פסק דין 1. הרקע לסכסוך 1.1 התובע (קורטאם) והנתבע 1 (סליבא) היו שותפים משך שנים רבות במוסך. משנת 1979 החלו השניים להפעיל את המוסך באמצעות חברה (סליבא את קורטאם - מוסך לדיזלים בע"מ). השניים היו בעלי זכויות במקרקעין שעליהם ניצב המוסך. 1.2 ביום 1.1.95 נחתם זכרון דברים בין השניים. בזכרון הדברים הסכים קורטאם למכור לסליבא את הזכויות במקרקעין. כן הוסכם שהחברה תממש זכויותיה ותמכור לסליבא את המלאי והציוד, וסליבא ימשיך לנהל במקום את המוסך. בזכרון הדברים ננקבה תמורה למקרקעין וכן תמורה נוספת למוניטין. 1.3 הוכן הסכם ברוח זכרון הדברים, אלא שקורטאם סירב לחתום עליו בטענה שהתמורה שבזכרון הדברים אינה משקפת את התמורה המוסכמת. שני הצדדים פנו לבית-המשפט המחוזי בחיפה. סליבא ביקש שיוצהר שהוא בעל הזכויות במקרקעין ובמוסך ואילו קורטאם ביקש שיוצהר שהוא זכאי לבטל את זכרון הדברים. לבקשת סליבא, נתן בית-המשפט המחוזי צו מניעה זמני, שציווה על קורטאם להמנע מלהכנס למוסך עד שיוכרע ההליך. צו המניעה הזמני ניתן ביום 1.3.95 (המ' 684/95). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית-המשפט העליון על ההחלטה נדחתה. 1.4 ההליכים שהגישו הצדדים לבית-המשפט אוחדו בפני סגן הנשיא, השופט ח' פיזם, וביום 16.6.99 נתן פסק דין בו נדחתה בקשת סליבא להצהרה כמבוקש והתקבלה בקשת קורטאם לקבוע שזכרון הדברים בטל. צו המניעה הזמני בוטל. 2. הליכים נוספים 2.1 בעקבות מתן פסק הדין, ובהליך שהתקיים בבית-המשפט השלום בחיפה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שעיקרו הוא שהמוסך יסגר ביום 31.12.99 ויועמד למכירה. עוד הוסכם שעד לאותו מועד, שבסופו על סליבא לפנות את המוסך, ישתמש סליבא במוסך וישלם דמי שכירות. 2.2 בתיק זה שבפני, תבע קורטאם את סליבא וכן את הנתבע 2 (הערב) לפצותו על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מקיומו של צו המניעה הזמני בתקופה שביום 1.3.95 עד 16.6.99. סליבא התגונן והגיש תביעה שכנגד על נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין התנהגותו של קורטאם. 2.3 בהליך ביניים הושג הסכם פשרה חלקי בין הצדדים. על פי הסכם הפשרה, השכיר סליבא את חלקו בנכס לקורטאם עד 1.12.05 בתמורה שנקבעה בחוזה. עוד נקבעו בהסכם הוראות בדבר מכירת הנכס. 2.4 במהלך הדיון בפני, הושג הסכם פשרה דיוני שתחם את שעור הפיצוי שהוסמכתי לפסוק לזכותו של קורטאם. המינימום הוא 125,000 ש"ח והמקסימום 475,000 ש"ח, כל זאת מעבר לסכומים ששולמו בהסדר הפשרה החלקי על דרך של קיזוז. 2.5 עוד נקבע שפסק הדין ינתן על פי החומר שיוגש בלי לשמוע עדים. התובעים הסכימו שפסק הדין יהיה מנומק וכי על בית-המשפט להתעלם מראיות שאינן קבילות וכיוצא באלה ענינים שפורטו בהסכם הפשרה החלקי. כן נקבעו דרכים לריכוז מסמכים ולאיסופם לצורך הבירור. הסכם הפשרה הדיוני כלל גם הוראות בדבר דרכי ביצוע התשלומים. עוד הוסכם שיוגשו סיכומים על ידי ב"כ הצדדים. הגשת הסיכומים התעכבה, בין השאר, בטענה לקושי בקבלת כל המסמכים. 3. התביעה 3.1 ב"כ התובע מתייחס בסיכומים לכך שגם לאחר שסליבא פינה את המוסך בהתאם להסכם הפשרה, הוא "השתלט" על מספר הטלפון של העסק והעביר אותו למוסך חדש שפתח במקום אחר, כך שלקוחות של החברה הגיעו, באמצעות הטלפון, למוסך החדש והועברו לעסקו של סליבא. בכך רואה קורטאם התערבות לא הוגנת, כהגדרתה של עוולה זו בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. באי כחו של קורטאם מסכימים שהחוק נחקק לאחר קרות החלק הרלבנטי של השתלשלות הענינים בעניננו, אלא שהם מבקשים ליישם אותו גם לעניננו, שכן עקרונותיו משקפים כללים שהיו מקובלים במשפט עוד קודם לכן. 3.2 ב"כ התובע מתיחסים בסיכומים גם להתנהגותם של סליבא, של עובדיו ושל בניו, ובין השאר להליך שיזמו הבנים נגד החברה בבית הדין לעבודה ובמסגרתו ניסו לקבל פסק דין נגד החברה לתשלום פיצויי פיטורין. בסופו של דבר נדחו תביעותיהם של השניים. ב"כ קורטאם מביאים את הקביעות בענין זה מפסק הדין של בית הדין האזורי. עוד נטען בהמשך זה שבמהלך שנות השותפות, מימן סליבא מכספי החברה כספים לפוליסות ביטוח מנהלים לבניו, מבלי ידיעת התובע. 4. הנזק הנתבע על ידי קורטאם 4.1 קורטאם תובע הפסד בגין המקרקעין ודמי שימוש ראויים מיום 1.3.95 עד 31.12.99, תקופה בה עשה סליבא שימוש יחודי בעצמו או באמצעות החברה שהקים גם בחלקו של קורטאם במקרקעין. לחלופין, נתבע אובדן הכנסות מדמי שכירות שיכול היה סליבא לקבל עבור חלקו במקרקעין. לענין זה מסתמך ב"כ קורטאם על חוות דעת של שמאי מקרקעין, שהעריך את דמי השימוש בשנים הרלבנטיות. התביעה לאבדן הכנסות מדמי שכירות מסתכמת בסכום של 198,055 ש"ח (ללא מע"מ) למועד הגשת התביעה. תביעה חלופית לכך היא הוצאות לשכירת מקרקעין חלופיים, ובנושא זה מובא פירוט של הכספים ששילם קורטאם לשכירת המקרקעין. התביעה בגין הוצאותיו של קורטאם לשכירות לעסקו בתקופה הרלבנטית מגיע לסכום של כ- 278,214 ש"ח (ללא מע"מ). 4.2 ראש נזק נוסף שנטען לו הוא הפסד הכנסות. קורטאם טוען כי נדרשו לו כשנתיים של התארגנות, תקופה שבה היה מנותק ממקצועו עקב קיומו של צו המניעה. לאחר מכן החל לעבוד מבראשית, תוך העתקת עסקו בין מקומות שכורים. קורטאם מעריך את הפסדי הכנסותיו בסכום של 286,634 ש"ח לתקופה 1995 עד 1999. הסכום מהווה הפרש בין הכנסותיו המשוערכות בארבע שנות עבודתו האחרונות במוסך (1991-1994) לבין הכנסותיו המשוערכות בחמש שנות צו המניעה (1999-1995). לחלופין, הוא מבקש לפסוק פיצוי בשעור מחצית ההכנסות שיכול היה לקבל אלמלא גורש מן המוסך, בסכום השווה לפחות להכנסותיו של סליבא מהחברה החדשה שהקים במוסך, וזאת על פי הגבוה מבין הסכומים. 4.3 בראש נזק נפרד תובע קורטאם פיצוי על הפסדי זכויות בחברה. לענין זה הוא מתיחס לנתונים בדבר זכויותיה של החברה ליום 31.12.94 ולמידע שקיבל בדבר כספים שגבה עורך דין עבור החברה והעביר לסליבא בלבד. עוד הוא מפנה לכך שסליבא סירב להשיב לשאלה לענין לקוחות לגביהם היתה רשומה יתרת חובה בספרי החברה בסוף 1994. קורטאם נוקב בשמותיהם של לקוחות רבים כאלה וטוען שסליבא גבה את החובות מלקוחות אלה שלא באמצעות הנהלת החשבונות שלו וכי על סליבא להפריך זאת. לאחר שקורטאם מציג את חובותיה של החברה ליום 31.12.94, הוא טוען כי לזכות החברה עמד סכום של 422,324 ש"ח ביום 31.12.94, והוא תובע מחצית מסכום זה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.1.95. 4.4 תביעה נוספת נוגעת למוניטין שנגזל מקורטאם. הוא מעריך את המוניטין לשנת 1994 בסך 500,000 ש"ח ותובע מחצית הסכום בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 31.12.94. 4.5 עוד הוא תובע סכום של 1,731 ש"ח, מחצית ההוצאות ששילמה החברה בשנת 1994 מראש, ואשר מהן נהנה סליבא בלעדית לאחר שקורטאם סולק מן המוסך. עוד תובע קורטאם פיצוי על מלאי חלפים בשעור של 23,270 ש"ח ומוסיף תביעה בענין מכונות וציוד בסכום 55,515 ש"ח (ליום הגשת התביעה). תביעה נוספת היא בגין כלי רכב, הן ביחס לטנדר והן ביחס למלגזה, בסכום כולל של 17,900 ש"ח. כן נתבע פיצוי על נזק שאינו ממון ובעיקר עגמת הנפש של קורטאם, שלאחר 30 שנות עבודה סולק מן המוסך ששימש לו מקום עבודה ופרנסה. 4.6 בנפרד נטענות טענות על ידי קורטאם לענין התביעה שכנגד של קורטאם ושל פרח. נטען כי קורטאם אינו חייב להשתתף בקנסות שנטען ששולמו למס הכנסה, וכי אין להטיל עליו לשאת בפיצוי בגין עבודה שהשקיע סליבא בחברה. כך גם לגבי שכר טרחת רואה חשבון החברה. ב"כ קורטאם מתייחס לתצהירו של מנסור בו נטען לגבי אפשרויות הגביה של כספים. עוד הוא טוען לענין קביעות של מנסור בתצהירו בדבר חתימתו של קורטאם על מסמכים. לתצהירו של סליבא צורף נספח 42 והוא צילומי שיקים. ב"כ קורטאם טוענים שלא כל השמות של מושכי השיקים מוכרים לו והוא מתייחס גם לחלק מן השיקים בנפרד. 4.7 הסכום הכולל הנתבע הוא 1,407,958 ש"ח ליום הגשת התביעה, בתוספת פיצוי על נזק שאינו ממון. בא כחו של קורטאם מזכיר כי ההסכם הדיוני הגביל את בית-המשפט במסירת פיצוי המגיע לשליש מן הסכום, אך קורטאם טוען לסכום כולו כדי להוכיח זכאותו למירב הסכום אותם הוסמך בית-המשפט לפסוק בענינו. 5. טענותיו של סליבא 5.1 הפיצוי בגין הפסד הכנסות לקורטאם, כולל בחובו גם את הפיצוי בגין אובדן דמי שכירות ומוניטין, שממילא, לטענת סליבא, היה מזוהה עם סליבא ולא עם קורטאם. עוד טוען סליבא כי אין לכלול בחישוב הכנסותיו השנתיות את ההכנסות מדמי שכירות, משום שהחברה המשותפת לא שילמה בפועל דמי שכירות, בניגוד להצהרתו של קורטאם. 5.2 ב"כ סליבא טוען כי יש לקזז מהפסדיו של קורטאם מהכנסות את רווחיו בשנים בהן לא עבד במוסך, את המוניטין שצבר בעסקיו החדשים, במהלך חמש שנות פעילות ואת דמי השכירות ששילם סליבא בגין כלי רכב של החברה. אשר לאבדן זכויות בחברה, טוען סליבא כי קורטאם לא נטל חלק בפעילות החברה, לרבות פעילות גביה ויש לקזז את ההוצאות שהוציא סליבא בקשר לכך. עוד נטען כי המנעותו של קורטאם לחתום על מסמכים בקשר עם החברה גרמה לנזקים שמקורם בקנסות ובקנסות מנהליים בגין אי דיווח למס הכנסה, וכן בתשלומי הפרש הצמדה ורבית בגין אי תשלום יתרות מס. 5.3 באשר להוצאות השכירות של קורטאם נטען שהן אינן משקפות הוצאות בפועל ולחלופין - אינן משקפות דמי שכירות למוסך שווה או דומה למוסך החברה. עוד טוען סליבא שהמלאי והציוד הוערכו על פי שווי רכישה היסטורי ולא על הערכת שמאי בדבר שווי מכירה. 6. דרכי החישוב 6.1 אין מחלוקת בין הצדדים כי קורטאם זכאי לפיצוי מסליבא בגין תוצאותיו של צו המניעה. ניתן לקבוע שהנזק הממוני שנגרם לקורטאם מורכב מהפסד רווח הון (שימוש במקרקעין לרבות מבנה וכן ציוד), פיצוי על הפסד הכנסות ופיצוי על המוניטין שנגזל, אם כי ניתן לטעון שזה האחרון בא לידי ביטוי בהכנסות נמוכות יותר בשנים בהן נשללו מקורטאם הזכויות במוסך. 6.2 ניתן לחשב את ההפסדים בדרכים שונות. אחת הדרכים היא להעריך חלקו של קורטאם בהכנסות קודם לפינוי, בתוספת מקדם התייקרות והתפתחות. מקדם כזה יכול להיות הצמדה למדד, הצמדה לתחשיב הכנסות של מוסכים או על בסיס ההכנסות שהפיק סליבא לאחר מתן הצו. בכל דרך חישוב שתבחר, צריך להתחשב בכך שקורטאם לא עבד במוסך בתקופת צו המניעה וכי הפיק הכנסות מעבודתו במקום אחר. החסרונות של דרכי חישוב אלה בכך שהן מבוססות על דיווחים בדבר הכנסות, ועל כאלה קשה לסמוך, בין אם אלה של קורטאם (לניכוי הכנסותיו בפועל) ובין אם הן של סליבא. לעומת זאת, ההכנסות המדווחות לפני מתן הצו מוגנות בפני חשש כזה, ולו משום שהן משותפות לצדדים, ושניהם מנועים מלכפור בהן. דרך חישוב אחרת היא לקבוע מהו הרווח המקובל במוסך מסוג זה על יסוד נתונים. חסרונם של נתונים ממוצעים הוא עצם היותם ממוצעים ולא ספציפיים, אלא שענין זה אקדמי, משום שלא הובאו בפני נתונים כאלה וספק אם ניתן לאתרם. 6.3 לא יכולה להיות מחלוקת על זכותו של קורטאם לפיצוי בגין מניעת השימוש במקרקעין על ידי סליבא באמצעות צו המניעה. "ההלכה היא כי החובה לתשלום דמי שמוש ראויים מתקיימת רק כאשר אחד מהשותפים עושה שימוש בקרקע באופן בלעדי, המונע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין" (ע"א 7346/00 ו-9296/03 יוסף מנשה ואח' נ' עזרא אהרוני, ניתן ביום 27.12.04, פורסם באתר הרשות השופטת). תנאי זה התמלא, שכן קורטאם "גורש" מן המקרקעין. ב"כ סליבא טוען שהחברה לא שילמה לשותפים עבור השימוש בקרקע. דברים אלה אינם מתישבים עם המאזנים, מהם עולה חיובה של החברה בתשלום זה, ואני מעדיף את המאזנים על פני הטענה. 6.4 במהלך פעילותה של החברה, כאשר קורטאם היה עדין פעיל בה, הוא לא קיבל דמי שימוש ראויים אלא את חלקו בהכנסות תמורת עבודה. לפיכך, אם יקבל פיצוי על הפסד הכנסות (כולל הכנסות בגין השימוש במקרקעין), בניכוי הכנסות שהפיק בעצמו בעסקו הפרטי, יכלול הפיצוי גם את ההנאה מן המקרקעין והציוד. במלים אחרות, הפיצוי בגין הפסד הכנסות מן המוסך, "בולע" את דמי השימוש הראויים. 6.5 נראה לי שהפתרון הצודק וההוגן ביותר שמצד אחד יפצה את קורטאם על אי קבלת דמי שימוש ומצד שני, לא יתן לו כפל פיצוי, יהיה ליטול את המשכורת ודמי השכירות שמשך קורטאם בכל אחת מארבע השנים 1991 עד 1994 כשהיא משוערכת, ולהפחית ממנה את הכנסותיו של קורטאם כשהן משוערכות גם כן. זו אחת הדרכים שהוצעו על ידי באי כחו של קורטאם (בסעיף 59 לסיכומים). דרך חישוב זו מפצה את קורטאם על זכויותיו במקרקעין שעליהם ניצב המוסך, ומצד שני, היא כוללת את דמי השכירות ששילם עבור המוסך החדש שניהל, שכן הסכום המנוכה הוא הכנסות שנתיות הכוללות דמי שכירות ששולמו. 6.6 מכאן ואילך נותר שאלת המוניטין. הפגיעה במוניטין בתקופת קיומו של צו המניעה, מזכה את קורטאם בפיצוי, שכן הוא זוכה להכנסות על בסיס ההכנסות הקודמות שכללו את המוניטין המשותף ובניכוי הכנסות חדשות שאינן כוללות את מוניטין זה. קורטאם זכאי לפיצוי נוסף, חד-פעמי, בגין אבדן מוניטין של המוסך לתקופה שלאחר סיומו של צו המניעה, ואני מעריך אותו בסכום של 25,000 ש"ח. אני עושה כן על יסוד ההנחה שהמוניטין שנצבר במוסך במשך 30 שנה, ואשר נותר, בעיקרו, בידי סליבא, שהמשיך להפעיל את המוסך בשמו הקודם ובמקומו הקודם. המוניטין לא "שב" אל קורטאם במהלך תקופת צו המניעה, והפגיעה נמשכת. 6.7 עוד זכאי קורטאם לפיצוי על נזק שאינו ממון בגין השנים בהן נמנע בעדו לעבוד בחברה והוא נאלץ לפעול בתנאים פחות נוחים כדי להקים לעצמו עסק ולהתקיים. אני מעריך את הפיצוי הראוי בסכום של 50,000 ש"ח. 6.8 עוד אני מחייב את סליבא לשלם לקורטאם בגין הפסד זכויות החברה בסכום של 75,000 ש"ח. קבעתי את הסכום, על פי אמדנה, שכן קשה לבדוק את הדברים, בעיקר את הטענה שנגבו כספים שאינם משתקפים בהנהלת החשבונות. 7. התוצאה 7.1 אני מחייב את סליבא לשלם לקורטאם סכום כולל של 436,634 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מתאריך פסק הדין. 7.2 עוד אני מחייב את סליבא לשלם לקורטאם אגרות המשפט על הסכום שנפסק, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק ממועד תשלומם וכן שכר טרחת עורך דין בשעור 20 אחוז מן הסכום שנפסק. שכר הטרחה יהיה צמוד למדד וישא הפרשי הצמדה כחוק מתאריך פסק הדין ותתווסף לו תוספת בשעור מע"מ. 7.3 אוסיף בשולי הדברים שאינני מקבל את בקשת קורטאם להחזיר לו מחצית שניה של אגרה. תקנות 8(ג)(ד) לתקנות בית-משפט (אגרות) תשנ"ח-1987 אינן חלות על הליך זה, משום הגדרת המונח "דיון" שבתקנה 1 לתקנות האגרות שזו לשונו "שמיעת ראיות בעל פה או שמיעת טענות הצדדים, אם אינם מביאים ראיות, ולמעט דיון בישיבת קדם משפט ראשונה" (ההדגשה הוספה). הצדדים הביאו כמות נכבדה של ראיות והסתמכו עליהן בסיכומים. דיני חברותמוסךשותפות