להלן פסק דין בנושא ליקויי בניה ברמת גן: פסק דין א. הרקע לתובענה ועיקר טענות בעלי הדין בפני תביעה כספית שביסודה מחלוקת בין רוכשי דירה ("התובעים") ובין הקבלן והמוכר של הדירה ("הנתבעת") באשר לאחריותה של הנתבעת לליקויים שנתגלעו בדירה. 1. התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכם מכר מיום 23.3.99 (להלן: "ההסכם") בגדרו התחייבה הנתבעת למכור להם דירה ברחוב אפרים ברמת גן (להלן: "הדירה"). החזקה בדירה נמסרה לתובעים בחודש יולי 2001 ולגרסתם מאז קבלת החזקה בדירה הסתבר להם כי קיימים בה פגמים וליקויים מהותיים ובעיקר הפרעות רעש והדהודים שמקורם בדירות שכנות ואשר הגיעו לממדים של מטרד ממשי (להלן: "הליקוי האקוסטי"). 2. בכתב תביעתם ייחסו התובעים את ליקויי הבניה בכלל והליקוי האקוסטי בפרט לחובתה של הנתבעת כמי שבנתה את הדירה ברשלנות ובכלל זה תוך התעלמות מתקנים מחייבים שעניינם בידוד אקוסטי של קירות הדירה. לגרסת התובעים, פניותיהם החזרות והנשנות לנתבעת לצורך תיקון הליקויים לא נענו. 3. בכתב התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום סך 167,979 ₪, אשר מורכב מעלות תיקון הליקויים (סך 52,000 ₪) פיצוי בגין עלות תיקון הליקוי האקוסטי (סך 25,000 ₪) ירידת ערך הדירה (בסכום של 55,375 ₪) דיור חלופי (10,000 ₪) ועוגמת נפש, סבל וטרדה בסך 20,000 ₪). לגיבוי תביעתם נסמכו התובעים על חוות דעת של מומחים מטעמם. 4. הנתבעת הכחישה באופן גורף את אחריותה לליקויים ולגופה של התביעה טענה: 4.1 כי התובעים חתמו על פרוטוקול מסירה אשר מכוחו של ההסכם מהווה הוכחה כי הדירה נבנתה על פי ההסכם. 4.2 הדירה נבנתה בהתאם להסכם, המיפרט הטכנית ותקני הבניה. 4.3 הנתבעת הציעה לתובעים בכתב ובעל פה כי אלו, יאפשרו לה לבחון את הליקוי האקוסטי ולתקנו אך התובעים סרבו לכך. ב. מומחי בית המשפט וממצאיהם 1. בית המשפט מינה את מר שמואל רוזנברג מהנדס בניין ושמאי מקרקעין על פי הכשרתו (להלן: "המומחה"). בעקבות ביקורו בדירה ולאחר שעמד על טענות בעל הדין ועיין בחוות דעת מטעם התובעים הציע המומחה כי בית המשפט ימנה מומחה בתחום האקוסטיקה (מכתב המומחה מיום 12.12.04). 2. הצעת המומחה התקבלה ובעקבותיה מונה ד"ר ראובן ברכה מהנדס אקוסטיקה בהכשרתו, כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בחינת הליקוי האקוסטי והצעת פתרון לתיקונו. ד"ר ברכה, ביקר בדירה ואיתר בה ליקויים אקוסטיים בחדר שינה הורים ובחדר הילדים והמליץ על דרך תיקונם על ידי הנתבעת. 3. אין חולק כי הנתבעת תיקנה את ליקויי האקוסטיקה כדבעי, עובדה המוצאת ביטוי חד משמעי בחוות דעת של ד"ר ברכה מחודש ספטמבר 2006 (סעיף 4 לחוות הדעת). 4. אשר למומחה, זה פירט בחוות דעת מיום 15.12.07 מספר ליקויים ופגמים בדירה אשר עלות תיקונם תומחרה על ידו על פי שתי חלופות כדלקמן: עלות תיקון במחירי ביצוע על ידי הנתבעת כקבלן ראשי בסכום של 9,000 ₪. עלות תיקון במחיר לתובעים הלוקח בחשבון עלויות קבלני משנה סך 11,600 ₪. העלות על פי שתי החלופות אינה כוללת מע"מ. 5. המומחה שלל קיומה של ירידת ערך בגין ליקויי האקוסטיקה ונימק זאת בטענה כי ד"ר ברכה אישר בחוות דעת כי הבידוד האקוסטי שתוקן על ידי הנתבעת שופר אפילו מעבר לדרישות התקן (שם בפסקה 7.4). 6. כמו כן, שלל המומחה ירידת ערך המיוחסת לביצוע ריצוף חדש בחדר הורים וכן בשל הנמכת תקרה (שם בעמ' 9) ואף שלל את הצורך בפינוי הדירה במהלך תקופת התיקונים. 7. המומחה הותיר להכרעת בית המשפט, ירידת ערך בסכום של 4,000 ₪ המיוחסת לאפשרות של שינוי גוון באריחי מרפסת הסלון. ג. הסכמה דיונית בעלי הדין לא הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 2.12.07 אושרה הסכמתם הדיונית לפיה בעלי הדין מוותרים על חקירת עדים ומומחים ויסתפקו בהגשת סיכומים. סיכומי בעלי הדין הוגשו - הגיעה עת ההכרעה. ד. דיון וממצאים 1. בסיכום טענותיו לא כפר ב"כ התובעים בממצאי המומחה באשר לפירוט הליקויים, תימחורם ואף לא במסקנתו של המומחה לפיה ליקוי האקוסטיקה תוקן באופן שמלא. לדידם של התובעים, הפלוגתאות שנותרו להכרעה הינם: - על מי מוטלת האחריות לירידת הערך בסך 4,000 ₪, הגלומה באפשרות לשינוי הגוון בריצוף מרפסת הסלון. - האם קיימת בדירה ירידת ערך כתוצאה מליקויי האקוסטיקה. - היקף הפיצוי בגין עגמת נפש. - תשלום הוצאות המומחים. 2. הנתבעת חזרה בסיכומיה על טענתה לפי אין לפסוק לתובעים פיצויים בשווי עלות תיקון הליקויים וכי יש לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים בעין. כמו כן, העלתה הנתבעת השגות באשר למספר ליקויים שתועדו על ידי המומחה וטענה כי אין לייחס לנתבעת אחריות בגינם (פיסקה 3.2.3 לסיכומי הנתבעת). 3. לאחר שנתתי את דעתי לחומר הראיות שבפני ולטענות בעלי הדין אני פוסק כדלקמן: בעלי הדין ויתרו על חקירת מומחים ובכלל זה, מומחה בית המשפט. לדידי, משהוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט ובעלי הדין נמנעו מלעמת את המומחה מול ממצאיו, אין לשעות לטענות והשגות כלפי ממצאיו, הנה כי כן, נפסק ב-ע"א 2394/04 סולל בונה נ. ארז (תק-על 96(2), 481) לאמור: "משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע הוא לטעמם ולרוחם של הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרות של קביעה אחרת" 4. משקבע המומחה שהינו גם שמאי בהכשרתו, כי אין בסיס לקביעת ירידת ערך בשל ליקויי אקוסטיקה אשר תוקן כדבעי ולמעלה מזה, אני רואה, לדחות את טענת התובעים הטוענים לקביעת ירידת ערך בגין פריט זה. הוא הדין לגבי השגות הנתבעת באשר למספר פריטי ליקוי שפורטו בסיכומיה. 5. אשר לטענת הנתבעת לפיה, אין לפסוק לתובעים פיצוי כספי בגין עלות התיקונים - דעתי הינה כי יש לדחות את טענת הנתבעת ולהלן נימוקי: 5.1 התובעים צרפו לכתב תביעתם את מכתבם לנתבעת מיום 3.8.03 אליו צורפה בין היתר חוות דעת של מהנדס גיא יוסף מטעמם, המפרטת את ליקויי הבניה בדירה ודרשו מן הנתבעת, ליצור עמם קשר על מנת לתאם מועד לביצוע התיקונים בדירה (סעיף 7 למכתב). הנתבעת לא התייחסה למכתב האמור מכל וכל. 5.2 בנסיבות אלו, טענתה של הנתבעת לפיה היא משמרת עדיין לעצמה, לתקן את הליקויים בעין הינה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. 5.3 הלכה פסוקה היא כי זכותו של מוכר דירה לתקן את הליקויים בעין, נתונה למוכר, המודה באחריותו לליקויים ומביע רצונו לתקנם. (השוו: ע"א 472/95 זכריה זלוצ'ין נ. דיור לעולה (פד"י נ' (2) 858). 5.4 יתר על כן, גם מעבר הזמן הניכר שמאז מסירת הדירה ועד למועד הדיון המשפטי אשר במהלכו ישבה הנתבעת באפס מעשה - שומט את הקרקע תחת דרישתה. (השוו: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ. שיכון ופיתוח בע"מ (ד"ע ע"א, 461). 5.5 בנסיבות אלו, אני פוסק כי על הנתבעת לפצות את התובעים בסכום עלות התיקונים על פי החלופה הלוקחת בחשבון עלות קבלני שיועסקו על ידי התובעים כפי שתומחרה על ידי המומחה לסך של 11,600 ₪ ובתוספת מע"מ כדין. 6. אשר לירידת ערך המובנית בסיכון של שינוי גוון הריצוף כזכור, הותיר המומחה סוגיה זו, להכרעת בית המשפט. 6.1 בפסקה 2.1 לחוות הדעת ציין המומחה: "לטענת הנתבעת התובעים הם שרכשו את האריחים והם אלו שהיו אמורים לדאוג להמצאות אריחים רזרביים". לא מצאתי בכתבי הטענות של בעלי הדין התייחסות ישירה לסוגיה זו. 6.2 בסיכומי טענותיהם, טענו התובעים כי מאחר ויש לייחס לנתבעת את האחריות לפגם שחייב את החלפת הריצוף, הרי שממילא, יש להטיל על הנתבעת גם את האחריות לתופעה של העדר אחידות בגוון הריצוף (סעיפים 40, 39 לסיכומי התובעים). 6.3 הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעים אינם מכחישים כי האריחים נרכשו על ידם לאחר שקיבלו זיכוי מן הנתבעת (סעיף 4.1 לסיכומי הנתבעת). אטעים כי, טענת הנתבעת הועלתה לראשונה בסיכומיה ולא מצאתי לה עקבות בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת. 6.4 עם זאת, עיון מוקפד בסעיף 41 לסיכומי התובעים מותיר מרחב לאפשרות, לפיה התובעים הם שרכשו את האריחים שכן, בסעיף 41 נכתב: "...אשר תחייב את התובעים להחליף את הריצוף ו/או להוסיף אריחים מעבר לאריחים אשר רכשו במיטב כספם" (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). ככללו של דבר, חוששני כי סוגיית האחריות לאריחים שהוחלפו מעורפלת למדי באופן המקשה על קביעת ממצא חד משמעי בסוגיה זו. בנסיבות אלו, אני רואה לחייב את הנתבעת כמי שנושאת באחריות התחילית לטיבו של הריצוף, בסכום השווה למחצית סכום ירידת הערך, דהיינו: בסך של 2,000 ₪ בלבד. 7. פיצוי בגין עוגמת נפש 7.1 בסיכום טענותיהם, טענו התובעים לזכותם לגבות פיצויים בגין נזק בלתי ממוני וזאת בשים לב להיותם חשופים משך תקופה ממושכת לליקוי אקוסטי אשר פגע ברווחתם ובזכותם להנאה סבירה מן הדירה אותה רכשו במיטב כספם. 7.2 הוכח בפני כי הנתבעת הייתה מודעת לקיומו של הליקוי האמור כבר מתחילת שנת 2002, אך גילתה חוסר מעש ממושך בכל הנוגע לתיקונו ועשתה כן, רק במסגרת ההליכים המשפטיים במחצית שנת 2006. טענתה של הנתבעת לפיה בית המשפט יפעיל שיקול דעתו לפסיקת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני רק מקום בו הוכח כי נגרמה עוגמת נפש מיוחדת כגון נזקי רטיבות או חדירת גשם (סעיפים 5.3-5.1 לסיכומי הנתבעת) - אינה מדויקת בלשון המעטה. 7.3 ככללו של דבר פסיקת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני אינה אמנם בבחינת "מצוות אנשים מלומדה" וכי על התובע נזק ממוני לבסס את טענותיו ובכלל זה גם את הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען ובין הנזק הבלתי ממוני, אולם קשה לחלוק על המסקנה כי משעסקינן בדירת מגורים האמורה להבטיח את שלוותם של דייריה, ניתן לקבוע בוודאות כי ליקוי אקוסטי צופן בחובו מידה גדושה של עוגמת נפש ופגיעה ברווחה. 7.4 בפרשת סגל שאוזכרה לעיל, נזקק בית המשפט לאפיון השיקולים העומדים לבחינה בקביעת סכום הפיצוי הבלתי ממוני ובגדרם אופי הליקוי, חומרתו ומידת השפעתו וכן התנהגות בעלי הדין קודם להליך המשפטי ואחריו. על יסוד ההלכה האמורה ולאחר ששקללתי את כל הגורמים הרלבנטיים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני. 8. סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 25,398 ₪ על פי הפירוט דלהלן: סכום עלות התיקונים 11,600 ₪ מע"מ על סכום העלות 1,798 ₪ מחצית סכום ירידת ערך מחמת גוון ריצוף בלתי אחיד 2,000 ₪ נזק בלתי ממוני 10,000 ₪ סך הכול: 25,398 ₪ לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת חוות דעת המומחה (15.2.07) ועד ליום התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪. הודעה זכות הערעור. בניהליקויי בניה