ניכוי מס - השכרת רכב

הערעור בפסק הדין להלן מתייחס לשומת התשומות ככל שהיא מתייחסת לניכוי תשומות בגין השכרת רכב פרטי. להלן פסק דין בנושא ניכוי מס - השכרת רכב: פסק דין 1. ההליכים הקודמים שבין הצדדים: בכתב הערעור נאמר כי משלח ידה העיקרי של המערערת הוא מתן שירותי חיתוך שיש. ביום 15.2.02 הוציא המשיב למערערת הודעה לעוסק בדבר שומת תשומות. בהודעה זו נאמר כי הדו"חות אשר הוגשו ע"י המערערת אינם מלאים. לכן, נעשה שימוש בסעיף 77 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק") והוצאה שומה לפי מיטב השפיטה. בהודעת השומה נאמר כי המערערת ניכתה שלא כדין מס תשומות בגין טלפונים סלולריים ובגין השכרת רכבים פרטיים. כמו כן הוצאה למערערת הודעה בדבר שומת עסקאות, בה נאמר כי המערערת לא דיווחה על מלוא עסקאותיה והשומה מבוססת על תחשיב, לאור העובדה כי ספרי הנהלת החשבונות של המערערת נוהלו בסטיה מהותית מהוראות החוק. השומה התבססה על קביעת קניות בשיעור של 70% מהמכירות, כאשר אחוז השינוי בין הקניות למכירות נקבע בשיעור 30%. כמו כן הוצאה למערערת הודעה בדבר הטלת קנס בגין אי ניהול ספרים כדין. המערערת הגישה השגה על הודעות אלה וההשגה נדחתה. 2. נימוקי הערעור: הערעור שבפני אינו מתייחס להחלטת המשיב בהשגה לענין ניכוי מס תשומות לענין טלפונים סלולריים. הערעור מתייחס לשומת התשומות ככל שהיא מתייחסת לניכוי תשומות בגין השכרת רכב פרטי. במסגרת כתב הערעור נאמר כי המערערת הגישה דו"ח מתקן לחודש דצמ' 98' בספטמבר 2000. במסגרת הדו"ח המתקן הוצא חיוב רטרואקטיבי עד דצמ' 98' בגין ניכוי ביתר של מס תשומות בגין השכרת רכבים פרטיים. סכום החיוב בדו"ח המתקן עמד על סך של 2,720 ₪. המשיב התבקש בהשגה להפחית סכום זה מהסכום שנקבע ע"י המשיב בסך 5,323 ₪, בסעיף 2 לנימוקי השומה בענין רכבים פרטיים. אולם, המשיב התעלם מטענה זו. המערערת טענה כי הדרישה נעשתה על ידה בתום לב. כמו כן מתייחס הערעור להחלטת המשיב בהשגה בענין שומת העסקאות. טענתה של המערערת בענין זה היא כי המשיב טעה בסיווג פעילותה של המערערת לענין ניהול פנקסי חשבונות על ידה. במסגרת נימוקי המשיב בהחלטה בהשגה, נאמר כי שומת העסקאות אשר הוצאה למערערת בגין השנים 99' עד 2001 נערכה כאמור על סמך תחשיב שבוצע עפ"י מיטב השפיטה, לאחר שהמנהל קבע כי ספרי החברה נוהלו בסטיה מהותית מהחוק. בהתאם למאפייני פעילות החברה קבע המנהל כי על המערערת היה לנהל פנקסי חשבונות לפי תוספת א'- ניהול פנקסי חשבונות ע"י יצרנים. סעיף 2(ב) לתוספת א'. החברה טענה כי חלה עליה תוספת יא - ניהול פנקסי חשבונות ע"י נותני שירותים אחרים, מאחר ועיקרי פעילותה היא מתן שירותי חיתוך שיש. המערערת טענה גם כי אין חשיבות לקיומו של מלאי, לוחות שיש, בחצריה לענין סיווגה לתוספת ניהול הפנקסים הראויה, שכן המלאי נמצא אצלה מטעמי נוחות בלבד. לכן, טענה המערערת כי היא מנהלת את פנקסיה באופן ראוי. המשיב בחן במסגרת ההשגה את טענת המערערת באשר לסיווגה. בהחלטה אשר דחתה את ההשגה, נאמר כי אין מחלוקת שהמערערת מחזיקה במלאי של לוחות גולמיים של שיש וגרניט המשמשים אותה כחומר גלם. המערערת מנסרת ומעבדת את לוחות השיש, ומרכיבה את המוצר המוגמר לפי המידות שנמסרות לה מאת הלקוח. מדובר לכן ביצור מוצר מחומר גלם מוחשי לכלל מוצר סופי. פעילות זו הינה בגדר ייצור. לאור זאת נקבע כי היה על המערערת לנהל ספר הזמנות ותעודות משלוח - פעולות אשר לא בוצעו על ידי המערערת. במסגרת הערעור חזרה המערערת וטענה כי לוחות השיש אינם בגדר מלאי אלא מצויים אצלה, על מנת לאפשר תגובה מהירה במתן שירות של חיתוך שיש. המערערת טענה כי היא עומדת בחובת ניהול ספרים בהתאם לתוספת יא' בהיותה נותנת שירותים. המערערת מנהלת לדבריה ספר הזמנות. תוספת יא' אינה מחייבת את המערערת בניהול תעודות משלוח. התיעוד אותו מנהלת המערערת מאפשר לה מעקב מספיק אחר העבודה שביצעה והכספים המגיעים לה. לכן, לא היה מקום לקבוע כי המערערת ניהלה את פנקסיה בסטיה מהותית מהחוק וגם הקנס אשר הוטל עליה הינו שגוי. המערערת ערערה גם על קביעות המשיב בענין ביצוע התחשיב וכפרה בבסיס הקביעה של התחשיב, על פיו יש לחשב את סכום המכירות בשיעור של 30% יותר מסכום הקניות. המערערת טענה כי בשנים הנדונות היה סכום המכירות נמוך מסכום הקניות. המערערת נאלצה לדבריה למכור במחיר שהוא נמוך ממחיר העלויות, כתוצאה מהצורך להתמודד על השרדות פיננסית מול המערכת הבנקאית. 3. תשובת המשיב: במסגרת כתב התשובה התייחס המשיב קודם כל לענין סיווג המערערת בקשר לתוספת הראויה בניהול פנקסי חשבונות. המשיב הפנה להוראות סעיף 2(ב) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ו-1976 (להלן: "הוראות ניהול ספרים"). סעיף זה קובע כי נישום, אשר בשל עסקו חלות עליו תוספות שונות להוראות, חייב לנהל מערכת חשבונות לפי התוספת המתייחסת לחלק שהוא עיקר עסקו. המשיב קבע כאמור כי על המערערת, לפי מהות פעילותה, לנהל פנקסי חשבונות לפי סעיף 2(ב) לתוספת א' החלות על ניהול פנקסי חשבונות ע"י יצרנים. המשיב טען כי פעילות המערערת עונה כאמור להגדרת יצור, ואין לראות בה כמי שנותנת שירותים. גם אם היינו הולכים לשיטת המערערת ורואים בה כמי שאמורה לנהל פנקסי חשבונות עפ"י תוספת יא' להוראות ניהול ספרים, הרי שהמערערת ניהלה את ספריה בסטיה מהותית מהוראות אלה. הן תוספת א' והן תוספת יא' דורשות כי המערערת תנהל ספר הזמנות. בהודעות אשר נגבו ממנהל המערערת, מר אברהם חסון, נאמר על ידו במפורש כי המערערת אינה מנהלת ספר הזמנות. המשיב הפנה גם לחובת המערערת כיצרן לנהל תעודות משלוח לפי תוספת א', פעולה אשר לא נעשתה באופן מסודר על ידי המערערת. המשיב התייחס גם לתחשיב על בסיסו נעשתה השומה. לצורך בניית התחשיב נבדקה מגמת הרווח הגולמי ב- 16 חברות בענף השיש, כאשר 14 מהחברות פועלות בתחום זהה לתחום הפעילות של המערערת. בדיקת הממצאים היתה כי היחס בין הקניות למכירות הינו בשיעור 50%. לא נמצאה גם עדות לקריסת הרווחיות בשיעור מאות אחוזים, כפי שהציגה המערערת בספריה, בין השנים 98'-99' לבין השנים 2000-2001. עוד נאמר כי עדות מנהל המערערת באשר לאופן קביעת המחיר הסופי של הלקוח תואם את ממצאי הסקירה. עם זאת, מטעמי זהירות, ועל מנת להתאים את התחשיב לטענות המערערת בדבר קשיי נזילות, נקבע שיעור גבוה יותר בין הקניות למכירות באופן שהפחית כ- 40% מהיחס הנ"ל. כמו כן נאמר כי קרב ההשרדות הפיננסית לו טענה המערערת אמור להתבצע במסגרת הפעילות הממונית ולא במסגרת הפעילות המסחרית. המשיב התייחס גם לערעור בענין ניכוי מס תשומות בגין השכרת רכב פרטי. 4. דיון ומסקנות: א. סיווג פעילותה של המערערת בתצהירו של מנהל המערערת חזר מר חסון וטען כי משלח ידה העיקרי של המערערת הוא מתן שירותי חיתוך שיש. לדבריו, אין המערערת משנה את התוכן והמהות הפנימיים של לוחות השיש אותם היא קונה מהיצרנים או מהסוחרים. הקטנת מימדי משטח השיש ע"י חיתוכו מהמידות בהן הוא מגיע מהיצרן, אינה בגדר יצור מוצרים מחומר גלם אחר. מר חסון טען כי שיוף הפינות החדות כתוצאה מפעולת חיתוך משטח השיש על ידי ניסורו, אינה מהווה יצירה של יש ממשי חדש. לוחות השיש הנמצאים בחצרי המערערת אינם בגדר מלאי. עוד נאמר כי התקנת השיש בבית הלקוח מהווה שירות משני וטפל לשירות העיקרי. במסגרת סיכומי המערערת הפנתה המערערת לחקירתו הנגדית של מר חיים בובליל מטעם המשיב, ממנה עולה לדבריה כי הקונספציה לפיה המערערת הינה בגדר יצרן - עמדה נר לרגלי המשיב בכל השלבים אשר קדמו להוצאת שומת העסקאות. זאת בניגוד לאמור בתצהיר ממנו עולה כי בעת הוצאת השומות טרם התעוררה מחלוקת בענין סיווג. טענת המערערת היא כי תפיסת העולם של המשיב היתה כ"כ מובנית באשר לסיווג המערערת כיצרן, עד שהמשיב לא העלה בדעתו לבחון את המציאות העסקית. אין ספק כי המידע המדויק באשר לאופן פעילותה מצוי בידי המערערת. מקובלת עלי טענתו של המשיב בסיכומים, כי המערערת לא הביאה בפני בימ"ש כל מידע של ממש באשר לדרך עסקיה, שכן אין בפנינו מידע באשר לסוג חומרי הגלם אותה רכשה המערערת וכיצד היא עיבדה אותו. עם זאת, מתוך חקירתו הנגדית של מר חסון עולה כי המערערת רוכשת פלטות מלוטשות של שיש, היא מקבלת הזמנה מלקוח או קבלן בתחילת העבודה עפ"י מידות, היא חותכת את השיש לפי המידות, משייפת את הקנטים הגלויים ומספקת אותו עפ"י דרישות ההזמנה לבית הלקוח. עוד התברר במהלך החקירה הנגדית, כי לוחות השיש בחומרים סינטטיים הם בגודל סטנדטי ובחומרים טבעיים המידות משתנות. השיש משמש להכנת חיפוי קירות פנימיים, משטחים למטבחים ולעיתים גם למדרגות. המבחן אשר פותח בפסיקה לשם הגדרת פעילות ייצורית הינו "עשייתו של יש מוחשי מחומרי גלם מוחשיים או הפיכתו של חומר גלם ליש מוחשי" (ע"ש (ת"א) 63/72 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' פקיד השומה חדרה, פד"א ו, 27). על הלכה זו חזר ביהמ"ש העליון בע"א 273/89 ברזל גיר חנא בע"מ נ' פקיד שומה נצרת, מיסים ה/4, עמ' ה-7. באותו מקרה רכשה המערערת גלילי ברזל, יישרה אותם, חתכה את הגלילים למוטות בגדלים שונים ולאחר מכן כופפה את מוטות הברזל לצורות ותבניות שונות בגדלים שונים, עפ"י תכניות שהיא מקבלת מצרכנים. מזמיני העבודה היו בד"כ קבלנים לעבודות בנין, ברזלנים או אנשים פרטיים. חיתוך הגלילים וכיפופם לתבניות עפ"י תכניות המוגדרות על ידי הצרכן, נעשו באותו מקרה באמצעות מכונות המשמשות ליישור גלילי הברזל, חיתוכם וכיפופם ובעבודות כפיים של עובדים. מדובר היה במספר מכונות פשוטות ומיושנות בעזרת 5-6 פועלים קבועים. באותו מקרה נבחנה הפעילות הייצורית לענין חיוב במס מעסיקים, תשל"ה-1975. ביהמ"ש העליון קבע כי הפיכת גלילי ברזל לתבניות ברזל מכופף וחתוך בגדלים שונים, עומדת במבחן של עשיית יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. "המערערת מקבלת חומר גולמי ובמפעלה הוא עובר תהליכי עיבוד שונים שבסופם המוצר המוגמר שונה במהותו בשימוש שנעשה בו מחומר הגלם הראשון שהוא גליל הברזל". בקביעתו הפנה כב' השופט ד' לוין למקרה אחר בו נקבע כי מדובר בהליך ייצורי - עיבוד מוטות אלומיניום ע"י חיתוכם באמצעות מסור, והקטנת עוביים על ידי הקצאה והשחזה. בהמשך התהליך קיבלו המוטות צורה קשתית באמצעות מכבש והוטבעו עליהם מספרים וחורים באמצעות פטיש. אם נחיל את ההלכה לעיל על המקרה שבפני, נראה כי יש לראות בפעילות המתבצעת על ידי המערערת כפעילות ייצורית. התהליך אותו עוברים לוחות השיש הגולמיים והמשוייפים על ידי המערערת - הינו בהכרח תהליך יצרני. הלוחות מנוסרים עפ"י מידות, הקנטים הגלויים משוייפים והופכים למוצר חדש - חיפוי חיצוני, משטח למטבח ולעיתים גם מדרגות המורכבים בבית הלקוח. העובדה כי הפעולה היא פעולה פשוטה ולא מסובכת - אינה משנה את הקביעה כי נוצר יש מוחשי מחומרי גלם מוחשיים. אין ספק כי המוצר הסופי שונה מחומר הגלם אשר נרכש ע"י המערערת. בוודאי שאין לראות בפעולת המערערת כפעולת שירות בלבד, שכן פעולה זו היתה יכולה להעשות באופן ישיר על ידי יצרן לוחות השיש. משמעות פעילותה של המערערת היא הפיכת לוחות השיש למוצר ספציפי המוזמן ע"י הלקוח. ב. פסילת ספרי המערערת כבר בראשית דברי יש לומר כי בין אם נראה במערערת כמי שחלה עליה תוספת א', ובין שנראה כמי שחלה עליה תוספת יא', כפי שטוענת המערערת עצמה, הרי שבשני המקרים לא נוהלו על ידה ספרים כדין. סעיף 66 לחוק מטיל על עוסקים חובה לנהל פנקסי חשבונות. סעיף 1 להוראות ניהול ספרים מחיל לצורך החוק את הוראות ניהול הפנקסים של מס הכנסה. סעיף 2(א) להוראות ניהול ספרים מטיל על עוסק את החובה לנהל מערכת חשבונות, לפי התוספת בהוראות ניהול ספרים אשר חלה על העוסק. תוספת א' מתייחסת לניהול פנקסי חשבונות ע"י יצרנים. עפ"י תוספת זו מוטל על המערערת לנהל בין היתר: - ספר תנועת מלאי. - תעודות משלוח. - חשבוניות. - ספר הזמנות. תוספת יא' מתייחסת לניהול פנקסי חשבונות על ידי נותני שירותים ואחרים. עפ"י תוספת זו מוטל על המערערת לנהל ספר הזמנות וחשבוניות. די למעשה בעובדה כי המערערת לא ניהלה ספר הזמנות על מנת לדחות את הערעור בענין פסילת הספרים. מתוך חקריתו הנגדית של מר חסון, עולה במפורש כי לא נוהל על ידו ספר הזמנות, אם כי לדבריו מתגבשת על ידו ההזמנה בסופו של דבר. איני מקבלת את טענת המערערת בסיכומים, כי לאור העובדה שבעסקה של המערערת יש את שלב ביצוע העבודה ושלב קבלת התמורה, הרי שקיים קושי במילוי הזמנת עבודה. זאת לאור העובדה כי ברוב המקרים אין זהות בין מזמין העבודה לבין הלקוח וברוב המקרים לא מתאפשר תיאור השירות שהוזמן אלא דקות ספורות לפני ביצוע חיתוך השיש. בנסיבות אלה, טענה המערערת כי מילוי טופס הזמנות עבודה בשלב גיבוש השיש והמידות הינו בלתי רלוונטי, ואילו מילוי טופס ההזמנה דקות ספורות לפני החיתוך הינו מלאכותי. אין ספק כי הדרך העיקרית הפתוחה בפני המשיב לבקר את עסקה של המערערת היא מתוך ספריה. לכן, ישנה חשיבות ממשית לכך שספרי המערערת ישקפו את עסקיה ויכילו את מירב הנתונים אשר יאפשרו למשיב לבקר את דיווחיה. ספר הזמנות נדרש על מנת שניתן יהיה לעקוב ולהשוות את התקבולים לעומת ההזמנות. לכן, על ההזמנה להרשם בעת שבוצעה ההזמנה ואם היא לא בוטלה בשלב מאוחר יותר, צריך להיות רישום תקבול המתאים להזמנה. העדרו של כלי חשוב זה ממערכת החשבונות, פוגם ביכולת הבדיקה. ראה לענין זה ע"ש 30/94 שקולניק נ' מנהל מע"מ אשדוד. הסברה של המערערת בדבר קושי ברישום ההזמנות אינו מקובל עלי. את עצם ההזמנה ניתן לרשום גם אם תוכנה משתנה בשלב מאוחר יותר. המערערת ביצעה כאמור עבודות בהיקף של מליוני שקלים, מבלי שיירשמו שמות מזמיני העבודה או פרטים מזהים לגביהם, תיאור המוצר ומקום ההתקנה. מקובלת עלי בענין זה הפניית המשיב לאפשרות לבקש הקלה בניהול ספרים עקב אופיו של העסק. המערערת, אשר טענה כי קיים קושי במילוי מדויק של ספר הזמנות, לא פנתה לבקש הקלה כאמור ופטרה את עצמה בלא כלום, מלבד זכרונו של מנהל המערערת בענין ההזמנות. לכן, די היה באמור לעיל על מנת לדחות את הערעור לענין פסילת הספרים. מכיוון שקבעתי כי על המערערת חלה למעשה החובה לנהל ספרים לפי תוספת א', הרי שהיה עליה לנהל גם ספר תנועות מלאי וגם תעודות משלוח. במסגרת חקירתו הנגדית אישר מר חסון כי המערערת לא ניהלה תעודות משלוח ולא ניהלה ספר תנועות מלאי. לאור כל האמור לעיל, רשאי היה המשיב לפסול את ספרי המערערת ולקבוע שומה לפי מיטב השפיטה. ג. שומת העסקאות לפי מיטב השפיטה על המערערת היה להציג בפני ראיות מספיקות על מנת לקבוע כי השומה אשר נקבעה לפי מיטב השפיטה אינה נכונה. המערערת לא עמדה בנטל זה. במסגרת תצהירה של הגב' בת שבע כהן מטעם המשיב, הוסבר אופן עריכת שומת העסקאות. בשנים 97-98 היוו קניות המערערת 50% מהמכירות של המערערת. השומה לשנים 99-2001 נעשתה על בסיס הקניות המדווחות של המערערת לשנים אלה. ניתן היה אכן לקבוע, כדברי המשיב בסיכומים, כי אחוז הרווח של המערערת בשנים 99-2001 זהה לאחוז בשנים 97-98. עם זאת, התייחס המשיב לטענות המערערת בדבר קשיי נזילות וקבע כי הקניות בשנים 99-2001 היוו 70% מהמכירות. המשיב גם בדק את טענות המערערת לפיהן היה קושי כללי בענף השיש, עפ"י דיווח של 15 חברות אחרות, ומצא כי לא ניתן להצביע על אחוז רווח קבוע לכל החברות. עם זאת, נמצאה מגמת יציבות של אחוזי הרווח. בדיקה זו לא נועדה לקבוע את אחוזי הרווח של המערערת, אלא כדי להפריך את טענות המערערת על פיה נקלע השוק בשנת 99' לקשיים. בכל מקרה, לקח המשיב בחשבון את קשיי הנזילות הנטענים, בכך ששינה את היחס שבין הקניות והמכירות משיעור של 50% לשיעור של 70%. המערערת עצמה לא הביאה נתונים באשר לפעילותה העסקית. מר חסון לא ידע לומר במהלך חקירתו הנגדית מהו אחוז הרווח של המערערת. בפי מר חסון היתה טענה כללית ובלתי מאומתת, על פיה יש חברות המדווחות על רווחים לרשויות המס למרות שהן מפסידות. כמו כן יש לציין כי במסגרת הודאתו של מר חסון מיום 23.7.01, העיד מר חסון כי כאשר הוא קונה שיש ב- 120 ₪ למ"ר הוא מציע אותו למכירה של 220 ₪, או בתוספת של 40% נוספים אם מדובר בשיש יקר. מכאן עולה כי עדות זו תואמת בעקרון את חישוב המשיב. ד. שומת התשומות מקובלת עלי בענין זה טענת המשיב בסיכומים כי עדי המשיב לא נחקרו על הסברם באשר לשומת התשומות, וכי המערערת חזרה באופן כללי בסיכומיה על האמור בערעור לענין הדו"ח המתקן. מתצהירו של מר אורן בר מטעם המשיב, עולה כי הנתונים בדו"ח המתקן נלקחו בחשבון על ידי המשיב כאשר הוציא את שומת התשומות. טענתה של המערערת אינה ברורה ולא נתמכה בהנהלת החשבונות שלה. מקובל עלי על כן האמור בתצהירו של מר בר, ממנו עולה כי גם לאחר הגשת הדו"ח המתקן נותרה דרישת מס תשומות ביתר בסכום של 22,103 ₪, הזהה ליתרת הפתיחה השגויה וכי לכן לא היה בדו"ח המתקן כדי להסביר את דרישת המס ביתר. אין לכן בסיס לטענת המערערת כי יש להפחית משומת התשומות ל- 99 סך של 2,720 ₪ בעקבות דו"ח מתקן אשר הוגש בדצמ' 98'. 5. סיכום: התוצאה היא כי דין הערעור להדחות. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסךף 7,500 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. רכבשכירותמיסיםניכוי מסהשכרת רכב