שומה עצמית מס שבח

בית המשפט פסק כי השיטה הטובה ביותר לקביעת שווי לצורך שומה עצמית למס שבח הינה שיטת ההשוואה.
שיטת החילוץ בה השתמשו הצדדים במקרה דנן הינה שיטה שבה שינוי באחד המרכיבים להפחתה עלול לגרור אחריו הפרשים גדולים בתוצאה הסופית של הערך המחולץ, במקרה זה הקרקע.
אך, שני הצדדים בחרו להתמקד בשיטה זו עובר לשלב מתן ההחלטה בהשגה ולא להביא ראיות ישירות על נתוני השוואה של קרקע דומה.

להלן פסק דין בנושא שומה עצמית מס שבח:

פסק דין

דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין, חבר

א.     פתח דבר
     ערעור זה עניינו בהחלטתו של המשיב להתעלם משומה עצמית שערכה העוררת באשר לזכויות שרכשה בתאריך 30.6.99 ממרל"ז חב' לבנין ונכסים מישור החוף בע"מ (להלן - "מרל"ז).

ב.     רקע עובדתי

  1.      ביום 4.2.93 התקשרו העוררת ומרל"ז בעסקה משותפת ביניהן לבנייה למגורים בישוב שוהם על אדמות מושב ברקת במסגרת החלטה 533 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "הסכם ברקת"). ההתקשרות נעשתה במשותף בחלקים שווים בין העוררת לבין מרל"ז. הסכם ברקת הינו הסכם קומבינציה עם מושב ברקת.
  2.      ביום 4.7.96 מכרה מרל"ז לעוררת חלק מזכויותיה על פי הסכם ברקת המהווים זכויות לכ- 286.6 יח"ד.
  3.      ביום 30.6.99 נחתם הסכם בין העוררת לבין מרל"ז במסגרתו המחתה מרל"ז לעוררת את יתרת זכויותיה והתחייבויותיה על פי הסכם ברקת המשקפים זכויות ל- 145 יח"ד (להלן - "ההסכם").
  4.      העוררת דיווחה למשיב בשומה עצמית על שווי מכירה בסכום של 10,597,764 ₪. סכום זה משקף שווי של 17,931 $ קרקע ל- 1 יח"ד.
  5.      לפי טופס 50 שהעבירה מרל"ז למשיב שווי המכירה בעסקה הינו 31,380,000 ₪. סכום זה משקף      שווי של כ-53,000 $ קרקע ל-1 יח"ד. שהוא פי שלושה מהשווי הנטען על ידי העוררת (הרוכשת).
  6.      בהחלטת המשיב בהשגה מיום 10.10.00 נקבעו, בין השאר, הקביעות הבאות:

"א.     ישנם הפרשי שווי גבוהים בין שווי השוק לבין המחיר המוצהר. לפיכך מנהל מס שבח קבע שווי ע"פ שווי שוק.
     שווי העסקה נקבע ע"פ שיטת החילוץ.
     מהות הממכר הינו - מכירת קרקע לבניית 145 יח"ד בשוהם.
     להלן עסקאות להשוואה:
     ...
     שווי ממוצע דירת מגורים 210,000 $ (כולל מע"מ).
     חילוץ מע"מ          31,000 $
     חילוץ רווח יזמי          30,000 $
     חילוץ עלות בנייה שטח
     ברוטו 120 מ"רX 600$     72,000 $
     סה"כ שווי קרקע לדירה     80,000 $
     הפחתה לטובת הגודל 10% - מדובר ב-145 יח"ד קרקע.
     סה"כ שווי קרקע לדירה     72,000 $
     ואילו בשומה נקבע שווי קרקע לדירה ע"ס 50,000 $.
ב.     יש לציין כי בעת הרכישה בעסקת הקומבינציה נקבע שווי עלות בנייה ללא מע"מ ע"ס      500 $ למ"ר.
ג.     ההצהרה של המוכר על שווי העסקה לצרכי מס הוצהר ע"ס של 53,000 $ קרקע לדירה.
ד.     לפיכך, השגתך נדחית"

ג.     השאלה שבמחלוקת
המחלוקת בערר זה הינה לגבי שוויין של זכויות במקרקעין, שרכשה העוררת בתאריך 30.6.99 ממרל"ז - קרקע ל- 145 יח"ד.
לטענת העוררת שווי זה צריך להיות בגבולות של כ- 17,931 $ ליח"ד ואילו המשיב סבור כי שווי זה צריך להיות בגבולות של כ- 50,000 $.



ד.     טענות העוררת (בתמצית)

  1.      מאחר והעסקה נעשתה בתום לב ומבלי שיש יחסים מיוחדים בין הצדדים, יש לקבוע את תמורת הממכר בהתאם למוסכם בין הצדדים.
  2.      המשיב שגה ביישום שיטת החילוץ על ידו לצורך קביעת שווי העסקה הנדונה כדלקמן:

א.     השווי הממוצע לדירה צ"ל כ- 194,000 $.
ב.     עלות הבנייה למ"ר שקבע המשיב - 600 $ נמוכה.
ג.     המשיב לא הביא בחשבון הוצאות פתוח.
ד.     המשיב לא הביא בחשבון הוצאות הנהלה וכלליות, תכנון, חשמל, אגרות בניה, הוצאות      שיווק, הוצאות משפטיות והוצאות רבות אחרות.
ה.     המשיב לא הביא בחשבון הוצאות מימון בשיטת החילוץ.
ו.     המשיב שגה בהפחתה של 10% בלבד בשל דחייה במימוש שעה שמדובר בפרויקט בן כ-      725 יח"ד.
ז.     המשיב כלל רווח יזמי נמוך מהמקובל.
ח.     המשיב התעלם מהשווי שהוא עצמו קבע לצורך מס רכוש - 1,000 ₪ למ"ר קרקע.
3.     אין כל רלונטיות להצהרת המוכרת בטופס 50 לשווי המופרז שנקבע בה.

ה.     טענות המשיב (בתמצית)

  1.      שווי הזכויות שנקבע על ידי העוררת בשומה העצמית התבסס על שווי שנקבע לצורך מס רכוש.      על פי הפסיקה אין שווי שנקבע כאמור מחייב את המשיב.
  2.      העוררת לא הגישה חוות דעת אוביקטיבית על ידי שמאי מקרקעין, והדבר אומר דרשני.
  3.      עפ"י הצהרת מרל"ז - המוכרת - המחיר בעסקה הינו 31,380,000 ₪. מחיר זה משקף שווי של      53,000 $ קרקע ל-1 יח"ד.
  4.      הנטל להוכחת הטענה בדבר ההפרזה במחיר שנקבע ע"י מרל"ז מוטל על העוררת והעוררת לא      הרימה נטל זה.
  5.      אין העוררת יכולה להתנער מהעסקה שעשתה ב- 7/96 לפיה שווי המקרקעין הינו 38,590 $ קרקע      ליח"ד. על העוררת להסביר כיצד המחיר הנטען בערר הנדון מתיישב עם הצהרתה ב- 7/96. איך      ייתכן כי המחירים צנחו בכמחצית בתקופה ההיא.
  6.      על פי תוצאות מכרזי מינהל שנבדקו על ידי המשיב בשוהם, שווי מקרקעין בשנת 1999 נע בין      43,000 $ קרקע ל-1 יח"ד בבניה רוויה ועד 75,000 - 89,000 $ קרקע בבנייה צמודת קרקע.
  7.      השומה שבערר נעשתה לפי שיטת החילוץ.
  8.      בסיכומיה מפנה העוררת לנתונים שבנספח לתצהירו של העד מטעמה מר הורביץ, וטוענת כי      ראוי שנתונים אלה ישמשו בסיס לקביעת השווי. העוררת הואילה להציג נתונים, לראשונה, בשלב      ההוכחות, כנספח לתצהירו של מר הורביץ. לו הייתה העוררת מביאה נתונים אלה בשלב הדיון      בהשגה היה המשיב מביאם בחשבון.
  9.      העוררת עצמה במכתב מ/ 1 מבהירה כי סכום של 550$ למ"ר שהוסכם על ידי הצדדים משקף      עלות בנייה כוללת (כולל פתוח). הסכום ללא פתוח הינו 500$ למ"ר ועל זה הוסיף המשיב 20%      תוספת בגין עליית המחירים משנת 1993 ועד 1999.


ו.     דיון ומסקנות
1.     לטעמי, התנהלות שני הצדדים בהליכים שקדמו להחלטה בהשגה ובערר אומרת דרשני.
כאשר נעשית עסקה בסדר גודל כזה של 145 יח"ד, ההגיון היה מחייב שתיעשה עבודת הכנה יסודית יותר. עיון בהסכם נשוא הערר מיום 30.6.99 מעלה כי אין מדובר בחוזה הכולל תמורה נקובה ברורה (ההדגשות שלי - ד.מ.), אלא שיש כאן המחאת זכויות והתחייבויות בין הצדדים. המקום היחידי שנזכר בהסכם כמכיל תמורה הינו סעיף 4 שבו הקובע: הקונה מתחייב למלא אחר כל ההתחייבויות המפורטות בהסכם זה, וכן לשלם למוכרת במעמד חתימת הסכם סכום בשקלים השווה לסך 750,000 $...ובתוספת מע"מ כדין".
מכאן ברור כי מתוכנו של ההסכם אי אפשר לדעת מהי התמורה שניתנה במסגרת ההסכם!

2.     לשומה העצמית שהוגשה למשיב ביום 15.7.99 צורפו שני מסמכים בלבד: ההסכם הנ"ל ומכתבו של מר אלי לוסטיג, ס/מנהל אגף מקרקעין של העוררת מיום 4.7.99 . עיון במכתבו של הנ"ל מעלה כי הסכום שנקבע בשומה העצמית מבוסס אך ורק על שומת מס רכוש לשנת 1999 ותו לא.
גם ההשגה שהוגשה למשיב ביום 25.11.99 על ידי מר אלי לוסטיג הנ"ל מסתמכת על השווי שנקבע לעניין מס רכוש בלבד.
קשה, לפיכך, להסכים עם האמור בסעיף 6 לסיכומי העוררת ש"מאחר והעסקה נעשתה בתום לב ומבלי שיש יחסים מיוחדים בין הצדדים, יש לקבוע את תמורת הממכר בהתאם למוסכם בין הצדדים"; הבעיה היחידה המתעוררת שלא בפני המשיב ואף לא בפנינו הוצגה "תמורת הממכר בהתאם למוסכם בין הצדדים".

לענין זה לא טרחו הצדדים להתייחס לקביעות של ע"א 3632/01 סמיר חדיג'ה נ. מנהל מיסוי מקרקעין מחוז חיפה (ניתן ביום11.3.03). אומרת כב' השופטת שטרסברג-כהן: "לשיטתי משמציג נישום בפני המנהל חוזה שאינו נחזה להיות פגום, יש להתייחס לתמורה המופיעה בו כתמורה אמיתית לכאורה...מכאן מתבקשת המסקנה כי נטל ההוכחה להוכיח את שווי השוק...,היא על המנהל...משהרים המנהל את הנטל להוכיח את שווי השוק והפער בינו לבין מחיר המכירה גדול, עובר הנטל לכתפי הנישום להוכיח את הסייג שבסעיף 1(1), לאמור, שעל אף הפער נקבעה התמורה בתום לב וללא קיום יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה."

3.     שני הצדדים מנועים מהעלאת טיעונים עובדתיים שלא הועלו על ידי מי מהם עד לשלב ההחלטה בהשגה הדבר מושרש בפסיקה עניפה שחריגה ממנה יכולה להיעשות רק בהסכמה מפורשת של שני הצדדים (העוררת והמשיב).
רק טיעונים משפטיים חדשים או שונים ניתן להעלות בכל שלב אם הם מתבססים על עובדות שנקבעו עד שלב ההחלטה בהשגה. ראה בענין זה ע"א 2/80 מרים ברגר (טרם פורסם).

4.     כאשר באים לנתח את העובדות מגלים כי העוררת לא טרחה לפרט בפני המנהל את ההרכב של היחידות אותן רכשה! האם כולם בבנייה רוויה או שמא חלקן לבניית צמודי קרקע וכיו"ב. שני הצדדים בחרו לפעול בשיטת שווי יחידה "ממוצעת" ועל כן גם הועדה כבולה לחישוב זה עקב היעדר בסיס עובדתי מוצק שהונח לפני המשיב עובר למתן החלטתו בהשגה.
ההסתמכות על שומת מס רכוש בלבד אינה ראויה ואינה הולמת עסקה מסוג הנדון. לטעמי, הגשת השומה העצמית נעשתה כלאחר יד ואינה מבוססת ומנומקת.
בעניננו ברור כי היעדר תמורה נקובה משאיר את הנטל להוכחת התמורה על כתפי הנישום, שכן הנישום לא סיפק מספיק נתונים למשיב על מנת שזה יוכל להתחשב בהם, לא בשלב הגשת השומה העצמית ולא בשלב הדיון בהשגה ומה כי ילין על המשיב.

גם ההסתמכות על שומת מס רכוש אינה רלונטית. ראשית, כיון שמדובר בשומה למועד קובע שונה מזה שנקוב בהסכם שבין הצדדים. שנית, הכל יודעים ששומות מס רכוש לא שיקפו בדרך כלל את השוק והיו נמוכות במידה ניכרת משווי השוק האמיתי. שלישית, בעמ"ש 816+817/81 רוטשטין נ. מנהל מס שבח (ניתן ביום 24.12.88 ע, ידי ועדה בראשות כב' השופט (בדימוס) ש. אשר והחברים, מ. לזר והח"מ)נאמר מפורשות שיש הבדל ממשי בין אופן קביעת השווי של חוק מס רכוש וק"פ, תשכ"א- 1961 לבין חוק המיסוי וכי אין להסתמך על הערכות שנעשו לצורך מס הרכוש לצורך מס השבח.


5.     בדיקת עמדות הצדדים עובר למתן ההחלטה בהשגה מעלה כי אין מחלוקת בדבר נתונים הדרושים לחישוב השווי כדלקמן:
א.     מהות הממכר          145 יח"ד     (לא פורט סוג היחידות)
ב.     שיטת השומה          חילוץ ערך הקרקע משווי מוצר מוגמר - יחידת                 דיור ממוצעת.     
ג.     חילוץ מע"מ משווי
     יחידה ממוצעת          17%
ד.     חילוץ רווח יזמי          16.6% מהתוצאה של הפחתת המע"מ.
ה.     הפחתת עלויות בנייה     המשיב קבע 600 $ X 120 מ"ר בנוי
                    העוררת קובעת 725$ X 120 מ"ר בנוי
ו.     הפחתה לגודל פרויקט     10%

6.     קיימת מחלוקת בין הצדדים על מספר עקרונות: האם יש להביא בחשבון הפחתת מימון בשיעור של 7% על עלויות, הפחתת עלויות שונות 9% והפחתת הוצאות פתוח ליחידה בסכום של 9,511 $.
לשיטת המשיב הגיע בחישובו לקרקע בשווי של 72,000 $ ליחידה והפחית שווי זה כדי 50,000 $ בהחלטה בהשגה.
המשיב בהחלטתו בהשגה ציין כי בעת הרכישה בעסקת הקומבינציה נקבע שווי עלות בנייה ללא מע"מ ע"ס 500$ למ"ר. לעניין זה נטען בסיכומי התשובה של העוררת בסעיף 11 כי "תצהיר המשיב בו נכללה התייחסות ראשונה לעסקה מ7/96, הוגש רק לאחר שהעוררת סיימה להביא את כל ראיותיה ולא ניתנה לה כל אפשרות להגיב ולהביא ראיות לסתור את טענת המשיב".
טענה זו מוטב הייתה שלא תועלה כלל, כיוון שההתיחסות הראשונה של המשיב לענין העסקה מ- 7/96 הייתה בהחלטתו בהשגה כאמור לעיל. ולכן על העוררת היה להוכיח כי עובדה זו אינה נכונה או שונה.

7.     טענת המשיב כי המוכרת מרל"ז הצהירה בטופס 50 על שווי של 31,380,000 ₪, יש לה רק משקל מזערי, אעפ"י שיש לקחתו בחשבון בשיקול הדעת הכללי של המשיב. מטרתו של טופס 50 היא הודעה למיסוי מקרקעין כי ההתחשבנות נעשית במסגרת הליכי שומה של מס הכנסה. בהחלט יתכן שבמישור מס ההכנסה היה למרל"ז אינטרס להגדיל התמורה מטעמיה השמורים עמה. מכל מקום הגשת הטופס ללא חיזוק התשתית העובדתית הכרוכה ביצירתו גורמת לכך כי משקלו יהיה מזערי.

8.     העד מטעם העוררת, מר אילן הורוביץ העיד בעמ' 8 לפרטיכל (מול שורות 6-9): "אני חושב שלא הוגשה חוות דעת של שמאות חיצוני, כי אני עשיתי הערכה אוביקטיבית על בסיס נתוני אמת. לא מצאנו לנכון להציג את ערך מ"ר לקרקע ע"י שמאי אוביקטיבי, מאחר והנתונים שלנו התבססו על נתוני אמת".
דברים אלה מוכיחים את עומק הרצינות בה התייחסה העוררת לכל ההליכים עד למתן ההחלטה בהשגה. העד מר הורוביץ, שהוא אמנם שמאי מקרקעין, לא נתן חוות דעת של מומחה, אלא הופיע כמנהל אגף המקרקעין בחברה, ולכן אי אפשר לייחס לו מעמד של עד מומחה אוביקטיבי, אלא נציג מטעם העוררת שהוא במקרה במקצועו גם שמאי מקרקעין.
לפיכך, ברור כי הבאת הנתונים וניסיון לנתחם באופן שמאי לא יצלח וזאת כיון שברור כי הוא בודאי אינו אוביקטיבי.

9.     מכל המקובץ לעיל עולה כי השומה העצמית שהוגשה על ידי העוררת מוטה כלפי מטה בהפרזה יתירה ואילו השומה שנעשתה על ידי המשיב בהחלטתו בהשגה סבירה. יש לבקר את המשיב בכל שכל הטיעונים שהעלה בפנינו המשיב על עסקת 1996 היו צריכים להיות מאוזכרים בהחלטתו בהשגה ולא רק ציון עלות הבניה למ"ר כפי שקבע. אלא שפגם זה אינו גורע מסבירות החלטת המשיב.
בנוסף, ידוע כי השיטה הטובה ביותר לקביעת שווי הינה שיטת ההשוואה. שיטת החילוץ בה משתמשים הצדדים במקרה דנן הינה שיטה שבה שינוי באחד המרכיבים להפחתה עלול לגרור אחריו הפרשים גדולים בתוצאה הסופית של הערך המחולץ, במקרה זה הקרקע. אך, כאמור, שני הצדדים בחרו להתמקד בשיטה זו עובר לשלב מתן ההחלטה בהשגה ולא להביא ראיות ישירות על נתוני השוואה של קרקע דומה.
(ראה לענין זה וע/ 1028/00 חן נ. מנהל מס שבח ים, מיסים יח 5 (אוק 2004) ה- 46; עש 1125/00 כלנית נ. מנהל מס שבח חיפה, ניתן ביום 11.3.02 ופורסם בתקליטור מיסים; עמ"ש 5021/99 פרידמן דניגל חב' לבניה נ. מנהל מס שבח חיפה, מיסים יד/ 3 (יוני 2000) ה-33; עש 5870/98 פרידמן חכשורי נ. מס רכוש, מיסים יג/ 5, (אוק 1999) ה-47).

בתצהיר שהגיש המשיב מיום 18.3.04 צורפו מסמכים שונים. בין השאר, גם דרישה להמצאת מסמכים בשלב הערר חתומה ע"י עד התביעה מר עמנואל בשארי. לא הבנתי מדוע ולאיזו מטרה נשלחה דרישה זו לאחר מתן ההחלטה בהשגה. לעניות דעתי, אם המפקח היה רוצה בפרטים אלה היה עליו לדרשם לפני מתן החלטתו בהשגה.

לעניין עלות הבניה הסבירה שיש לייחס לבניית יחידה ממוצעת (שכן לא הומצאו מפרטים טכניים למשיב) נטען ע"י העוררת שפריט זה ערכו 725$/מ"ר ואילו המשיב קבע 600$/מ"ר. הוצג לנו גם מסמך חתום ע"י מר אילן הורוביץ, מנהל אגף המקרקעין (מוצג מ/1) מיום 4.3.99 לפיו סכום של 550$ למ"ר שהוסכם ע"י הצדדים משקף עלות בנייה כוללת (כולל פתוח). המסמך מתייחס לעסקת ברקת המקורית. המשיב חילץ 50$ מהסכום והוסיף 20% על התקופה מאז ההסכם המקורי להסכם נשוא הערר. לפי כל הנתונים שהובאו בפנינו ניתן להעמיד את עלות הבניה למ"ר ליום ההסכם נשוא הערר על סך של כ-650$. זאת גם בהתחשב בעובדה שבניית מסה גדולה של יחידות מביאה בהכרח להוזלה בעלות למ"ר כפי שנובע משיקולי ביקוש והצע בעבודות קבלניות גדולות.

קשה לקבל את עדותו של מר הורוביץ לעניין רמת הבניה שהייתה בהסכם המקורי עם מושב ברקת לעומת ההסכם נשוא הערר. הנ"ל הסביר שהוא נכנס לתפקידו בחודש יולי 1997 (ראה עמ' 7 לפרטיכל) והוא משער כי הסכום של 550$ למ"ר בניה מתייחס לרמת בנייה נמוכה, בעוד שהסכום של 725$ למ"ר מתייחס לרמת בניה גבוהה. דברים אלה לא נמסרו למשיב טרם מתן החלטתו בהשגה, וחבל.
10.     שקילת כל הנתונים כפי שהובאו על ידי הצדדים כאמור לעיל, שמיעת העדים השונים וניתוח המסמכים השונים מביא למסקנה כי שומת המשיב סבירה לצורך החיוב במס הרכישה. וכי העוררת לא הצליחה לערער את ניתוח המשיב בהחלטתו בהשגה ו/או בפנינו.

הייתי מציע לחברי לדחות הערר ולחייב את העוררת לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500₪, שיישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
                                             
                                   



דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין
חבר

עמוס זמיר, שופט (בדימוס), יו"ר:
אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חבר הועדה, עו"ד ושמאי המקרקעין, דן מרגליות.

                                        

עמוס זמיר, שופט (בדימוס)
יו"ר

יחיאל מונד, רו"ח, חבר:
אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חבר הועדה, עו"ד ושמאי המקרקעין, דן מרגליות.
                                        

יחיאל מונד, רו"ח
יו"ר



לפיכך, הוחלט ונפסק כאמור בחוות דעתו של חבר הועדה, עו"ד ושמאי המקרקעין, דן מרגליות, לדחות הערר ולחייב את העוררת, בנסיבות העניין, לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 7,500 ₪ שיישא רבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

הערבות/פקדון, אם הופקדו, יחולטו לטובת המשיב ע"ח כיסוי ההוצאות שנפסקו לטובתו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק מס שבח

  2. חישוב מס שבח

  3. מס שבח - פחת

  4. הנחה במס שבח

  5. סעיף 16 לחוק מס שבח

  6. השגה על מס שבח

  7. אי תשלום מס שבח בזמן

  8. ועדת ערר מס שבח

  9. מס שבח לפי שווי השוק

  10. מס שבח מקרקעין על חלקה

  11. מס שבח על זכויות בניה

  12. ערעור של מנהל מס שבח

  13. ניכוי פחת במס שבח

  14. דירה במתנה מס שבח

  15. שומה עצמית מס שבח

  16. תיקון שומת מס שבח

  17. מס שבח דירה יחידה

  18. מס שבח דירה במתנה

  19. טעות חישוב מס שבח

  20. מס שבח דירה בירושה

  21. השגה על מס שבח עוד

  22. ערר על שומות מס שבח

  23. יום הרכישה - מס שבח

  24. קיזוז הפסדים מס שבח

  25. עסקת חליפין - מס שבח

  26. ביטול חכירה - מס שבח

  27. קיזוז הפסד הון כנגד מס שבח

  28. איחוד וחלוקה מס שבח

  29. הפקעת נכס - פטור ממס שבח

  30. איך מערערים על מס שבח

  31. איגוד מקרקעין - מס שבח

  32. איחור בהגשת ערר מס שבח

  33. זכות אובליגטורית - מס שבח

  34. יום המכירה לעניין מס שבח

  35. צו מניעה גביית חוב מס שבח

  36. כונס נכסים - פטור ממס שבח

  37. ניכוי הוצאות בחישוב מס שבח

  38. חישוב מס שבח על מכירת מגרש

  39. ערר על החלטת מנהל מס שבח ברחובות

  40. תביעה נגד עורך דין - מס שבח

  41. זיכוי מס שבח - הפקעת מקרקעין

  42. 4 שנים - פטור ממס שבח כל ארבע שנים

  43. על מי חל מס שבח בעסקת מקרקעין

  44. חתימה על טופס מס שבח תחת כפיה

  45. תביעה על טעות חישוב גובה מס שבח מקרקעין

  46. הגדרת ''דירת יחיד'' לצורך מס שבח

  47. ההבדל בין מס שבח מקרקעין לבין מס רווחי הון

  48. תצהיר על ביטול מכירה לעניין חוק מס שבח מקרקעין

  49. מהו סכום מס השבח שיש לקזז מהוצאות מכירה של משק ?

  50. תקנה 4 תקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר)

  51. תביעה לתשלום פיצוי מוסכם, על פי חוזה מכר בגין אי תשלום מס שבח

  52. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון