבחן מאמץ מעודכן. לפיכך הוחזר הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שהועדה תבחן האם קיימת נחיצות לביצוע מבחן מאמץ, ואם אין צורך בכך, תסביר זאת. 4. המערער צרף חוות דעת של מומחה מטעמו, פרופ' אלדר, אשר התייחס למצבו התפקודי, בין היתר על בסיס תוצאות מבחן מאמץ לב -ריאות מיום 11.11.07, והמליץ על מצב תפקודי 3. צורפו תוצאות הבדיקות. הועדה הרפואית העליונה התכנסה לדיון ביום 18.2.08 שמעה את טענות בא כוחו של המערער ואת תלונות המערער עצמו. כמו כן עיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער. הועדה סקרה את הבדיקות השונות, התייחסה לעיתוי האוטם (שנת 1988) ,הארוע המוכר, שהיה כבר לפני 20 שנה,ושינויים שחלו לאחר מכן וקבעה " אין ספק שאי ספיקת הלב שהתפתחה עם השנים נגרמה לא רק בגלל האוטם שעבר, אלא בגלל יל"ד ממנו סובל עד היום. הועדה אינה בדעה שמבחן מאמץ שיבצע היום ישקף את מצב הלב שניזוק לפני 20 שנה אלא את מצבו העכשווי שהדרדר בגלל גורמי הסיכון שלו - בעיקר יל"ד. לגבי הנזק שהוכר לפני 20 שנה, נכותו תואמת את מצבו, למרות ששלב תפקודי היום אינו 1 אלא יותר מזה בגלל גורמי הסיכון". 5. על החלטה זו מערער המערער בפני בית משפט זה. המערער מבקש כי בית המשפט יחזיר את הדיון לועדה רפואית בהרכב אחר אשר תקבע אם יש קשר בין יתר לחץ דם של המערער לבין מצבו התפקודי ואם יש קשר, באיזו מידה זה משפיע על תפקודו. 6. יובהר, כי כבר בחודש אוגוסט 2005 בקש המערער כי מצב יתר לחץ הדם שלו יוכר כנכות הנובעת מהנכות המוכרת לפי תק' 9 וכן טען להחמרה בנכויות אחרות. ועדה מחוזית שהתכנסה במיוחד לענין זה ביום 5.12.05 , 27.2.06 קבעה כי אין קשר בין יתר לחץ הדם לבין נכותו המוכרת. נקבע כי יתר לחץ דם הוא גורם סיכון למחלת לב איסכמית והוא כנראה אחת הסיבות לכך שהחולה פתח בגיל צעיר מחלת לב איסכמית אך הוא אינו תוצאה של אוטם שריר הלב . המערער ערער לועדה רפואית עליונה, אך לא ערער בנושא הקביעה כי מצב יתר לחץ הדם איננו נובע מהנכות המוכרת, וקביעה זו לכן הינה חלוטה. 7. הקביעה המפורשת כי מצב יתר לחץ הדם הינו אחד הגורמים למצב התפקודי של המערער היתה כבר בהחלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 18.12.06. המערער אשר ערער אז לבית המשפט המחוזי, לא העלה טענת ערעור כלשהיא לענין זה. 8. רק כיום, לאחר שהסבירה הועדה הרפואית העליונה בהחלטה מיום 18.2.08 כי לא קיים צורך בביצוע מבחן מאמץ מחודש בשל כך שלא כל מצבו התפקודי של המערער הוא פועל יוצא של אוטם משנת 1988, טוען המערער לראשונה כי יש לבחון את שאלת יתר לחץ הדם, כגורם במצבו של המערער. אם רצה המערער לערער על קביעה זו שהיא למעשה החלטה מיום 18.12.06, היה אמור לעשות כן בתוך 45 יום לאחר מכן, ולא לפנות בענין זה לראשונה בחודש מאי 2008. 9. המערער איננו מרוצה מהשלב התפקודי שקבעה לו הועדה המתייחס לנכותו המוכרת. זוהי קביעה רפואית ,הנמצאת בשיקול דעת הועדה הרפואית ואינה מהווה נימוק לערעור בפני בית משפט זה. יצויין כי חוות דעתו של המומחה מטעם המערער מתעלמת לחלוטין מנושא יתר לחץ הדם כגורם במצבו של המערער. מכל מקום, מדובר בקביעה רפואית וראו לעניין זה רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 10. לא ניתן היום, במסגרת ערעור זה, לפתוח בצורה מלאכותית נושא שכבר הוחלט בו בהחלטות קודמות של הועדה הרפואית העליונה ולא הווה נושא לערעור, רק על מנת לפתוח שוב את הדיון בעניינו של המערער. 11. הערעור נדחה. 12. אין צו להוצאות. נכותהתקף לב / אוטם שריר הלבאחוזי נכות