המבחן לניהול הליך במסגרת בקשה למתן הוראות לכונס הינו מורכבותו של ההליך, והאם הוא מחייב ליבון עובדתי שאינו מתאים להליך זה. להלן בחלטה בנושא בקשה למתן הוראות לכונס: החלטה 1. לפני בקשה למתן הוראות מטעם כונס הנכסים של חברת סונטון אימובליאן ג'.אם.בי.אייץ' בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) בה מבקש הוא להורות, כי הסכם הקומבינציה מיום 18.9.97 שבין החברה לבין יונה מלונות נכסים (1992) בע"מ (כיום רילטק נכסים ומבנים (1992) בע"מ (להלן: רילטק), מבוטל, וכל צד יהיה רשאי לתבוע את נזקיו והוצאותיו, וכן בקשה להורות לרילטק להמציא לכונס את כל המסמכים הקשורים לעיסקה. המשיבה, רילטק, מתנגדת לעתירות אלה בתשובתה. ראשית טוענת, שאין מקום לדון בסוגיה זו בדרך של בקשה למתן הוראות. (ע"א 8800/01 ארווין כץ נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(6) 901) (להלן: 'פרשת כץ'). כמו כן לרילטק טענות בדבר הפרה של ההסכם על ידי החברה שבפרוק, וכי אין מקום במסגרת זו לטענה בדבר "נכס מכביד" (סעיף 361 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983). דיון 2. אשר לטענה המקדמית בדבר בירור הסכסוך דנן במסגרת בקשה למתן הוראות. לכאורה, טענה זו שובת לב, באשר ההסכם בו מדובר הוא הסכם משנת 1997, אשר לא התבצע עד כה. אולם מעיון בתגובת רילטק לא עולה כי הפרשה סבוכה ומורכבת, באופן המצריכה העברת ההליך למסלול תביעה רגילה. אנמק. 3. המבחן לדרך בירור ההליך במסגרת זו הינה מורכבותו, ובתוך כך האם מדובר בהעדת עדים רבים ובירור עובדתי מעמיק חקר. בע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ (בכינוס נכסים), פ"ד מה(4) 741, נקבע כי המבחן לניהול ההליך במסגרת בקשה למתן הוראות הינו מורכבותו של ההליך, והאם הוא מחייב ליבון עובדתי שאינו מתאים להליך זה. (כן ראו בש"א (י-ם) 1633/03 אלוף זקן נ' עו"ד מנצ'ל, תק-מח 2004(1), 3412). ברע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פד"י נה(3), 385, סקרה כב' השופטת א' פרוקצ'יה את הסוגיה על כל רבדיה, וקבעה קריטריונים לבחינת הסוגיה, בציינה: "ניתן לסכם אפוא את התנאים הנדרשים, דרך כלל, להכרעה במחלוקת מהותית בין נושא תפקיד לצד שלישי במסגרת הליך מתן הוראות: (א) בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו. בעניין זה אין לרוב נפקות לשאלה אם היוזמה לבקשת ההוראות באה מבעל התפקיד עצמו או מגורם מעוניין אחר. (ב) בירור המחלוקת לגופה אינו מצריך הכרעה בעובדות, או אינו מחייב בירור עובדתי מורכב, וניתן להכריע בעובדות בדרך פשוטה וקצרה. (ג) בניהול ההליך בדרך מקוצרת אין כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל דין (פרשת עו"ד וואנו [5], בעמ' 299; ע"א 743/76 אולמי נפטון בע"מ נ' מגדל נחום בע"מ [10], בעמ' 139)." (שם, 397). חרף המסכת העובדתית במקרה הנ"ל, בו דנה הערכאה הדיונית במסגרת בקשה למתן הוראות נדחה הערעור. כב' הנשיא א' ברק הצטרף לדעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה בציינו: "אני מסכים לפסק דינה של חברתי השופטת פרוקצ'יה, שלפיו יש לדחות את הערעור בנסיבות המקרה. מקובלת עליי מסקנתה הדיונית שלפיה הגם שבדרך כלל הליכים מסוג אלו שבפנינו אינם עניין להליך מתן הוראות, הרי שבנסיבות המקרה, בדין נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו במסגרת דיונית זו. כן מקובלת עליי מסקנתה של חברתי." (שם, 407). משהסוגיה שעל המדוכה מורכבת ומצריכה הבאת מסכת ראייתית לרבות העדת עדים, עדיף לבחור את דרך המלך, חרף שדיון בבית משפט של פירוק עדיף מבחינת ראייתו הכוללת של מארג הגופים הקשורים בפירוק או בכינוס נכסים, וכן אף משיקולי יעילות. בבש"א (י-ם) 3065/05 ביקור חולים הוספיטל (בפירוק) נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2006(1) 6525, סברתי כי לאור העובדה שהבקשה העלתה הצורך לדון בסוגיית היות המשיבה מונופולין, הדרך המתאימה הינה תביעה נפרדת. מן הכלל אל הפרט 4. במקרה שלפני המשיבה, רילטק, לא צירפה לבקשתה, ולא פירטה במה בירור המחלוקת מצריך דיון מורכב, אלא סמכה ידיה על פסק הדין בפרשת כץ הנ"ל. נראה בעיני, כי הנסיבות במקרה בפרשת כץ היו שונות באשר הצדדים הגיעו בבית המשפט המחוזי להסדר דיוני לפיו יסכמו את טענותיהם ללא חקירת מצהירים, ואילו בית המשפט סבר שלא הובאו נתונים מספיקים לצורך הכרעה ולפיכך איפשר למשיבים להמציא מסמכים בתוך 60 יום. בערעור הצטרף כב' השופט א' גרוניס לדעת כב' השופט ריבלין ודעת כב' השופטת מ' נאור, יחד עם זאת הוסיף כדלקמן: "כאשר מתעוררת שאלה, כמו במקרה דנא, באשר להיקף המסה של הנכסים העומדים לחלוקה במסגרת פירוק (או פשיטת רגל), הרי הדרך הדיונית הראויה הינה בקשה למתן הוראות, אשר תידון כמובן על ידי בית המשפט שעל הפירוק (או פשיטת הרגל). העברת העניין להליך של תובענה רגילה עלולה לגרום לעיכוב והשהייה באופן שייקשה לקדם את הליכי הפירוק ולסיימם. זאת ועוד, במקרים מסוימים ייתכן שההפנייה להליך אזרחי רגיל תוביל את הצדדים לבית משפט השלום (ואולי אף לערכאה אחרת, כמו למשל בית הדין לעבודה). על כן, ומן ההיבט העקרוני וממנו בלבד, נראה לי שיש ממש בהשגה של המערערים לגבי סירובו של בית משפט קמא לדון בעניין על דרך בקשה למתן הוראות. אוסיף, כי אין להתעלם מהסכמתם הדיונית של הצדדים באשר להתנהלות ההליך ולמסגרת הדיונית. אף שאין בהסכמה כדי לחייב את בית המשפט, יש בנתון זה כדי לחזק את המסקנה כי ראוי היה לדון במחלוקת בדרך הדיונית של בקשה למתן הוראות (ראו, רע"א 92/89 טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ נ' עיריית לוד, פ"ד מג(1) 643). אולם, במקרה זה לא קיימו המערערים את החלטתו של בית המשפט המחוזי בה הם נצטוו להעביר תוך 60 ימים למפרקים את האסמכתאות לביסוס טענותיהם. משהמערערים לא פעלו על פי ההחלטה, אין להם להלין אלא על עצמם על כך שההליך נתעכב. מטעם זה מסכים אני, כי דין כל השגותיהם של המערערים להידחות, כמוצע על ידי חברי השופט א' ריבלין." (שם, 912). גם אם יש צורך בהעדה של נציג המשיבה באשר לנסיבות קיום או אי קיום ההסכם, לא נראה כי הסוגיה מורכבת. בנוסף יש למשיבה שתי טענות משפטיות שאף הן ראויות להידון במסגרת הבקשה דנן. התוצאה היא, אפוא, שהבקשה דנן ראויה להידון במסגרת בקשה למתן הוראות. אני מתיר למשיבה (רילטק) להגיש תצהיר מטעמה בתוך 21 יום. מתן הוראותכינוס נכסים