הכלל הוא, כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, כי משמונה מהנדס מומחה מטעם בית המשפט נהנה זה ממעמד מיוחד. מכאן כי אם לא נתגלתה, בחוות דעתו, שגיאה מהותית עובדתית בולטת או שגיאה משפטית, ברי שבית המשפט לא יתערב בשיקול דעתו של המומחה ככל שהדבר נוגע לשיקולים מקצועיים הנדסיים המצויים בגדר התמחותו המיוחדת. עוד קובעת הפסיקה המנחה, בהקשר זה של מעמד המומחה מטעם בית המשפט, כי משנתקבלה חוות דעת ניטראלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות, יש לקבל אותה גם אם לא כל הצדדים שבעי רצון וגם אם ניתן להצביע על אפשרות של קביעות אחרות בחלק מהנושאים. להלן פסק דין בנושא מהנדס מומחה מטעם בית המשפט: פסק דין בפני הונחה תביעה כספית על סך של 150,000 ₪ העוסקת בהפרת הסכם. הנתבע 3 נתבע באופן פורמלי בלבד ולפיכך, אין לאמור בפסק דין זה כל השלכה לגביו. התובעת רכשה מאת הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") קוטג' בבית דו משפחתי ברחוב בירנבוים 23 בפ"ת (להלן: "הבית") לפי הסכם מכר מיום 7.12.99 (להלן: "ההסכם"). לטענת התובעת הפרו הנתבעים את התחייבותם עפ"י ההסכם ובבנייתו ניכרת אי התאמה , מכירתו נגועה בהטעיה ומסירתו נעשתה באיחור. אתייחס איפוא לכל אחד מעניינים אלה עפ"י סידרם. א. אי ההתאמה בבית - בעניין זה, מעלה התובעת לדיון מספר היבטים, הראשון שבהם עוסק בהפרת התחייבות הנתבעים לביצוע עבודות השלמה ושיפוץ על פי ההסכם, השני עוסק עלות העבודות שלטענת התובעת בוצעה על ידה באופן עצמאי לאחר קבלת החזקה או בסמוך, השלישי עוסק באי-ההתאמה של הבית לתקנים וסטנדרטים. שאלות אלה, מעלות בעקיפין להכרעה את שאלת תחולתו של חוק המכר דירות (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "החוק") על יחסי הצדדים. הואיל וכך, ראוי להקדים ולהתייחס כבר בפתח הדיון לשאלה זו השנויה במחלוקת בין הצדדים. למותר לציין, כי התובעת מבקשת לבחון את טענותיה לאי התאמה לאורו של החוק, ואילו הנתבעים מתכחשים לתחולתו. תחולת החוק התובעת סבורה, כי יש להחיל את החוק כיוון שבעת בנייתו נועד הבית למכירה ובעת מכירתו לא היה זה מושלם. באותה עת, חסרו בבית פרטים רבים ובין היתר, מטבח, כלים סניטריים, חלק מהקירות, חיפוי, ריצוף, גידור, מעקות, דלתות וכיוצא באלה. הנתבע, לעומת זאת, טוען, כי הועיד את הבנייה של אחת משתי יחידות הבית שהקים לשימושו העצמי ואילו את השנייה הועיד להשכרה. בשל נסיבות שלא ניצפו על ידו נדרש האחרון ע"י הבנק, למכור את אחת משתי יחידות הבית ולכן, הוצע הבית למכירה בשלבי הבנייה הסופיים. מתוך עדות זו של הנתבע, עולה בבירור כי הבית נמכר טרם השלמתו ונועד למכירה לפי החלטה שקיבלו הנתבעים. מניעי ההחלטה אינם רלבנטיים ולכן, על פניו מקיימת הסיטואציה העובדתית את התנאים לתחולת החוק (ס' 1 שבו) המחיל על המוכר נורמות וסטנדרטים מקצועיים מסויימים. נוכח קביעתי זו, ראוי לפנות ולהתייחס להיבטים השונים של טענות התובעת בעניין הפרת התחייבויות הנתבעים לקיום ההסכם. הדיון לגופו כל ההיבטים העולים מתוך טענות הנתבעת בנושא זה של אי ההתאמה ואשר הוצגו לעיל, נבחנו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, המהנדס ראובן שליטנר (להלן: "שליטנר") והתייחסותו המפורטת נעשתה על בסיס טבלת מיון הפגמים שערכה התובעת באמצעות בא- כוחה. טבלה זו שהוצגה לתיק בית משפט ושימשה כמסמך עבודה לשליטנר, כוללת התייחסות מקיפה לכל היבטי הטענה שעניינה באי-התאמת הבית. שני הצדדים ביקשו להשיג על ממצאיו של שליטנר בחוות דעתו ולאור ההסכמה הדיונית שהושגה ביניהם ותמציתה באה לידי ביטוי בפרוטוקול יום 1.1.06 הוצגו הסתייגויותיהם בסיכום בעל-פה. מתוך ההסתייגויות נלמד, כי ב"כ הנתבעים חלק על קביעותיו של שליטנר בעניין גובה המעקות בבית, הפגמים במדרגות, הריצוף, הטיח והצבע. ב"כ התובעת תוקף אף הוא את ממצאיו של שליטנר, בכל הנושאים שאינם עולים בקנה אחד עם גירסת התובעת, בעיקר בעניין קביעתו בנושא ניקוז הגינה הבנייה והאיוורור בעליית הגג. מעבר לכך טוען ב"כ התובעת לזכאותה לפיצוי נוסף בגין ליקויים שלא זוהו על ידי שליטנר לאחר שתוקנו על ידה בכוחות עצמה, כפי שיפורט בהמשך. מכל מקום, לאחר ששקלתי את טיעוניהם והסתייגויותיהם המקצועיות הן של ב"כ התובעת והן של ב"כ הנתבעים, לא מצאתי בהם כל ממש. הכלל הוא, כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, כי משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש נהנה זה ממעמד מיוחד. מכאן כי אם לא נתגלתה, בחוות דעתו, שגיאה מהותית עובדתית בולטת או שגיאה משפטית, ברי שביהמ"ש לא יתערב בשיקול דעתו של המומחה ככל שהדבר נוגע לשיקולים מקצועיים הנדסיים המצויים בגדר התמחותו המיוחדת (לעניין זה ראה: רע"א 4195/02 וכן ת"א (חיפה) 5271/98 וכן ע"א 558/96). עוד קובעת הפסיקה המנחה, בהקשר זה של מעמד המומחה מטעם ביהמ"ש, כי משנתקבלה חוו"ד ניטרלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות, יש לקבל אותה גם אם לא כל הצדדים שבעי רצון וגם אם ניתן להצביע על אפשרות של קביעות אחרות בחלק מהנושאים (לעניין זה ראה: ע"א 2934/94). לסיכום חלק זה של הדיון ייאמר, כי אף לא אחת מהסתייגויות הצדדים לגבי קביעותיו של שליטנר בעניין אי ההתאמה הקיימת בבניה נתקבלה על דעתי וממצאיה הם אלה שהוכחו באופן בלעדי כבסיס לחישוב זכאות התובעת לפיצוי ככל שהדבר נוגע לקיומה של אי התאמה. עוד בהיבט זה של הטענות הנוגעות לאיכות הבנייה, טוענת התובעת, כי בוצעו על ידה עבודות רבות נוספות הכרחיות לצורך מגורים בבית, שהיו כרוכות בעלויות משמעותיות. עלויות אלה, אינן כלולות בהערכותיו של שליטנר ומטבע הדברים לא זוהו על ידו , בעניין זה מפנה התובעת בסיכומיה לנספחים י"ג, י"ז, י"ח, כ', כ"א, כ"א (1), כ"א (2), כ"א (3), כ"א(4), כ"א (5), כ"א (6), כ"א(7), כ"א (8), כ"א (9), כ"א (10), כ"א (11), כ"א (12), כ"א (13), כ"א (14), כ"א (15), כ"ב, כ"ד (1), כ"ה, כ"ח, ל', ל"א, ל"א (1), ל"א (1)א, ל"א (2), ל"א (2)1, ל"א (3), ל"א (3)ב, ל"א (3)א, ל"א (4), ל"א(5), ל"א (6), ל"א (7), ל"א (8), ל"א (9), ל"א (10), ל"א (11), ל"א (12), ל"א (13), ל"א (14), ל"א (15). נספחים אלה על פי טיבם, אינם אלא בחלקם רשימות בכתב יד שזהות עורכן לא הובררה עד תום ואילו בחלקם האחר צילומים של ספחי שיקים בכתב יד דהוי ובלתי קריא. כך גובבו אלה האחד על גבי השני, כאשר ההפניה אליהם נעשתה ללא גיבוי עובדתי קוהרנטי לזיקה שבין קיומן לבין התחייבויות הנתבעים בהסכם. חוות הדעת שצורפה אליהן מן הצד האחר, אינה מקיימת זיקה ישירה למסמכים ועל כן, אינה תומכת אותם ואינה נתמכת על ידם. בעיני לא נראו אלה, כמכלול, ראויות להחשב כמניחות את הדעת לקביעת ממצאים עובדתיים. הואיל וכך, יש לקבל את חוות דעתו של שליטנר שהיא חוות דעת מקצועית נייטרלית ומהימנה באופן מלא ללא כל סייג ולפיה, סך כל עלות תיקון הליקויים בבית הינו 21,177 ₪ ובתוספת העלויות הנקובות בחוות הדעת המשלימה מיום 12.1.06 בסך של 24,377 ₪ כולל מע"מ. לפי הערכת שליטנר היקף העבודה מוערך ב- 10 ימים, מתוכם לא ניתן יהא לגור בבית למשך יומיים בלבד. את עוגמת הנפש ואי-הנוחות של התובעת בעניין זה, יש לאמוד על סך של 1,000 ₪ בלבד. ב) ההטעיה - התובעת טוענת, לקיומה של הטעייה מצד הנתבעים במובן זה, שאלה פעלו מאחורי גבה ערב חתימת ההסכם, לשינוי ייעודו של מיבנה שהיה קיים על שטח הבית מיחידת שינה נוספת לחנייה. ההטעייה, אליבא דתובעת, נעשתה באמצעות הצגתה של תוכנית ההיתר לבית משנת 1996 בה מתואר חלק הבית כחדר שינה בעוד שבפועל לא היה היתר זה בתוקף בעת חתימת ההסכם לאחר ששונה ביוזמת הנתבעים. לבקשת הנתבעים , כך ממשיכה וטוענת התובעת, הועברה "הזכאות" לייעוד חלק הבית ליחידה נוספת ליחידת הדיור שנותרה בבעלות הנתבעים ואילו זו נאלצה להסתפק בייעוד החנייה שהומר בעת הרישום למחסן. הנתבעים מכחישים את טענת התובעת ונסמכים בעניין זה על תיאור הבית בהסכם כשולל את גירסת התובעת. ראיות התובעת בנושא מתמצות בעדותה כפי שהובאה לעיל בתמצית, אליה צורפה התוכנית כנספח 1 ואישור שמאי כנספח 2. ההטעיה המיוחסת, אם כן, לנתבעים נוגעת לייעוד חלק הבית הנוסף וניצול השימוש בו באופן מתוחכם מצד הנתבעים בדרך שהותירה את התובעת עם "זכויות מופחתות" מכפי אלה שהוצגו לה, לטענתה, בעת חתימת ההסכם. ההסכם שזיהויו אינו שנוי במחלוקת מתאר את הבית כדירת מגורים הבנויה כיחידת קוטג' אחת מתוך בית דו משפחתי על חלקה בשטח של 507 מ"ר, המסומנת בצבע אדום בתשריט שצורף להסכם. לפי גירסת התובע שלא נסתרה, צורפו להסכם מפה טופוגרפית ותרשים קומת הקרקע, שסומנו כנספח א' לו ונחתמו ע"י הצדדים. עותקם המקורי הוצג לתובעת במהלך חקירתה הנגדית, הוגשה וסומנה כנספחים ג' ו- ד', ואמיתותם ומקוריותם לא הוכחשו על ידה. לעניין זה, ראה עמ' 17 לפרוטוקול מיום 9.11.05, שורות 23-28 ויקראו להלן במאוחד: "התשריט". התשריט משקף בגיזרה זו של המחלוקת יחידה, שהוגדרה כ"חדר שירות". הגדרה זו, אינה תומכת את גירסת התובעת, לעניין ההטעיה, ואף עומדת בסתירה אליה. התובעת מבקשת להתעלם מתוכנו של מסמך החתום על ידה ומהווה חלק בלתי-נפרד מההסכם ומהתחייבויות הכלולות בו, לטובת העדפת נספח 1 לעדותה, שהיא תוכנית ההיתר הקודמת, בה צויין קיומו של חדר שינה ואיננו כלול בנספחי ההסכם. מדובר בטענה מרחיקת לכת, שאיננה מתיישבת עם הדין המהותי החל. לבד מכך, מעוררת טענה זו, חוסר אמון ניכר וזאת בהתחשב בתוצאות חקירתה הנגדית של התובעת, בה מסתבר, כי התובעת עצמה לא היתה עיקבית בגרסתה כפי שזו משתקפת בפנייתה לרשות הרישוי בתקופה מוקדמת יותר להגשת התביעה, לעניין זה ראה עמ' 17 לפרוטוקול שורה 20-22, כאשר הסבריה של התובעת בעניין זה אינם מתקבלים על דעתי. עוד מעוררת גירסתה של התובעת חוסר אמון במובן זה שמדובר בגירסה כבושה שהועלתה לראשונה בשלב מאוחר מאד של ניהול התיק, לעניין זה ראה עמ' 18 לפרוטוקול 9.11.05 שורות 18 ואילך. חוסר האמון שעוררה גירסת התובעת בנושא זה משתרע על כלל עדותה שהיתה חמקנית ומתחמקת גם בעניינים שעל פניהם מובנים מאליהם, כמו זיהוי חתימתה על גבי התשריט, ראה עמ' 17 לפרוטוקול שורות 23-25. בכל היבט שבו נבחן את הדברים, נראית בעיני גירסתה של התובעת בעניין ההטעיה, כגירסה משוללת יסוד, אם לנקוט לשון המעטה. טענת ההטעיה נדחית. ג . האיחור במסירה - בעניין זה, טוענת התובעת, כי מסירת הבית נדחתה למשך 7 חודשים, היינו, במקום המועד המתוכנן 31.1.00, קיבלה התובעת את החזקה בבית רק ביום 1.9.00. בשל הפרה זו, טוענת התובעת, זכאית זו לפיצוי בגין עגמת נפש, וכן לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות. עוד טוענת התובעת, בהקשר זה כי הנתבעים נמנעו מלהמציא לידיה תעודת גמר. מנגד, טענת הנתבעים הינה כי התובעת לא עתרה בתביעתה לדמי נזק בגין האיחור במסירה, לא פרטה את גובהם ולא הוכיחה את שיעורם. עוד טוענים הנתבעים, כי לא אחרו במסירת החזקה, כיוון שלפי נספח ה', נמסרה החזקה ב- 28.2.00 ולא ב- 1.9.00 ובעניין זה, אין התובעת מבחינה בין המועד בו נמסרה לה החזקה למועד בו בחרה זו להכנס לבית לאחר ביצוע העבודות הנוספות על ידה. מעבר לכך טוענים הנתבעים, כי מסירת החזקה נעשתה רק ב- 28.2.00 בשל איחורה של התובעת בביצוע התשלום האחרון הנדרש. אכן טענתה של התובעת בעניין מועד מסירת החזקה מופרכת בהתחשב בנספח ה' שצורף לעדותה ולפיו, בוצעה מסירת החזקה ב- 28.2.00 ולא כטענתה ב- 1.9.00. מועד 28.2.00 כמועד מסירת החזקה אושר אף על ידי התובעת בחקירתה הנגדית (ע' 19 לפרוטוקול 9.11.05 שורה 19) כך שבכל מובן מועד קבלת החזקה הנקוב בעדותה הראשית של התובעת נסתר מעצמו. מדובר אם כן, לכל היותר, באיחור בן פחות מחודש ימים, כאשר גירסת הנתבעים לנסיבותיו של איחור שולי זה לא הופרכו. לפי הבנתי גירסת התובעת בהקשר זה חסרת כל בסיס ועומדת בניגוד גמור לחומר הראיות שהונח בפני לפיכך יש לדחותה. בעניין תעודת הגמר שלא הומצאה לתובעת טוענים הנתבעים כי המניעה להוצאתה עד כה נעוצה בפעולות בניה שבוצעו על ידי התובעת בבית ללא היתר . התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי ביצעה בבית עבודות בנייה ללא היתר (ע' 20 לפרוטוקול 9.11.05 שורות 1-5). עוד עולה מחומר הראיות שהונח בפני, במיוחד נספח 10 א לעדותה הראשית של התובעת, כי רשות הרישוי והפיקוח הינה הגוף היחיד אשר טרם אישר את הבקשה להוצאת תעודת גמר ובכך יש תמיכה לטענת הנתבע בדבר מקור המניעה להוצאת תעודת הגמר. טענת התובעת להפרת התחייבות הנתבעים בנושא זה של הוצאת תעודת הגמר לא הוכחה כנדרש וזו נדחית. סיכום התביעה התקבלה באופן חלקי. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 24,377 ₪ כולל מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.12.05 ועד לתשלום בפועל, וכן את הסך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. אשר לשאלת ההוצאות - מדובר בתביעה שהועמדה לאחר תיקונה על הסך של 150,000 ₪ ונוהלה באופן מכביד. די אם אפנה בהקשר זה לדרך הגשת כתב התביעה המתוקן שברשלנית הימנה לא זכור לי כי נתקלתי בשנים האחרונות. המעט שעשתה התובעת כדי להקל על בירור תביעתה באמצעות הגשת טבלת מיון הפגמים וההסכמה הדיונית המאוחרת, לא היה משמעותי בהתחשב במכלול. התנהלותה של התובעת היתה מייגעת באופן קיצוני ולאחר שנתקבלה בשיעור מזערי מהיקף הגשתה, לא נכון יהא לזכותה בכל פיצוי שהוא בגין הוצאותיה. אך חסד נעשה עם התובעת באי-חיובה בהוצאות מיוחדות לטובת הנתבעים בגין חלקה הארי של התביעה שנדחה ובהוצאות לטובת אוצר המדינה על דרך התנהלותה. הפקדות אם נעשו בתיק תושבנה למפקידים בתוך 3 ימים מיום מתן פסק הדין ללא צורך בהחלטה נוספת. מומחה מטעם בית המשפטמומחההנדסה / מהנדס