ערר על החלטת ועדה מקומית לתכנון ובניה

מה התנאים להגשת ערר על החלטת ועדה מקומית ? סעיף 152(א)(1) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, בפרק שעניינו ברישוי, קובע אימתי רשאי מי שסבור כי נפגע מהחלטה של ועדה מקומית לערור על החלטתה: "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149(3) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה בדבר הסירוב או הדחיה". מהוראה זו עולה לכאורה, כי הזכות לערור על החלטה של ועדה מקומית קיימת רק באחת משתיים: כאשר סֵרבה ליתן היתר, שאז רשאי מבקש ההיתר שסורב להגיש ערר; או בדחותהּ התנגדות לבקשה למתן היתר לשימוש חורג, הקלה או סטיה מתכנית, שאז המתנגד רשאי להגיש ערר. הלכה למעשה מסוגלת ועדת הערר המחוזית להתערב בהחלטתה של הוועדה המקומית, במידה רבה, גם בעצם שיקול דעתה של הוועדה המקומית. לעומת ועדת הערר, מידת התערבותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בשיקול דעתו של גוף מינהלי הינה מוגבלת למדי, ואפשרית רק בגבולות העילות המינהליות המוכרות. ועדת הערר המחוזית הינה הגוף המקצועי והמיומן בבחינת החלטות מעין זו נשוא העתירה. זהו לחם-חוקה ולכך נועדה. מנגד, הכלים הנתונים בידי בית המשפט לבחינת החלטות הוועדה המקומית, בעיקרם אינם מקצועיים אלא משפטיים גרידא. בית המשפט ציין בפסיקתו כי מוטב אפוא, לא רק מבחינת הפרוצדורה והסדר הטוב, אלא גם מבחינה מהותית, לבכר את הוראת סעיף 12ב לחוק כפשוטה, ובהתייחס לסתירה לכאורית עם הוראת סעיף 152(א)(1) לחוק, לנקוט בגישה נדיבה ביחס לסמכויותיה של ועדת הערר המחוזית. גם מטעם נוסף, מבחינה פרשנית, ראוי לכאורה ליתן את הבכורה להוראת סעיף 12ב על פני הוראת סעיף 152. סעיף 12ב מעניק את הזכות לערור, במסגרת סימן ב1 לפרק ב לחוק, המכונן את ועדות הערר המחוזיות וקובע את סמכויותיהן. סעיף 152(א)(1), עיקר עניינו בקביעת הפרוצדורה ומועדים למימוש זכות הערר, במסגרת פרק ה' לחוק העוסק באופן קבלת הרישוי. לא ראוי לכאורה שהוראה שכזו 'תנגוס' במשתמע מ'אחותה' הבכירה ממנה. ככלל, שעתה של עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים תוכל לבוא אחרי מיצוי ההליכים ברשות המינהלית פנימה. המגמה הבסיסית הינה לתקן תחילה את הטעון-תיקון ברשות המינהלית, מבלי להיזקק לערכאה שיפוטית חוץ-מינהלית. בית המשפט העליון עמד על ההיגיון שבגישה זו ן]סק כי ראשית, היא תורמת להפחתת העומס המוטל על בתי המשפט. שנית, היא מביאה ליישוב מהיר ויעיל של המחלוקות המתגלעות בין הפרט לרשות המינהלית. שלישית, היא מאפשרת קיומה של בדיקה שנייה - רחבה, יסודית ומקצועית, של החלטות הרשות. רביעית, היא עשויה לטפח יחסים תקינים בין האזרח לשלטון. בניהתכנון ובניהעררועדה מקומית לתכנון ובניה