התובעים טענו כי הנתבע הציג בפניהם מצג שווא לפיו הוא רשאי ומוכשר לבנות את הבית בעוד שהתברר להם, בדיעבד, כי הנתבע איננו קבלן רשום ולא היה רשאי כלל לקבל על עצמו עבודה בהיקף כזה. להלן פסק דין בנושא קבלן לא רשום: פסק דין 1. הנתבע בנה את עבור התובעים בית בישוב הקהילתי "מצפה כמון" (מגרש 153 בגוש 18850, להלן: "הבית"), כ"קבלן מפתח", על פי הסכם אשר נערך ונחתם בין הצדדים ביום 16.2.94 (להלן: "ההסכם"). בתביעה זו, אשר הוגשה ביום 25.3.98, תובעים התובעים סך של 232,142 ₪ כפיצוי בגין ליקויי בניה, ירידת ערך הבית, איחור במסירת הבית, אבדן הכנסות, הוצאות ועגמת נפש. בין היתר טוענים התובעים כי הנתבעים הציג בפניהם מצג שווא לפיו הוא רשאי ומוכשר לבנות את הבית בעוד שהתברר להם, בדיעבד, כי הנתבע איננו קבלן רשום ולא היה רשאי כלל לקבל על עצמו עבודה בהיקף כזה. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף בגין שיהוי והתיישנות, הן לאור עבור הזמן מאז מסירת הבית ותקופת הבדק הקבועה בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "החוק"), והן לאור מכתב המלצה אשר מסרו התובעים בידי הנתבע, המעיד על שביעות רצונם מהבניה, מכתב אשר מהווה, לטענת ב"כ הנתבע, הודאת בעל דין, ויוצר מניעות מפני העלאת טענות התובעים כנגד הבניה. כן טוען הנתבע טענת קיזוז בגין תוספת הבנייה אשר ביצע עבור התובעים. לאחר שכל צד הגיש חוו"ד מטעמו מינה ביהמ"ש את המהנדס מר אברהם פיזנטי כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה"), ובישיבת יום 9.11.04 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה ביהמ"ש לא יתייחס לחוות הדעת אשר הוגשו מטעמם. 2. שיהוי והתיישנות; על פי גרסת התובעים נמסר הבית בחודש פברואר 1995. בעדותו טען הנתבע שהבניה הסתיימה בחודש דצמבר 2004 כאשר הוא מסתמך על אלבום תמונות אשר ניתן לו ע"י התובעים. אינני מקבלת את גרסת הנתבע בענין זה. ראשית - בתמונות אשר באלבום יש תמונות של הבית כאשר הוא נמצא בשלבי בניה ולא כאשר הוא גמור. שנית, בתשובה ס' 6 לשאלון (ת/8) הצהיר הנתבע שהבניה הסתיימה בחודש ינואר 1995 "או בסמוך לכך", הצהרה אשר אינה עולה בקנה אחד עם עדותו, ואינני מקבלת את טענתו כי הוא "לא זכר". חוו"ד מומחה התובעים, אשר צורפה לכתב התביעה נערכה אמנם ביום 27.8.97 אולם אין כל ראיה כי היא נמסרה לנתבע עובר להגשת התביעה, ולפיכך יש לראות את התובעים כמי שהודיעו על הליקויים האמורים בחוות דעת המומחה מטעמם, עם מסירת כתב התביעה לנתבע, דהיינו בחודש מרץ 1998. על פי סעיף 4(ג) לחוק מתחילה תקופת הבדק ביום המסירה, ובתום תקופת הבדק (אשר אורכה נקבע על פי האמור בתוספת), מתחילה תקופת אחריות בת 3 שנים. מאחר שתקופת הבדק המינימלית, על פי התוספת, הינה בת שנה, אחראי הנתבע לליקויים אשר התגלו בתוך 4 שנים ממועד המסירה, דהיינו - לליקויים שהתגלו עד פברואר 1999. מאחר שהתביעה הוגשה בתוך 4 שנים ממועד המסירה, והיא הוגשה באשר לליקויים שהתגלו לפני מועד זה, יש לדחות את טענת הנתבע כי חלה התיישנות. אמנם על פי סעיף 4(א) (3) ו- (4) לחוק יש הבדל בנטל ההוכחה בין ליקויים שהתגלו בתופת הבדק או בתקופת האחריות אולם מאחר שבענייננו ממילא עמדו התובעים בחובת ההוכחה של מעל למאזן ההסתברויות, לגבי הליקויים המפורטים בחוו"ד המומחה, ממילא די בכך שאקבע כי מדובר בליקויים אשר התגלו בתוך תקופת האחריות ואין צורך שאדרש לדיון בכל ליקוי וליקוי בנפרד. מעבר לכך - ממילא אין כל ספק שהליקויים העיקריים התגלו, במקרה דנן, בתוך תקופת הבדק, וזאת לאור אורך תקופות הבדק אשר בתוספת וכן לאור נספח 7 לתצהיר התובעים ועדותו של האדריכל כורם, לפיהם עוד באביב 1997 נערכה בין הצדדים פגישה באשר לליקויי בניה אשר התגלו בבית, שהינם בעיות איטום במפלס המרתף, חדירת רטיבות ורוח דרך חלונות האלומיניום ודלת כניסה מתפרקת. 3. הודאת בעל דין; מכתב ההמלצה אינו הודאת בעל דין בחזקתה נתפסים התובעים. אמנם יש לתמוה הכיצד נתנו התובעים בידי הנתבע, ביום 18.3.96, מכתב המלצה כאשר כבר היה ידוע להם כי קיימים ליקויי בניה קשים, אולם אין לראות במכתב "הודאת בעל דין", אשר התובעים נתפסים עליה, שכן היא לא נעשתה במסגרת הליך משפטי, ולפיכך אין היא הודאה "פורמלית" או משפטית. מדובר בהתבטאות (בכתב) של התובעים אשר אין לתפסה כהודאה פורמלית אלא היא "ראיה כשאר הראיות" שבידי בעל הדין היריב להסתמך עליה, ויכול ביהמ"ש להחליט בניגוד לה בהסתמך על ראיות אחרות. (ראה: ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר ואח', פ"ד יח(1) 563 בעמ' 572; א' הרנון, דיני ראיות, חלק שני (תשל"ז-1977) עמ' 59; ע"א 279/89 - "הסנה" חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' שלום דמתי פ"ד מז(3), 156 עמ' 163-164. התובע הסביר את מתן מכתב ההמלצה בנכונותו של הנתבע ללכת לקראתם בכך שבסיום הבניה הוא התקין על חשבונו מנורות על הגג ושתל עבורם עצי זית, וכן בתקוותו שהנתבע יגלה רצון טוב ויתקן את הליקויים (עמ' 13 לפרוטוקול). מנגד - קיימות בפני ראיות אחרות אשר תומכות באופן חד משמעי בגרסת התובעים בדבר קיומם של הליקויים: התמונות אשר צורפו לתצהירו של התובע, חוו"ד המומחה, עדותו של האדריכל כורם ופגישה אשר התקיימה בין הצדדים, בנוכחות האדריכל כורם ואשר בעקבותיה סוכם שהנתבע יבצע סדרת תיקונים בבית, סיכום אשר אף הנתבע אישר. יצויין כי דברי הנתבע, בעדותו, לפיהם הוסכם שקיימים ליקויים אשר הוא התחייב לתקנם ושהוא לא השלים את ביצוע התיקונים על פי המוסכם (סוף עמ' 19 לפרוטוקול), וכי לאחר הפגישה עם כורם הוא לא ביצע דבר (עמ' 20 לפרוטוקול) מהווים הודאת בעל דין עליה נתפס הנתבע. 4. איחור במסירת החזקה; על פי ההסכם היה על הנתבע למסור לתובעים את החזקה בבית בחודש נובמבר 1994. כאמור לעיל, קבעתי כי החזקה נמסרה בחודש פברואר 2005, דהיינו - באיחור של 3 חודשים. הנתבע טוען שהאיחור נבע מעיכוב הבנייה למשך כחודש וחצי ע"י המועצה המקומית, וכן בגין תוספת אשר נבנתה, והכוונה היא לשטח אשר הוצאה ממנו אדמה ונבנה בו מרתף. לטענת הנתבע זמן ביצוע התוספת הוא כחודשיים. לאור כך שהנתבע איחר במסירת החזקה, עליו הנטל להוכיח כי האיחור הינו מוסכם ו/או מוצדק, עקב הסיבות להן הוא טוען. הנתבע לא הביא כל מסמך המוכיח כי הוועדה המקומית הפסיקה את העבודה, בין בצו מינהלי ובין בצו שיפוטי. אשר לבניית התוספת - אכן אין חולק כי זו נבנתה. כורם אישר בעדותו כי אם נוספה תוספת אשר לא סוכמה בהסכם "מתיישרים לגביה" (עמ' 6 לפרוטוקול). התובע לא סתר בעדותו את משך הזמן לו טוען הנתבע לצורך בניית התוספת. בתצהירו טען התובע כי היו סיבות שונות לאיחור בסיום הבנייה, סיבות אשר לא הוכחו ולא הזכיר כלל את התוספת, הגם שהוברר מעדותו של כורם כי אכן נבנתה תוספת אשר לא היתה כלולה בהיתר הבניה מלכתחילה (עמ' 5 לפרוטוקול). לפיכך אני קובעת כי מתוך איחור של 3 חודשים יש לזקוף חודש על חשבון התוספת וחודשיים בלבד לחובתו של הנתבע. הפיצוי עבור חודש איחור על פי ההסכם הינו סך של 1,000 ₪ ולפיכך מגיע לתובעים בגין איחור של חודשיים, סך של 2,000 ₪, משוערך מיום 20.12.94, דהיינו - סך של 2,498 ₪. יצויין כי אין מקום לטענת ב"כ הנתבע כי אין התובעים יכולים לתבוע גם פיצוי זה וגם פיצויים בגין נזק שהוכח, שכן הפיצוי המוסכם כאן מיוחד לאיחור במסירת החזקה ואין הוא שולל אפשרות פיצוי בגין נזקים אחרים (שלא בגין איחור במסירה), על פי הוכחתם. 5. ליקויי הבנייה; לא מצאתי כל מקום להתערב בקביעות המומחה בחוות דעתו. המומחה הבחין, הבחן היטב, בין ליקויים שהזמן גרמם ובין ליקויים שהינם תוצאה של בניה גרועה או של חוסר בפרטי תכנון אשר היו צריכים להימסר לנתבע, ואני מקבלת את חוות דעתו במלואה. אין ממש בנסיונו של הנתבע לתלות את האחריות לליקויים בחוסר פיקוח מתאים ע"י האדריכל והמהנדס (פרט לחוסר בתכנון אליו התייחס המומחה בחוות דעתו, ואשר כבר נלקח שם בחשבון), שכן לא הוכח כל קשר בין הליקויים ובין חובת הפיקוח המוטלת על בעלי מקצוע אלה, כל אחד בתחומו. הנתבע קיבל על עצמו את בניית הבית כ"קבלן מפתח" ואף הצהיר במבוא להסכם שהוא "בעל ידע ומומחיות מקצועיים הדרושים לביצוע העבודות", על כל המשתמע מכך. על פי חוו"ד המומחה עלות התיקונים הינה בסך של 30,680 ₪, נכון ליום 27.6.03, כולל מע"מ ועלות פיקוח. סבורה אני כי בעקבות תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה יש להוסיף עלות של 1,000 ₪ + מע"מ (1,117 ₪) בגין החלון על פי תשובה מס' 5.2, אולם אין להוסיף 1,000 ₪ האמורים בתשובה 9.4 שכן אין לפסוק מעבר לחוו"ד מומחה התובעים. לפיכך הפיצוי אשר אפסוק לתובעים בגין הליקויים הינו סך של 31,797 ₪, כולל מע"מ ופיקוח, נכון ליום 27.6.03, ובשערוך להיום 34,260 ₪. 6. הוצאות בגין עבודות אשר בוצעו ע"י התובעים עובר לבדיקת המומחה; אין מקום לפסוק לתובעים את העלויות על פי הקבלות ת/5, שכן מדובר בעבודות אשר בוצעו לאחר חוו"ד מומחה ביהמ"ש, אשר התייחס לכל הליקויים, ויהא בכך משום כפילות. אין גם מקום לפסוק לתובעים הוצאות אשר הוצאו על ידם לצביעת הקיר החיצוני בשנים 1999 ו- 2002, הן לאור עבור הזמן מאז שהתובעים קיבלו את החזקה בבית והן לאור כך שהמומחה כלל בחוות דעתו פיצוי בגין צביעה חיצונית. אשר לעלות החלפת החלון - לא הוכח כי החלון המפורט בנספח 8 לתצהיר התובע הינו רק החלפת חלון קיים ולא התקנת חלון אחר, גדול יותר או יקר יותר. יצויין כי בסיכום שנערך בעזרת האדריכל כורם לא סוכם על החלפת חלון אלא על תיקון בעיית האיטום, ואין הסיכום עולה בקנה אחד עם התקנת חלון חדש. לפיכך אין מקום לפסוק לתובעים את העלות של החלפת החלון. אשר לאיטום הגג - הצורך בעבודות איטום עלה גם ע"י האדריכל כורם ובעיית רטיבות נרחבת יותר אשר היתה קיימת בעבר עולה גם מחוו"ד המומחה. לפיכך אפסוק לתובעים את עלות האיטום אשר בוצע על פי הקבלה אשר צורפה לתצהיר התובע (ת/1), בסך של 4,500 ₪ משוערך מיום 10.9.99, דהיינו - סך של 6,202 ₪. 7. הוצאות מומחים; אמנם קיים פער בין חוו"ד מומחה התובעים לבין חוו"ד מומחה ביהמ"ש, אולם גם על פי חוו"ד מומחה ביהמ"ש קיימים ליקויים משמעותיים אשר הנתבע התכחש להם, ויש אף להביא בחשבון את התיקונים אשר עשו התובעים בבית לפני שהוא נבדק ע"י מומחה ביהמ"ש. לפיכך אני מחייבת את הנתבעים להחזיר לתובעים את שכר טרחת המומחה מטעמם - 1,872 ₪ מיום 6.8.97 ו- 1,521 ₪ מיום 8.2.98, ובסה"כ, בשערוך להיום - סך של 4,007 ₪. כמו כן יש מקום לחייב את הנתבע בחלקם של התובעים בהוצאות מומחה ביהמ"ש, דהיינו - בסך של 1,770 ₪, נכון ליום 16.11.03 עבור חוות דעתו ובסך של 936 ₪ נכון ליום 14.3.04 עבור תשובות לשאלות הבהרה, ובסך הכל - בשיערוך להיום - סך של 2,784 ₪. 8. פינוי הבית בעת ביצוע העבודות; על פי תשובות ההבהרה של המומחה, ביצוע העבודות יארך 2-3 שבועות, אולם יש לפנות את הבית, לכל היותר, ל- 4-5 ימים, שכן מרבית העבודות ניתנות לביצוע תוך כדי מגורים בבית. אינני סבורה שעל הנתבע לשאת בעלות נוספת מאחר שהתובעים משכירים את ביתם. אכלול את הפיצוי בגין פינוי הבית למשך 3-5 ימים במסגרת הפיצוי בגין עגמת הנפש. כאן גם המקום לציין כי התובעים לא הוכיחו חוסר יכולת להשכיר את הבית או השכרתו בדמי שכירות נמוכים מהמקובל ואין מקום לפסוק להם פיצוי בגין טענות אלה. 9. פיצוי בגין עגמת נפש - לאור טיב הליקויים, חומרת ליקויי הרטיבות לאורך השנים, היקף התיקונים כפי שעולה מהקבלות המצורפות ל- ת/1 ומחוו"ד המומחה, ולאור האמור בסעיף 8 דלעיל, אפסוק לתובעים, בגין עגמת נפש, טרחה טרדה, ובזבוז זמן סך של 15,000 ₪. אבהיר כי סכום זה נפסק תוך היותי ערה לכך שרוב הזמן התובעים לא התגוררו בבית אלא הוא היה מושכר, אולם לקחתי בחשבון את הנזק הכרוך גם בצורך לטפל בבעיות כגון אלה אשר נמצאו ע"י המומחה, לרבות בעיות הרטיבות, מול שוכרי בית, קיימים ופוטנציאליים. 10. טענת הנתבע לקיזוז; הנתבע לא הוכיח טענתו. נהפוך הוא - התובעים הוכיחו שהם שילמו לנתבע, עבור התוספת, סך של 55,000 ₪, כפי שעולה ממוצג ת/7 עליו חתום הנתבע. 11. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים דלהלן:- א. בגין איחור במסירת החזקה- 2,498 ₪ ב. בגין ליקויי הבניה - 34,260 ₪ ג. בגין הוצאות - 6,202 ₪ ד. בגין הוצאות מומחים - 6,791 ₪ ה. בגין עגמת נפש - 15,000 ₪ סה"כ: 64,751 ₪ ו. החזר רבע מאגרות המשפט, בשערוך כדין. ז. שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום. קבלן