כאשר במס ערך מוסף עסקינן, (מע"מ) מהווה כאמור המס חלק משווי המכירה. לגבי מע"מ תופסת ההנחה, שהוא כבר כלול במחיר שננקב. אלא אם כן נאמר בחוזה אחרת. מסיבה זו יחושב מע"מ לא על המחיר שננקב, אלא תוך התחשבות בעובדה, שהתמורה לעסקה מקפלת בתוכה - מכוח השתיקה - גם את המע"מ. להלן פסק דין בנושא מחיר כולל מע"מ: פסק דין (חלקי) רקע 1. דוד לזר (להלן "התובע/ הנתבע שכנגד") שכר נכס מסחרי בשטח של כ-40 מ"ר, בקניון בכפר סבא הקרוי "קניון הדרים". (להלן "המושכר"). 2. עפ"י חוזה השכירות בינו לבין המשכירות (להלן: "הנתבעות/ התובעות שכנגד") הסתיימה שנת השכירות הראשונה ביום 15.9.05. 3. ב2.10.05, ערב ראש השנה, נכנסו הנתבעות באישון לילה ובהיחבא, הוציאו את תכולת עסקו של התובע אחסנוה במחסני הנתבעות 3,4, ונטלו את החזקה לידיהן. 4. בבש"א 178749/05 (להלן "הבקשה") עתר התובע להורות להשיב את התכולה לעסק, ואת החזקה לידיו. 5. במעמד צד אחד הוריתי כי המשיבות (הנתבעות) לא ישכירו את המושכר לצד ג'. בדיעבד הסתבר כי כבר עשו כן והשכירוהו בחוזה לטווח ארוך. 6. בבקשה טען התובע כי חוזה השכירות שבינו לבין המשיבות הוארך בהסכמה. ביום 21.11.05 ניתנה החלטתי בה קבעתי כי על פי הדין המהותי אין בעלים יכול ליטול חזקה במושכר, גם אם תמה תקופת השכירות, אלא עליו לפנות לצורך כך לבית המשפט. הואיל וכך, ביקרתי את המשיבות, שמנהלן הינו ד"ר גרוס, עו"ד ומשפטן בעל השכלה כללית נרחבת, על כי עשו דין לעצמן. 7. על אף האמור, דחיתי את בקשת התובע הואיל ולא עמדה בתנאים למתן סעד זמני. בין היתר סברתי כי התובע איבד את זכותו למימוש האופציה להארכת תקופת השכירות וכי המו"מ לחלופת שכירות אחרת, נכשל אף הוא. 8. התובע, שלא קבל את החלטתי, ערער לבית המשפט המחוזי. ביום 29.12.05, הגיעו הצדדים להסכם פשרה. (בש"א 26783/05 ע"א 3494/05) שלשונו כדלהלן: "לפנים משורת הדין, הגענו להסכמה לפיה לסילוק מלא וסופי של כל המחלוקות ההדדיות מכל סוג ומין שהוא בין הצדדים בעניין פינויו של המבקש מן המושכר נשוא הדיון ואופן פינויו תשלמנה המשיבות למבקש פיצוי בסך כולל של 117,000 ₪, באמצעות בא-כוחו, וזאת ב- 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון יבוצע עד 07.01.06 ואילך בכל 7 לחודש עד לסילוק המלא. על אף האמור לעיל, מוסכם בזה בין הצדדים כי המבקש יסלק את כל חובותיו עד 02.10.05, שהוא יום פינויו מן המושכר, ככל שיש לו כאלה, לרבות חוב דמי שכירות. היה והמבקש לא יעשה כן עד 10 ימים לפני מועד התשלום השלישי תוכלנה המשיבות לעכב תחת ידן את סכום החוב הקיים או כפי שהודע להן עליו מהרשויות. המשיבות תאפשרנה למבקש לשלם בעצמו את תשלום החוב בתוך 10 ימים. היה ולא יעשה כן ולא ימציא אישור למשיבות על התשלום כאמור תוכלנה הן לשלם את החוב בכספים שעיכבו תחת ידן כמפורט לעיל והמבקש יהיה פטור מהתשלום כאמור. אם וככל שדרושה חשבונית על פי דין היא תומצא, אולם המשיבות עצמן אינן דורשות חשבונית מס כתנאי מקדמי להעברת התשלום. איחור של עד 7 ימים בתשלום לא יהווה הפרה של ההסכם. במקרה של איחור בתשלום מעבר ל- 7 ימים אלו יעמוד כל סכום הפיצוי המוסכם כמפורט לעיל לפירעון מיידי בתוספת של 35,000 ₪. המבקש יפנה את כל הציוד שנותר במושכר עד 3 ימים לאחר קבלת התשלום הראשון. המשיבות ממחות למבקש את כל זכויותיהן כלפי מוביל הציוד ומצהירות שמוביל הציוד היה "א.ט. שירותים משפטיים בע"מ" בגין כל נזק אשר נגרם, אם נגרם, לציוד. את כל הציוד הנותר שאוחסן על ידי חברת ההובלה במחסניה ברמלה או בפתח-תקווה יפנה המבקש במועדים הנקובים לעיל של פינוי המושכר. המשיבות מצהירות על הסכמתן להשבת הערבות הבנקאית המצויה בידן, והיא תושב לידיו של המבקש עד 3 ימים לאחר פינוי המושכר על ידו ופינוי הציוד מן המחסנים. כן תסכמנה המשיבות לביטול השעבוד בפוליסת הביטוח של המבקש הרשומה לטובתן במועד השבת הערבות הבנקאית. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' סג"נ השופטת קובו, וע"א 3494/05, נדחה. 9. התובע סבר כי הנתבעות לא עמדו בהסכם הפשרה (להלן "ההסכם") ועתר לבית המשפט המחוזי על מנת שייתן הבהרתו להסכם. בהחלטתו מיום 14.2.06 קבע בית המשפט כי "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, לא מצאתי מקום להידרש לסכסוך החדש שבין הצדדים. משהגיעו הצדדים, שכל אחד מהם היה מיוצג ע"י עו"ד, וההסכם קיבל תוקף של פסק דין, נסתיימה מלאכתו של בית המשפט". 10. התובע הגיש תביעתו שלפניי לאכיפת ההסכם, לפיצוי בגין הפרתו ולנזקיו. בישיבת יום 20.3.07 הוסכם כי הדיון יפוצל באופן שעילות התביעה כנגד הנתבעות תהיינה העילות החוזיות בלבד ואילו העילה הנזיקית תופנה כנגד הנתבעת 3. (הנתבעות 3 ו-4, אינן צד להסכם הפשרה דלעיל). טענות הצדדים 11. א. התובע טוען כי הנתבעות קיזזו מהסכם הפשרה דמי שכירות גבוהים מאלה שהיה עליהם לקזז בסכום של 3,854 ₪ כולל מע"מ. ב. עוד נטען על ידו כי כאשר הגיע למחסני הנתבעות 3,4 לשחרר את תכולת המושכר, אולץ לשלם דמי אחסנה והובלה בסכום של 19,163 ₪, שכן הנתבעות שילמו דמי האחסון ממועד הפינוי ועד ליום 2.11.05 בלבד, וסרבו לשלם את היתרה. 12. א. באשר לדמי השכירות, הודו הנתבעות כי קיזזו סכום גבוה יותר מדמי השכירות הקודמים. לטענתן, היו זכאיות לדמי שכירות כפי שנקבעו ע"י הצדדים למימוש בתקופת האופציה (העלאה של 10%), וכך עשו. ב. לטענתן, שלמו בהתנדבות את דמי האחסנה עד ליום 2.11.05 ואין הוא זכאי לתקבולים נוספים בגין כך. ג. הנתבעות טענו כי פסק הדין אשר נקבע בו כי הוא מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל הטענות ההדדיות, הינו חלוט ומקים מעשה בי-דין, וכי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.2.06 סתמה את הגולל על כל טענות התובע. 13. הנתבעות הגישו תביעה נגדית להשבת הסכום של 19,935 ששילמו בגין האחסנה, וכן עתרו לקבלת חשבונית מס על הסכומים ששילמו. בתשובה לכך דרש הנתבע שכנגד כי יוסיפו את סכום המע"מ. דיון 14. בתחילה יש להזקק לטענות הנתבעות כי פסק הדין החלוט, כמו גם החלטתו הנוספת של בית המשפט, מהווים מעשה בי-דין. הלכה היא כי פסק דין אשר ניתן בהסכמה ניתן לתקיפה בשתי דרכים: א. תקיפה לאכיפת ההסכם - תוגש לבית המשפט שהינו בעל הסמכות לדון בו, אשר אינו בהכרח בית המשפט שנתן תוקף של פסק דין להסכם. [ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689, ע"א 6636/01 ארגמן טורס בע"מ נ' הוברמן]. ב. תביעה לביטול ההסכם - בעל דין המעוניין לבטל הסכם מחמת פגם, כגון: טעות, הטעיה, הפרה וכו' יגיש תביעה חדשה לביטול פסק הדין. תביעה לביטול תוגש לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין. בקשת המוגשת על ידי בעל דין במסגרת התיק המקורי במקום תובענה עצמאית, תסולק על הסף [ע"א 5914/03 - אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח, תק-על 2005(2), 1197 , 1201 (2005)]. בענייננו, תביעת התובע הינה לאכיפת ההסכם, והסמכות לדון בה הינה לבית משפט זה. 15. לטענת התובע יש לחשב את דמי השכירות כך: דמי שכירות לחודש בסך של 9,243 ₪ = 298 ₪. לכן: 17 ימים X 298 = 5,069 ₪. 31 ימים דמי ניהול לחודש בסך של 3,105 ₪ = 100 ₪. לכן: 17 ימים X 100 = 1,700 ₪. 31 ימים 16. לגרסת הנתבעות, עפ"י ההסכם, היו רשאיות לגבות מהתובע 150 $ ליום, בגין כל אחד מ-17 הימים בהם שהה במושכר ולא פינהו. חרף זאת, קיזזו עפ"י ס' 8.3, ו-9.1 להסכם, הקובעים כי דמי השכירות יגדלו בתקופת האופציה בשיעור של 10%. לשיטתן בוצע הקיזוז כך: א. תשלום דמי השכירות עבור קומה א' עלה בשיעור של 10% מדמי השכירות ועמד על 9.9$ למ"ר (במקום 9$ למ"ר). עבור 221 מ"ר המצויים בקומה א' - 2,187.9$, ובשקלים 9,613.63 (לפי שערו היציג של הדולר הקבוע כערכו ביום תחילת השכירות - 4.394 ₪). ב. תשלום דמי השכירות לקומת הגלריה עלה בשיעור של 10% מדמי השכירות ועמד על 5.5$ למ"ר (במקום 5% למ"ר). עבור 81 מ"ר המצויים בקומת הגלריה - 445.5$, ובשקלים 1,957.53 ₪. ג. דמי אחזקה חודשיים העומדים על 2$ למ"ר. סך השטח הינו 302 מ"ר ולכן על התובע היה לשלם 604$, ובשקלים 2,739. הסיכום הינו 14,228 ₪ לחודש. ול-17 יום דמי שכירות וניהול בגין התקופה שבין 15 לספטמבר 2005 ועד ל-2 אוקטובר 2005 בסך של 8,036 ₪. הפרשי הצמדה וריבית על תשלומים קודמים בסך של 1,006 ₪. ריבית פיגורים ודמי טיפול בגין חשבון חובה בסך של 77.25 ₪. סה"כ ובתוספת מע"מ: 10,626 ₪. לפיכך נטען כי הקיזוז בוצע כדין. 17. הנני מקבלת טענת התובע משני טעמים - האחד שמעת שטענו הנתבעות כי האופציה לא מומשה, אין הן זכאיות להגדלת דמי השכירות על פיה. והאחר, משום הצהרתו של ד"ר מירון גרוס בתשובותיו לשאלון התובע: "אנו נעמוד בדיבורנו ולא נגבה, עד תום החוזה, שכ"ד הגבוה מזה המשולם כעת". התובע זכאי אם כן ל- 3,854 ₪ נוספים. 18. באשר לדמי האחסנה, קבע ההסכם כי המיטלטלין יפונו ע"י התובע עד 10.1.06. לשיטתו של התובע, קביעה זו מלמדת כי במועד זה ניתקו הנתבעות את קשרן ואחריותן לציוד, ולעלות אחסנתו, ועד אותו מועד עליהן לשאת בו. אינני מקבלת טענת התובע. 19. ביום 9.10.05 פנו אליו הנתבעות והודיעוהו כי הוא נדרש לפנות את המיטלטלין, שאם לא כן ישא בעלות אחסונם. התובע לא עשה כן. יתכן וקיווה כי בית המשפט ישיב לו את החזקה במושכר, אולם החל מיום 21.11.05 עת ניתנה החלטתי כבר ידע התובע כי החזקה איננה מושבת לו, ולכאורה זכאי ואף חייב היה באותו מועד, לשחרר את מיטלטליו ולקבלם לחזקתו ולצמצם ע"י כך את עלות דמי האחסנה. בקשר לימי האחסון שבין 2.11.05 (עד לאותו מועד שולמו דמי האחסון ע"י הנתבעות) עד ה-21 באותו חודש, הנני מקבלת את טענת הנתבעות כי לשון ההסכם, המהווה "סילוק סופי ומוחלט" מלמדת על וויתור על כל דרישה בגין הובלה או אחסנה, למעט טענות בגין נזקים לציוד, לגביהן נקטו הצדדים בלשון מפורשת. 20. הנתבעות אף הפנו אל סעיף 16.2 להסכם השכירות: "מבלי לפגוע בכל זכות של המשכיר - הרי בתום 7 ימים אחרי סיום השכירות רשאי המשכיר לתפוס חזקה בלעדית במושכר, ולהוציא אל מחוץ למושכר את חפציה של השוכרת מבלי שיהיה אחראי לאובדנם ו/או לכל נזק שייגרם להם, ולחייב את השוכרת בכל הוצאה שתגרם עקב כך. בכל פעולה כזו יפעל המשכיר כבא כוחו של השוכרת ועל אחריות הבלעדית של השוכרת". חוקיותו של הסעיף שנויה אומנם במחלוקת, אולם בין כך ובין כך, נתן התובע את הסכמתו לשאת בהוצאות דלעיל, במפורש ומראש. 21. טענתן זו של הנתבעות כי "הסילוק הסופי והמוחלט" המופיע בהסכם סתם את הגולל לכל דרישה כספית נוספת משמשת להן כחרב פיפיות, שכן בהסתמך על טיעון זה, נדחית תביעתן הנגדית להשבת התשלומים ששילמו לנתבעות 3,4 בגין ההובלה והאחסון. 22. הנתבעות התחייבו כלפי נתבעות 3,4 בתשלום הובלה ודמי אחסנה למשך חודש אחד, וכך עשו. בין שעשו כן מן הדין, ובין "לפנים משורת הדין", מש"התנדבו" לשאת בתשלום, איני מורה על השבתו. לחלופין, מורה מידת הצדק כי אם נשא התובע בדמי ההובלה, למרות שהמיטלטלין הוצאו מהמושכר שלא כדין, למצער זכה הוא בהשתתפות הנתבעות בהובלתם למענם החדש, וכך, גם מן הטעם הזה, אין מקום לקבל תביעתן הנגדית של הנתבעות בגין ההובלה ודמי האחסנה. אינני סבורה כי האיחור בתשלום של כ-3,500 ₪, הנובע מהבנה שגויה של הדין, מחייבת בפיצוי המוסכם עפ"י ההסכם, ולפיכך הנני דוחה תביעתו זו של התובע, לסכום של 45,000 ₪. 23. באשר למע"מ ההלכה היא כי: "כאשר במס ערך מוסף עסקינן, מהווה (כאמור) המס חלק משווי המכירה ... לגבי מס ערך מוסף תופסת ההנחה, שהוא כבר כלול במחיר שננקב. אלא אם כן נאמר בחוזה אחרת. מסיבה זו יחושב מס הערך המוסף לא על המחיר שננקב, דהיינו 480,000 ל"י, אלא תוך התחשבות בעובדה, שהתמורה לעסקה מקפלת בתוכה - מכוח השתיקה - גם את מס הערך המוסף". [ע"א 738/80 - שלמה נתן נ' אליהו זגורי, פ"ד לז(4), 387 , 392-393 , ר' גם ע"א 3616/04 מגדל הזוהר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב תק-על 2005(4), 3204, ע"א 6722/99 מנהל מס ערך מוסף תל-אביב נ' משכנות כלל מגדלי הים התיכון בע"מ, פ"ד נח (3) 341, ע"א 1828/93 י.ש.י את שדי נ' שמחה אוריאלי ובניו ואח' תק-על 95(2), 1266, ע"א 736/82 כפר חסידים נ' דוד אברהם ו-2 אח' פ"ד לט(2), 490]. 24. בהסכם קבעו הצדדים כי סכום הפשרה מהווה "פיצוי כולל בסך 117,000 ₪" כן נכתב שם: "אם וככל שדרושה חשבונית על פי דין היא תומצא, אולם המשיבות עצמן אינן דורשות חשבונית מס כתנאי, מקדמי להעברת התשלום". 25. התובעות שכנגד פנו אל רואה החשבון של חברותיהן בשאלה האם יש לחייב הנתבע שכנגד בהוצאת חשבונית, ותשובתו הייתה חיובית. זו הייתה אף עמדתם של שלטונות המס, אליהן הופנתה שאלה זהה. 26. בתשובתו מיום 1.1.7 כתב רו"ח גל גרינברג, ממע"מ כדלהלן: "במענה לפניתך מיום 7.9.06 ובהסתמך על הפרטים המופיעים בה בלבד, להלן עמדתנו... בפניתך בקשת שנביע עמדתנו לשאלה האם חייב התובע להנפיק חשבונית מס בגין התשלום הכולל בסך 117,000 ₪ ששולמו. 3. לאור נסיבות המקרה על התובע להנפיק לנתבעים חשבונית מס היות והתשלום שקיבל מהנתבעים מהווה. עפ"י מהותו, תקבול המתקבל בידי העוסק בתמורה לויתור על זכותו במקרקעין (הזכות להישאר לתקופת שכירות נוספת, כפי שיכול היה עפ"י החוזה). להלן הנימוקים לקביעה הנ"ל: א. בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975 (להלן החוק) בהגדרת "מקרקעין" נכללה גם זכות במקרקעין. ב. הגדרת "נכס" בסעיף 1 לחוק כוללת טובין או מקרקעין. ג. הגדרת "מכר" בסעיף 1 לחוק כוללת, בין היתר, לעניין נכס, גם הקניית זכות בו. ד. בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בענין המלבלב לוז הדרום נ' מנהל המכס ומע"מ (ע"א 243/86) נפסק, בנסיבות בהן הוחזרו מקרקעין למנהל מקרקעי ישראל לאחר עיבודם ונחתם חוזה המגדיר את התמורה ששולמה ע"י מנהל מקרקעי ישראל, כתמורה בגין ביטול חוזה חכירה. ה. בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עזריאלי נ' מנהל המכס ומע"מ (ע"א 19/86) נקבע בנסיבות דומות כי הוויתור על הזכות מהווה "מכר" לצרכי החוק" (חוק מע"מ). 27. צר לי כי התובעות שכנגד הטעו את הגורמים המוסמכים: לא פיצוי בגין זכות במקרקעין שולם, שהרי זכות השכירות במקרקעין הסתיימה במועד מוקדם יותר, אלא פיצוי על עגמת נפש, על ברוטאליות, על עשיית דין עצמי, ועל השבתת מטה לחמו של הנתבע שכנגד, שולם כאן. ועל כל אלו - לא חל חיוב במע"מ. 28. יש להצטער על הנסיבות שבהן הוגשה תביעה מיותרת זו. לאור התוצאה אליה הגעתי, אך מובן הוא כי לא יהא כל צו להוצאות. מיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)