חישוב מס בולים

להלן פסק דין בנושא חישוב מס בולים: פסק דין אופן חישוב מס בולים על הסכם הלוואה בריבית קבועה, בו נקובים תשלומים עיתיים קבועים וצמודים למדד. זו השאלה שלפני. כנגד הנתבעת הוגשה התביעה להחזר כספי של הסכום של 6,942 ₪ ששולמו ביתר בגין דמי ביול המחוביים על פי חוק מס הבולים על מסמכים התשכ"א - 1961 (להלן: "חוק מס בולים"), ששולמו על ידי הנתבעת בגין הלוואה שנטלה התובעת עם אחרים. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות וענייננו בשאלה משפטית, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. כללי 1. התובעת, יחד עם אחרים, נטלה ביום 9.4.04, הלוואה מבנק לאומי למשככנתאות בע"מ על סך נומינלי של 3,375,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"). 2. בגין הסכם ההלוואה שילמה התובעת לנתבעת מס בולים בסכום של 19,217 ₪, ששולם בגין הסך של 4,804,071 ₪ אשר כלל בתוכו את קרן הלוואה ואת הריבית העתידית של ההלוואה. יודגש - חוק מס בוטלים מטיל מס על המסמך ולא על העסקה. 3. לטענת התובעת - יש לחשב את סכום מס הבולים על קרן ההלוואה בלבד. לעומתה, טוענת הנתבעת שחיושב מס הבולים צריך להיעשות מתוך ערכם הנקוב המצטבר של התשלומים העיתיים ותשלום הריבית בגין ההלוואה הינם חלק מהערך הנקוב של ההסכם. דיון והכרעה 4. סומכת התובעת עמדתה על פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 3.4.03 בע"א 222/00 מדינת ישראל נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, פ"ד נז (3) 353 (להלן: "פס"ד שיכון ובינוי"). 5. לשיטתה, משנקבע בפס"ד שיכון ובינוי כי במסמך בו קיימת התחייבות לתשלומים עתידיים, ואפילו אלו רשומים על גבי המסמך, הרי אין למסות במס בולים את התשלומים כפי שמופיעים על גבי המסמך, אלא שיש להוונם לערכם במועד החתימה על המסמך. 6. עוד נטען על ידי התובעת שהעניין שעסק בו בית המשפט העליון בפס"ד שיכון ובינוי עסק בהיוון נוכחי של תשלומים עתידיים, אולם המקרה שלפנינו פשוט יותר שכן עוסק בעסקה עם ערך נוכחי מוסכם כאשר הריבית היא עתידית ומשכך אין צורך כלל בחישוב, והחבות, בהתאם לפסה"ד שיכון ובינוי, הינה אך ורק לפי השווי במועד החתימה, דהיינו - סכום ההלוואה הנומינלי. 7. התובעת מציינת כי פס"ד שיכון ובינוי מהווה הלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון המחייבת את בית משפט זה, בהתאם להוראות סעיף 20 (ב) לחוק יסוד השפיטה הקובע כי "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון". 8. מנגד טוענת הנתבעת שיש לאבחן את המקרה דנן מפס"ד שיכון ובינוי, הואיל ובפסק הדין הנ"ל דובר בהסכם B.O.T ארוך טווח, ובמקרה שלפנינו המדובר בעסקה פיננסית, והסכם הלוואה, בו תשלומי הריבית מהווים חלק אינטגרלי מערך ההלוואה, שנקבע ונקבע על ידי הצדדים בהסכם. לשיטת הנתבעת, ניטרול מרכיב הריבית בהסכם ההלוואה יביא לעיוות של ממש ולאי הטלת מס על הערך הממשי, המלא והנקוב בהסכם, ועל בית המשפט לקבוע שבכל מקרה בו מדובר בהסכם הלוואה אין להוון את התשלומים הנקובים בהסכם. 9. הנתבעת מציינת שהגישה עתירה לדיון נושא בקשר לפס"ד שיכון ובינוי , אולם ביום 29.12.05 ציווה שר האוצר, מכח סמכותו לספי סעיף 23 לחוק מס בולים על ביטולה של תוספת א לחוק, החל מיום 1.1.06, ומשכך, נפסקה גבייתו של מס בולים כליל. בעקבות זאת, החליט בית המשפט העליון לדחות את את עתירת המדינה בדנ"א 4239/03 מדינת ישראל נ' שיכוי ובינוי אחזקות בע"מ, ניתן ביום 6.2.06 (פורסם באתרים משפטיים) (להלן: "פסק הדין בדיון הנוסף"), ועתירת המדינה נדחתה שלא לגופו של עניין. 10. ראשית, מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי יש מקום לאבחן מקרה זה מפס"ד שיכון ופיתוח, שם כאמור עניינו של המקרה היתה עסקת B.O.T שכוללה בניה, תפעול והחזרת אחזקה לבעלות המדינה, עסקה השונה בתכלית מהעסקה דנן, שעניינה מתן הלוואה כנגד קבלת משכנתא מבנק למשכנתאות. אינני מתעלם מכך שבפס"ד שיכון ופיתוח קבע בית המשפט העליון שיש להעריך את הסכום הנקוב על פי ערכו העכשווי, והערכה זו עשויה להתבסס על היוון, אולם נראה כי אין לגזור גזירה שוויה מהעובדות שעמדו ביסוד פס"ד בינוי ושיכון לבין המקרה שלפני, ויש מקום לאבחן בין העסקאות השונות: בעסקת משכנתא, הריבית הקבועה כפי שנרשמה בהסכם, היא חלק בלתי נפרד מסכום ההלוואה, ויש לראות בו חלק בלתי מפרד מהערך הנקוב במסמך, על פי חוק מס בולים. 11. שנית, יצויין שהעתירה לדיון נוסף נדחתה, אולם זאת בשל ביטולו של חוק מס בולים, וקיומו של דיון נוסף עניינו הכרעה בסוגיות משפטיות עקרוניות הצופות פני עתיד ולא פני עבר, אולם לענייננו חשיבות להערת האזהרה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בסעיף 9 לפסק הדין בדיון הנוסף בה נאמר כהאי לישנא: "משאמרנו כל דברים שאמרנו, רואים אנו מחובתנו להוסיף הערת-אזהרה זו: בעוד אנו דוחים את העתירה לדיון נוסף, וכפי שהודיעתנו באת-כוח המדינה, יש חשש כי שאלות שהיו נושא לדיון נוסף תשובנה ותעלינה לפני בתי-המשפט, לרבות לפני בית-המשפט העליון. ומה יקרה באותם הליכים? בתי-המשפט המחוזיים חזקה עליהם כי יֵלכו בעקבות ההלכות שנתבקשנו לדון בהן בדיון נוסף, ואילו בית-המשפט העליון עצמו - אם יעלה הנושא לפניו - גם הוא לא יטה לסטות מן התקדים. המדינה תימצא אפוא מוכה פעמיים: פעם בסירובנו להידרש לעתירה שבדיון נוסף ופעם שניה בהחלת ההלכה שנתבקש בה דיון נוסף והבקשה נדחתה מטעמים שאינם מגופו של עניין. נוכח כל אלה ביקשנו להוסיף ולומר כך: לעתיד-לבוא, בהידרשם לשאלות שעלו בדיון הנוסף, יתנו בתי-המשפט דעתם לכך שבית-המשפט העליון נענה לעתירה לעריכתו של דיון נוסף, וכי דוחים אנו אמנם את העתירה אך שלא לגופה. הבהרה זו, דומה, יש בה כדי לפתוח שער לפני המדינה, ולו במעט, כדי שתוכל להעלות - למיצער לפני בית-המשפט העליון - דברים אלה שאנו אומרים עתה. " 12. לטעמי משבחר בית המשפט העליון לכתוב הערת אזהרה זו, ובכך לסטות ממהלכם הרגיל של דברים הרי איפשר דיון מחודש בפני בתי המשפט, וסטייה מפס"ד שיכון ובינוי. הערת האזהרה מופנית אל כל בתי המשפט, ובית המשפט העליון מורה שאין לפעול קטגורית על פי ההלכה שבפס"ד שיכון ובינוי. 13. משכך, הואיל והמדובר בהסכם הלוואה, הכולל קרן וריבית קבועה, יש לראות סכום זה כסכום מסויים כדרישת חוק מס בולים, ואני מקבל פרשנות הנתבעת שהמס חל על הערך הנקוב במסמך, לרבות הריבית, המהווה חלק מהעסקה שהתגבשה במסמך. מעבר לדרוש אציין כי מסקנה זו עולה גם מ-ע"ש 7100/99 (מחוזי ירושלים) מאיר רחמים נ' מדינת ישראל (לא פורסם ניתן ביום 3.11.99) שם נאמר מפי כבוד השופטת צור כי: "כאשר מדובר בהסכם הלוואה הכולל תשלום ריבית קבועה וידועה, הריבית מהווה חלק בלתי נפרד מסכום ההלוואה מאחר והריבית הנקובה בצורה מפורשת ואריטמטית בהסכם וניתן בקלות רבה לחשבה". 14. לפיכך - התשלום בגין מס בולים נעשה כדין ואין מקום לחישוב אחר מזה שנעשה או להחזר כספים ודינה של התביעה להידחות. 15. בנסיבות העניין - אינני עושה צו להוצאות. מס בוליםבוליםמיסים