מלאי בסיסי

מהי הגדרת "מלאי בסיסי" ? המונח "מלאי בסיסי" הוא מונח חשבונאי המיוחס בעיקר אל פרטי רכוש קבוע בעלי ערך נמוך, או אל פרטי רכוש כאמור שהתנועה בהם תדירה ורבה. כך יכול שמלאי בסיסי להתייחס לחלפים ולכלי עבודה של העסק, אשר לגביהם לא יהיה זה מעשי לנהל רישומים של תנועות רכישה ומכירה שוטפים. אלה, לפי שיטת ה"מלאי הבסיסי", מוצגים במאזן בסכום אחד, בהתאם לעלות הראשונית שלהם. להלן פסק דין בנושא מלאי בסיסי: פסק דין (חלקי) בפניי ערעור על שנות המס 1997-2000. המחלוקת בערעור נסובה סביב מספר נושאים: אי הכרת המשיב ברכישת "סטנדים" כמלאי עסקי של המערערת וסיווג רכישת ה"סטנדים" כהוצאה הונית. אי הכרת המשיב בהוצאות שונות של המערערת כהוצאות פירותיות וסיווגן על ידי המשיב כהוצאות הוניות. אי הכרת המשיב בניכוי חוב שנוצר כתוצאה מהשקעה בחברת ניסיתא כהוצאה פירותית. סירוב המשיב לתקן את שומת המערערת לאור שומת ניכויים מתוקנת. יש לציין, כי בין הצדדים היו נושאים נוספים שנויים במחלוקת, אולם המשיב, הסכים לבטל את השומות בעניין זקיפת שווי רכב ויתרת החובה של בעלי המניות למערער. הסכמת המשיב לבטל את השומות בעניינים אלה, נעשתה במסגרת בש"א 3800/06 לאחר שהוגשו סיכומי המערערת וטרם הגשת סיכומים מטעם המשיב. תמצית טענות הצדדים רכישת הסטנדים המערערת טוענת, כי בשנת 1974, עת רכשה את מפעל פלדות בע"מ, הוסכם עם נציג המשיב דאז, כי הסטנדים המשמשים לצורך אחזקת מוטות פלדה במחסניה יירשמו כמלאי בסיסי. לטענתה של המערערת, לאור סיכום זה לא ניכתה פחת בגין הסטנדים במהלך כל השנים. המערערת טוענת, כי יש לאפשר לה לנכות את ההוצאה בגין רכישת הסטנדים כהוצאה פירותית, שכן הוחלפו סטנדים אשר יצאו מכלל שימוש ואשר היוו מלאי בסיסי על פי ההסכם עם נציג המשיב בשנת 1974 כאמור. המשיב מסרב להתיר למערערת לנכות את סכום רכישת סטנדים בטענה שרכישת הסטנדים הינה הוצאה הונית ולא פירותית. הסטנדים אינם עונים להגדרת מלאי בסיסי כפי שנקבע בפסיקה ועל כן לשיטתו יש לנכות בגין הסטנדים פחת בלבד. סיווג הוצאות נוספות המערערת טוענת, כי יש לאפשר לה לנכות הוצאות שונות אשר הוציאה בין אם מכוח היותן מותרות לניכוי בהיותן הוצאות לצורך תיקונים ו/או בהיותן הוצאות אחזקה שוטפת ובהתאם לסעיף 17(3) לפקודה מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א -1961(להלן: "הפקודה"). מנגד טוען המשיב, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח, כי המדובר בהוצאה פירותית המותרת לניכוי. המערערת בסיכומיה מתייחסת לתיקון רצפת הבטון, החלפת צנרת מים, רכישת חומרי אינסטלציה, החלפת גלאי במערכת האזעקה והעתקת קווי חשמל קיימים. המערערת טוענת, כי המשיב הכליל בשומה הוצאות אשר הוא אינו מתיר לנכותן הוצאות נוספות אשר היא כלל לא ביקשה לנכות ואשר רשמה אותן כנכס הון. ניכוי הפסד בגין עסקת ניסיתא כהוצאה פירותית המערערת התקשרה עם חברת ניסיתא מחקר ופיתוח בע"מ (להלן: "ניסיתא" או "חברת ניסיתא") בהסכם השקעה/הלוואה ולפיו נתנה לניסיתא כספים בריבית של 8% לשנה כנגד אגרות חוב עם זכות המרה למניות בעתיד. עם הפיכתה של ניסיתא לחדלת פירעון, ביקשה המערערת לנכות את החוב האבוד כהוצאה פירותית שכן לטענתה המדובר בהלוואה אשר ניתנה לניסיתא והיא היוותה תחליף להשקעת הכספים בפיקדון. המשיב טוען, כי המדובר בהשקעה הונית, המערערת סיווגה את ההשקעה בדו"חות מטעמה תחת ראש פרק של השקעות והיא הצהירה על ההשקעה כ"השקעה בתאגידים אחרים". יתרה מכך לצורך חוק התיאומים סיווגה המערערת את ההשקעה כ"נכס". כל אלה בצירוף בחינת המהות הכלכלית של העסקה, מצביעים לשיטת המשיב על כך, כי המדובר בהשקעה הונית ובהפסד הון. לחילופין טוען המשיב, כי אף אם יתפרש ההסכם כהסכם למתן הלוואה, הרי שהמערערת לא רשמה את ההכנסות אשר היו צפויות לה מההסכם כהכנסות הצפויות מעסק, היינו גם המערערת עצמה לא ראתה ברווח הצפוי כהכנסה פירותית ומשכך, משירדה ההשקעה לטמיון, לא ניתן לראות באובדנה כהוצאה פירותית. בנוסף לכך, המשיב טוען, כי המערערת לא עוסקת במתן הלוואות והיא לא הראתה מדוע יש לסווג את העסקה כעסקה פירותית. שומת הניכויים המערערת טוענת, כי היא שלחה בקשה לתיקון השומה לאור שומת הניכויים אשר הוצאה על ידי המשיב, אולם המשיב סירב להכיר בהוצאות עודפות לרכב בסך של 4,525 ₪. המשיב טוען, כי אין בידיו את מלוא המידע בגין הוצאות עודפות אלה ועל כן אין הוא מכיר בהוצאות בסך של 4,525 ₪, כאשר הוא מסכים להכיר בשאר ההוצאות לאור שומת הניכויים. המערערת טוענת, כי מלוא המידע נמצא אצל פקיד שומה 4 והמשיב היה צריך ויכול היה לבדוק אותן. דיון רכישת הסטנדים- הוצאה הונית או פירותית כאמור, עם העברת מקום עסקה המקורי של המערערת מת"א ליהוד, רכשה המערערת סטנדים המשמשים להחזקת מוטות פלדה וזאת במקום סטנדים אשר יצאו מכלל שימוש כתוצאה מהמעבר. אינני מקבל את טענת המערערת, כי הסטנדים מהווים מלאי בסיסי והם אינם בגדר נכס הון ועל כן יש לאפשר לנכות את הוצאות הרכישה כשם שמנכים הוצאה פירותית. בעמ"ה 1022/99 עינבר היכלי יופי לכלה 1986 בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3 מיסים יז/3 (יוני 2003) ה-21,עמ' 151-152, התייחסה השופטת אופיר תום לעניין הגדרת מלאי בסיסי כשאמרה: "המונח "מלאי בסיסי" הוא מונח חשבונאי המיוחס בעיקר אל פרטי רכוש קבוע בעלי ערך נמוך, או אל פרטי רכוש כאמור שהתנועה בהם תדירה ורבה. כך יכול שמלאי בסיסי להתייחס לחלפים ולכלי עבודה של העסק, אשר לגביהם לא יהיה זה מעשי לנהל רישומים של תנועות רכישה ומכירה שוטפים. אלה, לפי שיטת ה"מלאי הבסיסי", מוצגים במאזן בסכום אחד, בהתאם לעלות הראשונית שלהם. " עלותם של הסטנדים המשמשים את המערערת גבוהה (כ- 800,000 ₪) והתנועה בהם מועטה ביותר (הסטנדים הקודמים שימשו את המערערת משנת 1974 ועד שנת 1999 ויצאו מכלל שימוש לאחר עקירתם ממקומם) ועל כן, אין הם עונים להגדרה של מלאי בסיסי כאמור. המערערת לא נשאה בנטל להוכיח, כי היא חתמה על הסכם עם נציג המשיב עוד בשנת 1974 לפיו הוכרו הסטנדים כמלאי בסיסי והסכם כזה לא הוצג בפני בית המשפט. גם טענת המערערת, כי לאור ההסכמות לא ניכתה פחת בגין הסטנדים לאורך השנים לא הוכחה וטענת המשיב, כי אף אם ניכתה המערערת פחת הרי שהייתה מסיימת לנכות את מלוא הפחת עוד בשנת 1990 מקובלת עליי. זאת ועוד, אף אם לא נוכה פחת לאורך השנים בגין הסטנדים ואכן היו הסכמות בעניין רישום הסטנדים כמלאי עסקי, הרי שלא הוכח, כי המערערת נפגעה מהסכמות אלה, כפי שהיא מנסה לצייר, שכן לכאורה לדבריה, ניתנה לה האפשרות לנכות את מלוא ההוצאה עם רכישת פעילות ונכסי פלדות בע"מ. בין אם ניכתה המערערת את ההוצאה בגין רכישת הסטנדים במועד רכישת פלדות בע"מ ובין אם לאו, בין אם ניכתה המערערת פחת בגין הסטנדים לאורך השנים ובין אם לאו, אין בכך בכדי לפגוע בעובדה, כי הסיווג הנכון של הסטנדים הינו סיווג כנכס הון אשר ניתן לנכות בגינו פחת ולא ניתן לנכות את מלוא ההוצאה בגין עלות הרכישה. עוד יש לציין, כי מנהלה של המערערת העיד, כי הסטנדים החדשים נוחים יותר שכן הם מאפשרים גישה נוחה יותר למתקן הרמה וזאת בניגוד לסטנדים הקודמים אשר השימוש בהם גזר על המערערת לעבוד עבודה ידנית מאומצת אולם טען, כי מבחינה פונקציונאלית הסטנדים זהים (פרוטוקול עמ' 4 ש' 20-28). עדותו זו של מנהל המערערת מצביעה על כך, כי אין מדובר בהחלפה גרידא של סטנדים שהתבלו, ובעצם ההחלפה היה אלמנט של שיפור ושדרוג הסטנדים ואופן העבודה איתם. זאת ועוד, רו"ח של המערערת מר יוסי כץ הצהיר, כי: "כל סטנד חדש שהגדיל את כמות הסטנדים נכלל כרכוש שאיננו בר-פחת, ואילו סטנד שהחליף סטנד שהתבלה נתבע כהוצאה" (עמ' 3 לתצהירו של מר יוסי כץ). ממסכת הטענות כפי שהובאה בפניי, דומה שכוונתו של מר כץ הייתה שכל סטנד שהגדיל את כמות הסטנדים נכלל כרכוש שהינו בר פחת. הצהרתו זו של מר כץ, מעידה, כי המערערת רכשה סטנדים נוספים במהלך שנות פעילותה קודם להעתק מקום פעילותה, אשר ראתה בהם כנכס הון ולא כמלאי בסיסי. המערערת לא הציגה נתונים בכל הקשור לסך כל הסטנדים שהיו ברשותה, סך הסטנדים שהיוו לטענתה מלאי בסיסי, סך הסטנדים שיצאו מכלל שימוש וסך הסטנדים שנרכשו כנכס הון במהלך השנים. במצב דברים זה, ייתכן, כי הסטנדים שנרכשו החליפו למעשה סטנדים אשר היוו רכוש קבוע אצל המערערת ולאו דווקא סטנדים אשר היוו מלאי בסיסי כהגדרת המערערת. המערערת לא נשאה בנטל לשכנע כי מדובר ברכוש שהוא בבחינת "מלאי בסיסי" והמשיב הצדיק את קביעתו כי המדובר ברכוש קבוע, רכוש הוני. סיווג הוצאות נוספות סעיף 17(3) לפקודה מתיר לנכות "סכומים שהוצאו לתיקונים של חצרים, מוצבה או מכונות, ששימשו בהשגת ההכנסה, וכן לחידושם, לתיקונם, או לשינויים של כלי מלאכה, כלי שרת או חפצים ששימשו כאמור". המשיב לא פירט מדוע לא התיר ניכוי של הוצאות שונות אשר הוציאה המערערת וגב' אזולאי, מטעם המשיב, הצהירה, כי ההוצאות שלא הותרו בניכוי אינן הוצאות שהוצאו לצורך שמירה על הקיים. יצויין, כי גב' אזולאי הצהירה, כי המשיב לא התיר לנכות סכומים רבים וביניהם מערכת מדפי אקרוקל, מערכת טלפונים, מנוע לגלגלת וכד', הוצאות אשר המערערת כלל לא ביקשה לנכות כהוצאות פירותיות ורשמה אותן כהוצאות הוניות. התנהלות זו של המשיב מעלה חשש, כי המשיב כלל לא טרח לבדוק לגופם של דברים את ההוצאות אשר ביקשה המערערת לנכות. טענת המערערת, כי יש לאפשר לה לנכות את ההוצאות שיפורטו להלן, שכן הן הוצאו לצורך תחזוקה שוטפת ולצורך שמירה על הקיים ומותרות לניכוי על פי סעיף 17(3) לפקודה מקובלת עליי. ההוצאות הן: תיקון רצפת הבטון: 16,000 ₪, עבודות נגרות 5,000 ₪, צנרת מים 4,070 ₪, הוצאות אינסטלציה 3,697 ₪, גלאי מערכת אזעקה 945 ₪, העתקת קווי חשמל 8,000 ₪ + 13294 ₪, ובסה"כ 51,006 ₪, אשר יש לאפשר למערערת לנכות על פי סעיף 17(3) לפקודה. הוצאות אילו הן בטיבן והן בסכומים שהוצאו מעידים כי מדובר בהוצאה שוטפת או בשמירה על הקיים. ניכוי ההפסד בגין עסקת ניסיתא אינני מקבל את טענת המערערת בעניין זכותה לנכות את ההפסד בגין עסקת ניסיתא כהפסד פירותי. מקובלת עליי גישתו של המשיב, כי עסקת ניסיתא הינה עסקת השקעה אשר ביצעה המערערת בחברת ניסיתא. טענת המערערת, כי המדובר בתחליף להשקעת הכסף בפיקדון אינה סבירה בעיני. המערערת אינה עוסקת דרך קבע בהשקעה בחברות אחרות ומנהלה מר נועם זגמן אף העיד, כי המערערת לא הייתה מעורבת בעסקאות מימון אחרות (פרוטוקול עמ' 5 ש' 10-12). ההסכם בין הצדדים הוגדר כהסכם השקעה ובו נאמר: "הואיל וניסיתא הינה חברה העוסקת בין השאר באיתור ובביצוע השקעות בחברות בעלות פוטנציאל צמיחה בתחומי הטכנולוגיה, לרבות ליווי ומעורבות בניהול אותן חברות... והואיל וניסיתא מעוניינת לגייס סכומי כסף ממשקיעים כנגד הוצאת איגרת או איגרות חוב שעקרונותיהן ותנאיהן יפורטו להלן... והואיל ופלדות (המערערת - מ.א.) הינה חברה שהתאגדה בישראל ורשאית על פי תזכירה ותקנונה להתקשר בהסכם זה; והואיל והמשקיעים (ביניהם המערערת- מ.א.) מעוניינים להשקיע בניסיתא כנגד קבלת איגרת החוב או איגרות החוב, על בסיס התוכנית העסקית שקיבלו וקראו, ועל פי כל תנאי הסכם זה..." (נספח א' לבקשת המערערת להחלפת ראיה- אשר החליף את נספח ז' לתצהיר נועם זגמן). מלשון ההסכמות בתחילת הסכם ההשקעה עולה, כי המערערת השקיעה השקעת הון בחברת ניסיתא . לטענה כי יכולה היתה המערערת להשקיע את הכספים בפקדון נושא ריבית במקום , אין כל השלכה לסיווג ההשקעה כפירותית. המשיב שם את שארע בפועל ולא את שניתן היה לבצע בסכומים האמורים, שהרי ניתן לעלות על הדעת עוד מגוון רחב של פעילויות שהייתה יכולה המערערת לעשות בכספים שהעבירה לידי ניסיתא. עוד על העובדה, כי המדובר היה בהשקעה הונית בחברת ניסיתא, ניתן ללמוד מתנאי איגרת החוב אשר הונפקה על ידי ניסיתא למערערת לפיהן למערערת נתונות מס' אפשרויות: קבלת סכום ההשקעה צמוד לשער הדולר ובתוספת 8% ריבית, בתום שנתיים מיום ההשקעה. במהלך השנתיים או ערב הנפקת ניסיתא בבורסה בארץ או בעולם, קבלת מניות בחברת ניסיתא בהתאם לסכום ההשקעה (כל 100,000$ קבלת 1% מהון המניות של ניסיתא). בתום השנתיים או ערב הנפקת ניסיתא בבורסה בארץ או בעולם, קבלת מניות החברות בהן השקיעה ניסיתא. תנאים חלופיים אילו במצטבר מעידים כי מדובר בהשקעה הונית לאור פעילותה ברגיל של המערערת. המדובר במהלך של השקעה במיזם שלא הוכח ואף לא נטען כי הוא קשור בפעילות השוטפת של המערערת. מהלך זה כשל ותוצר כשל זה הוא הפסד שבהון. תיקון השומה לאור שומת הניכויים טענות המערערת כמו גם טענות המשיב כפי שפורטו בנספחים כפי שהועלו בסיכומים אינן ברורות. הפכתי והפכתי בהסברי הצדדים ולא מצאתי בהם מענה ראוי. לכאורה, נטל ההוכחה הוא על כתפי המערערת ומשלא הוכחו טענותיה יש לדחותן. ברם, אין המשיב יכול לשבת בחיבוק ידיים שעה שבמאמץ מזערי יכול הוא לברר את העובדות והנתונים לאשורם כטענת המערערת, עם פקיד הניכויים. במצב דברים זה מצאתי לנכון לעשות שימוש בתקנה 11 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט- 1978 ולהחזיר את התיק למשיב על מנת שייקבע את שומת המערערת בעניין זה בתוך 90 יום. למערערת שמורה זכות הטיעון כבהשגה בנוגע לסכומים שבמחלוקת במהלך פרק הזמן האמור. ככל שתחלוק על קביעות המשיב לאחר שתיקבע השומה בעניין זה שמורה למערערת הזכות לפנות אל בית המשפט במסגרת ערעור זה, 30 יום מיום שתוצא שומה בקשר עם נושא זה. היה ויושג הסדר ימסור הצדדים הודעה על כך בתוך 120 יום. סיכום בעניין טענת המערערת, כי יש להכיר ברכישת הסטנדים כהוצאה פירותית, שכן מדובר במלאי בסיסי הערעור נדחה. בעניין טענת המערערת, כי יש להכיר בהפסד מעסקת ניסיתא כהפסד המותר בניכוי הערעור נדחה. בעניין סיווג ההוצאות הנוספות כפי שפורטו לעיל, הערעור מתקבל על פי הסכומים שפורטו. בעניין תיקון השומה לאור שומת הניכויים, העניין מוחזר לקביעת המשיב כמפורט לעיל. לאור חזרת המשיב מחלק לא מבוטל מטענותיו בשלב הסיכומים, מצאתי שאין מקום לעשות צו להוצאות וכי כל צד ישא בהוצאותיו. מיסיםניכוי מסמלאי