בית המשפט ציין בפסיקתו לעניין חוב אגרת טלויזיה כי הקריטריון היחיד הקובע את בסיס החיוב באגרת טלויזיה הוא קריטריון ההחזקה במקלט. קריטריון זה מהווה את תנאי הסף לחיוב באגרת טלויזיה. אין חבות באגרת טלויזיה ללא החזקה במקלט. את המונח "החזקה" יש לפרש בהתאם לתכליתו של החוק, שהוא לשתף בנטל מימון רשות השידור את הנהנים הפוטנציאליים מהשירות שהיא מספקת אם יש להם זיקת החזקה למקלטים. אין כל דרישה בחוק כי ההחזקה במקלטים תהא פיזית דווקא. מהבחינה המשפטית לצורך תכליתו של חוק רשות השידור "מחזיק" במקלט הוא "בעל הזיקה הקרובה ביותר". בכך בורר החוק באופן יעיל וענייני לצורך הטלת אגרה את אותו קהל הקשור באופן הקרוב ביותר הן למקלט והן לשימוש בו לצרכי צפיה בשידורים. להלן פסק דין בנושא חוב אגרת טלויזיה: פסק דין 1. עניינה של התובענה שלפנינו, חיוב הנתבעים בשל חוב עבור אגרת טלויזיה לפי חוק רשות השידור, התשכ"ה - 1965 (להלן - החוק). על אף סכום החוב הנמוך יחסית בסך 2,734₪, לא הצליחו הצדדים להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט, וזאת לאור השאלה העקרונית שמתעוררת בתיק זה. הרקע 2. לטענת התובעת, על פי רישומיה הנתבעים הם הבעלים ו/או המחזיקים במקלט טלויזיה ו/או היו הבעלים ו/או המחזיקים במקלט טלויזיה בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה (המחצית השניה של שנת 2003 ואילך). 3. לטענת הנתבע בתצהירו, מעולם לא היה לו ולרעייתו מקלט טלויזיה, וזאת מטעמים של דת ומוסר. לחמותו ז"ל, שהתגוררה עם הנתבעים, היתה אמנם טלויזיה, אך היא נפטרה בשנת 2002 והטלויזיה נזרקה לזבל. 4. הנתבע מודה כי בשנת 2003 רכש מקלט טלויזיה, אך טוען כי לא קנה אותו עבורו אלא לבקשת עובדת זרה שהתגוררה בישוב שבו מתגוררים הנתבעים ושעמה היו הנתבעים ביחסים טובים. הנתבע טוען כי לא היה ברשותה של העובדת הזרה רכב, ולא יכלה לצאת מהיישוב ולכן שילמה לנתבע במזומן עבור המקלט, ואילו הנתבע שילם עבור הטלויזיה בכרטיס אשראי שלו, ומסר את המקלט לעובדת הזרה. עוד טוען הנתבע, כי כבר בשנת 2003 הודיע לתובעת כי רכש את הטלויזיה עבור אדם אחר ונאמר לו שהנושא בבדיקה. לטענתו, ההודעות נשלחו באמצעות הפקס', הוא לא שמר עותקים, אך נאמר לו על ידי פקידה אצל התובעת כי הדבר מופיע ברישומי התובעת. 5. בנסיבות אלה טוענים הנתבעים, כי מאחר ומעולם לא היה להם מקלט טלויזיה, ומאחר והודיעו על כך לתובעת עוד בשנת 2003 - אין לחייבם בתשלום האגרה. 6. בחקירתו של העד מטעם התובעת, מנהל סניף אגף הגבייה בירושלים, מר משה שדה, הודה העד כי כל הודעה שמגיעה מאזרח, בין בעל פה ובין בכתב, מדווחת למערכת ונרשמת כהודעה (פרוטוקול מיום 30.12.08 עמ' 3 שורה 14). כתוצאה מכך, ולאור טענות הנתבע, התבקשה התובעת להמציא את רישומי ההודעות המתייחסות לנתבע. 7. מרישומי התובעת, שהוגשו ביום 29.1.09 עולה, כי הנתבע אמנם התקשר לתובעת טלפונית מספר פעמים (בימים 18.12.06,26.11.06,29.1.06,25.12.05,12.9.05,31.10.04 ) והודיע שאין לו מקלט טלויזיה ושהוא הועבר לאדם אחר, אך בכל הפעמים נאמר לו שעליו לשלוח הצהרה בכתב לאימות טענתו. בשיחה מיום 18.12.06 התבקש הנתבע על ידי פקידה בשם רותי, באופן מפורש, "להמציא חשבונית על מנת שנעביר החיובים לאותו אזרח + תצהיר שאין ברשותו מקלט". הואיל והנתבע לא פעל בהתאם להנחיות שקיבל מפקידי התובעת, ולא שילם את החוב - הוגשה התביעה. דיון 8. על פי סעיף 28 א לחוק, המחזיק במקלט טלויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית. תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד מקלט טלויזיה), התשמ"א - 1981 (להלן- התקנות) קובעת: "אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלויזיה לאדם אחר, יודיע על כך למנהל תוך 30 ימים ממכירת המקלט או העברתו ויציין בהודעתו את השם המלא,המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה". תקנה 8 (א) לתקנות קובעת: " מסר סוחר מקלט טלויזיה , בין בדרך של מכירה בין בדרך של השכרה או השאלה, ישלח באמצעות הדואר הודעה על כך למנהל לפי טופס כאמור בתקנת משנה (ב)..." 9. בע"א 935/00 מדיק מדיה קורפוריישן בע"מ נ' רשות שידור פ"ד נו 582 נקבע: "... הקריטריון היחיד הקובע את בסיס החיוב באגרה הוא קריטריון ההחזקה במקלט. קריטריון זה מהווה את תנאי הסף לחיוב באגרת טלויזיה. אין חבות באגרת טלויזיה ללא החזקה במקלט. את המונח "החזקה" יש לפרש בהתאם לתכליתו של החוק, שהוא לשתף בנטל מימון רשות השידור את הנהנים הפוטנציאליים מהשירות שהיא מספקת אם יש להם זיקת החזקה למקלטים. אין כל דרישה בחוק כי ההחזקה במקלטים תהא פיזית דווקא. מהבחינה המשפטית לצורך תכליתו של חוק רשות השידור "מחזיק" במקלט הוא "בעל הזיקה הקרובה ביותר". בכך בורר החוק באופן יעיל וענייני לצורך הטלת אגרה את אותו קהל הקשור באופן הקרוב ביותר הן למקלט והן לשימוש בו לצרכי צפיה בשידורים". 10. לצורך קיום הרציונל של החוק, הותקנו התקנות וביניהן תקנות 6 ו 8 המחייבות מסירת דיווח לרשות השידור. בת.א. 720517/07 (שלום ת"א - יפו) רשות השידור נגד בלייר אליהו, מיום 17.4.08 (להלן - פס"ד בלייר) נאמר: "סבורני כי פרשנותה התכליתית של תקנה 6 הינה יצירת חיוב נוסף בדרך של מסירת דיווח לרשות השידור. על ידי יצירת היקש בין תקנה זו לבין תקנה 8 נראה כי המחוקק ביקש ליצור מנגנון אשר יאפשר יעילות כלכלית על ידי כך שהמחזיק הנוכחי מחוייב למסור דיווח לרשות השידור בשל מכירתו או העברתו של המקלט לאדם אחר, וזאת על מנת לסייע בידי הרשות ליצור גביה יעילה של האגרה על פי חוק ובמידה ולא יעשה כן, תטיל הרשות את חיובי האגרה על המחזיק או המעביר, וזאת מהסיבה כי המחזיק פעל ברשלנות בשל אי דיווח ובכך גרם לחסרון כיס לרשות (בכך שלא יכלה לבקש את התשלום מאותו אדם אחר שכעת מחזיק מקלט". 11. במקרה דנן, מתייחס החיוב לשנת 2003 ואילך, דהיינו לגבי אותו מקלט טלויזיה שנרכש על ידי הנתבע, לכאורה, עבור העובדת הזרה. הואיל ואין החיוב מתייחס לשנת 2002, לגבי המקלט שהוחזק על ידי חמותו ז"ל של הנתבע אשר, לטענתו, הושלך לזבל אחרי פטירתה - פטורים אנו מלדון בשאלה האם חובת ההודעה על פי תקנה 6 חלה גם במקרה של השמדת מקלט טלויזיה, שאלה שלגביה קיימת מחלוקת בין הפוסקים (ראה עמדתו של כב' השופט קליין בפס"ד בלייר לעומת עמדתה של כב' השופטת סורוקר בה"פ (ראשל"צ) 137/04 ויינברג סרגיי נ' רשות השידור ועמדתו של כב' השופט גרינברג בת"ק (ירושלים) 3004/06). 12. עלינו להתרכז, אם כן, בשאלה האם רכישת מקלט טלויזיה על ידי הנתבע, באמצעות כרטיס אשראי על שמו, מקימה חובת תשלום האגרה גם אם בפועל הועבר המקלט לאדם אחר ונמסרה על כך הודעה לרשות השידור אשר לא כללה את פרטיו המלאים של אותו אדם אחר. 13. גם אם אקבל את טענת הנתבע לפיה מרישומי התובעת עולה כי נמסרה על ידו הודעה, אמנם טלפונית, לרשות השידור - עדיין מסקנתי תהיה שהנתבעים חייבים בתשלום האגרה מן הנימוקים המפורטים להלן. 14. ממסמך "נתוני מקלט" שהוגש על ידי התובעת ביום 29.19.09 עולה, כי נרכש מקלט טלויזיה על די הנתבע, על שמו, ביום 1.7.03. יש להניח שמידע זה הגיע לתובעת מאת הסוחר שמכר לנתבע את הטלויזיה, בהתאם להוראות תקנה 8 לתקנות. אם ידע הנתבע בעת הרכישה שמקלט הטלויזיה אינו מיועד לו אלא לאותה עובדת זרה "עלומה", היה עליו לתת מידע מלא עליה לסוחר על מנת למנוע דיווח לרשות השידור על רכישה על שם הנתבע, עם כל המשתמע מכך. אם בחר הנתבע, מטעמים השמורים עמו, להעלים מידע זה מן הסוחר והחשבונית יצאה על שמו - אין לו להלין אלא על עצמו. 15. זאת ועוד, משנוכח הנתבע כי התובעת דורשת ממנו תשלום אגרה, בעקבות אותו מידע שהתקבל מאת הסוחר, היה עליו לפעול בהתאם להנחייתה של הפקידה מטעם התובעת בעת השיחה הטלפונית מיום 18.12.06, שבה התבקש להמציא את הפרטים הדרושים על מנת להעביר את החיוב על העובדת הזרה. משלא פעל הנתבע כפי שנתבקש - שוב, אין לו להלין אלא על עצמו. 16. בהקשר זה יצויין, כי עדותו של הנתבע מעלה תהיות לגבי עצם קיומה של העובדת הזרה. הנתבע אמר שדיווח לרשות השידור ואמר "שזו עובדת זרה, אני חושב שאמרתי את השם שלה" (פרוטוקול עמ' 6 שורות 27-28). מאידך, כאשר נשאל אם אמר לרשות השידור פרטים נוספים לגבי אותה עובדת זרה, ענה הנתבע: " אמרתי שהיא עבדה אצלנו בישוב, אמרתי להם איפה היא גרה... אף אחד לא שאל אותי על פרטים... היא עזבה את הארץ..." (פרוטוקול עמ' 7 שורות 1-3 וכן שורה 26). מנתונים אלה לא יכלה התובעת לדעת אל מי להעביר את החיוב באגרה. 17. מקובלת עלי עמדתו של כב' השופט קליין בפס"ד בלייר לעניין הרציונל של תקנות 6 ו-8 לתקנות, כפי שצוטט בפסקה 10 לעיל. האפשרות לגבות בצורה יעילה את האגרה - זו הסיבה לכך שתקנה 6 דורשת הודעה הכוללת את השם המלא, המען ומספר הזהות של מקבל ההעברה. אם לא נמסרים פרטי הנעבר על ידי המעביר כיצד תוכל רשות השידור לבקש את תשלום האגרה מהמחזיק החדש במקלט? סוף דבר 18. אור כל האמור, אני קובעת כי גם אם הנתבעים עצמם לא החזיקו מעולם מקלט טלויזיה - הרי שהנתבע כשל במילוי הוראות תקנה 6 לתקנות לעניין מסירת כל הפרטים הדרושים במסגרת ההודעה לפי התקנה האמורה, ועל כן, דין התביעה להתקבל. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת תוך 30 ימים סכום של 2792 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (21.10.07) ועד לתשלום המלא בפועל. מכח הוראות סעיף 81א2 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, אין צו לתשלום שכר טרחת עו"ד. טלויזיהחובאגרה