העלמת הכנסות

בית המשפט ציין כי אי רישום תקבול יכול ויהווה ביטוי ואינדיקציה להעלמת הכנסה. העלמת הכנסה (העלמת מס) היא רעה חולה שבה מגזרים וענפים לא מבוטלים במשק הישראלי נגועים בה במידה כזו או אחרת. תהא הסיבה לכך אשר תהא, כגון עומס המס או תרבות דיווח ושיתוף הפעולה, הרי שהעלמת הכנסות בהיקפים גדולים יוצרת כלכלה שלמה המתנהלת במישור חסוי ונסתר ואף אומר פיראטי, הרחק מעינם לא רק של רשויות המס אלא אף של גורמים רגולאטורים בין אם אילו ממשלתיים או צרכניים, תוך הכשלת חלק מהציבור בשל פיתוי המחיר המופחת לכאורה. היא מכרסמת בן השאר, בחוסן הכלכלי, בכוחו של המשק להיות משק אטרקטיבי מוסדר ואף מטה את המשק בן השאר, באופן שיש בו הטיה חברתית. העלמת הכנסות מונעת את היכולת לפעול להקטנת נטל המס, בפרט במדינה בעלת צרכים ציבוריים ניכרים כישראל, ביטחוניים, חברתיים ואחרים. העלמת הכנסות של האחד יוצרת נטל מס מוגבר ובלי הוגן ושוויוני על האחר, המדווח ומשלם מס כדין. העלמת הכנסות יוצרת תחרות עסקית שאינה על בסיס שווה והוגן. העלמת הכנסות מנוגדת לאמנה החברתית שביסוד מדינה דמוקרטית ליברלית. המחוקק יצר מערכת הוראות ניהול ספרים האמורה לספק כלים ברורים ונוחים למניעת זליגת הכנסות במכוון או שלא במכוון, ממעגל ההכנסות החייבות במס. להלן פסק דין בנושא העלמת הכנסות: פסק דין בפניי ערעור על החלטת המשיב לפסול את ספרי המערערת לשנים 1999-2002. המערערת היא חברה העוסקת בהסעת נפטרים לבתי קברות, סידורי לוויה, הדפסת מודעות אבל, הזמנת אוטובוסים, מכירת מצבות ומכירת חלקות קבר. משרדי החברה הם בחולון. תמצית העובדות וטענות הצדדים המשיב פסל את ספרי המערערת לשנות המס 1999-2002 בשל ארבעה אירועים שונים של אי רישום תקבול מכוח סעיף 145 לפקודת מס הכנסה. שנת 1999- אי רישום תקבול ע"ס 4,600 ₪ מאת גב' בטי אלקלעי המשיב טוען כי המערערת קיבלה תשלום מגב' בטי אלקלעי עבור הוצאות הקבורה של אימ?. לטענת המשיב התקבול לא נרשם בספרי המערערת ותחת זאת הופקד בחשבונו של מר ראובן קריינוביץ מבעליה של המערערת ואביו של חנוך קריינוביץ שהוא מנהל המערערת ומבעליה גם כן. המשיב טוען, כי המערערת לא טענה במסגרת ההליך השומתי ובמסגרת נימוקי הערעור כנגד קבלת התקבול ורק טענה, כי השיק לא הוצג בפניה. המערערת טוענת, כי אין מדובר בתקבול אשר השתלם לטובתה ועל כן לא הייתה כל חובה לרשום את התקבול בספריה וככל שיש למשיב טענה כלשהי בעניין תקבול זה עליו לפנות למר ראובן קריינוביץ. שנת 2000- אי רישום תקבול ע"ס 5,000 ₪ מאת גב' בת-שבע להב המשיב טוען, כי המערערת לא רשמה תקבול שהתקבל על ידה ע"ס 5,000 ₪ מאת גב' בת-שבע להב ותחת זאת השיק הופקד בחשבונו של מר ראובן קריינוביץ. המשיב טוען, כי טענת המערערת שהועלתה במסגרת דיוני ההוכחות לפיה הסכום התקבל עבור שיפוץ מצבה והועבר ישירות אל קבלן מצבות, מהווה הרחבת חזית. בנוסף, המשיב טוען, כי עמדה זו אינה מסבירה מדוע השיק הופקד לזכותו של מר ראובן קריינוביץ ובכל מקרה אינה פוטרת את המערערת מרישום התקבול. המערערת טוענת, כי השיק לא הוצג בפני מר חנוך קריינוביץ ובפני מר ראובן קריינוביץ במהלך עדותם אצל נציג המשיב והם לא יכלו להתעמת עם הנתונים. המערערת מוסיפה כי השיק לא הוצג גם במהלך דיוני ההוכחות. לגופם של דברים טוענת המערערת, כי לא הוכח שהשיק ניתן למערערת לטובת פעולה כלשהי שבוצעה על ידה והיא אינה יודעת עבור מה ניתן שיק למר ראובן קריינוביץ. שנת 2001- אי רישום תקבול ע"ס 1,650 ₪ מאת מר פיטשחדזה המשיב טוען, כי שיק ע"ס 1,650 ₪ ניתן למערערת על ידי מר פיטשחדזה לצורך סידורי הלוויה של אביו. המשיב טוען, כי המערערת לא הכחישה בשימוע ובנימוקי הערעור את התקבול ולא הביאה כל הסבר בנוגע אליו. בנוסף, המשיב טוען, כי אי זימונו של מר פיטשחדזה לעדות מחזק את המסקנה שאין בידי המערערת הסבר לאי רישום התקבול. המערערת טוענת, כי מר פיטשחדזה בהודעה שמסר למשיב טען, כי הוא העביר את השיק לאימו לצורך תשלום למערערת והוא לא היה במגעים כלל עם המערערת. המערערת מוסיפה, כי השיק לא הוצג, לא ידוע לאן הופקד ולטובת מי ניתן. שנת 2002- אי רישום תקבולים ע"ס 49,490 ₪ ששולם על ידי גב' פליישון המשיב בהתאם להצהרתו בדיון ההוכחות מיום 7.2.2007 (פרוטוקול עמ' 32 ש' 3-7), הסכים להכיר מתוך הסכום הנ"ל, בתשלום סך של 20,000 ₪ לחברת קדישא. המשיב עמד בסיכומיו על סך של 10,000 ₪ בלבד אשר הופקדו ישירות לחשבונו של מר ראובן קריינוביץ ואשר שולמו על ידי גב' שרה פליישון כחלק מתשלום עבור חלקות קבר לה ולבעלה המנוח ועבור סידורי הקבורה של בעלה המנוח. יצוין, כי המשיב לא טען טענות נוספות בעניין התשלומים ששולמו על ידי גב' פליישון בסיכומיו ועל כן יש לראות בו כמי שזנח טענותיו האחרות בעניין זה. המשיב טוען, כי הטענה שסך של 10,000 ₪ הועבר למר ראובן קריינוביץ לצורך תשלום שוחד כפי שיותר מאשר נרמז על ידי המערערת במהלך ההוכחות, לחברת קדישא, הינה טענה חדשה שנטענה במסגרת דיוני ההוכחות ומהווה הרחבת חזית אסורה וממילא טענה זו של המערערת לא הוכחה. המשיב טוען, כי אף אם המדובר בכסף שהועבר אל המערערת לצורך תשלום כזה או אחר לטובת חברת קדישא, הרי שהמדובר בתשלום שהועבר אליה במסגרת השירותים אותם היא נותנת והיה עליה לרשום את התקבול. המשיב טוען, כי מטעמי מדיניות ציבורית אין לשחרר את המערערת מחובת רישום התקבול בספריה. המשיב מסכם בנקודה זו וטוען, כי לא ידוע מה גובה הסכום שהועבר לידי חברת קדישא, האם הועבר במלואו או בחלקו והאם נותר סכום כלשהו בידי המערערת. המשיב טוען, כי המערערת מודה בקבלת סך של 10,000 ₪ מבלי שהצביעה על הצדק לאי רישומו. המערערת בסיכומיה לא חזרה על טענתה, כי הסכום שולם למר ראובן קריינוביץ לצורך תשלום שוחד לעובדים כאלה ואחרים בחברת קדישא. המערערת טוענת, כי עדותה בפני המשיב של גב' פליישון אינה נכונה וכי היא שכחה ממי הזמינה שירותים. לשיטתה של המערערת, רכישת חלקות הקבר בוצעה על ידי מר ראובן קריינוביץ באופן אישי ולא במסגרת השירות אשר נותנת המערערת והתשלום על סך 10,000 ₪ התקבל על ידו ולא על ידה. דיון ראשית אתייחס לטענות המערערת בכל הקשור להבאת הראיות מטעם המשיב. המשיב ביצע חקירות במשרדיו והביא את הפרוטוקולים של חקירות אלה כראיה אשר הוגשה על ידי החוקרים אשר ביצעו את החקירות (מש/ 1-מש/6, מש/11-מש/13). אין בידי לקבל את טענת המערערת, כי פרוטוקולי החקירות כאשר הנחקרים לא העידו בפני בית המשפט (מש/1, מש/11-מש/13) אינם יכולים להוות ראיה וככל שהמשיב היה מעוניין להביא עדויות אלה היה עליו לזמן את האנשים אשר העידו בפני פקיד השומה לעדות. יצוין, כי המדובר בחקירות בהן מסרו עדות הגב' שרה פליישון (מש/2), הגב' בטי אלקלעי (מש/11), הגב' בת-שבע להב (מש/12) ומר אותרי פיטשחדזה (מש/13). תקנה 10(ב) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) התשל"ט- 1978 (להלן: "התקנות") קובעת, כי בית המשפט יתיר ראיות מסוג זה, אף אם אינן קבילות במשפט אזרחי רגיל. ככל שהמערערת הייתה סבורה, כי יש בידי העדים אשר העידו בפני פקיד השומה דברים אשר היה בהם בכדי לסייע בידיה להוכיח טענותיה, היה עליה לזמנם לעדות בבית המשפט. (ראו: ע"ש (ת"א) 1098/04 צעידי עזאלדין נ' מחלקה משפטית מכס ת"א - פורסם באתר נבו). תקנה 10(ב) נועדה בן השאר לשם מקרים אילו כאשר המשיב מבסס את שומה שקבע או החלטה שנתן על סמך מידע המגיע אליו , לאפשר לו להציג מידע זה כראיה בפני בית המשפט. עוד אציין כי טענת המערערת לפיה המשיב "חיפש כל דרך" על מנת לפסול את ספרי המערערת אינה במקומה. תפקידו של המשיב לחקור כאשר יש חשש כי הוראות הפקודה בכל הקשור לרישום תקבולים או לאופן ניהול הפנקסים אינן מקוימות. זאת, כל עוד החקירה והתנהלות המשיב לא נעשים משיקולים זרים. המערערת לא הצביעה על שיקולים זרים אפשריים וטענותיה כנגד המשיב נטענו בעלמא ומבלי שהוכחו כלל. בהינתן האמור, אין פגם כאשר המשיב עורך מספר חקירות או ממשיך וחוקר גם כאשר בתחילה אינו מעלה ממצאים ברורים. סופו מעיד על תחילתו, מקום שאין פגם הרי שהוא לא ימצא, מקום שיש בו פגם שהוא בבחינת זוטות דברים או שאינו מהותי, הפקודה קובעת מנגנוני הגבלה להפעלת סמכות המשיב לרבות בפסילת הספרים, כאשר בתי המשפט יצקו במנגנונים אילו תוכן. אי רישום תקבול יכול ויהווה ביטוי ואינדיקציה להעלמת הכנסה. העלמת הכנסה, היא רעה חולה שבה מגזרים וענפים לא מבוטלים במשק הישראלי נגועים בה במידה כזו או אחרת. תהא הסיבה לכך אשר תהא, כגון עומס המס או תרבות דיווח ושיתוף הפעולה, הרי שהעלמת הכנסות בהיקפים גדולים יוצרת כלכלה שלמה המתנהלת במישור חסוי ונסתר ואף אומר פיראטי, הרחק מעינם לא רק של רשויות המס אלא אף של גורמים רגולאטורים בין אם אילו ממשלתיים או צרכניים, תוך הכשלת חלק מהציבור בשל פיתוי המחיר המופחת לכאורה. היא מכרסמת בן השאר, בחוסן הכלכלי, בכוחו של המשק להיות משק אטרקטיבי מוסדר ואף מטה את המשק בן השאר, באופן שיש בו הטיה חברתית. העלמת הכנסות מונעת את היכולת לפעול להקטנת נטל המס, בפרט במדינה בעלת צרכים ציבוריים ניכרים כישראל, ביטחוניים, חברתיים ואחרים. העלמת הכנסות של האחד יוצרת נטל מס מוגבר ובלי הוגן ושוויוני על האחר, המדווח ומשלם מס כדין. העלמת הכנסות יוצרת תחרות עסקית שאינה על בסיס שווה והוגן. העלמת הכנסות מנוגדת לאמנה החברתית שביסוד מדינה דמוקרטית ליברלית. משום כך, שומה על המשיב לפעול כדי לחשוף העלמות מס ואחת הדרכים לכך, היא ביקורת על אופן ניהול הספרים ורישום תקבולים. המחוקק יצר מערכת הוראות ניהול ספרים האמורה לספק הן בידי העוסק והן בידי המשיב, כלים ברורים ונוחים למניעת זליגת הכנסות במכוון או שלא במכוון, ממעגל ההכנסות החייבות במס. המשיב שעה שהוא מיישם הוראות אילו במלחמתו ב"כלכלה השחורה", הרי שהוא פועל כנציגו של הציבור כולו וכשלוחו של ציבור משלם מס האמת. נחישות המשיב לפעול לשם עקירת תופעת אי רישום התקבול היא ראויה כל עוד נעשתה כאמור שלא מטעמים פסולים וזרים, על פי כללי הדין המנהלי ובתום לב. עוד אין בידי לקבל את טענת המערערת, כי לא היה בידיה להתמודד עם טענות המשיב במהלך החקירות אצל המשיב, שכן השיקים לא הוצגו בפניה. טענה זו בכל הכבוד הינה היתממות של המערערת שכן כל הנתונים המהותיים בקשר עם ההמחאות הוצגו בפניה ודי היה בכך בכדי לאפשר למערערת להתמודד עם טענות המשיב. שנת 1999- אי רישום תקבול ע"ס 4,600 ₪ מאת גב' בטי אלקלעי המערערת לא נשאה בנטל להוכיח ולשכנע , כי שיק על סך של 4,600 ₪ ששולם מטעם בטי אלקלעי ישירות לחשבונו של ראובן קריינוביץ לא היה מיועד למערערת, אלא שולם ישירות למר ראובן קריינוביץ עבור שירות אשר נתן לגב' בטי אלקלעי מול חברת קדישא. מר ראובן קריינוביץ העיד בפני פקיד השומה, כי הוא ובנו חנוך הקימו יחד את המערערת בשנת 1977 ואף העיד, כי הוא זה אשר אחראי על איסוף הכספים המתקבלים מלקוחות המערערת ומועברים על ידי הנהגים וכן הוא אחראי על הפקדת הכספים בחשבון המערערת (מש/ 6). גב' בטי אלקלעי העידה, כי השיק ניתן לחנוך (מנהלה של המערערת ובנו של מר ראובן קריינוביץ) ושורת המוטב בשיק הושארה פתוחה (במש/11 עמ' 1 ש' 15-20). בעדותה ציינה גב' אלקלעי, כי 4,600 ₪ הועברו לחנוך לצורך סידור חלקת קבר. ברם, אין בדברים אלה בכדי להראות, כי הכסף שולם לנציגי חברת קדישא לצורך הסדרת חלקת קבר. ער אני לכך כי לגרסת המערערת המדובר בתשלום שלמונים ועל כן לא תמצא ראיה חיצונית לכך,אולם אף אם אכן שולם כסף כשוחד לנציגי חברת קדישא לצורך הסדרת חלקת קבר, מטעמים של מדיניות ציבורית ותקנת הציבור אין בכך בכדי לפטור את המערערת מרישום התקבול, אף אם התשלום שולם לצורך העברתו לצד שלישי. הלכה למעשה, עצם קבלת התשלום לא הוכחשה וכל שטענה המערערת הוא שהתשלום שולם ישירות למר ראובן קריינוביץ. לאור עדותה של גב' בטי אלקלעי בפני פקיד השומה ולאור העובדה שהמערערת לא מצאה לנכון לזמן את גב' אלקלעי לעדות הרי שדבריה של גב' אלקלעי כפי שהובאו על ידי נציג המשיב אמינים בעיניי. הגב' אלקלעי במסגרת השרותים שקבלה מאת המערערת, שילמה את ששילמה בין אם מסירת השיק פיזית נעשתה לחנוך או לאביו, הרי שניהם מפעילים את המערערת ופעילים בה. הסדרת נושא חלקת הקבר מול חברת קדישא היא חלק מהעיסוקים בהם עוסקת המערערת. שרות זה כלול בשירותים שהיא מציעה ללקוחותיה. תשלום תקבול בדרך של המחאה שלא תועדה לשמו של צד שלישי וכאשר יש עדות כי התשלום קשור בעסקו של מקבל ההמחאה, חזקה שמדובר בתשלום הנובע מעיסוקו של אותו נישום והוא חב ברישום התקבול. חזקה זו כאמור, לא נסתרה. הנישום הוא הנושא בנטל לשכנע כי המדובר בתקבול שאינו קשור בעסקו, כי לא נמסר לנציג מטעם העסק, כי נועד לגוף שלישי בלתי תלוי ושאינו קשור בפעילות העסקית של העסק וכיוצא בזה. במצב דברים זה, טענתו של פקיד השומה בדבר אי רישום תקבול על סך של 4,600 ₪ בשנת המס 1999 לא נסתרה והיא נשארה עומדת בעינה. על כן, הנני מקבל את פסילת הספרים לשנת המס 1999 בגין אי רישום תקבול כמפורט לעיל. שנת 2000- אי רישום תקבול ע"ס 5,000 ₪ מאת גב' בת-שבע להב גב' בת-שבע להב העידה בפני המשיב, כי היא שילמה לחנוך סך של 5,000 ₪ לצורך תיקון מצבה (מש/12). המערערת לא הכחישה טענה זו והיא אף חזרה על טענה זו (פרוטוקול עמ' 7 ש' 19-26). לאור הודאתה של המערערת בקבלת השיק של גב' להב, הרי שטענתה, כי השיק על סך של 5,000 ₪ אשר ניתן על ידי גב' בת-שבע להב לא הוצג בפני חנוך ו/או ראובן קריינוביץ במהלך החקירה אצל המשיב אינה מעלה ואינה מורידה ואין בה בכדי להועיל למערערת. אינני מקבל את טענת המערערת, כי קבלת סך של 5,000 ₪ לצורך העברתם לצד ג' לסידור המצבה אינו מהווה תקבול של המערערת. (ראו: חיים קראי, צבי פרידמן, יוסף שפט ניהול חשבונות לצורך מס עמ' 60 (מהדורה מעודכנת לשנת 2004)). דברים שנאמרו לעיל יפים אף כאן. יתרה מכך, מר חנוך קריינוביץ, מנהלה ובעליה של המערערת העיד כיצד במקרים זהים מתנהל הרישום בספרי המערערת כיום, כאשר העיד ואמר: "ש: חב' אמבולנס חנוך נותנת שירותי תיקון מצבות? ת: לא. בשנים האחרונות אני עושה שירותים בצורה מסודרת, נכנסתי בקשר עם מפעל ואני מוציא חשבונית על המצבה היום ומוציא חשבונית קבלה נגדית. אין היום בשנים האחרונות מקרה אחד כזה אפילו ומס הכנסה מוזמן לבדוק את הספרים גם 5 שנים אחורה." (פרוטוקול עמ' 8 ש' 13-17) מנהלה של המערערת מודה כי זוהי ההתנהלות הראויה לרישום תקבולים, אף אם התקבול התקבל אצל המערערת לצורך העברתו לגורם שלישי לצורך ביצוע עבודה כלשהי. על כן, הנני מקבל את פסילת הספרים לשנת המס 2000 בגין אי רישום תקבול כמפורט לעיל. שנת 2001- אי רישום תקבול ע"ס 1,650 ₪ מאת מר פיטשחדזה מר פיטשחדזה בעדותו בפני נציג המשיב העיד, כי הוא העביר לאימו סך של 5150 ₪ לצורך תשלום לאמבולנס חנוך, כאשר סך של 3,500 ₪ שולמו במזומן וסך של 1,650 ₪ שולמו בשיק. טענת המשיב, כי התשלום שהועבר בשיק לא נרשם כתקבול מקובלת עליי. כל שטענה המערערת בסיכומיה הוא, כי מר פיטשחדזה עצמו כלל לא היה בקשר עם המערערת, אלא אימו היא שהיתה בקשר איתה. המערערת לא הכחישה את עצם קבלת התקבול ועל כן דבריו של מר פיטשחדזה כפי שהובאו בחקירתו בפני נציגי המשיב, לפיהם הוא העביר את השיק לאמו לצורך תשלום למערערת (מש/13) לא נסתרו. המערערת בחרה, משיקוליה שלה, שלא לזמן את מר פיטשחדזה לעדות על מנת לנסות ולסתור את טענות המשיב ומשכך גרסת המשיב המבוססת על עדותו של מר פיטשחדזה עומדת על מכונה. המדובר בתקבול אשר המערערת מודה בקבלתו, החב ברישום במסגרת עסקה של המערערת, בין אם שולם על ידי הבן פיטשחדזה או באמצעותו אמו. על כן, הנני מקבל את פסילת הספרים לשנת המס 2001 בגין אי רישום תקבול כמפורט לעיל. שנת 2002- אי רישום תקבולים ע"ס 49,490 ₪ ששולם על ידי גב' שרה פליישון כאמור לעיל, בעניין שנת מס זו צומצמה המחלוקת לכדי 10,000 ₪ אשר הופקדו בחשבונו של מר ראובן קריינוביץ. גב' פליישון מסרה בפני המשיב, כי היא שילמה תשלומים בסך 49,490 ₪ למערערת (מש/1). מתוך תשלומים אלה סך של 10,000 ₪ הופקדו בחשבונו של מר ראובן קריינוביץ. המערערת, בסיכומיה, לא הכחישה כי שיק על סך 10,000 ₪, ששולם על ידי גב' פליישון, הופקד בחשבונו של מר ראובן קריינוביץ. סכום זה שהופקד בחשבונו של מר ראובן קריינוביץ לא נרשם כתקבול אצל המערערת על אף שישנה עדות שהכספים שולמו למערערת. אציין, כי טענת המערערת, כי גב' פליישון הינה מבוגרת אשר זיכרונה תעתע בה אינה במקומה. גב' פליישון ציינה היטב את השיקים מספריהם והסכומים ששולמו למערערת ועדותה זו לא נסתרה. ככל שסברה המערערת, כי זיכרונה של גב' פליישון תעתע בה יכולה הייתה לזמנה לעדות ולעמתה עם מסמכים וטענות אחרים. המערערת לא הציגה גרסה אחרת. הסבריה, אשר הועלו במהלך דיוני ההוכחות, בכל הקשור לתשלומים שניתנו למר ראובן קריינוביץ לצורך תשלום חסוי לנציגי חברת קדישא, הרי שדברים אלה נזנחו בסיכומים וממילא לא הוכחו. על כן, הנני מקבל את פסילת הספרים לשנת המס 2002 בגין אי רישום תקבול כמפורט לעיל. אשר על כן הערעור נדחה על כל חלקיו. המערערת תשא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 25,000₪. סכומים אילו ישאו ריבית והצמדה החל מהיום, אלא אם ישולמו בתוך 30 יום מהיום. מיסיםעבירות מס