צו ההריסה שחל על צריף העץ הנדון הוצא על ידי ועדת המשנה לפיקוח בתוקף הסמכויות המוקנות לה לפי החוק הירדני החל באזור יהודה והשומרון (חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים, (חוק זמני) מס' 79 לשנת 1966), כפי שתוקן בצו בדבר חוק תכנון ערים כפרים ובנינים (יהודה ושומרון) (מס' 418), התשל"א - 1971. להלן פסק דין בנושא צריף עץ - צו הריסה: פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עתירה בעניין צו הפסקת עבודה וצו הריסה המכוונים למבנה, שהוקם בסמוך לקרית ארבע. רקע עובדתי 1. עניינה של העתירה בצריף עץ בגודל 70 מ"ר הממוקם בסמוך לקרית ארבע (להלן: המבנה). המבנה ממוקם במקרקעין שנתפסו בעבר מכוח צו תפיסת מקרקעין מס' 39/03א/ת' (יהודה ושומרון), התשס"ג - 2003. צו התפיסה מייעד את המקרקעין לצרכים צבאיים, ולשימוש כשטח בטחוני מיוחד (שב"מ) אליו תותר כניסת אנשי כוחות הביטחון ומי שקיבל היתר מאת המפקד הצבאי, והם בלבד (צו זה אינו עומד עוד בתוקף, אך כפי שנמסר, יש כוונה להאריכו). מטרת השטח הביטחוני המיוחד להגן על שלומם וביטחונם של תושבי קרית-ארבע וגבעת החרסינה (שהינה שכונה של הישוב). כפי שמציינים המשיבים, בשנת 2004 עתרו קבוצה של פלשתינים בעלי קרקע לבית משפט זה בבקשה להורות על ביטול השב"מ (בג"צ 140/04). בתגובה שהוגשה מטעמם, הדגישו המשיבים את מחויבותם לפעול למניעת עבודות בנייה בלתי מאושרות ולאכיפת דיני התכנון והבנייה בתחום השב"מ. 2. ברוח מדיניות מוצהרת זו, נפתחו עוד ביום 12.8.03 הליכי פיקוח בתיק בב"ח 197/03 בעניין המבנה ונמסר לגביו צו הפסקת עבודה בשל כך שנבנה ללא רישיון. המחזיקים בנכס זומנו לשימוע בפני ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה (להלן: ועדת המשנה לפיקוח), אשר נקבע ליום 11.9.03. המחזיקים לא התייצבו לדיון במועד האמור, ובסופו הוחלט על הוצאת צו להפסקת עבודה ולהריסת המבנה שמספרו - 12715 (להלן: צו ההריסה). ביום 23.12.03 הומצא צו ההריסה למחזיקים באמצעות תלייתו על גבי המבנה. בהמשך הדברים נשלחו למחזיקים מספר הודעות כי הם זכאים להגיש השגה נגד צו ההריסה. הודעה אחרונה נשלחה ביום 21.5.07 ובה נמסר כי ניתן להשיג על צו ההריסה עד ליום 10.6.07. ביום 18.6.07 הוגשה השגה על ידי אלישבע ונועם פדרמן (להלן: משפחת פדרמן), באמצעות בא-כוחם עו"ד דורון ניר-צבי (להלן: מכתב ההשגה). לעמדת המשיבים (עליה חולקים העותרים), מכתב ההשגה התייחס הן לצו ההריסה למבנה, הן לצו הריסה נוסף שהוצא נגד מבנה יביל המצוי בסמוך (להלן: המבנה היביל). המשיבים החליטו לדחות את ההשגה, והודעה על כך נשלחה ביום 21.6.07. בהודעה צוין כי לבקשת הפונים, ניתנת אורכה אחרונה לביצוע הצווים עד ליום 1.7.07. ביום 7.10.07 פנה בא-כוח העותרים ללשכת היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון. נטען כי לא נעשתה פנייה לעותרים בעניין צו ההריסה, ולכן, אין לפעול למימוש הצו עד לדיון בהשגתם. ביום 8.10.07 נדחתה הבקשה. ביום 14.10.07 שב ופנה בא-כוח העותרים, וביקש לקבל את כל החומר הרלוונטי לצו ההריסה, לצורך הגשת עתירה לבית משפט זה. בו ביום הוגשה העתירה שלפנינו (אותה הגישו העותרים עצמם). ביום 15.10.07 נשלחה תשובה נוספת לבא-כוח העותרים ובה נמסר כי הליכי הפיקוח ביחס לצו ההריסה מוצו. ביצוע צו ההריסה, שנועד ליום 17.10.07, נדחה בעקבות הגשת העתירה. טענות הצדדים 3. העותרים טוענים כי עובר להגשת העתירה (ביום 14.10.07) נודע להם על הכוונה להרוס את המבנה, אשר הם מתגוררים בו. לטענתם, ההשגות הקודמות שהוגשו בעניין המבנה לא הוגשו מטעמם, והם לא היו מודעים לכך שניתן להשיג על צו ההריסה. נטען כי העותרים ערכו בירור עם עו"ד ניר-צבי, אשר הגיש את ההשגה מטעם משפחת פדרמן, שהוא גם גיסו של העותר 2. הבירור העלה כי הגם שבמכתב ההשגה הוזכר מספר צו ההריסה נושא העתירה (12715), המכתב לא התייחס לצו הריסה זה, אלא רק לצו ההריסה למבנה היביל. העותרים ביקשו כי יתאפשר להם להגיש השגה מנומקת בעניין צו ההריסה. נטען כי זכות השימוע הינה זכות יסוד שאין לפגוע בה, מה גם שלא ייגרם כל נזק מדחיית ביצוע צו ההריסה. 4. תגובת המשיבים לעתירה הוגשה ביום 28.10.07. המשיבים מציינים כי הליכי הפיקוח בהתייחס למבנה הסתיימו לאחר שנדחתה ההשגה האחרונה שהגישו המחזיקים דאז (משפחת פדרמן) בחודש יוני האחרון; וניתנה להם, לבקשתם, ארכה למיצוי ההליכים העומדים לרשותם, לרבות פנייה לערכאות, עד ליום 1.7.07. שינוי זהות המחזיקים לאחר מועד זה אינו מאיין את תוקף צו ההריסה, ואינו מהווה שינוי נסיבות המצדיק מתן זכות טיעון נוספת ועיכוב נוסף בביצוע צו ההריסה. נטען כי אין לקבל הטענה כי ההשגה התייחסה רק למבנה היביל, שכן בכותרתה צוין במפורש כי היא מתייחסת גם לצו ההריסה נושא העתירה (שמספרו 12715) ולכל אורכה יש התייחסות ל"מבנים נשוא ההשגה", ולא רק למבנה היביל. המשיבים מציינים כי העותרים אינם טוענים לזכות בקרקע עליה נבנה המבנה, או כי זה נבנה באופן חוקי. בנוסף, אין העותרים מציינים את מעמדם במקרקעין, את הנסיבות בהן קיבלו את הזכויות במקרקעין, ואת משך החזקתם במבנה. הימנעות העותרים מלהציג עובדות אלה, כך המשיבים, "אומרת דרשני". הטענה כי כעת העותרים הם המחזיקים במבנה, ולכן, לא ניתן להרסו כל עוד לא ניתנה להם האפשרות להשיג נגד צו ההריסה, אינה יכולה להתקבל. יש קושי לקבל את טענת העותרים כי לא היו מודעים כלל להליכי האכיפה שנוהלו - הן נוכח קשרי המשפחה בין העותר 2 לבין עו"ד ניר-צבי, הן משום שהעותרים מתגוררים בסמוך למשפחת פדרמן. מכל מקום, גם אם לא היו מודעים העותרים להליכי האכיפה, אין לכך נפקות לעניין חוקיותם, שכן צו ההריסה ניתן נגד מבנה, ללא קשר למחזיק. לכל היותר יש לעותרים עילה נזיקית מול המחזיקים הקודמים, וממילא היה בידם לברר אם המבנה הוקם כחוק, באמצעות בירור עם רשויות התכנון. המשיבים מדגישים כי קבלת עמדת העותרים תוביל לסיכול האפשרות לאכוף את דיני התכנון והבניה, בדרך של שינוי זהות המחזיק "ברגע האחרון", ודרישה להענקת זכות טיעון נוספת כפועל יוצא. 5. במהלך הדיון בעתירה שנערך ביום 23.1.07, כשלושה חודשים לאחר שהוגשה תגובת המדינה, ביקשו העותרים לראשונה להגיש תצהירים נוספים. האחד של חבר קרוב של העותרים, והשני של אביו של העותר. בשני התצהירים נטען כי העותרים מתגוררים במבנה מזה שנה וחצי, כי הם שיפצו את המבנה לפני שנכנסו להתגורר בו, וכי מעולם לא פנו אליהם גורמי צבא או משטרה והורו להם להפסיק את עבודות השיפוץ או שלא להתגורר במקום. התצהירים אינם מבהירים ממי התקבלה החזקה במבנה, באיזה מועד, ובאילו נסיבות. לאחר שהסתיים הדיון בעתירה, ביקשו העותרים להגיש מכתב מטעמו של עו"ד ניר-צבי בו ציין כי "הזכרת הצו מס' 12715 במכתבי היתה רק בשל היותו מוזכר בתוך 'ערימת הצווים' שהועברו אלי ע"י פדרמן, מבלי שידעתי כי הוא מתייחס לעותרים שבנדון. הפניה אלי ע"י פדרמן נעשתה כדי שאגיש השגה ביחס לקרוואן, הא ותו לאו". המכתב לא נתמך בתצהיר, והמשיבים התנגדו להגשתו. דיון והכרעה 6. צו ההריסה שחל על המבנה הוצא על ידי ועדת המשנה לפיקוח בתוקף הסמכויות המוקנות לה לפי החוק הירדני החל באזור יהודה והשומרון (חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים, (חוק זמני) מס' 79 לשנת 1966), כפי שתוקן בצו בדבר חוק תכנון ערים כפרים ובנינים (יהודה ושומרון) (מס' 418), התשל"א - 1971 (השוו: בג"צ 10408/06 קבהה נ' מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 25.9.07) פסקות 3 - 4; דיני התכנון, הבניה והמקרקעין באזור יהודה והשומרון - הדין, תחיקת הבטחון והפסיקה 16 - 18, 36 - 37 (בעריכת רס"ן אהרון משניות, 1996)). כפי שפורט לעיל, צו ההריסה הוצא עוד ביום 11.9.03, לאחר שמחזיקי המבנה נמנעו מלהגיע לדיון שנערך לפני ועדת המשנה לפיקוח. העותרים לא העלו כל טענה בהתייחס לעצם הוצאת צו ההריסה או להליכים שנוהלו בעניין זה בשנת 2003. טענתם היא כי יש לערוך להם שימוע, שכן - כך טענתם - מתגוררים הם במבנה מזה שנה וחצי, ולא היו מודעים להליכים שנוהלו. השאלה העומדת להכרעתנו הינה אפוא, האם יש עילה להתערב בהחלטת המשיבים לבצע את צו ההריסה מבלי לערוך לעותרים שימוע נוסף. אין מחלוקת בין הצדדים כי עובר למתן צו הריסה יש לערוך שימוע למחזיק המבנה. כך כאמור פעלו המשיבים, אשר זימנו את המחזיקים בנכס לשימוע עוד בשנת 2003, וערכו שימוע נוסף בכתב במהלך שנת 2007. עם זאת, כפי שנפסק, לעיתים שינוי נסיבות שארע לאחר עריכת שימוע והוצאת צו הריסה יכול ויחייב עריכת שימוע נוסף (השוו: בג"צ 5194/03 גרוסמן נ' שר הביטחון, פ"ד נז(4) 426, 431 - 432 (2003) - להלן: עניין גרוסמן). לא זה המקרה שלפנינו. בענייננו, המחלוקת ביסודה אינה משפטית כי אם עובדתית. לטעמם של העותרים הם המחזיקים במבנה מזה כשנה וחצי. מכאן שהשימוע שנערך למשפחת פדרמן בחודש יוני 2007 (אשר הם לא היו מודעים לו), לא התייחס למבנה, ולכן נדרש שימוע נוסף שייערך לעותרים. השאלה העומדת על הפרק לפנינו הינה, האם עמדת הרשות לפיה אין מקום לערוך שימוע נוסף לעותרים, שכן השימוע שנערך למשפחת פדרמן התייחס למבנה, מעוגנת בראיות המנהליות שהיו לפניה. 7. בשים לב לתשתית העובדתית שהונחה לפנינו, לא ראינו כי הונחה עילה להתערב בעמדת המשיבים בשאלות האמורות. ראשית יצוין כי הראיות המנהליות מבססות את עמדת המשיבים כי השימוע שנערך למשפחת פדרמן התייחס למבנה נושא העתירה. בכותרת מכתב ההשגה מטעם משפחת פדרמן, באמצעות בא כוחה, נרשם כי נושאו "צווי הריסה מס' 2900 ו-12715". בגוף המכתב צוין מספר פעמים כי עניינו "במבנים נשוא ההשגה" או ב"מבנים נשואי הצווים שבנדון". נוסף לאלה, בסעיף 6 למכתב יש התייחסות מפורשת למבנה היביל, שהוא "אחד המבנים נשואי השגה זו". מן המכתב עולה בבירור כי קיימת אבחנה ברורה בין המבנה לבין המבנה היביל. מכל אלה נלמד, כי טענת העותרים לפיה מכתב ההשגה התייחס אך ורק למבנה היביל, וכי ציון מספרו הסידורי של צו ההריסה נושא עתירה זו בכותרתו הוא בבחינת טעות סופר בלבד, אינה יכולה להתקבל. גם באמור במכתב שהגשתו התבקשה לאחר שהסתיים הדיון בעתירה, ואינו נתמך בתצהיר, אין כדי לגרוע מתוקפם של הדברים שנכתבו "בזמן אמיתי". נוסף על כך, כפי שמציינים המשיבים, הטענה כי העותרים נכנסו לגור במבנה לפני שנה וחצי (קרי - זמן רב לפני המועד בו נערך השימוע למשפחת פדרמן) מעוררת קושי ניכר. עיתוי זה לא הוזכר כלל בעתירה, והוצג לראשונה בתצהירים שהוגשו לנו בדיון. נוסף על כך, הטענה כי העותרים נכנסו לגור במבנה לפני שנה וחצי נעדרה כל ביסוס קונקרטי; כך למשל, לא הציגו העותרים כל פירוט בהתייחס לנסיבות שקדמו לכניסתם לגור במבנה, או לגורם שהעביר להם את החזקה בו. נוסף לאלה, בשים לב לנתונים אותם ציינו הצדדים בהתייחס לקשר בין העותרים לבין משפחת פדרמן ועו"ד ניר-צבי, מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי יש קושי לקבל את גרסת העותרים לפיה לא היו מודעים להליכים שנוהלו בעניין צו ההריסה למבנה. על רקע התשתית העובדתית במלואה, משנמצא כי השימוע שנערך למשפחת פדרמן בחודש יוני 2007 התייחס למבנה נושא העתירה, ומשלמדנו כי על יסוד הראיות המנהליות שבפניה אין בידי הרשות לקבל את גרסת העותרים בעניין משך מגוריהם במבנה ואי ידיעתם על ההליכים שנוהלו, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיבים שלא לערוך לעותרים שימוע נוסף. נוסיף עוד, כי אין בפי העותרים כל טענה של ממש נגד צו ההריסה. העותרים לא טענו כי המבנה נבנה כדין, או כי יש להם זכויות במקרקעין עליו הוא נבנה; ובדיון שנערך לפנינו אישר בא-כוחם כי אין להם זכויות במקרקעין וכי לא ניתן היתר למגורים במבנה. ממילא, אין לעותרים כל טענה כי המבנה נבנה בהיתר כחוק (השוו: בג"צ 419/88 בשיר נ' מועצת התכנון העליונה (לא פורסם, 16.2.89)). גם אם נניח לטובת העותרים כי אין באמור כדי לפטור מחובת עריכת השימוע למחזיק במבנה (השוו: עניין גרוסמן, בעמ' 431; יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 809 - 813 (1996)), הרי בנסיבות שלפנינו, כפי שראינו, שימוע כאמור אכן נערך אך לאחרונה. נוכח כל האמור, החלטנו לדחות את העתירה. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. הריסת מבנהצו הריסהצווים