בית המשפט רשאי במסגרת פסק דין לתקן שומה ולהוסיף ולגרוע חיובים כספיים, ללא כל צורך בהוצאת שומה מתוקנת. כל זאת על פי הסמכות הנתונה לבית משפט לפי סעיף 83(ה) לחוק מס ערך מוסף. להלן פסק דין בנושא תיקון שומה בבית המשפט: פסק דין 1. נימוקי הערעור: בכתב הערעור נאמר כי הערעור מתייחס לסירובו של מנהל המשיב לתקן שומות בגין עסקאות ושומות בגין תשומות ולתקן הודעות על כפל מס אשר הוצאו למערערים ביחס לשנים 94'-95'. המשיב הוציא למערערת שומת עסקאות ושומת תשומות המתייחסת לשנים 94' - 95'. כמו כן, הוציא המשיב למערערת הודעה על הטלת כפל מס לפי סעיף 50 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975 (להלן: "החוק"), וזאת בסכום של 105,832 ₪. כמו כן, הוציא המשיב שומת עסקאות למערער המתייחסת לשנים 94'-95' והודעה על הטלת כפל מס בסך 40,392 ₪. בעקבות דחיית ההשגות על השומות וכפל המס, הגישו המערערים ערעורים בבימ"ש המחוזי בע"ש 1731/96 וע"ש 341/97. בית המשפט, כב' השופט טל, דחה את הערעור בע"ש 1731/96 אשר התייחס להטלת כפל מס על המערערת. בסעיף 23 לפסה"ד בעניין ע"ש 341/97, המתייחס להחלטות המשיב בהשגות המערערים לגבי מס העסקאות ומס התשומות, נאמר על ידי כב' השופט טל: "לאור האמור לעיל, ובכפוף לדברי ב"כ המשיב בעמ' 85 למעלה מתאריך 19.12.97, אני דוחה את הערעור בע"ש 341/97". בעקבות פס"ד זה הגישו המערערים את בג"צ 9897/02, בו דרשו לצוות על המשיב לפרט את הסכומים שהוא דורש לתשלום מע"מ ולנמק את סירובו להגיב לפניית המערערים לדון בשומות שהוציא המשיב. המשיב המציא למערערים דוחות ברי גבייה בעקבות צו אשר ניתן על ידי בג"צ וביום 22.9.03 ניתן פסה"ד. באותו פס"ד נאמר ע"י בית המשפט העליון כי נרשמו דברי ב"כ המשיב שהקנסות יחושבו ממועד פסה"ד ולא ממועד השומה. המערערים טענו כי במהלך הדיון בערעורי המס ובמהלך הדיונים בבג"צ, הוצהר על ידי ב"כ המשיב כי יש לערוך שינויים ותיקונים בשומות השונות ובהודעות על כפל המס. המערערים טענו כי תוצאות שני פסקי הדין כפופות לביצוע השינויים בהתאם להצהרות. השינויים לא בוצעו, לטענת המערערים. המערערים פרטו את השינויים השונים אותם היה צריך לבצע, כפי שהסתבר לדבריהם במהלך ההוכחות שהתקיימו בע"ש 1731/96 וע"ש 341/97. המערערים טענו כי פסקי הדין השונים המצויינים לעיל, לא יכלו לתת גושפנקא לשומות מס העסקאות ומס התשומות ולהודעות בדבר הטלת כפל מס, כאשר המשיב נדרש לתקן חלק משמעותי מהם. המערערים טענו כי הדרך היחידה לבצע את התיקון היא על ידי הוצאת שומות חדשות והודעות חדשות בדבר הטלת כפל מס. עוד נאמר כי יש לראות בפס"ד של כב' השופט טל כפס"ד שקיבל את הערעורים, אם כי לא לגופה של מחלוקת. יש לראות את הימנעות המשיב להוציא שומות והודעות כפל מס מחודשות כסירוב. לכן, יש לחייב אותו להוציא שומות חדשות. לא מדובר בדרישה פורמלית שכן אין לאפשר למשיב לנקוט בהליכי גבייה ולגרום למערערים עוול על יסוד השומות השגויות. המערערים טענו כי על החלטת המשיב שלא לפתוח שומה, ניתן להגיש ערעור במסגרת סעיף 79 לחוק. לכן, התבקש בית המשפט לקבל את הערעור ולהורות למשיב להוציא למערערים שומות והודעות כפל מס חדשות ביחס לשנים 94'-95'. 2. תשובת המשיב: בכתב התשובה פרט המשיב את השומות השונות אשר הוצאו למערערים ואת הודעות כפל המס. המשיב טען כי מדובר בשומות חלוטות אשר הדיון בעניינם תם ונשלם ואין כל מקום להגשת הערעור. עוד ציין המשיב כי בשנת 98' הגישו המערערים עתירה בבג"צ 3516/98, בה ביקשו מבית המשפט העליון להתערב בערעורי השומה בזמן שהדיון בהם היה תלוי ועומד. עתירה זו נדחתה על הסף. 9 ימים לאחר מכן, ביום 16.6.98 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטה שניתנה באותו דיון מהטעם שעתירתם נדחתה. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון. בשנת 2001, עתרו המערערים פעם נוספת לבג"צ וזאת עוד לפני שניתן פסה"ד על ידי כב' השופט טל בערעורי המס. באותה עתירה, ביקשו המערערים כי המשיב ידון בשומות העותרים בשלב ההשגה, או כי בית המשפט יורה ששופט אחר ישמע את הסכסוך מהשלב שלפני מתן פסה"ד. יש לציין כי ערעורי המס נידונו בפני כב' השופט הומינר ז"ל אשר נפטר לפני מתן פסה"ד. על פי החלטת נשיא בית המשפט המחוזי בת"א הועברו הערעורים למתן פסה"ד בפני כב' השופט טל. גם עתירה זו נדחתה על שני חלקיה. לאחר שניתן פסה"ד בע"ש 1731/96 וע"ש 341/97 ביום 23.7.01, לא ערערו המערערים על פסה"ד. אולם, בשנת 2002 הוגשה עתירה נוספת בבג"צ 9897/02 בה ביקשו המערערים שני סעדים. הסעד הראשון היה פירוט הסכומים ששלטונות המס דורשים מהעותרים כתשלום מס וכתשלומים נלווים. על פי החלטה קודמת של בית המשפט העליון באותה עתירה פורטו הסכומים והוצג לעותרים פירוט חשבון. העותרים ביקשו סעד נוסף, שהוא למעשה הסעד המתבקש בערעור הנוכחי, הנוגע לאי נכונות המשיב לדון מחדש בשומות אשר הוצאו לשנים 94'-95'. בית המשפט העליון דחה עתירה זו וקבע כי השומות הן סופיות לאור פסה"ד של כב' השופט טל. המשיב ציין כי לאחר שהוגש לעותרים במסגרת בג"צ 9897/02 פירוט החוב, הפנה המערער את תשומת לב המשיב כי נפלה טעות בחישוב המתייחס לפסה"ד שניתן בע"ש 341/97. בסעיף 13 לפסה"ד ציין כב' השופט טל כי ב"כ המשיב הודיע על הקטנת סכום של 24,573 ש"ח לסכום של 8,639 ₪. סכום זה של 24,573 ₪ היה במקור חיוב של המערערת בשומת עסקאות לשנת 95' בסך 42,360 ₪. לאחר הפירוט שניתן בבג"צ הסתבר כי ההפרש שבין הסכום של 24,573 ₪ ל- 8,639 ₪ לא תוקן במחשב המשיב. לאחר שהמערערים את תשומת לבו של המשיב תוקנה הטעות ביום 17.9.03 תוך שערוך הסכום. המשיב הדגיש כי למעט תיקון זה בשומת העסקאות לשנת 95', נדחו טיעוני המערערים על ידי כב' השופט טל. המשיב גם ציין, למען השלמת התמונה, כי המערער מר חיימוב (להלן: "חיימוב"), הגיש תביעה אישית נגד יורשי כב' השופט הומינר ז"ל, תביעה אשר נדחתה על הסף בבימ"ש שלום בחדרה. המשיב ציין כי על פי החלטת בית המשפט העליון בבג"צ 9897/02, אין לשמוע את המערערים בטענות שכבר הוכרעו. אין עוד כל טעויות שיש לתקן והתיקון הבודד עליו הורה כב' השופט טל בסעיף 13 לפסה"ד, בוצע ביום 17.9.03. אין לכן מקום להעלות טענות נוספות באשר לשומות אלה. המשיב טען כי אין כל עילה להתערב בשומות שהוצאו והפכו לסופיות לאחר פסק דינו של כב' השופט טל. בית המשפט רשאי לאשר להפחית או להגדיל שומה במסגרת ערעור וזאת לפי הוראות סעיף 83(ה) לחוק. המשיב ציין את סכומי החוב לאחר ביצוע הפחתת הקנסות כפי שהתחייב המשיב בבג"צ. עוד נאמר על ידי המשיב כי אין כל רלוונטיות לסעיף 79(א) לחוק הדן בשומה שאיננה נכונה אשר המנהל רשאי לתקנה. במקרה הנוכחי, מדובר בשומות חלוטות ולא בשומות שאינן נכונות. בית המשפט בחן את השומות לגופן ודחה את הערעור בכפוף לתיקון מסויים אשר בוצע. המשיב גם הפנה להטחת האשמות הקשות וחסרות הבסיס של המערערים כלפי עובדי המשיב. 3. פסק דינו של כב' השופט טל: במסגרת פסק דינו של כב' השופט טל נידונו בפירוט רב כל טיעוני המערערים באשר לשומות המס השונות והודעות כפל המס. במסגרת ע"ש 1731/96, נדון ערעור כנגד הטלת כפל מס על המערערת בגין חשבוניות שונות שהוציאה המערערת למערער בשנים 94'-95', ובגין חשבוניות שונות שהוציא המערער למערערת באותן שנים. המערערים טענו כי לא מדובר בעסקאות פיקטיביות כפי שנקבע על ידי חוקר המשיב וכי מדובר בפעילות עסקית רגילה. עוד נטען כי הם ביטלו את החשבוניות באמצעות חשבוניות זיכוי. לאחר שבחן כב' השופט טל את עדויות הצדדים, נקבע על ידו כי העסקאות שבגינן הוצאו חלק מהחשבוניות, לא היו עסקאות אמיתיות ובחלק מהחשבוניות נפלו פגמים שלא אפשרו למשיב להכיר בהם. כב' השופט טל פירט את החשבוניות השונות תוך כדי קביעה שהפגמים בחשבוניות לא הוסברו על ידי המערער, כי חשבונית מסוימת הוצאה על ידי המערערת למערער בגין שירותים שלא פורטו, כי חשבונית מסוימת הוצאה על ידי המערערת עבור שירותי ניהול שסיפקה למערער, אולם עולה כי שירותים אלה ניתנו לו למעשה על ידי אישתו ולא על ידי המערערת. חשבוניות שונות הוצאו על ידי המערער למערערת עבור יעוץ שוטף וביקורת, אולם המערער לא ידע לפרט באיזה יעוץ מדובר. כמו כן, הודה המערער כי החשבוניות הוצאו למעשה כדי להגדיל את מחזור העסקאות של המערערת לצורך קבלת אשראי מבנקים וחברות ליסינג וכי הוא "ניפח" את תשומותיו כדי להקטין את חבותו במס. לאור זאת, נקבע כי העסקאות בגינן הוצאו החשבוניות הן אכן עסקאות פיקטיביות וצדק המשיב בהטילו כפל מס. כמו כן, דן כב' השופט טל בע"ש 341/97. באשר לחיוב המערערת בתשלום מס עסקאות לשנים 94'-95', הרי שכאמור הודיע המשיב על הקטנת הסכום של 24,573 ₪ לסכום של 8,639 ₪, מאחר וההפרש נכלל בחיוב המערערת בתשלום כפל המס בגין חשבוניות פיקטיביות. המערערים לא השלימו עם הקטנה זו וטענו כי היה מקום לבטל את החיוב בתוספת המס שכן החשבוניות בוטלו. כב' השופט טל קבע כי החשבוניות לא עומדות בתנאי סעיף 71 לחוק כפי שנטען על ידי המערערת, שכן מדובר בביטולי עסקאות שארעו במועד מאוחר להגשת הדוחות המקוריים. כמו כן, דחה כב' השופט טל את יתר טענות המערערת בגין שומה זו וקבע כי חיוב המערערת בתשלום תוספת מס עסקאות בגין עסקאות שנעשו בשנים 94'-95', בדין יסודו. עוד התייחס כב' השופט טל לשומות בגין תשומות שהוציא המשיב למערערים בשנים 94'-95'. שומות אלה הוצאו בגין תשומות שנוכו על ידם שלא על סמך חשבוניות מס ובגין תשומות על יסוד החשבוניות נשוא ע"ש 1731/96. משנקבע כי התשומות נשוא הערעור הקודם אינן משקפות עסקאות אמיתיות, הרי שהמשיב נהג כדין כאשר סירב להתיר ניכוי מס תשומות שכלול בהם. גם באשר ליתר החשבוניות קבע כב' השופט טל כי הוצאו שומות בגין תשומות כדין למערער. כמו כן, נקבע כי המערערים לא היו רשאים לבטל חשבוניות מסוימות בגינן הוגש הערעור. בסופו של דבר, נקבע כי לאור האמור לעיל, ובכפוף לדברי ב"כ המשיב בעניין הפחתת הסכום של 24,573 ₪ לסכום של 8,639 ₪, נדחה גם הערעור בע"ש 341/97. מכל האמור לעיל, עולה בבירור כי הדיון בשומות אלה הסתיים ונהפך לחלוט לאחר שהמערערים לא הגישו ערעור על החלטת כב' השופט טל. 4. דיון והחלטה: כפי שעולה מפירוט החלטתו של כב' השופט טל בפסק הדין, כאמור לעיל, הרי שבית המשפט דן בשומות, אישר אותן ודחה את הערעורים תוך הוראה על ביצוע תיקון של השומה על פי הצהרת ב"כ המשיב, כפי שעולה מסעיף 23 לפסה"ד. בית המשפט רשאי במסגרת פסה"ד לתקן שומה ולהוסיף ולגרוע חיובים כספיים, ללא כל צורך בהוצאת שומה מתוקנת. כל זאת על פי הסמכות הנתונה לבית משפט לפי סעיף 83(ה) לחוק מס ערך מוסף. ראה לעניין זה ע"א 155/89 התעשייה האוירית לישראל נ' מנהל המכס (טרם פורסם). ראה גם ע"א 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד שומה פד"י נח(2) 241 בעמ' 264. במקרה הנוכחי מדובר למעשה בתיקון שומה לטובת הנישום בדרך של אישור הפחתה טכנית של סכום השומה כפי שנעשה על ידי המשיב. לא מדובר בהוצאת שומה מתוקנת, אלא שהמשיב ויתר על סכום מסויים במסגרת השומה במהלך הדיון בבית משפט, תוך תיקון טעות אשר אומץ במסגרת פסה"ד. לכן, אין גם כל מקום לטענת המערערים באשר להוראת סעיף 79 לחוק. נראה כי אין צורך להוסיף דבר על האמור בהחלטת בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 9897/02. כבר במסגרת עתירה זו טענו המערערים בדבר אי נכונות המשיב לדון מחדש בשומות שהוא הוציא לעותרים לשנים 95'-97' (אין מחלוקת כי ההחלטה התייחסה לשנת 94' ולא לשנת 97', שכן לא הוצאה שומה בשנת 97' - ד.ק.). טענה זו הינה למעשה טענה זהה לטענה אשר הועלתה על ידי המערערים פעם נוספת במסגרת הערעור שבפניי. בית המשפט העליון קבע: "מסתבר שהשומות הן סופיות לאור פס"ד שניתן בבית המשפט המחוזי על ידי כב' השופט טל ואין עילה שנתערב בעניין זה כשהשומות סופיות". קביעה מפורשת זו של בית המשפט העליון נכונה גם לגבי הערעור הנוכחי ולכן דינו להידחות. בנוסף לכך, יש לקבל את טענת המשיב על פיה הגיע למעשה המערער להסכם פשרה עם המשיב כפי שעולה ממש/1 בנוגע לחובו האישי, לרבות הקנסות. אמנם, חיימוב טען במהלך חקירתו הנגדית כי הסדר התשלומים מותנה בהחלטות במסגרת הערעור הנוכחי. אולם, תנאי זה איננו מופיע במסמך מש/1 ואינני מקבלת כאמינה את עדותו כי: "יש עוד מסמך, אני זוכר שרשמתי". די היה למעשה בעובדה זו כדי לדחות את ערעורו של המערער, בנוסף לכל האמור לעיל. למעלה מן הצורך, אתייחס גם לטענות המערערים באשר לתיקון הנובע מסעיף 23 לפסה"ד ולעניין הקנסות. באשר לביצוע התיקון, עולה מתצהירו של מר אורן בר, המשמש כסגן מנהל מע"מ גוש דן ומי ששימש בתקופה הרלוונטית מנהל תחום ביקורת באגף המכס בפ"ת (להלן:"בר"), כי התיקון בוצע על ידו ביום 17.9.03. בר היפנה לפרוטוקול הדיון במסגרת בש"א 21198/03 בע"ש 1186/03. באותה בש"א, שבה התבקש צו מניעה זמני על ידי המערערת לעניין עיכוב הליכי גבייה במסגרת אותו ערעור לגביו ניתן על ידי פס"ד בנפרד, התקיימו שני דיונים. בדיון הראשון מיום 17.2.04 נשאל אורן באשר לסכום אותו אמור היה המשיב לתקן על פי סעיף 13 לפסה"ד של כב' השופט טל. באותו דיון לא ידע בר מהו הסכום הנכון ואמר כי הדבר טעון בדיקה. בדיון הנוסף שהתקיים ביום 9.5.04, העיד בר , לאחר שנבדק הנושא, כי ביום 17.9.03 ניתנה על ידו הוראה לתקן את סכום מס התשומות ל- 8,639 ₪ בדיוק כפי שנקבע על ידי כב' השופט טל בפסה"ד. בר החזיק את פקודת התיקון עצמה במהלך הדיון. עוד העיד בר באותו דיון כי כל סכומי החיוב הותאמו לפסה"ד של כב' השופט טל. פרוטוקולים אלה צורפו על ידי בר כנספחים ד' לתצהירו. גם בעדותו בפניי, חזר והסביר בר כי במקור נפלה טעות וכי במצבת החובות אשר הוגשה לאור החלטת בית המשפט העליון בבג"צ, נפלה טעות ונשאר הסכום המקורי של 46,000 ₪ ולא הסכום המתוקן בסכום של כ- 8,000 ₪. עוד העיד בר כי כאשר ישב יחד עם המערער במבוא בית המשפט העליון, העיר חיימוב את תשומת לבו לטעות והיא תוקנה מיידית ביום 17.9.03, כפי שהצהיר בר בדיון בבש"א 21189/3. בר הודה כי נעשתה טעות במועד התיקון, אולם הטעות תוקנה והמערערת לא שילמה סכומים עודפים. המערערת לא שילמה למעשה סכום כלשהו. במסגרת החקירה הנגדית בפניי, ניסה המערער לטעון כי מדובר בטעות בכוונה תחילה. בר השיב כי מדובר בטעות בתום לב ועדותו אמינה עלי. עדות זו עולה בקנה אחד עם העובדה כי הסכום אכן תוקן לאחר שתשומת לב המשיב הופנתה לכך במהלך הדיון בבג"צ. בצדק טען לכן המשיב כי אין כל מקום לטענתו של חיימוב בתצהיר על פיה הודה המשיב כי התיקון לא בוצע. אין גם מקום לטענת המערער במהלך הדיון כי בר נתן עדות שקר בפני בית המשפט העליון. מדובר אם כן בשומות אשר אושרו על ידי כב' השופט טל בפסה"ד בערעור, תוך תיקון סכום מסויים על פי הודעת המשיב במהלך הדיון. אין כל צורך להוציא שומות מתוקנות על פי דרישת המערערים. אין גם מקום לטענות המערערים בעניין חישוב הקנסות. בית המשפט העליון קבע במסגרת פסה"ד שניתן על ידו בבג"צ 9897/02 כי הקנסות יחושבו ממועד מתן פסה"ד ולא ממועד השומה, וכי נרשמו דברי ב"כ המשיב על פיהם יחושב הקנס בדרך זו. יש לציין כי ביום 10.8.03, כחודש ימים לפני החלטת בית המשפט בבג"צ לעיל, ניתנה החלטת בית המשפט העליון בבג"צ 9909/01 , שגיא נ' מנהל אגף המכס, לפיו "קנס פיגורים יווסף החל משבוע לאחר חלוף חודש מיום שהומצאה לחייב במס ההודעה על פסה"ד המחוזי". בר הבהיר בתצהירו כי באותו מועד שנשלחה ההודעה לחיימוב ביום 23.9.03, לא ניתן היה עדיין מבחינת המחשב לעדכן את קנס הפיגורים בהתאם לפס"ד שגיא ולכן יצאה ההודעה כפי שיצאה. בעניין ההודעה אין לקבל את טענת המערערים כי לא מדובר בהודעת שומה וכי רק "קשקוש" מופיע בחתימה. מעיון במסמך אשר צורף כנספח ז' לתצהירו של בר, עולה במפורש כי מדובר ב"הודעה לעוסק בדבר פס"ד בערעור על החלטה בהשגה" החתומה כדין, אשר נשלחה בדואר רשום למערערת. בר הסביר במסגרת חקירתו בבש"א 21189/03 כי הקנסות יתווספו רק מרגע הפיכת החוב לחלוט וכי בפועל חושבו הקנסות מיום 30.8.01 - חודש ושבוע לאחר מתן פסק דינו של כב' השופט טל, ואילו הקנס בגין הסכום נשוא סעיף 23 לפסה"ד, חושב החל מיום 30.10.03. אין לכן מקום גם לטענות המערערים באשר לדרך חישוב הקנס. זאת במיוחד לאור הודעתו המפורשת של חיימוב בחקירתו הנגדית, אם כי בדרך פתלתלה, כי הוא יודע שאם יבוא יום והוא ישלם את הקנסות, הרי הקנסות יחושבו רק על פי פס"ד שגיא. הטענה היחידה שיש בה ממש, היא הטענה כי העיקול אשר נרשם על המקרקעין במסגרת הליכי הגבייה, הינו בסכום של מאות אלפי שקלים וכי לאחר החישוב מחדש, הן על פי סעיף 23 לפסק דינו של כב' השופט טל והן בעניין הקנסות, יש להפחית את סכום העיקולים. בעניין זה טען המשיב כי הטענה לא גובתה בחישובים המראים כי סכום העיקולים עולה על הסכומים אותם חייבים המערערים. מידע זה נמצא בידי המשיב. נראה כי יש אכן לבצע בדיקה על מנת לברר אם יש צורך להתאים את סכום העיקול לסכום החוב. עם זאת, אין כל מקום לבקשת המערערים במסגרת בש"א 10685/06, להורות על הסרת העיקול על המקרקעין ולמתן הוראות בתיק ההוצאה לפועל המתנהל בקשר למימוש המקרקעין. הטענות אשר הועלו על ידי המערערים במסגרת בקשה זו הן חזרה על הטענות אשר הועלו במסגרת הערעור, כאשר מדובר בבקשה שלא נתמכה בתצהיר. משדחיתי את טענות המערערים במסגרת הדיון לעיל, אין מקום לחזור עליהן במסגרת הבקשה להסרת העיקול. אין ספק כי המערערים לא שילמו עד היום את חובם והמשיב רשאי לנקוט בהליכי גבייה. אין גם ספק כי החוב ייגבה על פי החישוב הנכון של החוב אשר בוצע על ידי המשיב. עוד יש לזכור כי המערער עצמו הגיע להסכם עם המשיב כפי שעולה ממש/1. כמו כן, אין בימ"ש זה במסגרת הערעור נותן הוראות על דרך ניהול תיק ההוצל"פ אשר נפתח לעניין מימוש נכס המקרקעין. בסוף הדיון, יש להתייחס לדרך ההתבטאות של המערערים כלפי המשיב במהלך הדיון כולו. דרך התבטאות זו, תוך שימוש במונחים מבישים כלפי עובדי המשיב, איננה ראויה ואין לעבור עליה לסדר היום. התוצאה היא כי דין הערעור להידחות. המערערים ישאו בהוצאות המשיב, ביחד ולחוד, בסכום של 20,000 ₪ +מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מיסיםתיקון שומהשומה