מהו "כלל הידיעה" ? מהי משמעות ידיעתו של בעל הדין אודות קיומו של כתב בית דין, כהמצאה כדין ? לפי הגישה האחת יש לנהוג לפי "כלל ההמצאה", משמע באחת הדרכים להמצאת כתב בית הדין המנויות בתקנות; ולפי הגישה האחרת יש לנהוג לפי "כלל הידיעה", כלומר די בידיעתו של בעל הדין אודות כתב בית הדין על מנת לענות על דרישת התקנות, והכל - לשם מניין מועדים למיניהם (להגשת ערעור, ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, וכיו"ב). בנסיבות מתאימות יש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה כאשר הוכח כי בעל-דין ידע על החלטה של בית-משפט, לא יוכל להסתתר מאחורי טענת היעדר המצאה. על אחת כמה וכמה מוצדקת גישה זו כאשר דנים אנו בהליכים מינהליים, שבהם יש חשיבות להקפיד על תקופות קצרות, למנוע שיהוי ולהימנע ממהלכים שעלולים לעכב פעילותם של גופים ציבוריים. להלן פסק דין בנושא כלל הידיעה בהליכים מנהליים: פסק דין רקע הליך זה שלפנינו נפתח בפנייתו של המערער לבית המשפט, שהוכתרה בכותרת 'עתירה מנהלית - השבת מעוקלים', ובה ביקש להורות למשיב כי ישיב לידיו מכונית כלשהי בה החזיק, ואותה עיקל המשיב יומיים קודם לכן. עם הגשת ה'עתירה' תוקנה כותרתה, ועתה היתה ל'ערעור מס הכנסה - השבת מעוקלים'. בעתירתו/ערעורו טען המערער, כי מנציגי המשיב נודע לו, שהעיקול נעשה משום חוב בן 14 שנה שהוא חב למשיב, אלא שהוא מתכחש לכל חוב שכזה למשיב, כפי שהוא מתכחש לכל דרישה שנעשתה אליו מצידו של המשיב בקשר עם החוב בכלל, והעיקול בפרט. המשיב נתן את תשובתו לעתירה/ערעור, ובה ביקש לבסס את יסודותיו של החוב שחב לו המערער, והוא בן למעלה מעשור שנים. הוא טען, כי בחודש ספטמבר 1993 הגיש לו המערער שני דוחות, האחד לשנת המס 1991 והאחר לשנת המס 1992, וביחס לשניהם הוציא המשיב, ביום 23.8.1994, שומה לפי מיטב השפיטה. אלא שלאחר הדברים הללו נעלמו עקבותיו של המערער, וכתב התשובה מתאר מסכת תלאות שעבר המשיב ברודפו אחר המערער כי ישלם את חובו, חוב הנובע מן השומה לשנתיים המדוברות, אך לשווא. עתה עלה בידו לשים את ידו על המערער, וכך עיקל, כאמור, את מכוניתו, שאז אץ האחרון לפנות לבית המשפט. בכתב תשובתו ביקש המשיב לסלק את העתירה/ערעור על הסף, בין משום שהמערער החמיץ את המועד להגשת ערעור, ככל שנראה בבקשה כערעור, ובין משום שזוהי בקשה, המבקשת לתקוף פעולת אכיפה וגביה לפי פקודת המיסים (גביה), ותקיפה שכזו צריך שתיעשה לפי שנקבע באותה פקודה. לחילופין טען המשיב, כי פעולת האכיפה/גביה נעשתה כדת וכדין. הדיון בהליך פוצל לשניים, על מנת שתחילה תוכרע טענת הסף שטען המשיב, לפיה איחר המערער בהגשת ערעורו. מתוך הסכמה זו יש לראות את בעלי הדין כאילו הסכימו להניח, כי עניין לנו בערעור, בגדרו של סעיף 153 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - 'הפקודה'). את טענותיו העובדתיות תמך המערער בתצהיר שהניח לפנינו, וכך עשה גם המשיב, שנתן תצהיר של פקידת השומה, גב' שולמית הרשקו. השניים נחקרו שתי וערב על תצהיריהם, ואחר כך ניתנו סיכומי טענות הצדדים. עתה באה השעה להכריע בטענת הסף. על מהימנות העדים 5. בפתח דבריי, אלה שייגעו בעובדות אותן אקבע בהמשך, ביקשתי ליתן את דעתי למהימנות עדותו של המערער. צר לי על מלים קשות, בהן אעשה שימוש בתיאור המערער והרושם שהותירה בי עדותו. עניין לנו בנוכל של ממש, מי שמשך עשור שנים חמק בדרכים עקלקלות מרשויות המס, על ידי שנטל את זהותו של אחיו, עד כי נתפס בקלקלתו, הועמד לדין והורשע לפי הודאתו, הן בהתחזות לאחיו והן בעבירות שונות על דיני המס, ובהן הוצאת חשבוניות לא לו, ועוד. דינו נגזר לישב בבית האסורים. אלא שהחוב למשיב לא שולם בכל זאת, והאחרון המשיך (כשם שעשה קודם לכן) בפעולות גביה, כשהוא שולח הודעות עיקול ושאר הודעות למערער, ששינה כתובת חדשות לבקרים, עד כי לבסוף נתפסה מכונית שלו בידי המשיב, תפיסה שהביאה את המערער להגיש את ערעורו שלפנינו. אדם שכזה בא עתה לפניי, והוא מבקש לשכנע, כי מעולם לא ידע שהוא חב חוב כלשהו לשלטונות המס, כי אם עתה, לאחר שנתפסה מכוניתו. 6. ואשר לעדותו בפניי, התרשמתי מן המערער כמי שיאמר כל שצריך לומר על מנת להמשיך ולחמוק משלטונות המס. אמירת אמת אינה נר לרגליו, לשון המעטה. אינני מאמין למוצא פיו, בכל אשר העיד בפניי. לבד מסתירות שנמצאו בעדותו, דברים שמסר אינם מתיישבים עם ההיגיון, ולעיתים מגיעים כדי אבסורד. לשם ההמחשה אביא נקודות מספר, על מנת לסבר את האוזן. 7. המערער מודע לכך, שהדרך הבודדה שתפתח בפניו את הדרך לתקיפת החוב למשיב היא בהתכחשות לכל קשר שהיה לו עם שלטונות המס משך השנים שחלפו מאז 1991 ועד הלום, ובאופן מיוחד בתקופה הסמוכה לאחר הוצאת השומות בהן עסקינן. מודעות זו של המערער הביאתהו להתכחש לחתימתו על מסמכים המצויים בידי המשיב, כגון חתימה על הצהרת הון שלו, וחתימה על אישור בדבר קבלת טופס שני להגשת הצהרת הון ודוח שנתי, שני מסמכים שהוגשו לבית המשפט מתוך תיקו של המערער אצל המשיב. נהיר בעיני, כי מסמכים אלו נחתמו בידי המערער, אף שלא היה מי שיעיד, בשל חלוף הזמן הרב מאז ועד היום, כי המסמך אמנם נחתם בפניו, על ידי המערער. אין כל הסבר סביר להימצאותה של הצהרת הון של המערער בידי המשיב, זולת המסקנה, כי המערער אמנם הגיש אותה לידי המשיב, לא לפני שחתם עליה. 8. בְּמָקוֹם אחר התכחש המערער לכך, שהודה בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו בידי שלטונות המס, אף שהדברים מוכחים במסמכים שהוצגו בפנינו. הוא התכחש גם לעובדות שביססו את העבירות, ובהן הוא הודה, כאמור, בפני בית משפט והורשע וריצה עונש מאסר בפועל. כך התכחש המערער לעובדה, כי הוא זייף אישור של ניכוי מס במקור, אף שהודה בכך בפני בית משפט, וכאמור הורשע וריצה עונש מאסר בשל כך. 9. המערער הכחיש עוד, כי קיבל מסמך כלשהו משלטונות המס אודות עיקולים שהוטלו על מכוניות שהיו בבעלותו משך השנים, אף שהוכח, כי העיקולים נרשמו במשרד הרישוי. האיש החזיק בַּמכוניות משך שנים, ולכן ברור, כי ידע על העיקולים מתוך עיון ברישיון הרכב, לעת שניגש לחדש את הרישיון. בעניין זה הסתבך המערער בחקירתו הנגדית, וסיפר כאילו השליך את אחת מן המכוניות למזבלה, על מנת לתרץ מדוע לא ידע על העיקולים, והכל על מנת לקעקע את הוכחת ידיעתו אודות שומות המס, כדי שתיסלל דרכו בערעור, אותו הגיש באיחור בן למעלה מעשור שנים. ברור בעיניי, כי המערער לא השליך כל מכונית שהיא, כפי שביקש לשכנע. אגב, כשנשאל היכן השליך את המכונית - לא יכול היה לזכור אף את העיר (אילת, באר שבע, עראבה), שבמזבלתה הושלכה המכונית, אף שלטעמי מדובר במאורע לא שגרתי, והמערער הודה, כי לא השליך מכונית למזבלה אלא פעם אחת בימי חייו. על מנת להסביר את חולשת זכרונו הוא גייס את מעורבותו בתאונת דרכים, כאילו זו פגעה בזכרונו, אלא שמסתבר, כי התאונה לא פגעה כלל בראשו, כי אם בגב ובאגן. 10. התכחשותו של המערער לקבלת מסמכים מאת שלטונות המס ממשיכה גם לעת האחרונה, משמע לשנים האחרונות, שעתה הוא מנהל את עסקיו באמצעות חברה שהקים, וזו רשומה בשמה של אשתו. גם לעיקולים שהוטלו על משכורתו בחברה זו התכחש האיש, כאילו לא הגיע לידיו ולו מסמך אחד מאת השלטונות. 11. המערער התכחש גם לכך, שפנה ליועץ מס על מנת שייצגו בפני המשיב, אף שאצל המשיב מצוי יפוי כוח של יועץ המס, שבפועל גם פנה למשיב בשם המערער. נהיר בעיניי, כי יועץ המס אכן פנה למשיב בשם המערער, אחרת אינני רואה כל הסבר סביר להימצאו של יפוי הכוח בידי המשיב, בתיקו של המערער, כמי שמייצג את המערער, ועליו מתנוססת חתימה, הנחזית להיות חתימתו של האחרון. 12. התכחשות אחרונה שאזכיר היא התכחשותו של המערער לטעם הנכון להתחזותו לאחיו. הוא ביקש להסביר, כי התחזה לאחיו משום בעיה כלשהי ברישיון הנהיגה שלו, ובגלל בניה בלי היתר, אך לא משום שניסה לחמוק משלטונות המס. יתכן, כי ההתחזות באה מטעמים אחדים, ובהם בעיות ברישיון הנהיגה וכדומה. החשוב בעיניי, מכל מקום, נעוץ בעובדה, שהאיש הכחיש, בלי להניד עפעף, בעובדה שהודה בה במשפטו הפלילי, לפיה התחזה לאחיו על מנת לחמוק משלטונות המס. התכחשותו בפניי לטעם זה של ההתחזות לאחיו מקורה בניסיונו לשכנע, כי לא ידע על חוב למשיב, שהרי אם התחזה על מנת לחמוק מן המשיב - פשיטא שחמק משום שידע על חוב שהוא חב למשיב, ואת ידיעתו זו הוא מבקש להסתיר, על מנת שתיסלל דרכו להגיש ערעור, שנים רבות לאחר שידע אודות החוב. 13. סיכומה של נקודה, לא נתתי כל אמון במערער, בכל אשר העיד בפניי. מאידך, את עדותה של פקידת השומה, גב' שולמית הרשקו (ששימשה בשעתה סגנית פ"ש באר שבע, שלוחת אילת) מצאתי מהימנה לגמרי. היא העידה לפי ידיעותיה שלה, ולפי שמצאה בתיק בו מחזיק המשיב, כמו גם מתוך מאגר המידע בו מחזיק המשיב. את העובדות אקבע, איפוא, על סמך עדותה. העובדות 14. לאחר שהערתי את שהערתי, אני בא לפרוס את מסכת העובדות הצריכה לנו, והיא מתחילה בראשית שנות התשעים למאה החולפת, אז עסק המערער (בשנים 1991-1992) כקבלן שיפוצים בעיר אילת. הוא נדרש בשעתו ליתן הצהרת הון ליום 31.12.1991, ולא עשה כן. הוא גם לא הגיש דו"ח לשנת המס 1991. ביום 2.9.1993 הוא הגיע למשרדי המשיב, שאז נמסר לו טופס שני של הצהרת הון וכן טופס למילוי דו"ח לשנת המס 1991 ומצב חשבון עדכני. ראו נא נספח ה' לתצהיר גב' הרשקו, על גביו חתום המערער, כמאשר את דבר קבלת הטופס השני האמור, כמו גם דו"ח לשנת 1991 ומצב חשבון עדכני (וכבר ציינתי, כי אינני מאמין להתכחשותו של המערער לחתימתו על מסמכים אלו, שאין כל הסבר ראוי להימצאותם בידי המשיב, זולת ההסבר שבהגשתם על ידי המערער לידי המשיב). 15. ביום 21.9.1993 הגיש המערער הצהרת הון ליום 31.12.1990 (נספח ו' לתצהיר גב' הרשקו). בד בבד הגיש המערער דו"חות לשנים 1991, 1992. הוא ציין את כתובתו העדכנית, '715/5 אילת'. 16. המערער הוזמן בידי המשיב לדיון בשומות לשנות המס 1991-1992, אך לא התייצב. על כן הוציא לו המשיב שומה לפי מיטב השפיטה (נספחים ז'-ח' לתצהיר גב' הרשקו). ביום 23.8.1994 הוציא המשיב למערער צו על פי סעיף 152(ב) לפקודה לשנת המס 1991, וצו לפי סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה לשנת המס 1992. השומות, הצו ונימוקי השומה נשלחו למערער בדואר רשום, לפי הכתובת שמסר למשיב, 715/5 אילת. 17. ביום 1.4.1995 פנה יועץ המס סימון מוניר, בשם המערער, לפקידת המשיב במחלקת הגביה באילת, בבקשה לקבל מצב חשבון של המערער. הוא הציג לפקידה יפוי כוח מטעם המערער, לפיו יוכל ליצגו בפני המשיב (פניית יועץ המס ויפוי הכוח - צירופים א' ו-ב' לתצהיר גב' הרשקו). בעקבות פניה זו שלח המשיב למר מוניר העתק מצב חשבון עדכני של המערער, שכלל, בין היתר, שומות לשנות המס 1991-1992 (המכתב - נספח ג' לתצהיר גב' הרשקו; מצב החשבון ופירוט השומות שצורפו למכתב - נספחים ד1, ד2 לתצהירה). 18. ביום 1.3.1995 הוגש כתב אישום נגד המערער (ת.פ. 922/95 בבית משפט השלום בבאר שבע) ובו תואר, כי האחרון ניהל פנקסי חשבונות כוזבים לשנות המס 1992-1993, על ידי שלא רשם בספריו הכנסות שהכניס. נוסף על אלה הוא הואשם בכך שזייף אישור ניכוי במקור, על ידי ששינה את תאריך התוקף של האישור שהיה ברשותו, והגישו למנהל החשבונות של חברת 'מי ערד', על מנת שתנכה מס בשיעור 10% במקום 31% מן התשלום, שעל 'מי ערד' היה לשלם לו. המערער הוזמן לדין אך לא התייצב. לאחר שלא עלה בידי המאשימה לאתרו נמחק, ביום 16.1.1996, כתב האישום, עד כי יאותר המערער (ראו נא נספחים י', יא' לתצהיר גב' הרשקו). 19. ביום 29.10.1996 נזדמנו חוקרי מס ערך מוסף למשרדיה של חברת סאצ'ר באשקלון, שם שהה אותה עת המערער. הוא נתבקש בידי החוקרים להציג תעודה מזהה, אך סרב. משום כך הוזמנה משטרה, ובפניה הציג המערער תעודת זהות של אחיו. במהלך חקירתו ניצל המערער הזדמנות כלשהי, וברח מחוקריו. ביום 6.11.1996 הגיעו חוקרי מע"מ לביתו שבמושב בני עיש ותפסוהו, אף כי ניסה לחמוק מידיהם. חקירת רשויות המס העלתה, כי משך שנתיים ימים התחזה המערער לאחיו וניהל את עסקיו בשמו, כשהוא מוציא חשבוניות בשמו של אחיו, והכל על מנת לחמוק מידי השלטונות. על הכנסותיו לשנים אלו הוא לא דיווח כלל (ראו נא נספח יב' לתצהיר גב' הרשקו). 20. משנלכד המערער - הוא הועמד לדין ונעצר עד תום הליכים. כתב האישום שהוגש נגדו בת.פ. 4503/96 (בבית משפט השלום בבאר שבע) תאר את שהבאנו זה עתה למעלה. משנתפס המערער - חודשו ההליכים שנפתחו נגדו כשנתיים קודם לכן בת.פ. 922/95, תיק שעתה זכה למספר 1756/97. המערער הודה בעובדות כתב האישום, וביקש לצרף את כתב האישום בת.פ. 1756/97 הנ"ל, וגם בעובדותיו הודה. דינו נגזר, בין היתר, ל-15 חודשי מאסר בפועל (ראו נא נספח יב' לתצהיר גב' הרשקו). 21. בדיון הנ"ל שנתקיים בבית משפט השלום בבאר שבע אמר המערער, מפי סניגורו, דברים, מהם משתמעת הודאה בקיום חוב שהוא חב לשלטונות מס הכנסה 'במישור האזרחי' (ראו נא עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שם, נספח יב' לתצהיר גב' הרשקו). 22. לבד מן הדברים שתיארתי מעלה מסתבר, כי המשיב שלח למערער הודעות אינספור על חובותיו לכתובות מכתובות שונות עליהן דיווח המערער למשרד הפנים, ובכלל הודעות אלה מצאתי עיקולים על משכורות ושאר כספים בידי צד שלישי, שיעבוד נדל"ן ועיקול כלי רכב (נספח יג' לתצהיר גב' הרשקו). 23. לאחר שחרורו מן הכלא הקים המערער חברה קבלנית לשיפוצים, וזו נרשמה בשמה של אשתו, כשהוא עצמו רשום כמנהלה של החברה. גם לחברה זו נשלחו הודעות על עיקולי משכורת של המערער, כמי שעבד בשירותה. 24. ביום 28.6.2005 עיקל המשיב מכונית של המערער. חובו עמד אותה עת על סך של 597,784 ₪ (למס הכנסה ולמע"מ יחדיו). עיקול זה פתח את ההליך בו עסקינן עתה, כמפורט בפתח פסק הדין. מסירה כדין של השומות 25. זוהי, איפוא, המסכת העובדתית אותה הנני קובע. מתוך כל הדברים הללו, ומנגד - מתוך חוסר אמון מוחלט בעדותו של המערער, שהתכחש לקבלת הודעות על השומה, ולידיעה כלשהי אודות קיומו של חוב למס הכנסה, הנני קובע, כי המשיב מסר כדין את השומות לידי המערער, ומכל מקום - המערער ידע היטב את דבר הוצאת השומות סמוך לאחר הוצאתן. אמנם דרך המלך בהוכחת ההמצאה הוא ב'אישור מסירה' כתוב, ובמקרה שלפנינו - אישור בדבר משלוח השומות באמצעות 'דואר רשום' (כך נשלחו השומות למערער, לכתובת שנתן למשיב בשעתו). אלא שבמקרה שלפנינו שומה עלינו לראות את הדברים על רקע העובדה, שאנו מדברים על מערער, שחמק משך שנים מידי המשיב, שבמהלכן (בחלוף 10 שנים) אף בוער תיקו אצל המשיב (ראו נא אישור על הביעור, נספח ט' לתצהיר גב' הרשקו). בנסיבות שכאלה אך סביר הוא, כי המשיב לא ישמור בידיו את אישור המשלוח בדואר רשום. מכל מקום, יש בידינו את עדותה המהימנה של גב' הרשקו, שהעידה אודות הדרך בה נהגו אצל המשיב במשלוח שומות, משמע באמצעות דואר רשום, והמשלוח נעשה לכתובת שמסר המערער לידי המשיב, ולא הודיע על שינויה. בכך יש משום ההוכחה, כי השומות נשלחו בדואר רשום, ואם כך נשלחו, כי אז חזקה, כי הגיעו לתעודתן, משמע לידי המערער, וחזקה זו לא נסתרה כלשהו. 26. יתר על כן, אפילו נניח למשלוח זה של השומות בדואר רשום, הרי שמסירה של השומות לידי המערער נעשתה לו גם באמצעות שליחו, יועץ המס סימון מוניר (ביום 1.4.1995), והרי מסירה שכזו לידי שליח היא כמסירה לשולח, משמע למערער. ידיעת המערער אודות הוצאת השומות 27. אנו מגיעים, איפוא, לידי כך, שהמשיב המציא לידי המערער את שומות המס, דבר שנעשה סמוך להוצאת השומות, משמע בשנת 1993 (לידי המערער עצמו, בדואר רשום), ולכל המאוחר בשנת 1995 (לידי יועץ המס). בכך יכולתי לסיים את הדיון ולקבוע, כי המערער הגיש את ערעורו באיחור עצום של עשר שנים ויותר. למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם אם לא היתה מוכחת המצאה כדין של השומות, עומדת נגד המערער העובדה, כי ידע אודות הוצאת השומות, ובכל זאת לא הגיש את ערעורו עליהן. ידיעה זו מוכחת מכל השתלשלות העניינים שתוארה למעלה. המשלוח לכתובת אותה נתן למשיב, המסירה לידי יועץ המס מוניר, התחמקותו של המערער משלטונות המס תוך שימוש בזהות בדויה - דבר המעיד על ידיעה אודות קיומו של חוב לשלטונות, דברים שהשמיע סניגורו בהליך הפלילי אודות קיומו של חוב 'במישור האזרחי', ההודעות הרבות ששלח המשיב לכתובות מכתובות שונות של המערער, העיקולים על כלי הרכב שלו (שאי אפשר שלא ידע אודותם, על שום ההכרח בחידוש הרישיון מידי שנה), כל אלה ועוד רבים אחרים, שמקצתם מנינו למעלה, מצביעים על כך, שהמערער ידע גם ידע אודות הוצאת השומות, והוא עשה הכל על מנת לחמוק מידי המשיב, כשהוא אינו בוחל בהתנהגות פלילית, בגינה נתן את הדין, משנתפס. 28. ומהי משמעותה של ידיעה זו של המערער אודות הוצאת השומות? בכגון דא אנו עשויים ללמוד גזירה שווה מן הפסיקה, העוסקת בהמצאתו של כתב בית דין, ומשמעות ידיעתו של בעל הדין אודות קיומו של כתב בית דין, כהמצאה כדין. 29. ובכן, מחלוקת פוסקים נפלה בסוגיה זו, כשלפי הגישה האחת יש לנהוג לפי 'כלל ההמצאה', משמע באחת הדרכים להמצאת כתב בית הדין המנויות בתקנות; ולפי הגישה האחרת יש לנהוג לפי 'כלל הידיעה', כלומר די בידיעתו של בעל הדין אודות כתב בית הדין על מנת לענות על דרישת התקנות, והכל - לשם מניין מועדים למיניהם (להגשת ערעור, ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, וכיו"ב). אלא שאפילו נלך לפי הגישה המקלה עם המערער, הרי שגם היא הכירה בכך, שבנסיבות מתאימות יש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה (ראו למשל בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' אוליצקי כריה (1990) בע"מ, פ"ד נד(2) 840). ואם יש בנמצא נסיבות, שתצדקנה - לפי הגישה המקלה - סטיה מכלל ההמצאה, הרי שהמקרה שבפנינו מתאים, באופן מובהק, לסטיה מכלל זה. על כך אוסיף את הדיעה, שהושמעה מפי כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) ב-בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית, פד"י נו(4) 769 לאמור: "כשלעצמי נוטה אני לכך שכאשר הוכח כי בעל-דין ידע על החלטה של בית-משפט, לא יוכל להסתתר מאחורי טענת היעדר המצאה. על אחת כמה וכמה מוצדקת גישה זו כאשר דנים אנו בהליכים מינהליים, שבהם יש חשיבות להקפיד על תקופות קצרות, למנוע שיהוי ולהימנע ממהלכים שעלולים לעכב פעילותם של גופים ציבוריים." לטעמי נכנס העניין שלפנינו לגדרם של אותם 'הליכים מינהליים, בהם יש חשיבות להקפיד על תקופות קצרות, למנוע שיהוי ולהימנע ממהלכים שעלולים לעכב את פעילותם של גופים ציבוריים'. דומה, כי המקרה שלפנינו מוכיח את שנאמר מפי כב' השופטת בייניש. הנה מופיע לו נישום, ארבע עשרה שנה לאחר שנת המס הרלוונטית ולמעלה מעשור שנים לאחר שהוצאו לו שומות, ומבקש להזמין את הגוף הציבורי, שמפניו הוא ביקש לחמוק בדרכים לא דרכים משך שנים, כי יניח בפני בית המשפט 'אישור מסירה' על משלוח השומות לפני למעלה מעשור. למהלך זה של המערער, שיש בו כדי לשבש את יכולותיהם של רשויות המס לפעול כנגד מעלימי מס, אין ליתן יד (לעניין זה ראו עוד: רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440; רע"א 2614/04 א.ב.ג.ד.ה בניה ופיתוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ - סניף קרית מוצקין, נבו; בש"א 7048/06 כץ נ' גוטליב, נבו). סיכום 30. יוצא מכל שאמרנו עד כה, השומות והצווים שהוצאו בקשר עִמָּן נמסרו לידי המערער לפני שנים רבות, ומכל מקום היו בידיעתו זה מכבר. את ערעורו (ככל שיש לראות בבקשתו הנוכחית בחינת ערעור) הוא הגיש בחלוף שנים רבות לאחר ההמצאה או הידיעה (או שתיהן). על כן יש לומר עליו, כי איחר את המועד בהגשת הערעור. בקשה להאריך את המועד לא באה ממנו, ואפילו היתה באה - ספק רב אם היה מקום להיענות לה, בנסיבות שתיארנו למעלה. על כן יש לדחות את ערעורו מפאת האיחור בהגשתו, וכך אני עושה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך של 25,000 ₪. כללים משפטייםכלל הידיעה / כלל ההמצאההמצאת כתבי בי דין