חוזה מלאכותי

מה ההבדל בין "חוזה מלאכותי" לבין "חוזה למראית עין" ? בחוזה למראית עין, אין הצדדים מעוניינים בקיומו של החוזה כפי שהוא משתקף כלפי חוץ. לעומת זאת בחוזה מלאכותי, מעוניינים הצדדים בקיומה של העסקה המוצהרת, אם כי הם הגיעו אליה בדרך מלאכותית. בחוזה למראית עיין מציגים הצדדים לחוזה תמונה משפטית שונה מזו שבאמת הסכימו עליה. בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא, כי מתקיימות בענין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים, והמערכת השניה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו. גישתו של המחוקק הינה, כי ההסדר החיצוני, שהינו למראית ענין בלבד בטל. זוהי התורה הידועה על סימולציה (Simolation) המקובלת במשפט הקונטיננטלי, ואשר המחוקק נתן לה ביטוי בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי). הדין נותן תוקף לרצון האמיתי של הצדדים, ועל כן החוזה למראית עין בטל, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש צד שלישי בתום לב בהסתמכו על קיום החוזה. בחוזה למראית עין אין צד אחד מרמה או מטעה את הצד האחר. שני הצדדים כאחד הסכימו, כי כלפי חוץ תוצג מציאות משפטית שאינה משקפת את שהוסכם בין הצדדים כלפי פנים. עם זאת, אין לערבב בין חוזה למראית עין לבין חוזה מלאכותי. חוזה למראית עין, אין הצדדים מעוניינים בקיומו של החוזה כפי שהוא משתקף כלפי חוץ. לעומת זאת בחוזה מלאכותי, מעוניינים הצדדים בקיומה של העסקה המוצהרת, אם כי הם הגיעו אליה בדרך מלאכותית. החוזה למראית עין עשוי ללבוש צורות שונות מגוונות. ידועה ההבחנה בין המקרה אשר בו מאחורי מראית העין אינה מסתתרת כל עסקה משפטית בין הצדדים (סימולציה מוחלטת), לבין המקרה אשר בו מאחורי מראית העין מסתתרת עסקה משפטית אחרת בין הצדדים (סימולציה יחסית). במקרה הראשון - סימולציה מוחלטת - קיימת חזות חיצונית של חוזה הבא להכניס שינוי במצב המשפטי בו היו נתונים הצדדים בטרם נכרת החוזה, בעוד שכוונתם האמיתית של הצדדים הינה כי המצב המשפטי שהיה בתקפו בטרם נעשה החוזה למראית עין ישאר בעינו. זהו מצב הדברים, כאשר ראובן ושמעון עושים למראית עין חוזה לפיו ראובן מוכר נכסיו לשמעון, למעשה מסתבר שהדבר נעשה כדי ליצור רושם כלפי נושיו של ראובן שהוא משתחרר מנכסיו. לאמיתו של דבר, ראובן נשאר בעל הנכסים. במקרה השני - סימולציה יחסית - קיימת חזות חיצונית של חוזה פלוני, אשר מאחוריה מסתתר הסדר שונה בין הצדדים. במצב דברים זה קיימות, איפוא, שתי עסקאות משפטיות בין הצדדים. האחרת הגלויה, זו שלמראית עין ואשר הצדדים כלל אינם מתכוונים לבצעה, והאחרת הנסתרת אותה מתכוונים הצדדים לבצע. עיסקה נסתרת זו יכולה להיות שונה במהותה מהעסקה הגלויה, כגון שהעסקה הגלויה היא עסקת מכר, ואילו העסקה הנסתרת היא עסקת מתנה. אך יתכן גם כי העסקה הנסתרת זהה במהותה לעסקה הגלויה, אך שונה ממנה בתנאיה, כגון שהעסקה הגלויה קובעת מחיר פלוני למכר, ואילו העסקה הנסתרת קובעת לאותה עסקה מחיר אלמוני, גבוה ממנו. בכל המקרים הללו, ביחסים שבין הצדדים לחוזה, החוזה בטל. להלן פסק דין בסוגיית חוזה מלאכותי: פסק דין השופט י' כהן: 1. המערער והמשיבה קרובי משפחה הם. המשיבה היא דודתו של המערער. 2. בשל קשיים כספיים אליהם נקלעו בנה של המשיבה וכלתה (יוסי ואתי), המערער הלווה להם סכומי כסף, והוסכם כי המשיבה תשעבד את דירתה לשם הבטחת פרעון ההלוואה שהמערער נתן לבנה ולכלתה. 3. דא עקא, שבמקום לערוך הסכם לשעבוד הדירה, כך שניתן יהיה לרשום משכנתה, כפי שדרוש בעת שעבוד מקרקעין, הצדדים ערכו בתאריך 10.9.2003 חוזה מכר. לפי חוזה זה, המשיבה מכרה את הדירה למערער תמורת סכום השווה ל- 150,000 דולר. הצדדים לא נקטו בצעדים לביצוע ההסכם, ואף לא דיווחו עליו למנהל מיסוי המקרקעין, וממילא המערער לא שילם למשיבה סך 150,000 דולר. 4. בתאריך 17.9.2003, דהיינו שבוע ימים לאחר כריתת ההסכם, נעשה בין הצדדים מסמך האומר כדברים הבאים: "1. בקשר להסכם מכר מקרקעין שנחתם בנינו בתאריך 10.9.2003 (להלן: "ההסכם") הננו להבהיר כדלקמן: 2. ההסכם ייחשב כבטל ומבוטל במידה והמוכר יחזיר לקונה סך של 400,000 ₪, עד לשנתיים מיום ההסכם. 3. במידה והסכום כאמור לא ישולם לקונה, בפרק הזמן כאמור, הקונה יאפשר למוכר למכור את הדירה לצד ג' ולהשיב את סכום החוב, במידה והמוכר יעשה שימוש באפשרות זו, תינתן לקונה המחאת זכות לקבלת התמורה עבור הדירה מידיו של צד ג'. 4. במידה ובתום שנתיים, הסכום שיוחזר לקונה יהא גדול מ- 300,000 ₪, הקונה מבטל את הערת האזהרה, ומקבל לידיו ארבעה שיקים שווים המכסים את יתרת החוב. 5. תשלומי המשכנתא ישולמו על ידי המוכר במשך פרק הזמן של השנתיים ו/או עד בכלל." על נוסח זה חתמו המערער מחד גיסא והמשיבה מאידך גיסא. 5. בנה של המשיבה לא שילם למערער את חובו, ועל כן הגיש המערער תביעה נגד המשיבה לבית המשפט קמא, ועתר לכך שהמשיבה תחויב לשלם לו סך 400,000 ₪. המשיבה הכחישה את תביעת המערער, ובין היתר טענה, כי בנה וכלתה ביקשו כי תשעבד דירתה לטובת המערער על מנת להבטיח פרעון הסך 90,000 ₪ בלבד, הא ותו לא, אלא שבדיעבד התברר לה כי בנה וכלתה רימו אותה. אציין, כי בבית המשפט קמא העידו בנה וכלתה של המשיבה, ואכם אישרו כי רימו את המשיבה. מכל מקום, בית המשפט קמא דחה את תביעת המערער, ומכאן הערעור שלפנינו. 6. כבר בתחילת ישיבת בית המשפט קמא, שנועדה לשמוע הראיות בתביעת המערער, אישר בא כוח המערער בתשובה לשאלת בית המשפט, כי ההסכם שנכרת בין המערער והמשיבה "הינו למעשה הסכם משכון, שנועד להבטיח את התשלום של ה- 400,000 ₪". ב"כ המשיבה לא חלק על כך וטען כי זו הייתה טענת המשיבה מלכתחילה. בפסק הדין דן בית המשפט קמא באריכות (ולטעמי באריכות יתר), בכך שהמשיבה כלל לא התחייבה לשלם למערער סכום כסף ולא קיבלה על עצמה להיות ערבה לחוב. בית המשפט קמא הוסיף ודן בכך שההסכם המכר שנכרת בין הצדדים הוא הסכם בטל משום שנכרת למראית עין, ולדעת בית המשפט קמא, תרופתו של המשיב הייתה בנקיטת הליכים למימוש הבטוחה שניתנה לו. כמו כן התייחס בית המשפט קמא לטענת המשיבה, כי הוטעתה לחשוב שהיא מתבקשת להעמיד דירתה כבטוחה להבטחת פרעון חוב בסך 90,000 ₪, ובטענת המשיבה כי חוב זה נפרע ועל כן הבטוחה איבדה את נפקותה. 7. בפנינו טען ב"כ המערער, כי שגה בית המשפט קמא בפסק דינו, שכן לדעת ב"כ המערער, חובת המשיבה לפרוע את החוב בסך 400,000 ₪ למערער נובעת מאותו מסמך שנעשה בין הצדדים בתאריך 17.10.2003. לטענת ב"כ המערער, לא יהיה זה נכון להפנות את המערער לנקוט בהליכים למימוש משכון, שהרי אין בידו הסכם משכון, וברור מלכתחילה שדרך זו חסומה בפניו. 8. לעומת טענת המערער טען ב"כ המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ויש להותירה על כנה. 9. הנני סבור כי אין כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ואם תשמע דעתי, דין הערעור להידחות, ולהלן אבהיר טעמי. בראשית הדיון יש להבהיר ולהדגיש, כי לא בהסכם המכר מיום 10.9.2003 ולא במסמך הנוסף, שנערך בתאריך 17.9.2004, המשיבה התחייבה לשלם למערער סך 400,000 ₪. פרשנותו של ב"כ המערער, לפיה המסמך מיום 17.9.2003 מבסס טענתו, כי המשיבה התחייבה לשלם למערער סך 400,000 ₪ אינה מקובלת עלי. אמנם, במסמך זה נאמר שאם ישולם למערער סך 400,000 ₪, ולא נאמר על ידי מי, כי אז הסכם המכר יהיה בטל, אך מכאן אין ללמוד על כך שהמשיבה התחייבה לשלם את הסכום. לכל היותר ניתן להבין ממסמך זה, שניתנה למשיבה הברירה. אם תשלם הסכום - יבוטל הסכם המכר. אם לא תשלם הסכום - לא יבוטל הסכם המכר. על כן, כבר בשלב זה ניתן לומר, שבהעדר התחייבות כלשהי, שניתנה בשלב כלשהו על ידי המשיבה, לשלם למערער סך 400,000 ₪, תביעתו הכספית של המערער כנגד המשיבה, לחייבה לשלם לו סכום זה נעדרה עילה, ובדין נדחתה על ידי בית המשפט קמא. למעשה די בכך כדי לסגור את הגולל על תביעתו הכספית של המערער כנגד המשיבה, וכפועל יוצא מכך אף דין הערעור להידחות. 10. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הצדדים לא התכוונו לבצע עסקת מכר אלא עסקת משכון. במצב דברים שכזה, צדק בית המשפט בקביעתו, כי הסכם המכר שנכרת בין המערער והמשיבה הוא הסכם למראית עין. בחוזה למראית עיין מציגים הצדדים לחוזה תמונה משפטית שונה מזו שבאמת הסכימו עליה, ועל טיבו של חוזה שכזה עמד בית המשפט העליון בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד ל"ג(2) 576 (1979), בעמ' 581 - 582 (מפי כב' השופט, כתארו אז, ברק): "בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא, כי מתקיימות בענין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים, והמערכת השניה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו (ראה Planiol Et Ripert Traite Pratique De Droit Civil Vol 6 No 333). גישתו של המחוקק הינה, כי ההסדר החיצוני, שהינו למראית ענין בלבד בטל. זוהי התורה הידועה על סימולציה (Simolation) המקובלת במשפט הקונטיננטלי, ואשר המחוקק נתן לה ביטוי בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי). הדין נותן תוקף לרצון האמיתי של הצדדים, ועל כן החוזה למראית עין בטל, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש צד שלישי בתום לב בהסתמכו על קיום החוזה. בחוזה למראית עין אין צד אחד מרמה או מטעה את הצד האחר. שני הצדדים כאחד הסכימו, כי כלפי חוץ תוצג מציאות משפטית שאינה משקפת את שהוסכם בין הצדדים כלפי פנים. עם זאת, אין לערבב בין חוזה למראית עין לבין חוזה מלאכותי. בחוזה למראית עין, אין הצדדים מעוניינים בקיומו של החוזה כפי שהוא משתקף כלפי חוץ. לעומת זאת בחוזה מלאכותי, מעוניינים הצדדים בקיומה של העסקה המוצהרת, אם כי הם הגיעו אליה בדרך מלאכותית. החוזה למראית עין עשוי ללבוש צורות שונות מגוונות. ידועה ההבחנה בין המקרה אשר בו מאחורי מראית העין אינה מסתתרת כל עסקה משפטית בין הצדדים (סימולציה מוחלטת), לבין המקרה אשר בו מאחורי מראית העין מסתתרת עסקה משפטית אחרת בין הצדדים (סימולציה יחסית). במקרה הראשון - סימולציה מוחלטת - קיימת חזות חיצונית של חוזה הבא להכניס שינוי במצב המשפטי בו היו נתונים הצדדים בטרם נכרת החוזה, בעוד שכוונתם האמיתית של הצדדים הינה כי המצב המשפטי שהיה בתקפו בטרם נעשה החוזה למראית עין ישאר בעינו. זהו מצב הדברים, כאשר ראובן ושמעון עושים למראית עין חוזה לפיו ראובן מוכר נכסיו לשמעון, למעשה מסתבר שהדבר נעשה כדי ליצור רושם כלפי נושיו של ראובן שהוא משתחרר מנכסיו. לאמיתו של דבר, ראובן נשאר בעל הנכסים. במקרה השני - סימולציה יחסית - קיימת חזות חיצונית של חוזה פלוני, אשר מאחוריה מסתתר הסדר שונה בין הצדדים. במצב דברים זה קיימות, איפוא, שתי עסקאות משפטיות בין הצדדים. האחרת הגלויה, זו שלמראית עין ואשר הצדדים כלל אינם מתכוונים לבצעה, והאחרת הנסתרת אותה מתכוונים הצדדים לבצע. עיסקה נסתרת זו יכולה להיות שונה במהותה מהעסקה הגלויה, כגון שהעסקה הגלויה היא עסקת מכר, ואילו העסקה הנסתרת היא עסקת מתנה. אך יתכן גם כי העסקה הנסתרת זהה במהותה לעסקה הגלויה, אך שונה ממנה בתנאיה, כגון שהעסקה הגלויה קובעת מחיר פלוני למכר, ואילו העסקה הנסתרת קובעת לאותה עסקה מחיר אלמוני, גבוה ממנו. ..... בכל המקרים הללו, ביחסים שבין הצדדים לחוזה, החוזה בטל." 11. במקרה שלפנינו עוסקים אנו במצב של "סימולציה יחסית". הצדדים התכוונו לערוך הסכם משכון, אך בפועל הציגו את העסקה ביניהם כעסקת מכר. אין זה מצב של סימולציה מוחלטת בו ניתן לומר שהצדדים ערכו חוזה כדי להציג מציאות מסוימת מבלי שבפועל נעשה ביניהם דבר. מכל מקום, ברור הדבר, כי על פי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי),, תשל"ג - 1973, הסכם המכר, שנעשה למראית עין, הוא הסכם בטל. ואולם, הקביעה, כי החוזה הוא חוזה בטל, אינה מסיימת את המלאכה, ואף לכך התייחס כב' השופט ברק בפרשת ביטון נ' מזרחי, הנזכרת לעיל (שם, בעמ' 583): "... משקבענו כי החוזה הגלוי נתפס ברשתו של סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי),חוק החוזים (חלק כללי) 13 לא תמה מלאכתנו. כפי שראינו, יתכן ומאחורי החוזה גלוי מסתתר חוזה נסתר, אשר יתכן ויש לו קיום בפני עצמו. על כן מן הראוי הוא, לאחר שנקבעה בטלותו של החוזה הגלוי על פי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) חוק החוזים (חלק כללי) 13 להמשיך ולבחון את תקפו של החוזה הנסתר. במסגרת זו יש לבחון בראש ובראשונה, אם מתקיימים בחוזה הנסתר היסודות המעמידים חוזה בישראל, דהיינו, הצעה וקיבול, גמירת דעת וצורה (לענין התחייבות למכר מקרקעין). כמו כן יהיה מקום לבחון, לאחר שיתברר כי היסודות הנזכרים מתקיימים, אם החוזר הנסתר אינו נגוע באי חוקיות." במקרה שלפנינו, מתחת לחוזה המכר, שכאמור בטל מחמת מראית עין, מסתתר לו חוזה לשעבוד זכויות המשיבה בדירתה, הוא החוזה האמיתי שהצדדים התכוונו לעשות. בטלות החוזה הגלוי, אינה גוררת בטלות החוזה הסמוי (וראה: ע"א 311/78 הווארד נ' מיארה, פ"ד ל"ה(2) 505 (1980), בעמ' 513). 12. שיעבוד זכויות במקרקעין יכול להיעשות רק על דרך המשכנתה (וראה סעיף 4 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969), ואולם, משכנתה היא עסקה במקרקעין, ולכאורה חלות עליה הוראות צורניות שונות, ובכלל זה שהתחייבות לעשותה טעונה מסמך בכתב, וכל עוד לא נרשמה בספרי המקרקעין רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין (סעיפים 7 ו- 8 לחוק המקרקעין). על כן, ספק בעיני אם במצב הדברים שנוצר, עקב כך שהצדדים כרתו ביניהם חוזה שביטויו החיצוני שונה מהכוונה האמיתית, ניתן יהיה לנקוט בהליכים למימוש הדירה לצורך פרעון החוב. מכל מקום, נראה לי כי אין מקום לקבוע מסמרות בשאלה זו במסגרת הערעור שלפנינו, ויש להשאיר זאת לדיון אם המערער יבקש לנקוט בהליכים למימוש שעבוד. 13. נקודה אחרונה שיש צורך להתייחס אליה, הם ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא ביחס לטענות המשיבה, כי הוטעתה לחשוב כי היא משעבדת דירתה להבטחת פרעון חוב בסך 90,000 ₪, וכי סכום זה נפרע, ועל כן השעבוד איבד את נפקותו. אציע לחברי שלא להתערב בממצאים אלה, שהם ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא לאחר ששמע את העדים שהופיעו בפניו. 14. אשר על כל האמור לעיל, אם תשמע דעתי, נורה כי הערעור יידחה. כמו כן אציע לחייב את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק (ובסה"כ 11,550 ₪). עוד אציע, כי מתוך הפקדון שהפקיד המערער להבטחת הוצאות הערעור יועבר הסך 11,550 ₪ לידי ב"כ המשיבה, והיתרה תוחזר למערער באמצעות בא כוחו. י' כהן, שופט השופט ר' שפירא: אני מסכים. ר' שפירא שופט סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג (אב"ד): אני מסכימה לתוצאה ולפסק-הדין ככל שמדובר בהיות החוזה הרלוונטי, חוזה למראית עין, וככל שניתן היה לעשות שימוש בחוזה, הוא לכל היותר יצירת משכון של חוב על הדירה. בשאלה של סכום החוב נשוא המישכון, ואם חוב זה נפרע, מבקשת אני להשאיר בצריך עיון את השאלה, אם קביעת בית משפט קמא לפיהן: סכום החוב בגינו שועבדה הדירה היה 90,000 ₪, וכי סכום זה כבר נפרע, מהווה השתק פלוגתא. משקבע בית משפט קמא, כי מדובר בחוזה למראית עין וכי כוונת הצדדים הייתה ליצור מישכון, ומשהוסיף וקבע בית המשפט כי המערער לא נקט בהליך של מימוש מישכון, הרי שממילא לא היה צריך להידרש לגובה חוב המישכון או לשאלה אם החוב או חלקו נפרע. ש' וסרקרוג, סגנית הנשיאה [אב"ד] אשר על כל האמור לעיל הוחלט לדחות את הערעור. אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. מתוך הפקדון המופקד בבית המשפט להבטחת הוצאות הערעור, יועבר סך 11,550 ₪ לידי ב"כ המשיבה, והיתרה תוחזר למערער באמצעות בא כוחו. חוזהעסקה מלאכותית