לטענת התובעת עקב חלוקה מחדש, הוקצו לנתבעים או למי מהם מגרש חדש בשווי יחסי הגבוה מהמגרש המקורי שהיה בבעלותם ובעקבות זאת הגישה התובעת שתי תביעות לתשלום דמי איזון: להלן פסק דין בנושא דמי איזון: פסק דין מבוא והשתלשלות ההליכים 1. ביום 24.3.86 אישרה הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה את תוכנית תכנון עיר מס' חפ/1301/א, התוכנית הנ"ל קיבלה תוקף ביום 27.2.86 ופורסמה בילקוט הפרסומים מס' 3301. 2. לטענת התובעת עקב חלוקה מחדש, הוקצו לנתבעים או למי מהם מגרש חדש בשווי יחסי הגבוה מהמגרש המקורי שהיה בבעלותם ובעקבות זאת הגישה התובעת שתי תביעות לתשלום דמי איזון, האחת בת.א. 2449/94 לתשלום סך של 74,416 ₪ נכון ליום 30.1.93 כנגד 3 נתבעים שונים והשניה בת.א. 232/95 לתשלום סך של 144,684 ₪ נכון ליום 31.12.94 כנגד 8 נתבעים שונים. 3. ההליכים המקדמיים בתיק זה נמשכו שנים רבות במהלכן תוקן כתב התביעה מספר פעמים, ניתנו פסקי דין חלקיים ובסופו של יום נותר להכריע במחלוקת שבין התובעת לבין 3 נתבעים בלבד- הנתבעים מס' 4, 7, ו-8 בת.א.232/95, (בענינו של נתבע מס' 6 יינתן פסק דין למען הסדר בלבד). 4. כתב התביעה בת.א. 2449/94 הוגש כנגד 3 נתבעים: הגב' מרגלית מרים, מר לקס הירש יחיאל וגיל ענת. ביום 6.3.02 נמחק כתב התביעה כנגד הנתבע מס' 2 מר לקס הירש יחיאל. ביום 11.10.04 ניתן פסק דין בשל העדר התייצבות כנגד שני הנתבעים האחרים, הנתבעים מס' 1 ו-3. ב"כ התובעת התחייב להגיש פסיקתא ומשום מה עד היום לא מצא לנכון לקיים החלטה זו, אך אין בכך לפגום בתוקפו של פסק הדין ולמעשה ביום 11.10.04 נסתיימו כל ההליכים בתיק ת.א. 2449/04. 5. כתב התביעה בת.א. 232/95 תוקן פעם ראשונה ביום 27.5.96, תוקן פעם שנייה ביום 12.12.96, תוקן פעם שלישית במסגרת בש"א 4230/02 וביום 7.3.02 כתב התביעה המתוקן הוגש 10.3.02 ובו מפורטת הגרסה האחרונה של התובעת נכון להיום. יצויין כי מהות התיקונים היתה הוספת בעלי דין. 6. כתב התביעה כנגד הנתבעים 1, 2 ו-3 עזבון המנוחה פרוחניק בלה ז"ל, עזבון המנוח לקס ברנרד ז"ל ועזבון המנוח לקס יקותיאל סמואל ז"ל נמחק ביום 11.5.03. 7. התביעה כנגד הנתבעת מס' 5 הגב' רות פיינברג נדחתה בשל התיישנות ביום 6.12.02. 8. כתב התביעה כנגד לקס ג'ורג (פטר) אמור היה להמחק בשל העדר מסירה והודעת התובעת מיום 28.9.04, למניעת ספק הנני שב ומורה על מחיקת התביעה כנגדו ללא צו להוצאות. 9. עוד יצויין כי הנתבעים מס' 7 ו-8 הינם יורשי הנתבע מס' 4 עזבון אורנשטיין פפי (לבית לקס). 10. משהוחלט על הגשת עדויות הצדדים באמצעות תצהירים, הוגשו מטעם התובעת תצהירה של הגב' לילי קניזו- מנהלת מחלקת התקבולים בעירית חיפה ותצהירה של הגב רחל בן אשר מנהלת המחלקה לתכנון עיר. ב"כ הנתבעים מס/ 4, 7 ו-8, הודיע כי אין בכוונת הנתבעים להגיש תצהירים מטעמם. 11. בטרם נקבע התיק לשמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ההכרעה בתיק תהא על סמך סיכומים בכתב והצדדים הגישו סיכומיהם בהתאם. דיון והכרעה 12. דרך ניהול ההליכים מצידם של הנתבעים מס' 4, 7 ו-8 תמוהה בעיניי. נתבע שלא מביא עדויות ולא מבקש לחקור את מצהירי התובע כמוהו כמי שמסכים למעשה כי כל האמור בעדויות התביעה נכון והתוצאה המתבקשת הינה מתן פסק דין כנגדו על מלוא סכום התביעה. במקרים של חוסר עילה, העדר יריבות או התיישנות הייתי מצפה כי הנתבע יגיש מיד בפתיחת ההליך או לכל המאוחר במהלך קדם המשפט בקשה למחיקת/דחיית התביעה על הסף, במקום זאת בחרו הנתבעים לנהל הליכים ארוכים במשך כ-10 שנים!!! ומתקבל הרושם כי כל שחפצו הינו לדחות את הקץ מסיבות שאינן ברורות לי, יש לזכור זאת בעת הדיון בטענתם על הריבית שמצטברת בגין החוב. 13. למען הסר ספק תצהירי התובעת על נספחיהם שלא נסתרו מבססים את שינוי הליכי התכנון בענין החלוקה מחדש של המגרשים ובעיקר את טבלת האיזון שנערכה ע"י השמאי בן ציון אבני (נספחים ב' ו-ג' לתצהירה של הגב' בן אשר). בהתאם לאמור בסעיף 122 (3) לחוק התכנון והבניה על הנתבעים לשאת בתשלום. 14. הנתבעים בחרו שלא להגיש שמאות נגדית, שלא לחקור את השמאי וגם לא לחלוק על הטענות העובדתיות בדבר הפרסום וההודעות שנשלחו אליהם ולמעשה בנסיבות אלו לכאורה דין התביעה להתקבל. 15. מאחר ועיקר הגנתם של הנתבעים הינה טענת התיישנות, יש לברר מועד היווצרות העילה, מועד הגשת התביעה ותוכן טענתם בהזדמנות הראשונה. 16. התביעה הינה תביעה כספית והעילה נוצרה ביום בו אושרה החלוקה ע"י הועדה המחוזית ונקבעה טבלת האיזון. מנספחים ג', ד' יז' יח' לתצהיר הגב' קניזו ניתן ללמוד כי השמאי העריך הסכומים השונים ביום 27.2.86 והחלוקה מחדש אושרה ע"י הועדה המחוזית ביום 24.3.86. לכאורה עילת התביעה מתיישנת ביום 24.3.93 בחלוף 7 שנים מאותו מועד. 17. עיון בכתבי התביעה השונים מראה כי לראשונה הוגשה התביעה כנגד ה"ה יוסף ודוד אקשטיין ביום 27.5.96 במסגרת תיקון כתב התביעה, וביום 12.12.96 במסגרת תיקון נוסף צורף הנתבע מס' 4 עזבונה של הגב' פפי אורנשטיין ז"ל. במילים אחרות כל שלושת הנתבעים צורפו להליך בחלוף כ-10 שנים מיום היווצרות העילה ולכאורה דין התביעה כנגדם להדחות מחמת התיישנות, אלא כמצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". 18. כפי שמציין ב"כ הנתבעים בסעיף 4 לסכומיו יש לראות את 3 הנתבעים כיחידה אחת שכן הנתבעים 7 ו-8 הינם יורשי הנתבע מס' 4, ובפועל הם יוצגו על ידי אותו עורך דין. 19. ההזדמנות הראשונה לטעון טענת התיישנות מטעם הנתבעים הנ"ל היתה במועד הגשת כתב ההגנה מטעמם של הנתבעים מס' 7 ו-8. עיון בכתב ההגנה שהוגש ביום 3.7.96 מראה כי אין בו ולו ברמז טענת התיישנות ומאחר וההתיישנות הינה התיישנות דיונית משמעות הדבר כי הנתבעים ויתרו בכך על טענת התיישנות ואולי כאן נעוץ ההסבר לסיבה מדוע לא הוגשה מטעמם כל בקשה בנושא זה למרות שהם צפו וראו כיצד בית המשפט דן בבקשה מקדמית של הנתבעת מס' 5 לדחית התביעה בשל התיישנות בקשה שנתקבלה ביום 6.12.02. למען הסדר אבהיר כי גם הנתבעת מס' 4 שבחרה שלא להגיש כתב הגנתה אלא בשלב מאד מאוחר, היתה מיוצגת על ידי עו"ד קרצ'מר שלא טען טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה ואפנה למשל לפרוטוקול הדיון מיום 20.1.00, בו הוא טוען גם בשמה טענות שונות, אך טענת התיישנות לא נטענה. 20. לחילופין הנתבעים טוענים בסיכומיהם לענין גובה הריבית שתצטבר בגין החוב תוך הפנייה לדרך נהול ההליכים ע"י התובעת. למען הסדר אבהיר כי מנספח כ6' לתצהיר התובעת שנשלח ע"י ב"כ הנתבעים למעשה כבר אז הודו הנתבעים בחובתם לשלם התשלום כפי שנדרש נכון לאותו מועד והם בקשו ביום 15.12.86- יום משלוח המכתב, פרטים היכן לבצע התשלום. הנתבעים בחרו שלא לשלם תשלום כלשהו עד היום, לא התנערו ממכתב ההודאה בחוב, לא הביאו ראיות על מנת להסביר לאן נעלמו בעקבות אותה פנייה או לסתור את תוכנו של המכתב ולמעשה בחרו לנהל הליכי סרק במשך שנים ומכאן שחובתם לשלם את סכום החוב בתוספת ריבית כחוק. 21. איני מוצא כל פגם בחיוב הנתבעים ברבית הקבועה בחוק הספיצפי שיועד גם למטרות כאלו והנתבעים היו הראשונים שיכלו לעצור את מרוץ הריבית לו רצו בכך. למניעת ספק אפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2665/96 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הועדה המקומית פ"ד נב(4), 124 ,עמ' 138-139 אשר לא מצא כל פגם בחיוב בריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), בכפוף להתאמת גובה הריבית הנכון, דהינו שעור של רבית רגילה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה עד ליום 27.7.88 בו נכנס החוק לתוקף. 22. גם הטענה כי יש לחייב הנתבעים רק בחלק היחסי אינה מקובלת עליי, גם טענה זו לא נטענה כלל במסגרת כתב ההגנה של הנתבעים 7 ו-8 והיא אינה מתיישבת עם הוראת החוק. הנתבעים הינם בעלים במשותף של המגרש שערכו עלה בעקבות אותה תוכנית ועליהם לשאת ביחד ולחוד בתשלום דמי האיזון. הוראת החוק ותכליתו שמים הדגש על המגרש ולא על הבעלים והמערכת היחסים הפנימית בינהם אינה חלק מהמחלוקת הטעונה בירור בפניי. סיכום ת.א.2449/04 23. למען הסדר ובשל אי הגשת פסיקתא ע"י ב"כ התובעת הנני שב ומחייב את הנתבעים מס' 1 ו-3 בת.א.2449/94 מרגלית מרים (לבית לקס) וגיל ענת (אנטה) לשלם לתובעת ביחד ולחוד את הסך של 74,416 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.1.94 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישיבו הנתבעים הנ"ל לתובעת את האגרות ששולמו על ידה בתיק זה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל. 24. בנוסף ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 25. הרבית מיום 30.1.94 ועד ליום 27.7.88 תהא הריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 והחל מאותו יום ועד ליום התשלום בפועל הריבית הקבועה בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלום חובה), התש"ם-1980. ת.א.232/95 26. למען הסדר הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע מס' 6 ג'ורג' לקס (פטר) ללא צו להוצאות, כמתואר במבוא. 27. הנני מחייב ביחד ולחוד את הנתבעים מס' 4, 7 ו-8 עזבון פפי אורנשטיין, מר יוסף אקשטיין ומר דוד אקשטיין לשלם לתובעת את סכום התביעה, 144,684 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.94 ועד ליום התשלום בפועל. הרבית מיום 30.1.94 ועד ליום 27.7.88 תהא הריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 והחל מאותו יום ועד ליום התשלום בפועל הריבית הקבועה בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלום חובה), התש"ם-1980. 28. בשל דרך נהול ההליכים מצד הנתבעים מס' 4, 7 ו-8, שהביאה לנהול הליכי סרק במשך כ-10 שנים כשבפועל בחרו הנתבעים לא להגיש תצהירים, לא לחקור את מצהירי התובעת, אך בחרו לחשוף קו הגנה זה רק בחלוף שנים רבות מן הראוי לחייבם בהוצאות בהתאם. אשר על כן הנני מחייב הנתבעים 4, 7 ו-8 ביחד ולחוד לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 29. בנוסף ישיבו הנתבעים מס' 4, 7 ו-8 ביחד ולחוד לתובעת את האגרות ששולמו על ידה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. קרקעותאיחוד וחלוקה מחדש